×
Mikraot Gedolot Tutorial
טור
פירוש
הערותNotes
E/ע
טור אורח חיים שי״גטור
;?!
אָ
(א)  פקק החלון כגון לוח או שאר כל דבר שסותמין בו החלון יכולים לסותמו אפילו אם אינו קשור ולא אמרי׳ דהוי כמוסיף על הבנין ובלבד שיחשוב עליו מע״ש לסותמו בו ובהכי מיהא סגי.
וקנה שהתקינו להיות נועל בו נמי אין צריך שיקשרנו בדלת ומ״מ דמי לבנין טפי מפקק החלון ולא סגי במחשבה שיחשוב עליו מאתמול וצריך שיתקננו לכך לרש״י צריך שיתקננו לשם כלי שיהא ראוי לשום תשמיש ולרבינו תם אין צריך שיתקננו אלא לנעול בו.
ונגר שהוא יתד שנועלין בו ותוחבין אותו באסקופה למטה ודומה טפי לבנין לא סגי בהכי ואין נועלין בו אא״כ יהא קשור וכיצד יהא קשור אם יש בראשו גלוסטרא פירוש שהוא עב באחד מן הראשים וראוי לכתוש בו שדומה לכלי סגי אפילו אם קשור בחבל דק שאינו ראוי להיות ניטל בו ואפילו אם אינו קשור בדלת עצמו אלא בבריח הדלת ואפילו אם החבל ארוך ואינו תלוי כלל באויר אלא כולו מונחת בארץ ואם אין בראשו גלוסטרא אם הוא קשור בדלת עצמו סגי אפילו בחבל דק שאינו ראוי לינטל בו ואפילו כולו מונח בארץ ואם אינו קשור בדלת אלא בבריח צריך שיהא הקשר אמיץ ושיהא ראוי לינטל בו ואפ״ה א״צ שיהא תלוי אלא אפילו כולו מונח בארץ שאין אסור אלא כששומטו ומניחו בקרן זוית.
(ב)  וכל נגר שאמרנו מיירי שהאסקופה גבוה וכשנועץ אותו במפתן אינו נוקב בארץ אבל אם נפחתה האסקופה בענין שכשמכניס הנגר בחור נוקב תחתיו בארץ הוי בנין ואסור לנעול בו. (ג)  רחבה שאחורי הבתים שאין נכנסין ויוצאין בה תדיר אם עשה דלת לפותחה או שתולה בה מחצלת של קנים וכן פירצה שגדרה בקוצים כעין דלת אם יש להם ציר או אפילו אין להם עתה ציר אלא שהיה להן ציר נועלין בהן אפילו הן נגררין בארץ רק שקשרן ותלאן לנעול בהם ולא חשיב כבונה שניכר בהן שהוא דלת כיון שהיה להם ציר. אין להם ציר ולא היה להם ציר אין נועלין בהם אא״כ הן גבוהים מן הארץ ופתח העשוי לכניסה ויציאה תדיר נועלין בו אפילו לא היה לה ציר לעולם והוא נגרר. (ד)  דלת העשוי מלוח אחת או שאין לה אסקופה התחתונה וכשפותחין בה שומטים אותה ועוקרים אותה אין נועלין בה אפילו יש לה ציר. (ה)  שידה תיבה ומגדל שפתחיהן מן הצד ויש להם ב׳ צירים אחת למעלה ואחת למטה אם יצא התחתון כולו ממקומו אסור להחזירו שמא יתקע אבל אם יצא מקצתו דוחקו עד שמחזירו למקומו כיון שהעליון נשאר במקומו בקל יכול להחזיר התחתון אבל כשיצא העליון אסור אפילו לדוחקו ולהחזירו למקומו. (ו)  מטה של פרקים אסור להחזירה ולהדקה ואם תקע חייב חטאת ואם היה רפויה מותר לכתחלה וראיתי כתוב על שם הר״ם מרוטנבורג דה״ה כוס של פרקים אסור להחזירו אא״כ יהא רפוי ונרא׳ דכוס אין דרך להדקו כל כך ושרי בכל ענין. (ז)  קורה שנשברה מותר לסומכה בארוכות המטה שהן כלי כדי שלא תרד יותר אבל לא כדי שתעלה דא״כ הוה ליה בונה והוא שיהו רפוין שיכול ליטלם כשירצה אבל אם מהדקם שם אסור. (י)  חצר שנתקלקלה במי גשמים יכול לזרות בה תבן ולא חשיב כמוסיף על הבנין ובלבד שישנה שלא יזרה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי הקופה שיהפכנה ויביא התבן על שוליה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) פקק החלון כגון לוח או שאר כל דבר שסותמין בו החלון יכולין לסותמו וכו׳ בפרק כל הכלים (שבת קכה:) ר׳ אליעזר אומר פקק החלון בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו וחכ״א בין כך ובין כך פוקקין בו ואסיקנא בגמרא דאע״ג דסתם לן תנא (בסוף) עירובין (מד.) כר״א לא קי״ל כוותיה משום דבסוף שבת (קנז:) סתם לן כרבנן דתנן מעשה בימי אביו של רבי צדוק וכו׳ ומדבריהם למדנו שפוקקין ומעשה רב ובגמרא שם (קכה:) מאי בין כך ובין כך א״ר אבא א״ר כהנא בין קשור בין שאינו קשור והוא שמתוקן א״ל רבי ירמיה ולימא מר בין תלוי בין שאינו תלוי והוא שקשור דאמר רבה בר בר חנה כמחלוקת כאן כך מחלוקת בנגר הנגרר כלומר בתלייה הוא דפליגי ולא בקשירה דמדמי לה לפלוגתא דנגר הנגרר והתם לדברי הכל קשור בעינן א״ל אנא דאמרי כי האי תנא דתניא קנה שהתקינו בעה״ב להיות פותח ונועל בו בזמן שקשור ותלוי בפתח פותח ונועל בו אין קשור ותלוי אין פותח ונועל בו רשבג״א מתוקן אע״פ שאינו קשור ופירש״י כי האי תנא דאפילו קשירה לא בעי כרשב״ג דאמר מתוקן בהזמנה בעלמא ואע״פ שאינו קשור וכתבו התוספות בין קשור בין שאינו קשור והוא שמתוקן נראה לר״ת דלאו בתיקון של מעשה אלא במחשבה בעלמא כדמוכח לקמן דקאמר כרשב״ג ס״ל דאמר מתוקן אע״פ שאינו קשור דהיינו במחשבה ומשמע דלגמרי ס״ל כוותיה וכ״כ הרב המגיד בפכ״ב בשם הרשב״א ואיתא תו בגמרא (קכו:) א״ר אסי א״ר יוחנן הלכה כרשב״ג ומי א״ר יוחנן הכי והא תנן כל כיסויי הכלים שיש להם בית אחיזה ניטלים בשבת וא״ר אסי א״ר יוחנן והוא שיש תורת כלי עליהם וכ״ת ה״נ דאיכא תורת כלי עליהם ומי בעי רשב״ג תורת כלי עליהם והתניא חריות של דקל שגדרן לשם עצים ונמלך עליהם לישיבה צריך לקשר רשבג״א א״צ לקשר ר׳ יוחנן סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא ופירש״י וכ״ת ה״נ דאיכא תורת כלי עליו שראוי להפך בו זיתים או לפצוע בו אגוזים אבל התוספות כתבו דאין נראה לר״ת כי למה יש לנו להצריך שלדבר אחר יהא ראוי כיון שראוי לדבר זה אלא נראה לר״ת דה״פ דאיכא תורת כלים עליהם שתיקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך שמאחר שתיקנו והכינו לכך יש תורת כלי עליו אפילו אינו ראוי לד״א כמו חריות של דקל שאינם ראויים לשום תשמיש אלא לישיבה אעפ״כ יכול להכינם ולטלטלם בשבת וכ״נ שהוא דעת הרב המגיד בפ׳ כ״ה ולפסק הלכה כתב הרי״ף הלכה כחכמים. וכדפריש רבי אבא אמר רב כהנא דבין קשור בין שאינו קשור והוא שמתוקן ובקנה שהתקינו להיות פותח ונועל בו פסק כר״י דאמר הלכה כרשב״ג ודוקא בשיש תורת כלי עליו וכ״פ הרמב״ם בפקק החלון בפרק כ״ב דבמתוקן לכך סגי אע״פ שאינו קשור ובקנה שהתקיני להיות פותח ונועל בו ובפכ״ו כרשב״ג ודוקא שיש תורת כלי עליו והרא״ש תמה על הרי״ף שפסק כרבי אבא א״ר כהנא דלא בעינן בפקק החלון קשור אלא מתוקן והאי מתוקן לאו בתיקון מעשה איירי אלא במחשבה בעלמא כמו שהוכיח ר״ת ובעירובין פסק כר״י בנגר דבעי קשור וכתב דצ״ל דלית ליה הא דר״י דאמר כמחלוקת כאן כך מחלוקת בנגר הנגרר אלא סבר דבנגר שתוחבו בקרקע דמי קצת לבנין הלכך בעי קשירה לאפוקי מאיסור בנין אבל פקק החלון לא שייך ביה בנין כלל וסגי במחשבה לאפוקי מאיסור טילטול וכ״צ לחלק עוד לדעת הרי״ף דהכא פסק כר״י דפליג עליה דרשב״ג בחדא ומצריך תורת כלי בקנה שהתקינו להיות פותח ונועל בו ובפ׳ במה טומנין פסק כרשב״ג בחריות של דקל דסגי במחשבה אלא ה״ט לפי שהקנה הוא לצורך נעילת בית ודמי קצת לנגר הנגרר חמיר טפי וצריך תיקון כלי והנה עתה חילוקים שלשה בפסק זה לדעת הרי״ף בפקק החלון סגי במחשבה כמו בחריות של דקל ובנגר הנגרר צריך קשירה לאפוקי מאיסור בנין ובקנה שהוא פותח ונועל בו צריך תיקון כלי עכ״ל אבל הר״ן כתב דכי אמרינן גבי פקק החלון והוא שמתוקן לא בהזמנה בלחוד קאמר אלא צריך שיהא עליו תורת כלי או שנשתמש בו מבעוד יום דכל שכבר נשתמש בהם היינו תורת כלי עליהם ולפיכך לא הזכיר הרי״ף בפקק החלון תורת כלי דמסתמא נשתמש מבע״י שהרי צריך הוא להיות מכוון למדתו של חלון אבל בקנה שהתקינו בעה״ב להיות פותח ונועל בו הוא שהזכיר תורת כלי משום דלא משמע שנשתמש בו עכ״ל ודעת רבינו כדעת הרא״ש.
וכתב הרמב״ם דקנה שהתקינו להיות פותח ונועל בו אם יש עליו תורת כלי הרי הוא ככלי שמלאכתו להיתר כלומר ולא דמי לקנה שמוסקין בו זיתים ויש עליו תורת כלי שכתב שהרי היא ככלי שמלאכתו לאיסור דשאני הכא שהתקינו בידים א״נ קנה שמוסקין בו זיתים הוי מלאכתו לאיסור ושנועלין בו הוי מלאכתו להיתר:
(ב) ונגר שהוא יתד שנועלין בו וכו׳ וכיצד יהא קשור אם יש בו גלוסטרא וכו׳ בפרק בתרא דעירובין (עירובין קא:) תנן נגר שיש בראשו גלוסטרא ר״א אוסר ור׳ יוסי מתיר ובגמ׳ בניטל באגדו כ״ע ל״פ כ״פ בשאינו ניטל באגדו ופירש״י בניטל באגדו כשהוא קשור ותלוי בחבל של קיימא וראוי לטלטלו ע״י אותו חבל ואינו נפסק כ״ע ל״פ דשרי דכיון דקשור ותלוי יפה מוכחא מילתא דלנעול קאי ולא מיחזי כבונה: כשאין ניטל באגדו. שהחבל דק ואם היה רוצה ליטלו משם לטלטלו ע״י אותו חבל מיד נפסק ר״א סבר כיון דאינו ניטל באגדו הוי כמי שאינו קשור ומשום גלוסטרא לא שרי ליה ור׳ יוסי סבר גלוסטרא מהני ליה דכיון דכלי הוא לא הוי כבנין. ופסקו הפוסקים כר׳ יוסי ובתר הכי (קב.) תנן נגר הנגרר נועלין בו במקדש אבל לא במדינה והמונח כאן וכאן אסור ר״י אומר המונח מותר במקדש והנגרר במדינה. ופירש״י נגר. שקשור בדלת אבל אינו תלוי שהחבל ארוך ומתוך שנגרר אינו נראה כקשור ובשאין בראשו גלוסטרא קאמר: נועלין בו במקדש. דשבות בעלמא הוא דאינו בונה ממש הוא הואיל וקשור לכך: והמונח. שאינו קשור כלל הוי בנין ממש ור״י סבר לאו בנין ממש אלא דומה לבנין ובמקדש לא גזרו שבות. ובגמרא ת״ר איזהו נגר הנגרר שנועלין בו במקדש אבל לא במדינה כל שקשור ותלוי וראשו מגיע לארץ ר׳ יהודה אומר אף זה במדינה מותר אלא אי זהו נגר הנגרר שנועלין בו במקדש אבל לא במדינה כל שאינו לא קשור ולא תלוי ושומטו ומניחו בקרן זוית ואע״ג דבנוסחא דידן בגמרא כתוב וראשו א׳ מגיע לארץ ועלה קאמר ר״י אף זה במדינה מותר דמשמע דע״כ לא שרי ר״י אלא בשראשו אחד לבד מגיע לארץ אבל במונח לגמרי בארץ מודה דאסור דכיון שאין שום צד ממנו גבוה מהארץ לא מינכר שהוא קשור א״א לומר כן דהא פירש רש״י במתניתין דנגר הנגרר דת״ק היינו שהחבל ארוך ומתוך שנגרר אינו נראה כקשור ואם אין מגיע לארץ אלא ראשו הא׳ אין ספק שהוא נראה כקשור ומ״ט אסר ליה במדינה לכך נ״ל שאין לגרוס אלא וראשו מגיע לארץ וכ״נ בפרק כ״ו שהוא גירסת ה״ה ולפ״ז ראשו דקאמר היינו שני ראשיו כלומר שכולו מונח בארץ ואפי׳ בכה״ג שרי ר״י במדינה כיון שהוא קשור ומשמע שאפי׳ אם החבל ארוך כמה אמות שרי דקשורו מוכיח עליו ולא אסר אלא בשאינו קשור כלל אלא שמדברי הרא״ש אהא דאמרינן הלכה כר״י נראה דהוה גריס וראשו א׳ ומ״מ משמע ליה דאע״ג דת״ק לא שרי במקדש אלא בשראשו א׳ מגיע לארץ ר״י שרי במדינה אפילו מונח כולו בארץ דהא לא אסר אלא כשאינו לא קשור ולא תלוי ושומטו וכו׳ אבל בקשור שאינו יכול לשומטו בקרן זוית שרי ופסקינן בגמרא הלכה כר״י בנגרר אמר רבא והוא שקשור בדלת והא ר׳ טבלא חזא לההוא דתלי בעברא דדשא ולא אמר להו ולא מידי ההוא ניטל באגדו הוה. ופירש״י הלכה כר׳ יהודה בנגרר דמותר אפילו במדינה אבל במונח דשרי ליה ר״י במקדש לית הלכתא כוותיה דכיון שאינו קשור שם בנין גמור הוא כשאר נגרים שנועצים בכתלים: והוא שקשור בדלת עצמה. דמוכח שפיר ולא שקשור במזוזה: ניטל באגדו. כלומר קשור היה ובחבל חזק עכ״ל ומשמע דכי שריא בשיש בראשו גלוסטרא אפי׳ אינו ניטל באגדו בתלי בעברא דדשא נמי שרי דאי בקשור בדלת אפי׳ באין בראשו גלוסטרא נמי שרי וכ״כ התוס׳ (שם) ומיהו אם אינו קשור כלל נראה לכאורה דאפי׳ יש בראשו גלוסטרא אסור דע״כ לא שרי ר׳ יוסי אלא באינו ניטל באגדו אבל קשור מיהא בעי וכך הם דברי רבינו בקצת נוסחאות אבל יש נוסחא דגרסי בדברי רבינו גבי יש בראשו גלוסטרא דה״ה דשרי אפי׳ אם אינו קשור כלל וכן התיר הרמב״ם בפכ״ו ביש בראשו גלוסטרא ולא חילק בין קשור לשאינו קשור ואע״פ שאין להכריע דעת רבינו כדעת הרמב״ם דהרמב״ם לטעמיה דמפרש ניטל באגדו קשור בנגר כמו שיתבאר בס״ד מ״מ כן משמעו [דודאי] דלא גרע מקנה שהתקינו להיות פותח ונועל בו דביש עליו תורת כלי שרי אפי׳ אינו קשור כלל ואע״פ שהרא״ש מחלק ואומר דנגר דמיחזי דרך בנין צריך קשירה ובקנה שאין דרך בנין כל כך סגי בתיקון כלי היינו דוקא בנגר שאין בראשו גלוסטרא דההוא הוי דומיא דקנה דכיון דאין בראשו גלוסטרא תורת כלי דידיה לאו תורת כלי גמור הוא ומש״ה בעי קשירה אבל ביש בראשו גלוסטרא אז הוי עליה תורת כלי גמור ואפי׳ אינו קשור כלל שרי והא דאמרינן כי פליגי בשאינו ניטל באגדו משום ר״א נקט הכי לאשמועינן דאע״ג דקשרו אסור אבל לר׳ יוסי שרי בכל גוונא ואע״פ שמ״ש רבינו דנגר אין נועלין בו אא״כ יהא קשור וכיצד יהא קשור אם יש בראשו גלוסטרא וכו׳ דמשמע דאף ביש בראשו גלוסטרא בעינן שיהא קשור צ״ל דעיקר מילתיה לא קאי אלא אאין בראשו גלוסטרא אלא דמשום דביש בראשו גלוסטרא לא איתמר בהדיא בגמרא דלא בעי קשירה ואדרבה לכאורה משמע דקשירה בעי מש״ה נקט ביה קשירה אבל אה״נ דבלא קשירה נמי שרי וכדמסיק בהנך נוסחי אלא שקשה על זה מדאיתא בגמרא (שם) בעא מיניה רב נחומי בר זכריה מאביי עשה לו בית יד מהו א״ל בוכנא קאמרת ופירש״י עשה לו בית יד לנגר שאינו קשור כלל ותחב בית יד באמצעיתו ודומה למקבת דהשתא ודאי מוכחא דכלי הוא מהו לנעול בו: בוכנא קאמרת הוא ודאי שרי. בוכנא מקבת וכותשין בו חיטין ותבלין. ואם איתא דביש בראשו גלוסטרא אפי׳ אינו קשור כלל שרי מאי קא מיבעיא ליה בעשה לו בית יד ואע״ג דפשט ליה דשרי איכא למימר דשאני התם שעשה הבית יד בידים אבל ביש בראשו גלוסטרא דלא עשה בו מעשה וכדמשמע מדקתני שיש בראשו גלוסטרא ולא קתני שעשה בו גלוסטרא כל שאינו קשור אסור וי״ל דהך בעיא קאי אנקמז דהוי דרך בנין גמור כמ״ש רבינו בסמוך ובהא פשיטא דכל שאינו עושה בו מעשה אסור אפילו אם יש בראשו גלוסטרא וקא מיבעיא ליה בעשה בו מעשה בידים שעשה לו בית יד ופשט לו דשרי דכיון דכלי הוא תו לא מיחזי כבונה שאין דרך לשקע כלי בבנין לבטלו שם ויש הוכתה לזה מדאיתא להך בעיא בתר הא דאמרינן (שם) הלכה כר״י בנקמז וכן הרי״ף כתב על נקמז ואם עשה לו בית יד מותר והפוסקים שלא פסקו דין דעשה לו בית יד נראה שהוא מפני שנראה להם דבר פשוט כיון דכלי הוא וכדא״ל בתמיהא בוכנא קאמרת ובענין נגר שאין בראשו גלוסטרא כתב הרמב״ם בפכ״ו וז״ל אם היה קשור ותלוי בדלת נועלין בו וכן אם היה ניטל ואגדו עמו אבל אם היה אגדו קבוע בדלת והיה הנגר נשמט כמו קורה ומניחין אותו בזוית וחוזרין ונועלין בו בעת שרוצין ה״ז אסור לנעול בו שאין עליו תורת כלי ואינו אגוד ואין בו אגד להוכיח עליו נראה מדבריו שהוא מפרש דניטל באגדו היינו שמתיר ראש החבל שבדלת והנגר מיטלטל עם החבל ואינו ניטל באגדו היינו שמתיר ראש החבל שבנגר שנמצא הנגר מיטלטל בלא חבל וכל שהוא מיטלטל עם החבל הקשור בו אפי׳ אין ראש החבל הב׳ קשור בשום מקום שרי דהיינו ניטל באגדו ודאמרינן בעובדא דר׳ טבלא דהוה תלי בעברא דדשא ל״ד אלא מעשה שהיה כך היה וכ״כ ה״ה בשם התוספות ובשם הרשב״א דתלי בעברא ל״ד. ואחר שכתבתי זה מצאתי שכתב הריטב״א בשם התוס׳ וה״ר ישעיה דניטל באגדו היינו שעשו לו בראשו קשר אחר שהיו נוטלין אותו בקשר ההוא ותולין אותו בכותל כשאר כלים ולפיכך מתיר בו דכלי גמור הוא וכל שהוא כלי לא מיחזי כבונה הלכך אע״פ שאינו קשור לא בדלת ולא בעברא דדשא נועלין בו והא דאמרינן בעובדא דר׳ טבלא דניטל באגדו הוה ולהכי לא אמר להו ולא מידי אע״ג דאמרינן התם דהוה תלי בעברא דדשא מעשה שהיה כך היה דבלא״ה נמי שרי עכ״ל ונכון לומר שכן היה מפרש הרמב״ם אלא דקשה לי הא דאמר רבא והוא שקשור בדלת ומשמע דדוקא דלת מדפריך ליה מעובדא דתלי בעברא דדשא וכיון דכי קשור בדלת אגודו מוכיח עליו מאי איריא דלת הא כל כה״ג בכל דוכתא שרי כדמסיק דהוא ניטל באגדו הוה ולכן נ״ל שדעתו כמו שפירשתי תחלה וליושב קושיא זו נ״ל שענין הנגר הוא על שני דרכים האחד שראש החבל הקשור בדלת אין מתירין אותו לעולם אבל ראש החבל השני קושרים אותו בנגר בעת שרוצים לנעול בו וכשפותחים מתירין אותו ונוטלין הנגר לבדו ומניחין אותו בקרן זוית. הב׳ שראש החבל הקשור בנגר אין מתירין אותו לעולם אבל ראש החבל הקשור בדלת קושרין אותו בעת שרוצין לנעול וכשפותחים מתירין אותו מהדלת ונוטלין הנגר ואגדו עמו ומניחין אותו בקרן זוית ורבא איירי בנגר שהוא בדרך הראשון דכיון שהנגר ניטל בלא אגד אפי׳ קשור ותלוי במקום אחר אסור דהא כיון שהוא עשוי ליטלו משם בלא אגד אין אגד זה מוכיח עליו ועובדא דרבי טבלא קס״ד שהיה בנגר העשוי בדרך זה ומש״ה פריך לרבא מיניה ושני דעובדא דרבי טבלא לאו בנגר העשוי בדרך זה הוא אלא בעשוי בדרך השני שהוא ניטל ואגדו עמו ומש״ה שרי בתלי בעברא דדשא והוא הדין למונח בקרן זוית כמו שנתבאר: (ג) ומה שכתב וכל נגר שאמרנו מיירי שהאסקופה גבוה וכו׳ אבל אם נפחתה האסקופה וכו׳ שם בעי ר׳ זירא נקמז מהו א״ר יוסף מאי תיבעי לך לא שמיע לך הא דתניא נשמט אסור נקמז מותר ר׳ יהודה אומר נקמז אע״פ שאינו נשמט אסור וא״ר יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה בנקמז וטעמא מאי אמר אביי משום דמיחזי כבונה. ופירש״י נקמז. שנכנס הנגר בחור האסקופה ויוצא הנגר לצד הקרקע ונועץ בקרקע ועד השתא איירי כשהאסקופה גבוה ואין החור ניקב עד לארץ. נשמט שנפסק החבל שהוא קשור בו והרי הוא מונח בקרן זוית כשפותח אותו והריטב״א כתב שי״מ נקמז כמו נקמץ כלומר שהוא נקמץ בדלת עצמו ויש מהם אצלנו הרבה שמכניסין הנגר בין הבריח המחובר בדלת והדלת ומחברין אל הנגר עץ אחד קטן ארכו כשיעור טפח והוא הולך לכאן ולכאן ופעמים שעושין את הנגר למעלה בדלת ופעמים שעושין אותו למטה בדלת וכשעושין אותו למעלה מסבבין את העץ הקטן לצד אחד והנגר נופל והדלת נפתח וכשזוקפין אותו אל הנגר עולה ונכנס בשקוף העליון והדלת נעול וכשעושין אותו למטה מסבבין את העץ לצד אחד והנגר נופל ונכנס באסקופה התחתונה והדלת נעול וכשזוקפין אותו אז הנגר ניטל והדלת נפתח משום דמיחזי כבונה כי הסבוב של אותו עץ ועליית הנגר ע״י אותו סבוב דומה לתקיעת מסמר ע״כ והנה בכל הארץ נהגו היתר לפתוח ולנעול בשבת בנגר כזה ונראה דאפילו לפ״ז ודאי כל שהנגר קבוע שם במסמרים כעין שלנו אין בו שום איסור ומנעול בעלמא הוא ולא אסר ר״י אלא כשהוא מהודק שם בלבד בענין שיוכל לינטל והנשמט הוא כל שאינו קשור ומהודק כלל עכ״ל וכבר כתבתי דאיבעיא לן עשה לו בית יד מהו ופשיטנא דשרי ופי׳ הרי״ף דבנקמז קאמר: (ד) רחבה שאחורי הבתים וכו׳ משנה שם (קא.) הדלת שבמוקצה וחדקין שבפרצה והמחצלת אין נועלין בהן אא״כ גבוהים מן הארץ. ופירש״י הדלת שבמוקצה רחבה שאחורי הבתים ומש״ה נקט לה משום שאין משתמשים בה תדיר ואין בעה״ב חושש לעשות לה דלת תלויה כראוי וקבועה אלא זקופה כנגד הפתח וכשהוא פותח מטילה לארץ ויש שתלויות אבל נגררות לארץ: אין נועלין בה בשבת. משום דעביד בנין או אפי׳ כשהיא תלויה ונגררת אין זה קבוע וכשהוא מגביה על המשקוף כיון דאינה קבוע שם מיחזי כבונה:
ובגמ׳ ורמינהו דלת הנגררת ומחצלת הנגררת בזמן שקשורים ותלויים נועלים בהם בשבת ופירש״י אלמא אתלייה הוא דקפיד אבל אגבוהין מן הארץ לא חייש: אמר אביי בשיש להם ציר. דמוכחא מילתא דדלת ומורה היא והרי היא קשורה ותלוייה ולא מיחזי כבונה רבא אמר בשהיה להם ציר ואע״ג דהשתא ליכא היכירא הוא דאיכא וידוע שהלכה כרבא וכ״פ הרמב״ם פכ״ו ודבריו ג״כ כפירש״י אבל הריטב״א פי׳ דהא דאמר אביי בשיש להם ציר היינו שיש להם ציר בפתח מתוקן לדלת דמוכחא מילתא דפתחים קבועים הם וכשהוא פותח ונועל אינו נראה כבונה ואפי׳ אין בגופה של דלת שום היכר ציר שרי אביי וא״כ לרבא כשהיה ציר בפתח שרי אע״פ שאין בו עכשיו וגם בדלת לא היה מעולם ומשמע לי דהא דאוקמא אביי בשיש להם ציר ורבא בשהיה להם ציר היינו דכשנועל בה אינו מחזיר הציר למקומו דאילו מחזיר הציר למקומו אמרינן בפ״ק דביצה (יא:) דאפי׳ בתריסי חנויות שהם כלים המיטלטלים אסור:
(ה) ודע דבקצת ספרי רבינו כתוב אין נועלין בהם אא״כ הם גבוהים מן הארץ ג״ט וטעות הוא שנפל בספרים דבהדיא אמרינן בברייתא דבגמ׳ (שם) דבגבוהים מן הארץ מלא נימא סגי וכן מצאתי בקצת ספרי רבינו שלא היה כתוב בהם אלא אין נועלים בהם אא״כ הם גבוהים מן הארץ: (ו) ופתח העשוי לכניסה ויציאה וכו׳ הוא ממ״ש שם הרא״ש וז״ל כתב הרז״ה הא דתנן הדלת שבמוקצה וכו׳ וכן הא דתניא דלת הנגררת ומחצלת הנגררת בזמן שקשורים ותלויים נועלים בהם כולהו כר״א דבעו (בשבת קכה:) בפקק החלון קשור ותלוי וקאמר (שם קכו.) רב ירמיה בר אבא מאן תנא נגר הנגרר ר״א היא והשתא דקי״ל הלכתא כר״י דבקשור אע״פ שאין תלוי סגי נקטינן מיניה דלית הלכתא כהני מתניתא דבעו קשורים ותלויים ולא כתנא דמתניתין דבעי גבוהים מן הארץ ולא נהירא לאוקומי סתמא דמתניתין דלא כהלכתא ויותר נראין דברי הראב״ד ז״ל וז״ל אי קשיא לך כיון דקיימא לן כר״י וכרשב״ג דאמר מוסיף על אהל עראי מותר הא אמרינן לעיל במתניתין הדלת שבמוקצה וחדקין שבפרצה ומחצלת אין נועלין בהם אא״כ היו גבוהים מן הארץ ואסרי ליה משום בנין והלא תוספת אהל עראי הוא שהרי הדלת עשוי הוא לפתוח ולסגור התם כיון שדלת של מוקצה הוא ושל פרצה לאו תוספת אהל עראי הוא אלא קבע שאין עשוי ליפתח אלא לזמנים רחוקים לפי שאין דרך כניסתו ויציאתו עליהם ואם היה בפתח קבוע ליכנס ולצאת דרך שם אע״פ שאין גבוהין מן הארץ נועלין בהם עכ״ל אבל לא משמע כן מדברי רש״י שכתב דנקט דלת שבמוקצה משום דאין בעה״ב חושש לעשות לה דלת תלויה כראוי וכו׳ משמע דה״ה לכל דלת שעשוי בענין זה אלא דנקט מוקצה משום דאורחא בהכי: (ז) דלת העשוי מלוח אחת או שאין לה אסקופה התחתונה וכו׳ (עירובין קא.) תני ר׳ חייא דלת אלמנה הנגררת אין נועלין בה ה״ד דלת אלמנה א״ד דחד שיפא וא״ד דלית ליה גישתמא וכתבו הרי״ף והרא״ש חד שיפא לוח אחת וכן פירש״י וכתבו דטעמא משום דמיחזי כבונה ונותן קרש בכותל שאין בה היכר דלת וגישתמא פירשו הרי״ף והרא״ש אסקופה התחתונה אין לה אלא מורידין אותה ע״ג הארץ וכשפותחין שומטין אותה ועוקרין אותה וכן פירש הרמב״ם בפכ״ו:
וכתב רבינו אין נועלין בה אפילו יש לה ציר משום דאי דוקא בשלא היה לה ציר אפילו היא מכמה לוחות ואית לה אסקופה נמי אלא ע״כ אפי׳ בשהיה לה ציר נמי אין נועלין בה וכיון דהיה לה ציר לא מהני לה גם ביש לה ציר אסור דהיה לה שוה ליש לה לרבא דקי״ל כוותיה ופסק רבינו כשני הלשונות להחמיר:
(ח) ומה שכתב אין נועלין בה אפי׳ יש לה ציר פירושו ואינו מכניס הציר במקומו דאילו במכניסו במקומו מאי אפילו דקאמר אדרבה כל שמכניסו למקומו חמיר טפי דמיחזי כבונה כדאמרינן פרק קמא דביצה (ביצה יא:) גבי תריסי חנויות אבל הרמב״ם פסק כשני הלשונות להקל דלעולם נועלין בה עד שיהו בה תרתי לריעותא דחד שיפא ולית לה גישתמא וטעמו משום דכיון דלא מיתסר אלא מדרבנן משום דמיחזי כבונה נקטינן לקולא ומיהו הא דשרי הרמב״ם לנעול בה היינו בשאינו מכניס ציר למקומו דאילו מכניס ציר למקומו אפילו בתריסי שידה תיבה ומגדל שהם מיטלטלים אסור כדאמרינן פרק קמא דביצה גבי תריסי חנויות וכמ״ש בסמוך והני חנויות דידן שנועלין אותם בקרשים ויש במקומם חקיקה למעלה ולמטה שהן נכנסות בו נראה שאין לו דין ציר לאסרו משום מחזיר ציר למקומו ולדברי הרמב״ם ודאי שרי ואפילו לדברי רבינו נראה דשרי דע״כ לא אסר רבינו אלא כשאין הדלת אלא מלוח אחד בלבד אבל הכא שהפתח נעול בכמה קרשים חשיבי כולהו כדלת אחד עשוי מקרשים רבים ושרי וכך נהגו העולם להתיר לפתוח ולנעול כדרכה ולא נשמע פוצה פה לאיסור. אם מותר לסלק תריסי חנויות יתבאר בסימן תקי״ט בס״ד: (ט) שידה תיבה ומגדל שפתחיהן מן הצד וכו׳ גם זה שם (קב:) ת״ר ציר דלת שידה תיבה ומגדל במקדש מחזירין במדינה דוחקין והעליון כאן וכאן לא יחזיר שמא יתקע וכתב הרא״ש ר״ת נסתפק אם מותר לדחוק העליון במדינה מדקאמר כאן וכאן לא יחזיר משמע דלדחוק מותר אף במדינה או דילמא האי דנקטלא יחזיר בשביל מקדש נקט אבל במדינה אפי׳ לדחוק אסור מדקתני ברישא במדינה דוחקים התחתון מכלל דבעליון לדחוק אסור עכ״ל ורבינו סתם הדבר לאיסור וה״ה כתב בפכ״ב שנראה מדברי הרמב״ם שאסור לדחוק העליון במדינה ושכן העלו ז״ל וכבר נתבאר בסימן ש״ח דדלתות הכלים מותר ליטלם מהם בשבת אבל לא דלתות מידי דמחבר בארע משום דהוי בונה ומשמע דהוי חייב חטאת בין על נטילתן בין על חזרתן: (י) מטה של פרקים אסור להחזירה ולהדקה וכו׳ בס״פ כירה (שבת מז.) אמרי ר״א ורב הונא בר חייא דמותר להחזיר מטה של טרסיים בשבת פי׳ שהיא של פרקים וכי אתא לקמיה דרב יהודה אמר הא רב ושמואל דאמרי תרווייהו המחזיר מטה של טרסיים חייב חטאת ואסיקנא דאינהו דאמור כי האי תנא דתניא מלבנות המטה ופרעי המטה לא יחזיר ואם החזיר פטור ולא יתקע ואם תקע חייב חטאת רשבג״א אם היה רפוי מותר ופירש״י אינהו. ר׳ אבא ורב הונא דאמרי כי האי תנא: כרשב״ג. דמתיר לכתחלה ואיתא (שם:) בגמ׳ תו בי רב חמא הוה מטה גללניתא הוה מהדרי לה בי״ט ויהיב טעמא משום דכרשב״ג ס״ל ופסקו הרי״ף והרא״ש כרשב״ג וכ״פ הרמב״ם בפכ״ב ונראה מדבריו שם דהא דאמרינן אם היה רפוי מותר היינו לומר שהוא עשוי להיות רפוי ומש״ה שרי אבל אם הוא עשוי להיות מהודק אע״פ שעכשיו כשמחזירו מניחו רפוי אסור וכ״נ ממה שאמר רבינו בסמוך גבי כוס של פרקים שמותר להחזירו לפי שאין דרך להדקו דמשמע הא אם היה דרך להדקו אסור להחזירו אפי׳ מניחו רפוי וכ״נ מדברי הג״א שם וכ״כ בכלבו בשם הראב״ד דברים שאין אדם מקפיד עליהם אם יתנועע בתוך החור מותר להכניסן בחורין שאין לגזור שמא יתקע אלא בדבר שצריך להיות מעמידו בדוחק:
וכתב הרב המגיד בפכ״ו גבי מנורה של חליות בשם הרשב״א דרפוי ואינו רפוי נמי אסור:
(יא) ראיתי כתוב על שם הר״מ דה״ה כוס של פרקים וכו׳ כ״כ הכלבו בסוף הלכות שבת אבל ר״י כתב בח״ד בשם ר״פ שמותר לפרקו ולהחזירו בשבת וכדברי רבינו: (יב) קורה שנשברה מותר לסומכה בארוכות המטה וכו׳ משנה ס״פ שואל (שבת קנא:): (יג) ומה שכתב חוהוא שיהיו רפויים הוא כדי שלא יהא מבטל כלי מהיכנו והכי אוקימנא לה בפ׳ כירה (שבת מג.) וכתבו הרמב״ם בפרק כ״ה: (יד) חצר שנתקלקלה במי גשמים יכול לזרות בה תבן וכו׳ בסוף עירובין (קד.) דרש רבא חצר שנתקלקלה במימי גשמים מביא תבן ומרדה בה וכשהוא מרדה אינו מרדה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי קופה ופירש״י לא בסל ולא בקופה כדרך חול שולי הקופה שנשתברו ונשארו השולים וכתבו התוס׳ א״נ הופך הקופה ונותן על שולים דהיינו ע״י שינוי אבל ביד נראה לר״י דאסור כתב בת״ה סימן ע״א על ספסל ארוך שנשמט אחד מרגליו שיש אומרים לטלטלו ולהניחו באותו צד שנשמט הרגל על ספסל אחר וראיה מדאמרינן בפרק תולין (שבת קלח:) כירה שנשמטה אחד מירכותיה אסור לטלטל גזירה שמא יתקע אמנם היה נראה לחלק דשאני הכא שאפשר להניח על ספסל אחר לא גזרינן שמא יתקע אך מדמחלק בתחלה התם בין אחד לשתים משמע נמי דאחד אכתי חזי ע״י סמיכה ואפ״ה מסקינן לאיסור והמחמיר תע״ב וכן ראוי להחמיר עכ״ל ומכל מקום להחזיר הרגל למקומו משמע דפשיטא דאסור גזירה שמא יתקע שאף על פי שהוא רפוי כיון דדרך רגלי הספסלים להיות תקועין גזרינן ביה שמא יתקע כתב הרמב״ם בפרק י׳ התוקע עץ בעץ בין שתקע במסמר בין שתקע בעץ עצמו עד שנתאחד הרי זה תולדות בונה וחייב וכתב ה״ה דהיינו דתניא בס״פ כירה (שבת מז.) גבי מלבנות המטה לא יתקע ואם תקע חייב חטאת וכ״כ בסמ״ג וסמ״ק:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tur
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144