Beit Yosef Yoreh Deah 148 – בית יוסף יורה דעה קמח‏ – Tur

E/ע

בחרו טקסט במקראות גדולותSelect Text in the Mikraot Gedolot

אורח חייםOrach Chayyim
יורה דעהYoreh Deah
אבן העזרEven HaEzer
חושן משפטChoshen Mishpat

בחרו הלכותSelect Laws
בחרו סימןSelect Siman

הקדמותIntros
א1
ב2
ג3
ד4
ה5
ו6
ז7
ח8
ט9
י10
יא11
יב12
יג13
יד14
טו15
טז16
יז17
יח18
יט19
כ20
כא21
כב22
כג23
כד24
כה25
כו26
כז27
כח28
כט29
ל30
לא31
לב32
לג33
לד34
לה35
לו36
לז37
לח38
לט39
מ40
מא41
מב42
מג43
מד44
מה45
מו46
מז47
מח48
מט49
נ50
נא51
נב52
נג53
נד54
נה55
נו56
נז57
נח58
נט59
ס60
סא61
סב62
סג63
סד64
סה65
סו66
סז67
סח68
סט69
ע70
עא71
עב72
עג73
עד74
עה75
עו76
עז77
עח78
עט79
פ80
פא81
פב82
פג83
פד84
פה85
פו86
פז87
פח88
פט89
צ90
צא91
צב92
צג93
צד94
צה95
צו96
צז97
צח98
צט99
ק100
קא101
קב102
קג103
קד104
קה105
קו106
קז107
קח108
קט109
קי110
קיא111
קיב112
קיג113
קיד114
קטו115
קטז116
קיז117
קיח118
קיט119
קכ120
קכא121
קכב122
קכג123
קכד124
קכה125
קכו126
קכז127
קכח128
קכט129
קל130
קלא131
קלב132
קלג133
קלד134
קלה135
קלו136
קלז137
קלח138
קלט139
קמ140
קמא141
קמב142
קמג143
קמד144
קמה145
קמו146
קמז147
קמח148
קמט149
קנ150
קנא151
קנב152
קנג153
קנד154
קנה155
קנו156
קנז157
קנח158
קנט159
קס160
קסא161
קסב162
קסג163
קסד164
קסה165
קסו166
קסז167
קסח168
קסט169
קע170
קעא171
קעב172
קעג173
קעד174
קעה175
קעו176
קעז177
קעח178
קעט179
קפ180
קפא181
קפב182
קפג183
קפד184
קפה185
קפו186
קפז187
קפח188
קפט189
קצ190
קצא191
קצב192
קצג193
קצד194
קצה195
קצו196
קצז197
קצח198
קצט199
ר200
רא201
רב202
רג203
רד204
רה205
רו206
רז207
רח208
רט209
רי210
ריא211
ריב212
ריג213
ריד214
רטו215
רטז216
ריז217
ריח218
ריט219
רכ220
רכא221
רכב222
רכג223
רכד224
רכה225
רכו226
רכז227
רכח228
רכט229
רל230
רלא231
רלב232
רלג233
רלד234
רלה235
רלו236
רלז237
רלח238
רלט239
רמ240
רמא241
רמב242
רמג243
רמד244
רמה245
רמו246
רמז247
רמח248
רמט249
רנ250
רנא251
רנב252
רנג253
רנד254
רנה255
רנו256
רנז257
רנח258
רנט259
רס260
רסא261
רסב262
רסג263
רסד264
רסה265
רסו266
רסז267
רסח268
רסט269
רע270
רעא271
רעב272
רעג273
רעד274
רעה275
רעו276
רעז277
רעח278
רעט279
רפ280
רפא281
רפב282
רפג283
רפד284
רפה285
רפו286
רפז287
רפח288
רפט289
רצ290
רצא291
רצב292
רצג293
רצד294
רצה295
רצו296
רצז297
רצח298
רצט299
ש300
שא301
שב302
שג303
שד304
שה305
שו306
שז307
שח308
שט309
שי310
שיא311
שיב312
שיג313
שיד314
שטו315
שטז316
שיז317
שיח318
שיט319
שכ320
שכא321
שכב322
שכג323
שכד324
שכה325
שכו326
שכז327
שכח328
שכט329
של330
שלא331
שלב332
שלג333
שלד334
שלה335
שלו336
שלז337
שלח338
שלט339
שמ340
שמא341
שמב342
שמג343
שמד344
שמה345
שמו346
שמז347
שמח348
שמט349
שנ350
שנא351
שנב352
שנג353
שנד354
שנה355
שנו356
שנז357
שנח358
שנט359
שס360
שסא361
שסב362
שסג363
שסד364
שסה365
שסו366
שסז367
שסח368
שסט369
שע370
שעא371
שעב372
שעג373
שעד374
שעה375
שעו376
שעז377
שעח378
שעט379
שפ380
שפא381
שפב382
שפג383
שפד384
שפה385
שפו386
שפז387
שפח388
שפט389
שצ390
שצא391
שצב392
שצג393
שצד394
שצה395
שצו396
שצז397
שצח398
שצט399
ת400
תא401
תב402
תג403

טור

פירוש

(א) שלשה ימים לפני אידיהן של גוים מלבד יום האיד שלהם אסור לשאת ולתת עמהם. (ג) ואם נמשך האיד ג׳ ימים או ד׳ ימים חשוב הכל כיום א׳ וג׳ ימים לפניהם אסורין. (ו) ואינו נקרא יום איד ליאסר ג׳ ימים לפניו אא״כ הוא יום קבוע לכל ועושין אותו בכל שנה ושנה ומיהו אם הוא יום קבוע לכל אסור ואפילו אינו עיקר האיד שהחזיקו על שם אלהיהן אלא ה״ה שאר האידין שהחזיקו בהן על שם שאר דברים ואפילו יום גינוסיא של מלכים. (ז) אבל אם אינו יום קבוע לכל כיום תגלחת זקנו ויום שעלה בו מהים שעושין אותו יום איד אינו אסור אלא באותו היום ועם אותן שעושין אותו איד באותו היום. (ח) אבל עם אחרים מותר ואפילו הן משועבדים לאותן שעושין איד בו ביום ואפילו באיד קבוע אין איסור אלא באותו העיר שהאיד בתוכה אבל חוצה לה אפילו הסמוכין לה מאד מותר לשאת ולתת עמהם ואפילו הן משועבדים לה. (ד) בד״א בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ אין איסור אלא ביום האיד בלבד. (א) והך מו״מ פירש״י דאסור משום דאזיל ומודה לעבודה זרה ועובר משום לא ישמע על פיך הילכך כל דבר שמתקיים אסור למכור להם ששמח בו ואזיל ומודה לעבודה זרה ומותר לקנותו מהן שהוא עצב במכירתו ואינו מודה ודבר שאינו מתקיים מותר למוכרו להם ואסור לקנותו מהם והראב״ד כתב שאפילו דבר המתקיים אסור לקנותו מהם שהרי המעות מתקיימין בידו.
ור״ת פירש שאין במכירה משום דאזיל ומודה אלא משום שקונה צורך לעבודה זרה הילכך כל דבר שאינו לצורך תקרובת מותר למוכרו להם ומותר ליקח מהם בדבר המתקיים אבל דבר שאינו מתקיים אסור ליקח מהם ששמח הרבה במכירתו ואזיל ומודה. (ה) ואסור לשלוח לו דורון ולקבלו ממנו ואם אי אפשר לו שלא יקבלנו משום איבה יקבלו ממנו ולא יהנה בו.
ובגוי שמכירין בו שאינו עובד עבודה זרה הכל מותר. (א) ואסור להשאילן ולישאל מהן ולהלוותן וללוות מהן ודוקא בלא ריבית אסור להלוותן אבל מותר להלוותן בריבית ואסור לפורען וליפרע מהם מלוה בשטר אבל מלוה ע״פ נפרעין מהן מפני שהוא כמציל מידם והאידנא אפילו מלוה בשטר חשוב כמציל מידם אפילו אינו ריבית וכל שכן אם הוא בריבית אבל היכא דאיכא משכון קאמר בירושלמי שאין נפרעין מהם שאינה חשובה כאבוד וכתב א״א הרא״ש ז״ל וכ״ז מיירי בשאינה בריבית אבל אם היא בריבית אפילו במשכון חשוב כמציל מידם ונפרעין מהם. (ב) ואם נשא ונתן ביום האיד אסור ובג׳ ימים שלפני האיד בארץ ישראל לרב אלפס מותר ולר״י אסור ולזה הסכים א״א הרא״ש זכרונו לברכה. (ט) אסור ליכנס לבית הגוי ביום אידו וליתן לו שלום מצאו בחוץ מותר אבל יאמר לו בשפה רפה ובכובד ראש. (י) ואסור לכפול לו שלום לעולם לפיכך טוב להקדים לו שלום כדי שלא יתחיל הגוי ויצטרך לכפול לו. (יא) גוי ההולך לתרפות פי׳ לטעות למרחוק בהליכה אסור לשאת ולתת עמו בחזרה מותר.
ואם נקשרים חבורות חבורות יחד אף בחזרה אסור שניכר הדבר שדעתו לחזור שם וישראל ההולך לתרפות בהליכה מותר לשאת ולתת עמו ובחזרה אסור ואם ישראל משומד הוא בין בהליכה בין בחזרה אסור. (יב) והאידנא כתב הרשב״ם בשם רש״י שהכל מותר דלאו עובדי עבודה זרה הם ולא אזלי ומודי.
ואע״ג דמתנדבין ונותנין המעות לכהניהם מותר לו להלוותן שאין כהניהם קונין מהם לא תקרובות אלו ולא נויה אלא אוכלים ושותין אותם ועוד כיון שעיקר פרנסתינו מהם ואנו נושאין ונותנין עמהם כל ימות השנה ואם היינו פורשים מהם ביום אידם היה לנו איבה לכך שרי והכי תניא בתוספתא בד״א בגוי שאינו מכירו אבל אם מכירו מותר מפני שהוא כמחניף לו ותניא נכנס לעיר ומצאם שמחים שמח עמהם מפני שהוא כמחניף להם. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

(א) שלשה ימים לפני אידיהן מלבד יום האיד שלהם אסור לשאת ולתת עמהם בריש מסכת ע״ז (דף ב.) תנן לפני אידיהן של עכו״ם ג׳ ימים אסור מלשאת ולתת עמהם מלהלוותם ומללות מהם מלהשאילן ומלשאול מהן מלפורען ומלהפרע מהן ומסיק בגמרא (ו.) דג׳ ימים דקתני לבד מאידיהן. (ב) ומה שכתב ואם נמשך ג׳ ימים או ד׳ חשוב הכל כיום אחד וג׳ ימים לפניהם אסורים פשוט שם: (ג) ומה שכתב ואינו נקרא יום איד שלהם ליאסר ג׳ ימים לפניו אא״כ הוא יום קבוע לכל ועושים אותו בכל שנה ושנה שם (יא:) אמר שמואל ובגולה אינו אסור אלא יום איד בלבד ויום איד נמי מי אסור והא רב יהודה שרא לרב ברונא לזבוני חמרא ולרב גידל לזבוני חיטי בחגתא דטייעי שאני חגתא דטייעי דלא קביעא ופירש״י דלא קביעא אין חוששין לה כ״כ אם אין עושין לה בכל שנה ואע״ג דר׳ יהודה ביום חג גופיה שרא משמע לרבינו דבא״י ג׳ ימים שלפניהם ויום החג דגולה חשיבא אבל יום חג גופיה דא״י חמיר טפי ואסור אע״ג דלא קבוע ולפיכך כתב ואינו נקרא יום חג ליאסר ג׳ ימים לפניו אא״כ הוא יום קבוע דמשמע דלא משתרי מפני שאינו קבוע אלא בג׳ ימים שלפני אבל לא ביום החג עצמו:
(ד) ומה שכתב אא״כ הוא יום קבוע לכל ועושין אותו בכל שנה ושנה נראה שהוא סובר דבכלל קבוע הוי תרי מילי חדא שתהיה קבוע לכל בני אותה אמונה ולא כחגא דטייעי שלא היו עושים אותה אלא הטייעים לבדם ולא שאר בני העיר אע״פ שהם והטייעים מאמונה אחת ועוד צריך שתהיה קבועה בכל שנה ולא כחגא דטייעי שאין חוששין אם אין עושין אותה בכל שנה ויותר נראה לפרש דיום קבוע לכל כתב לאפוקי יום תגלחת זקנו ויום שעלה בו מן הים שאינו אסור אלא אותו היום בלבד ועושין אותו בכל שנה ושנה כתב לאפוקי חגא דטייעי דלא קביעא וכדפירש״י שאין חוששין אם אין עושין אותה בכל שנה:
(ה) ומה שכתב ומיהו אם הוא יום קבוע אסור אפי׳ אינו עיקר החג שהחזיקו ע״ש אלוה שלהם אלא ה״ה שאר החגים וכו׳:
(ו) ומה שכתב ואפי׳ יום גינוסיא של מלכי עכו״ם פי׳ יום שהעמידו מלך משנה שם (ח.): (ז) ומה שכתב אבל אם אינו יום קבוע לכל כיום תגלחת זקנו ויום שעלה בו מן הים וכו׳ ג״ז משנה שם יום תגלחת זקנו ובלוריתו ויום שעלה בו מן הים ויום שיצא בו מבית האסורים אינו אסור אלא אותו היום ואותו האיש ומפרש בגמרא דקתני אותו היום לאפוקי לפניו ולאחריו וקתני אותו האיש לאפוקי משועבדיו וכתב הר״ן בעו בירושלמי אותו היום בלבד או אותו היום בכל שנה ולא פשטוה. [בדק הבית: וכתב רבינו ירוחם פי׳ יום תגלחת זקנו ובלוריתו ושעלה מן הים ושיצא מבית האסורים מיירי במלך אבל שאר עכו״ם אינם עושים איד באלו וגם אותו איש ואותו יום קאי אכולהו אתגלחת זקנו ואילך כי אינו נראה שיעשו כל בני מלכותו יום איד ביום שמגלח המלך זקנו עכ״ל:] (ח) ומה שכתב ואפילו באיד קבוע אין איסור אלא באותו העיר שהאיד בתוכה אבל חוצה לה אפי׳ הסמוכים לה מאד מותר לשאת ולתת ואפי׳ הם משועבדים לה שם בעי רב מתנא וכל העיירות הסמוכות לה משתעבדות לה אותן עיירות אסורות או מותרות ריב״ל אמר לכל אסורה ר׳ יוחנן אמר אין אסורה אלא לעובדיה והלכתא כר׳ יוחנן דתניא כוותיה ופירש״י כל עיירות הסמוכות לה יודעים אנו שהם משתעבדות ליתן להם מס להביא להם כל צרכיהם והר״ן כתב דמשמע בתוספתא שאע״פ שאותם עיירות עושות עמה מותרות לפי שאין עושות אותם אלא מיראת המלך ולא אזלי ומודו:
ומה שדקדק רבינו לכתוב אפי׳ הסמוכה לה מאד נראה שהוא נלמד ממה ששנינו שם (יא:) עיר שיש בה אליל חוצה לה מותר היתה אליל חוצה לה תוכה מותר. ופירש״י עיר שיש בה אליל שיום חג לבני העיר לאליל שבעיר מותר לשאת ולתת עם היושבים חוץ לעיר שאין נמשכין אחר אותה אליל שכן מנהגם זה עובד את שלו וזה עובד את שלו ויום חג של אלו אינו כיום חג של אלו היה חוצה לה אליל והיו עובדים ליראה שלהם תוכה מותר שאין בני העיר עובדין לאותה יראה ע״כ וחוצה לה משמע שהם במגרש ואפ״ה אין נגררים אלו אחר אלו וכן משמע ממה שאמרו בגמרא ה״ד חוצה לה כגון עטלוזא של עזה: (ט) בד״א בא״י וכו׳ פי׳ בד״א דג׳ ימים לפני אידיהן אסור בא״י אבל בח״ל אין אסור אלא ביום החג בלבד והוא מבואר בדברי שמואל שכתבתי דאמר בגולה אין אסור אלא יום איד בלבד ופירש״י טעמא מפני שאין אנו יכולין להעמיד עצמו מלישא וליתן עמהם שביניהם אנו יושבים ופרנסתינו מהם: (י) והך משא ומתן פירש״י דאסור משום דאזיל ומודה לאליל אמתני׳ דלפני אידיהן כתב כולהו משום דאזיל ומודה. ומתוך דבריו שפי׳ בגמרא משמע דלשאת ולתת דקתני מתני׳ היינו משא ומתן של מקח וממכר וכתב הרא״ש שר״ת הקשה עליו דבגמרא מוכח דלא איירי בכל משא ומתן אלא דוקא במידי דחזי להקרבה ולפיכך פי׳ ר״ת דלא שייך אזיל ומודה אלא בלהשאילו ולהלוותו ולפורעו דאית ליה רווחא סגי. וכן לשאול מהן וללוות מהן דחשיבא להו מילתא דישראל צריך לו ואזיל ומודה אבל במשא ומתן של מקח וממכר לא חשיב ליה רווחא כולי האי שכן הוא ריוח הישראל כמו ריוח שלו וגם כשהוא קונה עדיין אין יודע אם ירויח במקחו וכשהוא מוכר הוא דואג שמא יוציא המעות קודם שמוצא סחורה אחרת לקנות ולא אזיל ומודה ולשאת ולתת דמתני׳ מפרש ר״ת למכור להם דבר הראוי לתקרובת אליל וה״פ לשאת מהם המעות ולתת להם חילופיהם ודע דתני׳ בגמרא (ו:) כשאסרו לשאת ולתת עמהם לא אסרו אלא בדבר המתקיים אבל בדבר שאין מתקיים לא פירש״י כשאמרו אסור לשאת ולתת עמהם לפני חגיהם לא אסרו אלא בדבר המתקיים עד יום חגיהם דחזי ליה קמיה ביום חגו ואזיל ומודה אבל דבר שאינו מתקיים כגון ירק וכיוצא בו מותר ותניא תו בגמרא דבר שאין מתקיים מוכרין להם אבל אין לוקחין מהם ופי׳ רש״י אבל אין לוקחין מהן דמרווח ליה שמתוך שאינו מתקיים מתאוה הוא למוכרו וגבי הא דתנן (יב:) עיר שיש בה אליל חנויות המעוטרות אסורות ושאינן מעוטרות מותרות כתב דמשום נושא ונותן ביום חגיהם ליכא דה״מ לזבוני להו משום דדרך לוקח להיות שמח ואזיל ומודה אבל למיזבן מינייהו דבר המתקיים שרי דסתם מוכר עצב הוא. וההיא דתניא מוכרין להם דבר שאינו מתקיים אבל לא לוקחים מהם קשיא לפי׳ ר״ת וכתב הרא״ש דלדידיה י״ל דלא לוקחים מהן לא במקח איירי אלא בקבלת דורון ומיהו כתב שזה דוחק ויותר נ״ל לומר דמודה ר״ת בדבר שאין מתקיים אין לוקחים מהם אע״פ שפירש דבמקח וממכר לא שייך אזיל ומודה דבר שאין מתקיים שאני כיון דמתאוה למוכרו שמח ביה ואזיל ומודה וכתב עוד הרא״ש ולפי מ״ש רש״י על מתני׳ דחנויות המעוטרות לשאת ולתת דמתני׳ לא מיירי אלא במכירה והכי פירש לשאת מהם מעות ולתת להם המקח אבל לקיחה לא אסרה מתני׳ דסתם מוכר עצב הוא וכן מתפרשא נמי ברייתא דקתני כשאמרו לשאת ולתת לא אסרו אלא בדבר המתקיים דלא איירי אלא במכירה נמצא דלפירש״י יש במכירה צד איסור וצד היתר וכן בלקיחה כלומר צד איסור דמכירה דבר המתקיים וצד היתר דידה דבר שאינו מתקיים צד איסור דלקיחה דבר שאינו מתקיים וצד היתר דידה דבר המתקיים ולפי׳ ר״ת נמי איכא במכירה צד איסור וצד היתר וכן בלקיחה אלא שהם בענין אחר דצד איסור דמכירה היינו מידי דבר תקרובת וצד היתר דידה היינו כל מידי דלאו בר תקרובת צד איסור דלקיחה דבר שאינו מתקיים וצד היתר דידה דבר המתקיים וכתבו התוס׳ שם גבי הא דקאמר התם ר׳ ירמיה זבן פיתא דפת חשוב הוא וקפיץ עליהם זבינא והוי כדבר המתקיים:
אבל הרמב״ם כתב בפ״ט שאסור ליקח מהם ולמכור להם דבר המתקיים ומותר למכור להם דבר שאינו מתקיים עד יום חגיהם כגון ירקות ותבשיל ולפי דבריו מתני׳ בין מקח בין ממכר אסרה וברייתא לא אסרה אלא בדבר המתקיים אבל בדבר שאין מתקיים לא ה״פ לא אסרו לגמרי בין למכור בין ליקח אלא בדבר המתקיים אבל בדבר שאינו מתקיים לא אסרו לגמרי שאע״פ שאסרו ליקח לא אסרו למכור והא דתניא דבר שאין מתקיים מוכרים להם אבל לא לוקחים מהם לפרושי מאי דקתני בהאי ברייתא אבל בדבר שאינו מתקיים לא אתיא וטעמא דמותר למכור להם דבר שאינו מתקיים ואסור ליקח מהם אפי׳ דבר המתקיים היינו משום דכשמוכר לו דבר שאינו מתקיים ביום חגו אין לו לא מעות ולא חפץ שיהא מודה עליהם ולאזיל ומודה מקמי יום חג לא חיישינן אבל כשלוקח מהם בין דבר המתקיים בין דבר שאינו מתקיים הרי המעות בידו ביום חגו ומודה עליהם אע״פ שאין בידו החפץ וזו היא סברת הראב״ד שכתב רבינו וכתב הר״ן שזו היא שיטת הגאונים וכתב שדבריהם עיקר: (יא) ואסור לשלוח לו דורון ולקבלו ממנו וכו׳ שם (ו:) ההוא מינא דשדר ליה דינרא לר״י נשיאה ביום חגו אמר היכי אעביד אשקליה אזיל ומודה לא אשקליה הויא ליה איבה א״ל ר״ל טול וזרוק לבור בפניו אמר כ״ש דהו״ל איבה כלאחר יד הוא דקאמינא ופירש״י כלאחר יד שלא יבין שמדעת השלכתו וכיון שרואה שאבד ממך לא ישמח ומשמע ודאי דהאי זריקה כלאחר יד דקאמר בפניו צריך לזרוק דהא פירושא דמאי דאמר ליה טול וזרוק לבור בפניו הוא ועוד דאי שלא בפניו למה לו לזורקו כלאחר יד יזרקנו להדיא ועוד דאי שלא בפניו מה הועיל בזריקה זו דכיון דעכו״ם לא ידע בה אזיל ומודה דאין לומר שאח״כ יודיענו דאם כן הו״ל לפרושי אלא ודאי כדאמרן. וכך הם דברי רש״י ולפיכך יש לתמוה על הרמב״ם ורבינו שסתמו וכתבו שלא יהנה בו ולא פירשו שצריך לאבדו בפניו:
(יב) ומה שכתב ובמי שמכירין בו שאינו עובד אליל הכל מותר בפרק השוכר את הפועל (עבודה זרה סה.) רב יהודה שדר ליה קורבנא לאבידרנא ביום אידו אמר ידענא ביה דלא פלח אליל: (יג) ואסור להשאילן ולשאול מהן ולהלוותן וללות מהן כבר כתבתי שהם שנויים במשנה (ב.) ושהטעם משום דאזיל ומודה:
(יד) ומה שכתב ודוקא בלא ריבית אסור להלוותן וכו׳ כ״כ שם התוספות והרא״ש וטעמא משום דליכא למיחש דאזיל ומודה דצער הוא לו מדאמרינן בפ״ק דקידושין ליזבון איניש ברתיה ולא לוזיף בריביתא וכ״כ הר״ן בשם ר״ת:
(טו) ומה שכתב ואסור לפורען וליפרע מהן כבר כתבתי שהוא שנוי במשנה שם:
(טז) ומה שכתב דמלוה על פה נפרעין מהן וכו׳ הכי איפסיקא הלכתא בגמרא (ו:):
(יז) ומה שכתב והאידנא אפילו מלוה בשטר חשוב כמציל מידם אפי׳ אינו ריבית כ״כ שם התוספות דאמר בירושלמי אפילו מלוה בשטר אובדת היא שלא כל שעה אדם זוכה ליפרע מחובו והא דקאמר בגמרא מלוה בשטר אין נפרעים מהן היינו כשידינו תקיפה עליהם וכ״כ הרא״ש בשם ר״י דהאידנא דידם תקיפה ובקל מעלילין להפקיע אפילו מלוה בשטר חשוב הכל כמציל מידן:
(יח) ומה שכתב אבל היכא דאיכא משכון קאמר בירושלמי שאין נפרעין מהן וכו׳ וכתב א״א ז״ל וכל זה מיירי כשאינה בריבית וכו׳ שם וגם התוס׳ כתבו על ההיא דירושלמי מיהו בכל ענין חשיב כמציל מידן שכמה פעמים אובדות אפילו במשכון ונראה שטעמם מפני שהלואות דהאידנא הם בריבית וכטעמא דהרא״ש דאי בשלא בריבית היאך היו באים לחלוק על הירושלמי: (יט) ואם נשא ונתן ביום האיד אסור שם פשוט בגמרא:
(כ) ומה שכתב ובג׳ ימים שלפני האיד בא״י להרי״ף מותר ולר״י אסור שם פלוגתא דר״י ור״ל ות״כ דר״ל ופסקו הרי״ף והרמב״ם הלכה כר״ל משום דתניא כוותיה והתוס׳ כתבו בשם ר״י דאע״ג דתניא כוותיה דר״ל מ״מ הלכה כר״י והביאו ראיה לדבריהם וכתב הרא״ש דכן מסתבר: (כא) אסור ליכנס לבית העכו״ם ביום חגו וליתן לו שלום מצאו בחוץ וכו׳ ברייתא בס״פ הניזקין (גיטין סב.):
[בדק הבית: וכתוב בא״ה בשם הר״ם דדוקא שלום שהוא שמו של הקב״ה אסור לכפול אבל ברכה דליכא שם ליכא קפידא:] (כב) עכו״ם ההולך לתרפות פי׳ לטעות למרחוק בהליכה אסור לשאת ולתת עמו ובחזרה מותר משנה פ׳ אין מעמידין (עבודה זרה כט:) ומפרש בגמ׳ דהיינו טעמא דבהליכה אסור משום דאזיל ומודי ובחזרה מותר דמאי דהוה הוה:
(כג) ומה שכתב ואם נקשרים תבורות חבורות יחד אף בחזרה אסור וכו׳ שם בגמרא (לג.) הבאים מותרים אמר ר״ל לא שנו אלא שאין קשורים זה בזה אבל קשורים זה בזה אימור דעתו לחזור ופירש״י קשורים שחוזרים חבורה חבורה יחד ולא בד בבד:
(כד) וישראל ההולך לתרפות בהליכה מותר וכו׳ גם זה שם ומפרש טעמא דבהליכה מותר דילמא הדר ביה ולא אזיל בחזרה אסור כיון דאביק בה מהדר הדר ואזיל:
(כה) ומה שכתב ואם ישראל מומר הוא גם בהליכה אסור גז״ש וטעמא משום דכיון דמומר הוא ודאי אזיל: (כו) והאידנא כתב הרמב״ן בשם רש״י שהכל מותר כלומר כל מה שנזכר בסימן זה לאיסור האידנא מותר וטעמא משום דלאו עובדי אליל הם כלומ׳ דאינם יודעים בטיב אליל ע״כ וכדאמרינן בפ״ק דחולין (יג:) עכו״ם שבח״ל לאו עובדי אליל הם אלא מנהג אבותיהם בידיהם ולא אזלי ומודו:
(כז) ואע״ג דמתנדבין ונותנין המעות לכהניהם מותר לו להלוותם וכו׳ עד סוף הסימן כ״כ שם התוס׳ והרא״ש וכ״כ הר״ן בשם סה״ת ומיהו כתב הר״ן ואעפ״כ בעל נפש ימעט וכן כתב הרמב״ן ז״ל והביא ראיה מהירושלמי:
[בדק הבית: ובת״ה כתב בסי׳ קצ״ה לענין לשלוח דורון בזה״ז ביום שלפני אידם או ביום שלאחריו:] רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Tur

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון