ויקנה בו שביתה – עיין במ״ב שכתבנו אמנם דעת הרבה פוסקים וכו׳ כיון דאנן סהדי וכו׳ כ״ז הוא לשון רש״י והפוסקים ומש״כ באותו מקום שרגיל לקנות וכו׳ כן כתב הרשב״א בחידושיו ועוד כתב הריטב״א וז״ל לא אמר ר׳ יוסי בר׳ יהודה אנן סהדי שרוצה לקנות שביתה וא״צ אמירה אלא לזה דוקא שיצא מעירו והיה מכיר אילן וגדר מסויים באמצע ראוי לקנות שביתה אבל במי שאינו מכיר באמצע שום מקום מסויים לקנות שביתה ולא היה דעתו מעולם על מקום מסויים לקנות שביתה האיך יקנה לו שביתה עכ״ל וכעין זה כתב ג״כ הרשב״א בחידושיו:

במה דברים אמורים בעני וכו׳ – עיין מש״כ במ״ב והח״א כתב דאף בעני אין להקל כשיושב בביתו לומר שביתתי במקום פלוני כ״א כשהחזיק בדרך ובעשיר אף בשהחזיק בדרך אין להקל כ״א כשבא בדרך ממש והוא לכאורה פלא דמנין לו כ״ז ולומר דפירש כן דברי השו״ע דהא בד״א אדלעיל קאי הוא דבר בדוי דהלא דברי השו״ע נובע מדברי הרמב״ם ודעת הרמב״ם דאפילו בביתו מותר העני לומר כידוע בפוסקים. ונראה דכתב זה בדרך הכרעה דלא רצה לפסוק כדעת הרמב״ם שיהא מותר לעני אפילו בביתו לומר שביתתי במקום פלוני אף דיש לפרש כן גם דעת הרי״ף שכתב בסתמא דבעני הקילו וכפשטיות לשון הש״ס ולא הזכיר כלל שצריך שיהא בדרך דוקא וגם ברז״ה מבואר כן להדיא ע״ש מ״מ רוב הפוסקים חולקין על זה והוא הר״ח [שהביא הריטב״א בשמו ובפירוש ר״ח שלפנינו לא נמצא ד״ז] ורש״י ורבינו יונתן [בפירושו במשנה] ואו״ז וכתב כן בשם רשב״ם וכן הוא דעת הרשב״א והריטב״א ורבינו ירוחם ולדבריהם כל שהוא בביתו לא חשיב עני לעולם כי לא מצוי עני שלא יהיה לו מזון שתי סעודות ולכן לא פלוג רבנן ורק בדרך. אמנם לענין החזיק בדרך שהחמיר הח״א שהצריך שיהא גם עני דוקא לכאורה הוא נגד כל הפוסקים דהרמב״ם גופא לא ס״ל כן וכנ״ל וכל הראשונים הנ״ל כולם סוברים דבהחזיק בדרך אף עשיר כעני חשוב ומשום דרוב העומדין בדרך אין פת מצוי להן וכמש״כ הר״ח וכן הוא משמעות הש״ס דקאמר איהו כיון דנפק לאורחא הו״ל עני אמנם מ״מ אין דברי הח״א דחויים מהלכה משום דעיקר החזיק בדרך לדעת הרבה פוסקים הוא דוקא כשיצא שלא ע״מ לערב וכמש״כ במ״ב והוכיחו כן מלשון הש״ס דקאמר מי שהיו לו שני בתים בשני תחומי שבת דמשמע דוקא כשהחזיק בדרך כדי להגיע לבית אחר שיש לו במקום אחר ואח״כ נמלך לחזור וללון לע״ע בבית דאז יש לחשבו כבא בדרך אבל ביצא ע״מ לערב לא חשוב כבא בדרך אלא הרי הוא כיושב בביתו שצריך לערב בפת דוקא מפני שפתו מצויה לו בביתו ולכן דעת הח״א דיש לחוש לדעת כל הני רבוותא ואין להקל בזה עכ״פ אלא הרי הוא כיושב בביתו שצריך לערב בפת ובצירוף דעת הרמב״ם והרז״ה הנ״ל דבעני מותר אפילו בביתו ונכון הוא [ובספר גאון יעקב כתב דאף להרמב״ם וכן לתוספות ורמב״ן עכ״פ צריך שיצא ע״מ להחשיך שם ואח״כ ללכת למקום השני ולא ביצא לקנות שביתה ולחזור וללון בביתו ולשון השו״ע נמי יש ליישב באופן זה] אכן בבא בדרך ממש בודאי קונה שביתה באמירתו אף שיש בידו פת וכמו שכתבנו לעיל בסוף סימן ת״ט: