Derishah Even HaEzer 142 – דרישה אבן העזר קמב‏ – Tur

טור

פירוש

(א) המביא גט ממ״ה והבעל עשאו שליח להוליכו לאשתו צריך שיעמוד על כתיבתו וחתימתו ויאמר בפני נכתב ובפני נחתם אבל מארץ ישראל אין צריך וטעמא משום דבחוצה לארץ אין עדים מצויין לקיימו ואם תינשא בו היום או מחר יבא הבעל ויערער ולא תוכל למצוא עדים לקיימו לכך תקנו שלא תתגרש בו עד שיאמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם והאמינוהו ואז לא נחוש לערעורו של הבעל אבל בארץ ישראל שתוכל לקיימו תינשא בו אף על פי שלא אמר בפני נכתב ובפני נחתם ומטעם זה אפילו חמש נשים שאינן נאמנות להביא גט בארץ ישראל כדפרישית לעיל נאמנות להביאו בח״ל ולומר בפני נכתב ובפני נחתם דליכא למיחש שמא מכוונות לקלקלה כיון שאין הבעל יכול לערער במה דברים אמורים כשהערעור בלא ראיה אפילו מביא עד אחד. (ב) אבל אם מביא ב׳ עדים שהוא מזוייף הרי הוא בטל שלא האמינו לשליח שאומר בפני נכתב ובפ״נ אלא לדחות ערעורו אבל במקום שמכחישין אותו לא האמינוהו. (א) ובארץ ישראל נמי אם אומר בפני נכתב ובפני נחתם מועיל לדחות ערעורו של בעל אף על פי שלא היה צריך. (ג) וכמו שאין צריך לקיים עידי הגט כשאומר בפ״נ ובפ״נ כך א״צ לקיים עידי השליחות אלא נאמן לומר שהבעל עשאו שליח בעדים אף על פי שאין מכירין חתימת עידי השליחות או אפילו אין לו שום עדות בשליחות אלא שאמר שהבעל עשאו שליח כראוי נאמן והרמ״ה כתב דאף בארץ ישראל שאין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם נאמן על השליח לומר שהבעל עשאו שליח. (ד) וכשנותנו ליד האשה כשמביאו ממדינת הים צריך שיתננו לה בפני ג׳ שיהיו דיינין אלא שאם הוא ראוי לדון שאינו לא קרוב ולא אשה מצטרף עם שנים ואם לאו צריך ג׳ זולתו והר״ף מחמיר וכתב אע״ג דקי״ל כר׳ יוחנן דאמר בפני ב׳ טוב ליתנו בפני ג׳ שלא יבאו לטעות כשהשליח קרוב או אשה. (ה) וכתב עוד אין צריך שישבו הג׳ אף על פי שהן כעין דיינין לקבל עדות השליח שאומר בפני נכתב ובפני נחתם והשליח צריך לעמוד כשאומר בפני נכתב ובפני נחתם אמנם שמעתי ממורי ה״ר מנחם בר׳ שמואל שהיה מצריך להושיב הג׳ דיינין לקבל עדות השליח ואולי לא אמר אלא לכתחילה אבל בדיעבד אין לחוש אם עמדו. (ו) ויאמר בפני נכתב ובפני נחתם בשעה שנתנו ליד האשה או סמוך לו מיד בתוך כדי דיבור לפיכך נתנו לה ולא הספיק לומר בפני נכתב ובפני נחתם עד שנשתתק פסול ולא תינשא בו אא״כ יתקיים בחותמיו. (ז) ואם איחר יותר לאומרו לא מהני אא״כ יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר בשעה שנותנו לה בפני נכתב ובפני נחתם והרמ״ה כתב אי איתנהו לעידי מסירה קמן או אפילו ליתנהו כלל ואיכא עדים דידעי בהאי שליח דמסריה להאי גיטא ניהלה בעדים אין צריך ליטלו ממנה וליתנה לה פעם אחרת אלא אומר לה בפני עידי מסירה או לפני העדים שיודעים שהוא מסרו לה בעדים גט שנתתי לה בפניכם או בפני פלוני ופלוני בפני נכתב ובפני נחתם וכי קאמר שצריך ליטול ממנה ולחזור וליתנו לה מיירי שאין כאן עידי מסירה ולא שיודעין שמסרו בפני עדים. וכתב עוד וצריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם בפני האשה ומסתברא דאי אמר להו לסהדי ולא אמר לדילה וליתיה לשליח לחזור ולומר לא מצרכי לה מידי אחרינא וא״א ז״ל כתב כסברא ראשונה. (ט) אם עושה השליח שליח כגון שחלה או נאנס יעשנו בפני ב״ד ואומר בפני נכתב ובפני נחתם בשעה שנותנו לשליח וכן אחר לאחר עד ק׳ וכל אחד יאמר לפני ב״ד שליח ב״ד אני ואין צריך שלשה אלא שנים והוא מצטרף עמהם וכן יאמר האחרון כשנותנו לידה. (י) וכשבא לעשות שליח אחר אין צריך שיהיה בפניו אלא אומר בפני ב״ד הרי פלוני שלוחי אפילו שלא בפניו וכן יכול למסור שליחותו לבית דין לעשות שלוחין שהם יעשו אחרים ויכולים לעשותו שלא בפני השליח הראשון.
לא אמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם ונתנו לה לא תינשא בו ואפילו אם ניסת כבר תצא אם לא יחזיר ויתן כדפרישית ומיהו אין הולד ממזר. (א) ואם נאבד הגט הויא ספק מגורשת ואם בא הבעל וערער הוי ספק ממזר. (יא) סומא פסול להביא הגט בחוצה לארץ שאינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם לפיכך כשר בארץ ישראל וכן בחוצה לארץ אם היה פקח כשנותנו לו ונסתמא כשר דלא בעינן תחילתו וסופו בכשרות והוא שיכיר האשה בטביעת קול אבל אם אין מכירה בטביעת קול לא ולא מהני מה שאחרים אומרים לו שהיא זאת אע״ג דמהני בפקח. (יב) וכתב הרמ״ה אם יש עדים שהבעל מסר לו זה הגט לגירושין כשר שהרי בר שליחות הוא ואינו פסול אלא משום שאינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם וכיון שיש עדים אין צ״ל בפ״נ ובפ״נ ויהיב לה באפי הנהו סהדי גופייהו וכשר דלא בעינן לקיימו אלא עידי מסירה גרידתא בעינן והא דבעי באפי הנהו סהדי גופייהו דלא ליהוי סהדותייהו חצי דבר ואם נתקיים בחותמיו אפילו הוא סומא מתחילה ועד סוף ולא מסריה ניהליה בסהדי כשר אפילו במדינת הים. (יג) האשה עצמה מביאה גיטה ואומרת בפני נכתב ובפני נחתם כגון דאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית להתם שרי שליח להולכה וקבלי את גיטיך מיניה דהשתא הוי כמו שליח שעושה שליח שצ״ל בפני נכתב ובפני נחתם בשעה שיצא הגט מידו אי נמי דאמר לה הוי שליח עד דמטית בבי דינא פלונית וכי מטית להתם אימא בבי דינא בפני נכתב ובפני נחתם ולשוי אינהו שליח ליתנו לך שאם לא התנה עליה כך אינה צריכה לומר דבר כיון שגיטה יוצא מתחת ידה ועדים חתומים עליו ומתירין אותה לינשא אף על פי שאין מכירין חתימת העדים שעדים החתומים על הגט נעשה כמי שנחקרה עדותן בב״ד כל זמן שאין מערער וכן כתב הרמ״ה שהאשה המביאה גיטה ואומרת שבעלה נתנו לה במקום פלוני להתגרש בו מיד נאמנת ואינה צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם ואף על פי שאין מכירין החתימות ואפילו אמר לה אל תתגרשי בו אלא בב״ד פלוני תנאה הוי כאילו אומר לה אל תתגרשי בו אלא עד ל׳ יום וכשיגיע ל׳ יום או לכשתבא לב״ד פלוני והגט ברשותה מתגרשת בקבלה ראשונה ואינה צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם. (א) כתב הרמב״ם נכתב בארץ ישראל ונחתם בחוצה לארץ צ״ל בפני נכתב ובפני נחתם נכתב בחוצה לארץ ונחתם בארץ ישראל אין צ״ל בפני נכתב ובפני נחתם ור״ת כתב דהאידנא בכל המקומות חשיבי ניידי וצ״ל בפני נכתב ובפני נחתם. (טו) אין צריך שיעמוד השליח על כל כתיבתו רק שיתחיל הסופר לכתוב בפניו או אפילו לא ראה מהכתיבה כלל אלא כשתיקן הקלף והקולמוס לכותבו אמר לכתוב בו הגט לשמו ולשמה סגי ואין צריך שיראה אח״כ ויכירנו אם הוא אותו שתיקן כי מסתמא כיון שאמר לכתוב את הגט בשעה שתיקן הקלף כן עשה ומיהו אם שמע שאומר לכתוב את הגט לשמה ולא ראה תיקון הקלף והקולמוס לא מהניא דשמא לא כתבוהו מיד וכתבוהו לאחר זמן לשם אחר ששמו כשמו ורש״י פירש לא ראה שום דבר אלא שמע העברת הקולמוס על קלף שקולו נשמע בשעת הכתיבה סגי וכל זה דוקא בכתיבת הגט אבל בחתימתו כל מקום שצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם צריך שיראה כל החתימות מתחילה ועד סוף וכן אם היה בבית כשהתחיל הסופר הגט ויצא הסופר לחוץ והשלימו כשר ולא חיישינן שמא מצאו אדם אחר ואמר ליה לכותבו לשמו ואם בא להחמיר ולכוין על כתיבת כולן אין שומעין לו שלא להוציא לעז על כתיבת גיטין הראשונים. (טז) אמר בפני נכתב ולא אמר בפני נחתם או אמר בפני נחתם ולא אמר בפני נכתב או שאמר בפני נכתב חציו האחרון ונחתם כולו בפני או שאמר בפני נכתב כולו ונחתם חציו אינו כלום אפילו הוא בעצמו העד השני אבל אם הוא ואחר עמו מעידים על חתימת העד השני שלא חתם בפניו שפיר דמי ואין צריך לומר אם שנים אחרים מעידים עליו. (יז) ואם היו ג׳ חתומים בו וחתמו שנים בפניו ואחר שלא בפניו כתב א״א הרא״ש ז״ל בתשובה שהוא כשר. (יח) ואם ב׳ שלוחים להביאו א״צ לומר בפני נכתב ובפני נחתם אלא ינתן לה אף על פי שאינו מקויים בחותמיו ותינשא בו ומ״מ כשיבא הבעל יכול לערער ולומר מזוייף הוא וצריך שיתקיים בחותמיו ואין צריך שיהיו שניהם אדוקין בגט אלא אפילו הוא ביד האחד ואמר שהבעל עשה שניהם שלוחים להוליך גט זה לאשתו והאחד נתנו במעמד חבירו ואפילו לא עשה שליח אלא א׳ והשני מעיד על שליחותו אין צ״ל וכ״כ הרמ״ה וכתב עוד היכא ששניהם שלוחים דלא סגי דלא מסרי לה תרוייהו ומקיימת כולה מילתא בבת א׳ אבל חד דמייתי אע״ג דאיכא תרי דמסהדי אשליחותיה א״נ חד דמצטרף בהדיה לא איפסיקא מילתא לאכשורי ביה סתמא דהא ודאי צריך ליתנו לידה בפני עידי מסירה ואי לא מסר לה באפי עידי שלוחים גופייהו אף על גב דמסר לה באפי סהדי אחריני לא מתכשר דהוה ליה שליחות דכל כת וכת חצי דבר ובהא אפילו רבנן מודו דלא מצטרפות ע״כ. (יט) לפיכך שנים שמביאים גט ואחד אמר בפני נכתב וא׳ אמר בפני נחתם אם אין שניהם שלוחים לא ינתן דכל זמן שלא אמר אחד בפני נכתב ובפני נחתם לא אמר כלום ואמירתו כמאן דליתיה דמי ואם שניהם שלוחים ה״ז ינתן דכל אחד אמירתו כמאן דליתיה הרי יש כאן ב׳ שלוחים וכן אם שנים אומרים בפנינו נכתב וא׳ שלישי אומר בפני נחתם אם אין שליח אלא א׳ לא ינתן ואם ב׳ מהם שלוחים ינתן אחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם אם האומר בפני נכתב הוא שליח אפילו אם הוא לבדו ה״ז ינתן דכיון דשנים מעידים על החתימה הרי מתקיים בחותמיו אבל אם אחד מהאומרים בפני נחתם הוא לבדו שליח לא ינתן עד שיהא אחר עמו. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

(א) עד שיאמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם והאמינוהו כו׳ ובגמרא פריך הואיל שהטעם שצריך לומר כך משום שאין עדים מצויים לקיימו אמאי צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם סגי ומשני משום וכו׳ ופירש״י ותוס׳ הכל מבואר בב״י: (ב) אע״פ שלא היה צריך ע״ל סימן ק״ד שכתב רבינו ז״ל ואם הכריזו בדבר שאין צריך הכרזה או בשעה או במקום שאין מכריזין כתב הרי״ף דכמאן דליתא דמי כו׳ והרא״ש כתב כיון שהכריזו אעפ״י שלא היו צריכין דינו כבמקום שצריך הכרזה וכ״כ בח״מ סי׳ ק״ט. ונ״ל שגם בכאן קמ״ל דה״א כיון שהוא מקום שלא תיקנו בו חכמים תקנותיהן מפני שיש לו בירור על קיום ה״א דלא מהני קא משמע לן ואיפשר דאפי׳ להרי״ף מהני דשאני התם כיון דאין דרך להכריז יוכלו למימר לא שמנו לבינו על הכרזתו מה שאין כן כאן שאומר השליח בהדיא בפני נכתב ובפני נחתם וק״ל: (ג) (דאם אמר לסהדי דלא אמר לדילה כו׳ נראה דר״ל אע״ג דאם היו כאן עידי מסירה א״צ ליטלו ממנה לחזור וליתנו לה מ״מ צריך לאומרה לכתחלה בפני האשה מיהו אם לא אמרו בפני האשה אלא אמרי בפני העדים מהני ולכן כתב וא״א הרא״ש כתב כסברא הראשונה כלומר דצריך ליטלו ממנה ולחזור וליתנו לה ויאמר בשעת נתינה ואם כן כל החילוקים שכתב הרמ״ה בזה בטלים כן נראה כשיש בבא זו ופשוט הוא ולא באתי אלא להוציא מלבו של ב״י שפירש כאן פירוש זר ולא נראה כלל עכ״ל הד״מ כ״פ): (ד) וכיון שיש עדים א״צ כו׳ מכאן קשה למ״ש רבינו לקמן בסי׳ זה ז״ל אם ב׳ שלוחים להביאו אצ״ל בפני נכתב ובפני נחתם כו׳ עד ומ״מ כשהבעל יבא יכול לערער ולומר מזוייף הוא וצריך שיתקיים בחותמיו עכ״ל וכבר תמה עליו מ״מ וב״י וכמ״ש שם היאך יכול לערער אשנים ויש להם ראיה גם כן מכאן מדברי הרמ״ה שכתבן רבינו ולא חלק עליו עיין מ״ש שם: (ה) שלא חתם בפניו ש״ד והיינו הטעם משום דאמרינן מי איכא מידי כו׳ והקשו התוס׳ גבי אם הוא בעצמו עד השני לתכשר משום מי איכא מידי דאילו אמר בפני נחתם כשר משום דאמר אני הוא עד שני פסול ונראה לר״י כמו שאומר בירושלמי דכי אמר אני הוא עד שני נעשה כנוגע בעדותו דנראה דלכך בא להעיד על חתימת השני כדי שתתקיים עדות חתימתו ואם תאמר כיון דטעמא משום הכי הוא למה ליה למימר משום או כולו בקיום כו׳ ויש לומר משום דלאו טעמא גמור הוא זה אי לאו טעמא דאו כולו בקיום הגט כו׳ דאין זה נוגע בעדות ממש עכ״ל התוספות (דף ט״ו ע״ב) וטעם זה דנעשה כנוגע בעדותו כו׳ לא שייך היכא שהוא עם אחר מעידים על חתימת השני ולכן מכשירים התם מכח מי איכא מידי כו׳ וק״ל: (ו) יכול לערער כו׳ זה לשון מ״ו לא יכולתי להבין דעתו דהא איכא תרי סהדי ומה ערעור שייך במקום תרי כדאיתא בריש גיטין וכן הרא״ש לא הזכיר מידי מזה והרמב״ם כתב להדיא שאין שייך כאן ערעור שהרי אם אמרו שנים בפנינו נתגרשה מי לא מהימני אע״פ שאין שם גט ובפרק קמא משמע מדברי הרא״ש להדיא שאין יכול לערער עכ״ל וכן תמה ב״י וז״ל ב״י ואע״פ שמדברי הרמב״ן אפשר לדקדק קצת שאם בא הבעל וערער ערעורו ערעור אלא דמילתא דלא שכיחא הוא שיהא מזוייף כיון ששנים מעידים עליו מכל מקום דברי רבינו תמוהים למה סתם דבריו היפך דעת הרא״ש ומדברי הרמב״ם יראה שסובר כדעת הרא״ש עכ״ל ב״י ולפני זה הביא דברי הרא״ש שכתב זה לשונו דכיון שיש שני עדים לא יוכל לומר לא שלחתיו ומזוייף הוא. ולעד״נ דאדרבא מלשון הרא״ש זה משמע דדוקא זיוף דלא שלחתיו לא יוכל לערער דהא איכא עדים שמעידים ששלחו על ידיהם לגרש אבל טענת זיוף החתימה שזייפתי חתימותיהן יכול לטעון ולערער דאם לא כן הוה ליה למימר סתם אינו יכול לערער ולזייפו. ונראה דגם רבינו דקדק לשון הרא״ש כן ולזה כיון במה שכתב שיכול לערער ולומר מזוייף הוא רצה לומר החתימה הן זיוף. ומה שכתב הרמב״ם שאין הבעל יכול לערער שהרי שלוחיו הן עדיו שאילו אמרו שנים בפנינו נתגרשה מי לא מהימני כו׳ אפשר שהרא״ש חילק דשאני הכא דהן מעידין על עצמן שהן נעשין שלוחין לבעל לגרש בגט זה. וכבר כתב רבינו לעיל דשליח הולכה והובאה צריך להתחזק בשנים ואין השליח בשם השנים ופירשו הרא״ש דאפי׳ במקום אחד אינו עולה. ורבינו דייק שם דעולה מהא דאמרינן אמר לשנים גרשו אשתי הן הן שלוחיו הן הן עדיו איפשר דהרא״ש גם כן פירש דנא נעשו עדיו אלא לענין זה שלא יוכל לומר לא שלחתיו אבל לעניין ערעור בזיוף נחתמו ערעורו ערעור והיינו טעמא מפני שאין כחם כעדים גמורין ולהיות עדים על עצמן. ובזה נתיישב מאי שנא הכא דכתב רבינו דהבעל יכול לערער ומ״ש לעיל גבי סומא שכתב רבינו בשם הרמ״ה דאם יש עדים שהבעל מסר לו זה הגט לגירושין שוב לא בעי לקיומינהו כו׳ משמע דאין הבעל יכול לערער אע״פ שאינו אומר בפני נכתב ונחתם דשאני התם כיון דיש עדים זולתו מודה רבינו דאין הבעל יכול לערער אלא שא״כ ק״ק הא רבינו כתב לעיל שאין דעתו מסכמת בזה לדעת הרא״ש אלא ס״ל שהוא בעצמו נאמן להיות עד שליחותו וצ״ל דהכא תפס לשון הרא״ש וכמ״ש לעיל מדיוק לשונו:
(ז) וכתב עוד הרמ״ה דהיכא ששניהם שלוחים כו׳ ר״ל דלעיל כתב רבינו סתם כו׳ וע״ז כתב הרמ״ה דמ״מ אין כו׳ כאשר פירשתי בפרישה אבל לישנא דהרמ״ה נראה קצת מגומגם לפי׳ זה חדא דמ״ש אבל חד מייתי כו׳ אינו דבר והיפוכו עם מה שקדם לזה דהל״ל תחלה היכא ששניהם שלוחים סגי היכא דמסרו שניהם ומקיימי כולי מילתא בבת אחת ועל זה הוה דבר והפוכו אבל חד דמייתי כו׳ וע״ק מה שמסיק וכתב ואי לא מסר כו׳ עד דה״ל שליחות דכל כת חצי דבר דלא הל״ל שליחות אלא עדות דכל כת חצי דבר אם לא שנדחק ונפרש דה״ק דה״ל האי שליחות כל כת וכת ממנו ע״י יבא ממנו חצי דבר ודוחק. ויותר נראה לומר דהרמ״ה קאי אעשה שנים שלוחים ואחד נותן לה הגט דלא מהני וכן פשטא דלישנא דהרמ״ה שהרי כתב רבינו ועוד כתב היכא ששניהם כו׳ ולא כתב וכתב עוד היכא דאחד שליח ואחד מייתי אע״ג כו׳ אלא ודאי קאי אשניהם שלוחים והמשך דבריו כך הם היכא ששניהם שלוחים לא סגי דלא מסרו פירוש תרוייהו צריכין למסרו לה אבל חד דמייתי פי׳ אבל אם היו ב׳ וא׳ מסר לה הגט שלא בפני חבירו אע״ג דאיכא כו׳ לא פסיקא מילתא כו׳ פי׳ לא כשר שלא אמר בפנו״נ דהא ודאי כו׳ לא מסר כו׳ וא״ל למה כתב חילוק זה כשעשה שניהם שלוחים ולא כתבו כשעשה א׳ שליח איפשר לומר דשאני היכא שעשה אחד לבדו נמצא דאותו לבד האמין לבעל והוא עיקר השליחות לכך כשמסרו הוא ליד האשה לא קרינן ביה חצי דבר ואע״ג דצריך אחד להעיד עליו היינו משום דאנו לא מאמינים לו אבל מכל מקום עיקר השליחות השליח לבדו הוא אבל כשעשה שני שלוחים נמצא דלא האמין לו לבדו ואין הוא עיקר השליחות אלא העדים המעידים על שליחותו הם העקר נמצא דאם לא מסר בפניו חצי דבר הוא. ולפי פי׳ זה קשה מ״ש דהא ודאי צריך ליתנו לפני עדי מסירה וצריכין לדחוק ולומר דהכי קאמר אי לא היה צריכין עדי מסירה אלא זה שליח היה נותנו ואחר כך בא השני וצירף עצמו נוסף על הראשון ושניהן היו מחשבי עדי מסירה אף בבואן זה אחר זה הכי נמי היו מצטרפין למחשב נתינה אחד ולא מקרי חצי דבר אבל השתא דצריכין לכל אחד עדי מסירה נמצא דאינן מצטרפים ומקרי כל אחד מהשלוחין חצי דבר: (ח) אבל אם אחד מהאומרים בפני נחתם כו׳ הבית יוסף האריך להקשות דלא יהא גרע מהיכא דלא אמר כולם דמגורשת שפיר מאחר שעדים מצויים לקיימו עיין פרישה ואפשר לתרץ דודאי דזה גרע כשאומר בפני נחתם דאז יסברו העולם שאנו סומכין על דבריו מאחר שהוא אומר בפני נחתם ואתי לאחלופי בשטרות דעלמא שהרי מכח זה תקנו לומר בפני נכתב מה שאין כן כשאינו אומר כלום דיש להכשירו שפיר מטעם דיש עדים מצויין לקיימו (ועיין בתשובת בן לב ס״א דף ל״ח ע״ג כ״פ): רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Tur

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון