(ב) ואם אחד מעיד שאכלה אג״ה כו׳ ז״ל הגמרא פ׳ ח״ה דף נ״ו א״ר יהודא אמר רב אחד אומר אכלה חיטין ואחד אומר אכלה שעורים הרי זה חזקה מתקיף לה ר״נ אלא מעתה אח׳ אומר אכלה אג״ה ואח׳ אומר בד״ו ה״נ דהוה חזקה א״ל ר״י הכי השתא התם בשתא דקמסהיד האי לא מסהיד האי הכא תרווייהו בחד שתא קמסהדי מאי איכא בין חטי ושערי לא דייקי אינשי ופי׳ רשב״ם ר״נ לא היה יודע טעמו של רב יהודא והוה ס״ל הא דקאמר רב יהודא אחד אומר אכלה חיטין ואחד כו׳ לאו באותן ג״ש דקא מסהיד האי מסהיד האי דא״כ עדות מוכחשת היא ותיבטל אלא ס״ל לר״נ דה״ק ר״י אחד אומר אכלה חיטין ג״ש כפי מנהג עובדי אדמה ואחד אומר אכלה שעורים ג״ש כפי מנהג עובדי אדמה והיינו שש בדילוג ושאלתי לעובדי אדמה וא״ל שלעולם כך הוא המנהג לזרוע שנה אחד חיטין ואחד שעורים ואז אינה צריכה שביתה כלום ה״ז חזקה דהרי אין מכחישין זא״ז כלל ותרווייהו מיהא אחזקה קא מסהדי ופריך לו ר״נ אלא מעתה כו׳ אכלה אג״ה כו׳ דהיינו כר״י ה״נ דתיהוי חזקה הא ודאי לא הוה חזקה דכיון דלא זה ולא זה מעידים על חזקת רצופים אלא בדילוג אינה כלום עכ״ל ר״ש בקיצור והתוס׳ הקשו על פירושו וכתבו ז״ל וא״ת דא״כ מאי פריך אלא מעתה אכלה ראשונה כו׳ הא אה״נ דלסברתו אר״י דהוה חזקה והוה ליה למיפרך בקיצור אמאי ליהוי חזקה ונראה לפרש דר״נ ידע דר״י מיירי בדאסהדי תרווייהו אחדא שתא וה״ק כיון דאמרת דהוי חזקה אע״ג דמכחשי אהדדי כיון דתרוויהו אחזקה קא מסהדי אלא מעתה אחד אומר אכלה אג״ה ובד״ו הוביר כדרך מוביר באגי ואחד אומר לא כי אלא אכלה בד״ו ואוביר אג״ה ה״נ דהוה חזקה אף ע״ג דמכחשי אהדדי משום דתרווייהו מיהא אחזקה קא מסהדי עכ״ל והנה אינו מוכרח מל׳ התוס׳ הללו לומר דמחולקים הם עם רשב״ם בדינים אלא נראה דגם הם מודים לרשב״ם דאף אם אין העדים מכחישין זה את זה דאינו חזקה כיון דלא העידו שום אחד על ג״ש רצופים ומ״מ ר״כ לא היה רוצה להקשות מזה בקיצור משום דסברא זו אינה פשוטה כל כך להקשות מינה ולסתור מינה דברי ר״י דהא איכא למימר דר״י ס״ל כיון דלעדות שניהן יחד אכלה ו׳ שנים רצופים הוי חזקה אפי׳ באתרא דלא מוברי ומשום הכי כתבו התוס׳ דהקשה לו ר״נ מאחד אומר אג״ה והשני בד״ו בהכחשה דזה ס״ל בפשיטות דאינה חזקה אבל לפי׳ רשב״ם הקשו התוס׳ שפיר דכיון דלפירושו אחד אומר אג״ה ואחד בד״ו מיירי בלא הכחשה אלא כדרך עובדי אדמה וכדר״י וס״ל לר״נ בפשיטות דאין לו חזקה בהא א״כ הוה ליה להקשות בקיצור אמאי ליהוי חזקה הא אין שום אחד אומר שאכלה רצופים וק״ל. והשתא א״ש דבא כתב רבי׳ פלוגתא בין פי׳ רשב״ם לפי׳ התוס׳ בהא כי ס״ל דלא פליגי לדינא וכמ״ש. ומש״ר בשמו וגם בשם הי״א באחד אומר אג״ה ואחד אומר בד״ו בלא הכחשה באתרא דמוברי ובאתרא דלא מוברי אתיא אליבא דתרווויהו כי שם בגמרא אליבא דפי׳ רשב״ם דפירש דאיירי דנהיגי לזרוע שנה א׳ חיטין והשניה שעורין וכן נוהגים לעשות חוזר חלילה לעולם זה אתרא דלא מוברי מיקרי ומש״ה איתא שם בגמרא דלא הו״ל חזקה בזה לכ״ע כיון דאין שום א׳ מעיד על ג״ש רצופים ובזה גם רבי׳ מסיק וכתב ז״ל וכן נמי אם באתרא דלא מוברי לא הוה חזקה כיון דאין שום אחד מהן מעיד על חזקת ג״ש רצופים אבל באתרא דמוברי וא׳ אומר אכלה אג״ה ולא בד״ו מזה לא איירי הגמרא לא לפי׳ רשב״ם ולא לפי׳ התוס׳ (דכמו דלשיטת רשב״ם מיירי בלא מוברי איירי גם התוס׳ לשיטת פירושם) ובהא פליגי רבי׳ עם הי״א דהי״א ס״ל דהוה חזקה אפי׳ לפי׳ רשב״ם דע״כ לא כתב רשב״ם דלא הוה חזקה אלא באתרא דלא מוברי וכמ״ש משא״כ רבי׳ דאיירי באתרא דמוברי כמ״ש ורבי׳ ס״ל דגם בכה״ג לא הוה חזקה כיון דלעדות שניהן יחד אכלן רצופים והוא באתרא דמוברי כנ״ל ביאור דברי רבי׳ ע״פ שיטת פי׳ רשב״ם והתוס׳ הנ״ל. ועי׳ בב״י שהביא ג״כ עי׳ רשב״ם ותוס׳ הנ״ל וכתב בסוף ז״ל ורבי׳ תפס דברי התוס׳ עיקר עכ״ל ודבריו תמוהין בעיני דלכאורה נראה מדבריו דס״ל דהתוס׳ פליגי ארשב״ם בדיני וס״ל דדוקא כשמכחישים זה את זה הוא דלא הוה חזקה הא אין מכחישין הוה חזקה. וקשה א״כ אדרבה מוכח דרבי׳ לא ס״ל כהתוס׳ דהא רבי׳ מסיק וכתב דאפי׳ כשהן מכחישין לא הוה חזקה הן באתרא דמוברי הן באתרא דלא מוברי. ואפשר לומר דכוונת ב״י הוא עד״ז דבשלמא אם נאמר דרבי׳ תופס פי׳ התוס׳ עיקר דר״נ הקשה לר״י מהכחשה זא״ז א״ש הפלוגתא דהי״א ורבינו דהי״א ס״ל דר״נ דוקא בהכחישו זה את זה ס״ל דלא הוה חזקה הא לא הכחישו זה את זה הוה חזקה ובפרט באתרי דמוברי ורבי׳ ס״ל דר״נ גם בלא הכחישו ס״ל דאינו חזקה אלא דפריך מהכחישו דהוא פשוט וכמ״ש אבל לפי׳ רשב״ם דפריך ר״נ מלא הכחישו וס״ל דלא הוה חזקה אם כן קשה מ״ט די״א דס״ל דהוה חזקה. כנ״ל דעת הב״י. אבל דבריו אינן ברורין דהא כבר כתבתי דגם לדעת רשב״ם לא קשה מידי אהי״א דהן איירי מאתרא דמוברי והגמרא איירי מאתרא דלא מוברי ודו״ק: