×
Mikraot Gedolot Tutorial
טור
פירוש
הערותNotes
E/ע
טור אורח חיים שי״טטור
;?!
אָ
(א)  הבורר חייב והני מילי בבורר בנפה וכברה או בורר לאוצר אפילו ביד אבל בידו כדי לאכול מיד מותר. (ב)  הלכך היו לפניו אוכלין עם פסולת שלהם בורר בידו לצורך אותה אכילה ואם בירר יותר אפילו לבו ביום נעשה כבורר לאוצר וחייב. (א)  בקנון ובתמחוי לא יברור ואם בירר פטור ואם בירר בנפה ובכברה חייב חטאת. (ד)  וכיצד הוא בורר אם יש טורח בברירת האוכל יותר מברירת הפסולת בורר כדרכו לזרוק הפסולת ואם יש יותר טורח בברירת הפסולת כגון שהוא דק נוטל אוכל ומניח הפסולת וכל זה כשהאוכל מרובה על הפסולת בכמותה ומשכחת באוכל מרובה שאפילו הכי יש טורח יותר בברירת הפסולת כגון שהוא דק כדפרי׳ אבל אם כמות הפסולת מרובה אסור אפילו לטלטלו שהאוכל בטל ברוב הפסולת ומ״מ לוזים ובטנים שנשתברו ועדיין מעורבין בקליפתן אף על פי שהקליפות מרובות על האוכל לא מיקרי פסולת מרובה על האוכל כיון דאורחייהו בהכי והוו כמו שומר לפרי. (ה)  ותורמוס קאמר בגמרא דאפילו אוכל מתוך פסולת אסור ויהיב טעמא משום דשלקי ליה ז׳ זימנין ואי לא שלקי ליה לאוכל הוה מסרח לכן חשיב אפילו ברירת אוכל כברירת פסולת ולפי זה תורמוס שלנו שאין דרכן בכך מותר לבררו מתוך הפסולת היו לפניו ב׳ מיני אוכלים אותו שרוצה לאכול עתה חשוב כאוכל והשני חשוב פסולת ואסור לבררו. (ו)  אין מוללין מלילות בשבת אלא מולל בשינוי מעט בראשי אצבעותיו. (ז) היו לו מלילות מערב שבת מנפח מיד ליד ואוכל אבל לא בקנון ותמחוי. (ח)  אין שורין כרשינין פירוש שמציף מים עליהן בכלי כדי להסיר הפסולת ולא שפין אותו ביד כדי להסיר הפסולת דהו״ל כבורר אבל נותנן בכברה אף על פי שפעמים נופל הפסולת דרך נקבי הכברה. (ט)  משמרת שמסננים בה שמרים אפילו תלויה מע״ש אסור ליתן בה שמרים לסננו משום בורר אבל אם נתן בה שמרים מע״ש יכול ליתן עליהם מים כדי שיחזרו צלולין. (י)  ויין או מים שהן צלולין יכול לסננן במשמרת ואין כאן משום בורר כיון שהן צלולין אבל עכורין לא ובשעת הגיתות שדרך לשתות היין עכור קצת יכול ליתנו עם שמרים במסננת לסננו ואין בו משום בורר ומשום ליבון נמי ליכא דמשמרת עשויה לכך ואינו חושש לליבונו אבל בסודר שחושש לליבונו אסור משום ליבון ובשאר משקין חוץ ממים דלא שייך בהו ליבון שרי. (יא)  וכשמסננין היין בסודר צריך ליזהר שלא יעשה בו גומא לקבל היין אלא ישפוך עליו והוא ישקע מעצמו. (יב)  וכן מותר לסננו בכפיפה ובלבד שלא יגביה הכפיפה משולי הכלי טפח משום אהל אבל אסור ליתן קסמין על פי הכלי ולסננו עליהם דדמי למשמרת והרמב״ם ז״ל לא התיר אפילו בכפיפה וסודר אלא יין שאין בו שמרים ומים צלולים אבל לסננן במשמרת אפילו צלולים או בכפיפה וסודר מים עכורין ויין שיש בו שמרים אסור וא״נ כן מדברי א״א הרא״ש ז״ל אלא כדפרי׳. (יד)  מותר לערות בנחת מכלי לחבירו ולא חשיב כבורר ובלבד שיכוין שמיד שיפסוק הקילוח ומתחילין הניצוצות לטפטף שיפסוק שאם לא יפסוק חשוב כבורר מה שבורר הניצוצות מתוך השמרים. (טו)  מסננת שנתן בה חרדל לסננו מותר ליתן בה ביצה אף על פי שהחלמון יורד למטה עם החרדל והחלבון נשאר למעלה עם הפסולת לא חשיב כבורר שהחלבון והחלמון שניהם אוכלין הם ואין נותנין אותה לתוכו אלא לתקן מראה החרדל הלכך לא חשיב כבורר אוכל מתוך הפסולת.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) הבורר חייב וה״מ בבורר בנפה ובכברה וכו׳ בפרק כלל גדול (שבת עד.) ת״ר היו לפניו שני מיני אוכלין בורר ואוכל בורר ומניח ולא יברור ואם בירר חייב חטאת מאי קאמר ואסיק אביי דה״ק בורר ואוכל לאלתר בורר ומניח לאלתר ולבו ביום לא יברור ואם בירר נעשה כבורר לאוצר וחייב חטאת ואמרי׳ בתר הכי היו לפניו ב׳ מיני אוכלין ובירר ואכל ובירר והניח רב אשי מתני פטור ור׳ ירמיה מדפתי מתני חייב רב אשי מתני פטור והא תני חייב ל״ק הא בקנון ותמחוי הא בנפה וכברה כלומר הא דתני חייב בנפה וכברה דעיקר ברירה כך היא והא דמתני רב אשי פטור בקנון ותמחוי דהוי ברירה כלאחר יד ופי׳ רש״י דכי פריך והא תני היינו ברייתא דלעיל וכתבו התוס׳ (שם) וקשה לר״י דלמאי דאוקימנא לה בנפה וכברה משמע דוקא לבו ביום אסור אבל לאלתר אפילו בנפה וכברה שרי ובפ״ק דביצה (יד:) משמע דבנפה וכברה אסור בכל ענין ונראה לר״י דבברייתא איירי בבורר ביד והכא דמוקמי׳ לה בנפה וכברה ברייתא אחריתי היא ואפילו לאלתר חייב חטאת וכן משמע מתוך פר״ח דפי׳ שיש ג׳ דינים בבורר לאלתר דביד מותר לכתחלה בקנון ובתמחוי פטור אבל אסור בנפה ובכברה חייב חטאת וכ״כ הרא״ש והר״ן וכך הם דברי הרמב״ם בפ״ח שכתב בנפה ובכברה חייב בקנון ובתמחוי פטור ואם בירר בידו לאכול לאלתר מותר ועל בורר ומניח לאלתר פירש״י (שם) לאכול לאלתר שאין זה דרך בוררים והתוספות כתבו בורר ומניח לצורך אחרים ושיעור לאלתר כתבו הרא״ש והר״ן בשם ר״ח דהיינו שיעור מה שמיסב על השולחן באותה סעודה בלבד וכן כתב הרב המגיד בפרק ח׳ וכ״כ ר״י בח״ה אלא שכתב קודם לכן וז״ל ואפילו ביד שאמרנו דמותר דוקא לאלתר כלומר לאותה סעודה אבל לבו ביום כלומר שבורר ומניח לצורך סעודה אחרת של אותו יום בעצמו אסור ונ״ל דה״ק שאם הוא בורר אחר סעודה כל שבורר לצורך סעודה אחרת באותו יום בעצמו הוי לאלתר ואם כשהוא בתוך סעודה בורר אינו יכול לברור אלא לצורך אותה סעודה בלבד וכן אם בורר קודם סעודה צריך לאוכלם בתוך הסעודה ראשונה ואם השהה מהם עד אחר שעומד מסעודתו לא מיקרי לאלתר וחייב והמרדכי כתב דדוקא להתחיל ולאכול אחר ברירתו שרי אבל לאכול אחר שעה נעשה כבורר לאוצר והרמב״ם בפ״ח כת׳ וז״ל הבורר אוכל מתוך פסולת או שהיו לפניו שני מיני אוכלין ובירר מין ממין אחר בנפה ובכברה חייב בקנון ובתמחוי פטור אבל אסור ואם בירר בידו לאכול לאלתר מותר. הבורר אוכל מתוך פסולת בידו להניחו אפילו לבו ביום נעשה כבורר לאוצר וחייב היו לפניו שני מיני אוכלין מעורבין בורר אחד מאחר ומניח לאכול מיד ואם בירר והניח לאחר זמן אפי׳ לבו ביום כגון שבירר שחרית לאכול בין הערבים חייב ומשמע דלא שרי אלא לברור כדי לאכול מיד אחר ברירתו כדברי המרדכי ואפשר שכל שבורר לצורך סעודה כ״ז שמיסב באותה סעודה חשוב לאלתר כדברי ר״ח ומ״מ אם בירר להניח עד אחר ג׳ או ד׳ שעות נראה מדבריו שיש חלוק בין בורר אוכל מתוך פסולת לבורר אוכל אחד מאחר דבבורר אוכל מתוך פסולת חייב ובבורר אוכל אחד מאחר לא מיחייב אא״כ בירר שחרית לאכול בין הערביים אלא שאיני יודע מנין לו חילוק זה ואם לא נתכוון לכך קשה אמאי פלגינהו בתרתי והא דמפלגי׳ בין בורר בידו לבורר בקנון ותמחוי לבורר בנפה וכברה נראה מדברי רש״י בפרק כלל גדול שהברירה נעשית בקנון ותמחוי ונפה וכברה שכך כתב שם בקנון כלי עץ שעושין כעין צנור רחב מאחריו וקצר מלפניו ובעלי מטבע עושין אותו והבורר בו קטניות נותן קטניות במקום הרחב ומנענעו והקטניות מפני שהוא סגלגל מתגלגל ויורד דרך פיו הקצר והפסולת נשאר בכלי פטור אבל אסור מותר לכתחלה לא הוי דדמי לברירה וחייב חטאת לא הוי דכלאחר יד הוא דעיקר ברירה בנפה ובכברה אבל ביד לא דמי לבורר כלל עכ״ל ולפ״ז כל שהוא בורר בידו אע״פ שהוא מטיל האוכל לתוך כלי אחר ואפי׳ לתוך נפה וכברה מותר כיון שהוא בורר לאכול לאלתר וקשה לי על זה הא דתנן בפ״ק דיו״ט (ביצה יד.) הבורר קטנית ביו״ט בש״א בורר אוכל ואוכל ובה״א בורר כדרכו בחיקו ובקנון ובתמחוי ובחיקו משמע דהיינו שבורר בידו ונותן לתוך חיקו ודומיא דחיקו הוי קנון ותמחוי ונפה וכברה וא״כ לא שרי אלא לברור ולהניח בידו אבל להניח בקנון ותמחוי אסור אע״פ שאינו בורר אלא בידו לאכול לאלתר וצ״ל דהא כדאיתא והא כדאיתא דחיקו היינו שבורר ונותן לתוך חיקו ונפה וכברה וקנון ותמחוי היינו שעושה הברירה בהם: (ב) וכיצד הוא בורר אם יש טורח בברירת האוכל יותר מברירת הפסול׳ וכו׳ בסוף פרק קמא דיום טוב (ביצה שם) תנן הבורר קטניות בי״ט בש״א בורר אוכל ואוכל ובה״א בורר כדרכו ובגמרא תניא בד״א כשהאוכל מרובה על הפסולת אבל כשהפסולת מרובה על האוכל ד״ה נוטל את האוכל ומניח את הפסולת פסולת מרובה על האוכל מי איכא מאן דשרי ל״צ דנפיש בטירחא וזוטר בשיעורא ופירש״י בד״א. דשרו ב״ה ליטול פסולת ממש ולהשליך: מי איכא מאן דשרי. ואפילו לטלטלו והא בטיל ליה מיעוטא לגבי רובא והו״ל ככולה פסולת ולא חזו: דנפיש בטירחא. שישנו דק והכי קאמר במה דברים אמורים בזמן שטורח האוכל מרובה על של פסולת הוא דקאמרי ב״ה נוטל פסולת דמעוטי בטירחא עדיף אבל אם טורח פסולת מרובה על של אוכל ד״ה וכו׳.
וכתב הר״ן ואחרים פירשו דאאוכל קאי דנפיש כגון שהוא דק אבל אם הוא מעט והפסולת מרובה והוא גס וזוטר בטירחא דמהו דתימא דמעוטי בטירחא עדיף קמ״ל דכיון דפסולת מרובה אסור ואפשר דתרוייהו איתנהו עכ״ל ורבינו סתם דבריו כרש״י ואע״ג דהאי ברייתא ביו״ט מיתניא ס״ל דאין חילוק בין שבת ויו״ט בדין זה:
(ג) ומה שכתב ומ״מ לוזים ובטנים שנשתברו וכו׳ כ״כ שם הרא״ש וז״ל נראה דאגוזים ובטנים שנשברו ומונחין עדיין בקליפין אע״פ שהקליפה מרובה על האוכל לא מיקרי שם פסולת עלייהו כיון דאורחייהו בהכי והוי שומר לפרי ולא דמי לעצמות וקליפין שכבר נפרדו לגמרי מן האוכל עכ״ל והרא״ש כתב דברי רש״י במי איכא מאן דשרי דהיינו לומר אפילו לטלטלן אסור אבל הרמב״ם כתב בפ״ג מהל׳ י״ט וז״ל וכן הבורר קטנית בי״ט בורר כדרכו בד״א כשהאוכל מרובה על הפסולת אבל אם היתה הפסולת מרובה על האוכל ד״ה בורר את האוכל ומניח את הפסולת ואם היה טורח בברירת הפסולת מן האוכל יתר מטורח בברירת האוכל מן הפסולת אע״פ שהאוכל מרובה בורר את האוכל ומניח את הפסולת נראה מדבריו שהוא מפרש דכי אמרינן פסולת מרובה על האוכל מי איכא מאן דשרי לאו למימר׳ מי איכא מאן דשרי לטלטל כדפירש״י אלא ה״ק מי איכא מאן דהוה ס״ד דשרי לברור פסולת מתוך אוכל דאיצטריך רשב״ג לאשמועינן דאסור ומשני לא צריכא דנפיש בטירחא וזוטר בשיעורא כלומר הא ודאי כשהפסולת מרובה לא היה צריך רשב״ג לאשמועינן דפשיטא דד״ה אסור לברור פסולת מתוך האוכל ומיהו לברור אוכל מתוך פסולת ודאי כיון שאין דרך בורר בכך וכו׳ אצטריך לאשמועינן בנפיש בטירחא וזוטר בשיעורא דס״ד כיון שאוכל מרובה שרי לברור כדרכו ואפילו פסולת מתוך אוכל נמי קמ״ל דכיון דנפיש בטירחא אסור לברור כדרכו ומיהו דעתו ז״ל דה״מ ביום טוב אבל בשבת דוקא לברור אוכל מתוך פסולת אבל פסולת מתוך אוכל בכל גוונא חייב חטאת וזהו שכתב בפ״ח מהלכות שבת הבורר פסולת מתוך אוכל אפילו בידו אחת חייב וכ״כ הר״ן בפרק כלל גדול בשם ר״ח ויליף לה מדאמר חזקיה הבורר תורמוסין מתוך פסולת שלהן חייב ומדקאמר סתמא משמע אפילו לאלתר וטעמא משום דעיקר בורר היינו פסולת מתוך אוכל וכתב ה״ה שכן הסכים הרמב״ן ושכ״נ מן הלכות וכ״כ בסמ״ג וסמ״ק ומ״מ לענין בורר אוכל מתוך פסולת משמע דבכל גוונא שרי בשבת לפי שטה זו ואפילו פסולת מרובה ולכן סתם הרמב״ם דבריו בפ״ח וכתב הבורר אוכל מתוך פסולת אם בירר בידו לאכול לאלתר מותר ודברי רבינו ירוחם בח״ח מעורבבים בדין זה ולא ראיתי להאריך בהם: (ד) ותורמוס קאמר בגמרא דאפילו אוכל מתוך פסולת אסור בפ׳ כלל גדול מימרא דחזקיה ופרש״י ודשלקי ליה ז׳ זמנין למתקו ואי לא שקלי ליה לאוכל מתוך הפסולת מתוך שהוא רך ונימוק ע״י שנשלק הרבה מסרח והלכך אוכל נמי כ״ז שמעורב בו הוי כפסולת ומיהו אוכל הוא ומחמירין עליה למיהוי ההיא דשקיל כפסולת מתוך אוכל ול״נ הבורר תורמוסין מתוך פסולת שלהן מששלקן פעם אחת ממרקין ומערה אותה המים ובורר המותלעות שלהן כמו שעושין לפולין וכן בכל פעם ופעם וזה בורר האוכל ומניח הפסולת ואי לא שלקי ליה מסרח גרסי׳ הלכך מששלקיה פעמים וג׳ חשיב ליה פסולת הואיל ואי שביק להו הכי דלא הדר שליק להו מסרחי וכשהוא נוטלן מתוך שאר מינים גרועים המעורבין בהם כפסולת מתוך אוכל דמי דהנהו שאר מינין לא מסרחי דגמר לה בישולייהו בפעם ראשונה ושנייה ורבינו הלוי גריס ואי שקלי ליה מסרח כשנוטלו נימוח בין אצבעותיו ונמאס ההוא דשקיל הוי כפסולת והנשאר הוי אוכל עד שחוזר ונוטלו והרמב״ם כתב בפ״ח והבורר תורמוסין מתוך פסולת שלהן חייב מפני שהפסול׳ שלהן ממתקת אותן כשישלקו אותם עמהן ונמצא כבורר פסולת מתוך אוכל וחייב: (ה) היו לפניו ב׳ מיני אוכלין אותו שרוצה לאכול עתה וכו׳ כ״כ הרא״ש בפרק כלל גדול וטעמו מדתניא בברייתא שכתבתי בסמוך היו לפניו ב׳ מיני אוכלין בורר ואוכל וכו׳ אלמא דבורר אוכל מאוכל הוי כבורר אוכל מתוך פסולת ואין לזה טעם אא״כ נאמר שאותו שרוצה לאכול עתה מיקרי אוכל ואידך מקרי פסולת וכתוב בתה״ד סי׳ נ״ז דבמין אחד לא שייך ברירה ושרי ליטול קצתו לאכול ולהניח קצתו לסעודה אחרת או ליטול קצתו ולהצניעו לסעודה אחרת ולהניח קצתו לפניו לאכול לאלתר וכתב דה״ה אם הם ב׳ מינים ובורר משניהם להצניעם לצורך סעודה אחרת או לאכול לאלתר דשרי. דחשיבי כמו מין א׳. ונסתפק בב׳ מיני דגי׳ אי שייך בהו ברירה כיון שהם ניכרים בהפרדתם חתיכות גדולות ונטה להחמיר משום דספק חיוב חטאת הוא אם מותר לקלוף שומים אכתוב בס״ס שכ״א: (ו) אין מוללין מלילות בשבת אלא מולל בשינוי וכו׳ בפרק קמא דיום טוב (ביצה שם) המולל מלילות בע״ש למחר מנפח מיד ליד ואוכל אבל לא בקנון ולא בתמחוי ומפרש בגמ׳ דדוקא מע״ש אבל בשבת אין מוללין מלילות ובפ׳ מפנין תניא חבילי פאה אזוב וקורניס הכניסן לעצים אין מסתפק מהן בשבת למאכל בהמה מסתפק מהן בשבת ומולל ואוכל וכו׳ ובלבד שלא ימלול בכלי דברי ר״י וחכ״א מולל בראשי אצבעותיו ואוכל ובלבד שלא ימלול בידו הרבה כדרך שהוא עושה בחול ופירש״י במלתיה דר״י גרסינן מולל ואוכל ובלבד שלא ימלול בכלי הרבה וחכ״א מולל בראשי אצבעותיו ובלבד שלא ימלול הרבה דרך חול דרבנן מחמירין דבכוליה ידיה אסור אלא בראשי אצבעותיו ומיהו מולל כגון אם בא לאכול הזרע מולל השרביטין שהזרע בתוכן וגרסינן בסוף פרק קמא דיום טוב כיצד מולל אביי משמיה דרב יוסף אמר חדא אחדא ורב אויא אמר חדא אתרתי ופרש״י חדא אחדא. בין גדול לאצבע חדא אתרתי בין גודל לב׳ אצבעותיו רבא אמר כיון דמשני אפי׳ חדא אכולהו נמי וכתבו התוספות (שם) כיצד מולל בי״ט ובשבת אסור למלול והר״ן כת׳ ואיכא למידק דהכא משמע דבשבת לא שרי למלול כלל ואילו בפרק מפנין אמרינן דמולל בראשי אצבעותיו תירץ הרז״ה דהתם בחבילי פאה וכו׳ אבל בחבילי תבואה וקטניות לא שרי כלל ואחרים תירצו דהתם אינו מולל אלא לרכך האוכל ומש״ה שרי ע״י שינוי ומולל דהכא לפרק האוכל מתוך הקשין דאסור לגמרי וכ״כ המרדכי ולפי דעת זו כי אמרי׳ כיצד מולל בי״ט היא דבשבת אסור אפי׳ על ידי שינוי ואין זה דעת הרי״ף והרא״ש שכתבו בפ׳ מפנין דאשבת קאי ופסקו כרבא דקיימי רבנן כוותיה וכן דעת הרמב״ם בפ׳ כ״א וכן הסכים שם ה״ה ור״י בח״ח דמלילה שריא בשבת אפי׳ לפרק הזרע מהגבעולין וגרסינן תו בפרק קמא דיום טוב כיצד מנפח א״ר אדא בר אהבה מנפח מקשרי אצבעותיו ולמעלה כלומר ולא בכפו מחכו עלה במערבא כיון דמשני אפי׳ בכולא ידא נמי אלא אר״א מנפח בידו אחת ובכל כחו כתב הרמב״ם בפכ״א כשהוא מנפח מנפח בידו א׳ בכל כחו אבל לא בקנון ובתמחוי גזירה שמא ינפח בנפה ובכברה שהוא חייב וכתב ה״ה וז״ל וכתבו המפרשים דל״ד קנון ותמחוי אלא אפילו בב׳ ידיו אסור כדאסיקנא בידו אחת ובכל כחו וזהו שכתב רבינו בידו אחת וכן מבואר בהלכה פ׳ מפנין עכ״ל וכ״כ הר״ן בפ״ק דביצה ולפ״ז הא דתני מנפח מיד ליד ה״ק מיד לאותו יד עצמו ינפח ורבינו שכתב מנפח מיד ליד ולא פירש יותר אפשר דס״ל דמיד ליד היינו מיד לחברתה והא דאר״א מנפח בידו אחת איידי דא״ר אדא. קשרי אצבעותיו אמר איהו בידו אחת כלומר בכל ידו אבל אין ה״נ דמיד לחברת׳ נמי שרי כלישנא דברייתא גרסי׳ בפ״ק דביצה תנן התם המקלף שעורים מקלף א׳ אחד ואוכל ואם קלף ונתן לתוך ידו חייב אר״א וכן לשבת איני והא רב מקלפא ליה דביתהו כסי כסי ור׳ חייא מקלפא ליה דביתהו כסי כסי אלא אי אתמר אסיפא אתמר המולל מלילות של חטים מנפח ע״י ע״י ואוכל אם נפח ונתן לתוך חיקו חייב אר״א וכן לשבת וכתבו התוספות ואם קלף ונתן לתוך ידו חייב פירש״י ואם קלף מתוך השבלין ותימא היכי מקלפא דביתהו לרב כסי כסי הא אמרינן לעיל דמולל מלילות מע״ש וכו׳ משמע הא בשבת אסור וי״ל דהתם מיירי לתלוש מן השבלים שהוא מפרק וזהו תולדה דדש שהוא אב מלאכה והכא מיירי בשכבר נתלשו מע״ש מן השבלין אבל עוד הן בקליפתן החיצונה ולכך שרי ע״כ: (ז) אין שורין כרשינין וכו׳ משנה בפרק תולין (שבת קמ.) אין שורין את הכרשינין ולא שפין אותן אבל נותן הוא לתוך הכברה או לתוך הכלכלה: (ח) משמרת שמסננין בה שמרים אפילו תלויה מע״ש וכו׳ ר״פ תולין (שבת קלז:) רא״א תולין את המשמרת בי״ט ונותנין לתלויה בשבת וחכ״א אין תולין את המשמרת בי״ט ואין נותנין לתלויה בשבת וידוע דהלכה כחכמים ובגמרא (שם) תלה מאי ואסיקנא דלא מיתסר אלא מדרבנן שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול: שימר מאי אמר רב כהנא שימר חייב חטאת ופרש״י שימר נתן שמרים לתלויה וגרסינן תו בגמרא (קלח.) משום מאי מתרינן ביה רבה אמר משום בורר ר׳ זירא אמר משום מרקד ומפרש בגמרא טעמא דרבה משום דמה בורר נוטל אוכל ומניח פסולת אף זה כן וטעמא דר״ז משום דמה מרקד פסולת מלמעלה ואוכל מלמטה אף זה כן ופירש״י דלרבה ה״ה דאי אתרו ביה משום מרקד הויא התראה אבל לר׳ זירא אי אתרו ביה משום בורר לאו התראה היא והרמב״ם כתב בפ״ח הבורר שמרים מתוך המשקין ה״ז תולדת בורר או תולדת מרקד וחייב ונראה שהוא פוסק כרבה והוא מפרש כדברי רש״י דלרבה באיזה מהם שהתרו בו הויא התראה ורבינו כתב דאסור משום בורר כלישנא דרבה ולא חשש לכתוב אי חייב משום מרקד משום דלא בא לבאר בספר זה דיני החיוב והפטור: (ט) אבל אם נתן בה שמרים מע״ש יכול ליתן עליהם מים וכו׳ משנה שם (קלט:) נותנין מים ע״ג שמרים בשביל שיצלו ופירש״י נותנין מים בשבת ע״ג שמרים הנתונים במשמרות מבע״י כדי שיצלו שיהיו צלולין לזוב: (י) ויין או מים שהם צלולין יכול לסננן במשמרת ואין כאן משום בורר וכו׳ שם אמר זעירי נותן אדם יין צלול ומים צלולין לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש אבל עכורי לא מיתיבי רשבג״א אומר טורד אדם חבית של יין יינה ושמריה ונותן לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש תרגמא זעירי בין הגיתות שנו. ופרש״י טורד. מערבב: בין הגיתות שנו. שכל היינות עכורין ושותין אותם בשמריהם הלכך אין כאן תיקון דבלא״ה משתתי והרמב״ם בפ״ח כתב שהטעם מפני שכל זמן שהוא תוסס עדיין לא נפרשו השמרים מן היין יפה יפה וכל היין כגוף אחד הוא וכתב הר״ן שכך מטין דברי הרי״ף ושנינו שם במשנה מסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית ובגמ׳ שם מסננין את היין בסודרין אמר רב שימי בר חייא ובלבד שלא יעשה גומא ובכפיפה מצרית אמר רב חייא בר אשי אמר רב ובלבד שלא יגביה מקרקעיתו של כלי טפח ופירש״י מסננין את היין. מפני הקמחין שלא יעשה גומא מן הסודר בפי הכלי כעובדין דחול א״נ אתי לידי סחיטה: שלא יגביה כפיפה מקרקעית כלי התחתון טפח כמדת אהל. והר״ן כתב בשם רבינו יונה דמשום שינוי והיכר קאמר שלא יגביה כפיפה ולא משום אהל דאי משום אהל קאמר אפילו במסנן בסודרין נימא הכי אלא ודאי משום שינוי הוא והתם כיון דאיכא שינוי אחרינא דלא עביד גומא ש״ד וכ״כ הרב המגיד בפכ״ב ולכאור׳ משמע דהא דאמר זעירי נותן אדם יין צלול וכו׳ לתוך המשמרת וכן הא דתניא טורד אדם חבית של יין וכו׳ ונותן לתוך המשמרת בשבת לתוך המשמרת ממש העשוי׳ לכך שרי וא״כ כי תנן מסננין את היין בסודרין וכו׳ בשאינו צלול הוא שאם היה צלול אפילו במשמרת היה מותר וכ״כ הרב המגיד בפ״ח בשם הרשב״א אלא שכתב שצ״ל ג״כ דבאין בו שמרים כלל היא כלומר דאם יש בו שמרים אפילו בסודרין וכפיפה היה אסור דהוי בורר ממש אלא בעכור מיתוקמא וכן דעת הר״ן שכתב מסננין את היין בסודרין וכו׳ ומיירי ביין עכור ומיהו משתתי הכי דאי ביין צלול אפי׳ במשמרת שרי כדאיתא בגמרא ואי ביין עכור דלא משתתי הכי אפילו בסודרין וכפיפה מצרית אסור דמ״מ בורר הוי אלא כדאמרן וכתב עוד ונמצא פסקן של דברים דיין שהוא צלול דרובייהו דאינשי לא קפדי ביה כלל מותר לתת אותו אפילו לתוך המשמרת כדי שיהיה צלול ביותר אבל יין שהוא עכור קצת ואפשר דמשתתי הכי ומיהו רובייהו דאינשי לא שתו ליה הכי בסודרין וכפיפה שרי דאיכא שינוי ובלבד שלא יעשה גומא ושלא יגביה מקרקעיתו של כלי טפח אבל לתוך המשמרת דליכא שינוי אסור ויין שהוא עכור לגמרי ולא משתתי הכי כלל אפילו בסודרין וכפיפה אסור עכ״ל וכ״נ מדברי רש״י שכתב מסננין את היין בסודרין מפני הקמחין כלומר דאי בצלול אפילו לתוך המשמרת נמי שרי ואי ביש בו שמרים אפילו בסודרין נמי לא הלכך ע״כ ביש בו קמחין היא ומש״ה אסור במשמרת ומותר בסודרין וזהו דעת רבינו להתיר יין צלול ומים צלולין וכן חבית עם שמריה בשעת הגיתות לתוך המשמרת עצמה ובסודרין אפילו אינן צלולין שרי אלא שנראה מדבריו שאפילו יש בהם שמרים נמי שרי בסודרין וכפיפה שהרי כתב הרמב״ם לא התיר וכו׳ או בכפיפה וסודר מים עכורין ושאין בו שמרים אסור ואינו נראה כן מדברי הרא״ש אלא כדפרישית אלמא דלדידיה ביש בו שמרים נמי שרי בסודרין ומיהו אפשר דכל שהוא עכור קצת יש בו שמרים קרי ליה אבל אם יש בו שמרים כל כך דלא משתתי הכי כלל מודה דאפילו בסודרין וכפיפה נמי אסור וכדברי המפרשים אבל הרמב״ם כתב בפ״ח מסננין יין שאין בו שמרים או מים צלולין בסודרין ובכפיפה מצרית כדי שיהא צלול ביותר וכן יין מגיתו כל זמן שהוא תוסס טורף חבית בשמריה ונותן לתוך הסודרין משמע דס״ל דמשמרת כיון דמצי אתי בה לידי חיוב חטאת אפילו מים ויין צלולין נמי לא ויין או מים שאינן צלולין אפילו בסודרין אסור גזרינן אטו משמרת ומשמרת דזעירי ודרשב״ג לא משמרת ממש קאמרי אלא מותר לשמרו קאמרי דנתינה בסודרין ובכפיפה קרו משמרת וזעירי מתני׳ אתי לפרושי דמסננין בסודרין דקתני היינו דוקא בצלולין ולא ידעתי למה העלים עיניו ה״ה במקום הזה: (יא) ומה שכתב רבינו ואינו נראה כן מדברי הרא״ש אלא כדפרישית אע״ג שהרא״ש לא ביאר דבריו אלא כתב סתם כלשון המשנה והגמ׳ סמך רבינו לומר שנראה מדבריו דלא ס״ל כהרמב״ם מדלא פירש דמשמרת דזעירי ודרשב״ג לאו משמרת ממש היא אלא נתינה בסודרין וכפיפה דוקא:
ומה שכתב ומשום ליבון נמי ליכא דמשמרת עשויה לכך וכו׳ דבר פשוט דאמאי דאמר ברישא דמסננין מים צלולין קאי דאי אבין הגיתות דסמיך ליה מאי איריא משמרת הא אפילו בסודרין נמי שרי דלא שייך ליבון אלא במים כדבסמוך:
ומה שכתב דאסור לסנן מים בסודר משום ליבון הוא כדברי רשב״ם שכתב בתוס׳ בפרק כל כתבי וכתב עוד כן רבינו בסימן של״ד גבי טלית שאחז בה האור וכבר כתבתי בסימן ש״ב שיש חולקים ואומרים דלא אמרינן בגד שרייתו זהו כיבוסו אלא בשיש בו טינוף דוקא אבל אם אין בו טינוף אין אסור לשרותו משום כיבוס אלא גזירה שמא יסחוט. כתב הגהות בפ״א בשם סמ״ג דלא גזרינן שמא יסחוט אלא במים שהבגד מתלבן ומתכבס בכך אבל סחיטת שאר משקין אינו אסור אלא משום דש ולא חיישינן שמא יסחוט כי אין רגילות לסוחטו והוא מדברי התו׳ בס״פ ח׳ שרצים ובסוף סימן ש״כ אכתוב סברת החולקים ע״ז בס״ד:
ומה שכתב אבל אסור ליתן קסמין ע״פ הכלי ולסננו עליהם דדמי למשמרת וכו׳ שם אמר רב פפא לא ליהדק איניש צינייתא בפומיה דכוזני דחביתא משום דמחזי כמשמרת ופירש״י כלי חרס קטן שמערין בו יין מחבית לא יתן בפיו קשין וקסמין בחזקה שאין לך מסננת גדולה מזו וכתב הר״ן דאע״ג דלאו משמרת ממש היא שהרי עוברים בה שמרים כיון דאיכא קסמין וטינופת דמעכב בהו ולא עברי דמי למשמרת:
(יב) מותר לערות בנחת מכלי לחבירו ולא חשיב כבורר ובלבד שיכוין שמיד שיפסקו וכו׳ גם זה שם דבי ר״פ שפו שיכרא ממנא למנא א״ל רב אחא מדפתי לרבינא הא איכא ניצוצות לבי ר״פ ניצוצות לא חשיבי ופירש״י שפו שיכרא. כל לשון שפוי בנחת הוא והפסולת נשאר בשולי הכלי: והא איכא ניצוצות קטנות. הנשיפות באחרונה מתוך הפסולת והנהו מוכחן דבורר הואי. ניצוצות בי ר״פ לא חשיבי. שחנוני ומטיל שכר היה הלכך אינו מקפיד לניצוצות כל כך וכשמגיע לניצוצות משליך הן ופסולתן לחוץ ומתחילת שפייתן כשאין הפסולת ניכר לאו בורר הוא:
כתב הרוקח בהלכות י״ט להגביה חבית יין על שום דבר להוציא היין היטב מותר. ע״כ. ודבר פשוט הוא דה״ה בשבת:
(יג) מסננת שנתן בה חרדל לסננו מותר ליתן בה ביצה אף על פי שהחלמון יורד למטה עם החרדל וכולי משנה שם נותנין ביצה במסננת של חרדל ובגמרא לפי שאין עושין אותה אלא לגוון ודברי רבינו בה כפירש״י והר״ן והרמב״ם בפי׳ המשנה פירש בענין אחר וכך הם דבריו בפ״ח:
כתב הרא״ש בתשובה דמים שיש בהם תולעים מותר לשתותן על ידי מפה בשבת ולא הוי כבורר ומשמע דלא שייך בורר ומשמר אלא במתקן הענין קודם אכילה או שתייה שיהא ראוי לאכילה או לשתיה שזהו דרך מלאכה אבל אם בשעת שתייה מעכב את הפסולת שלא יכנס לתוך פיו אין זה מעין מלאכה ומותר ונ״ל דלא איצטריך להאי טעמא אלא בתולעים דלא הוי משתתי כלל בלא סינון משום דאיכא למיחש שמא יבלע אח׳ מהם דאסור אבל אם היו קשין וקמחים דבלא סינון נמי הוה משתתי ע״י הדחק בלאו האי טעמא נמי שרי דלאו היינו בורר כמו שנתבאר בסמוך ומ״מ איכא למידק נהי דליכא משום בורר הא מיתסר משום דמלבן המפה ואפילו את״ל דהרא״ש סבר דלא אמרינן בגד שרייתו זהו כיבוסו אלא דוקא בשיש בו טינוף מ״מ הא איכא למיגזר שמא יסחוט וכמ״ש התוספות בס״פ שמנה שרצים ושמא יש לומר דכיון שאינה נשרה במים אלא דבר מועט מהבגד כדי הנחת פיו לא אתי לידי סחיטה וגם כי אין זה שרייה הצריכה סחיטה שבהגעת המים בבגד סחוט ועומד הוא:
כתב הרמב״ם המחבץ תולדת בורר הוא לפיכך אע״פ שנותנין שומשמין ואגוזים לדבש לא יחביצם בידו וכתב ה״ה שהוא בתוספתא בסי׳ שכ״א כתב רבינו שמותר לעשות יינומלין בשבת וכתב בשבולי הלקט כתב ה״ר ישעיה דאפילו לסננו מותר בשבת ואין בו משום בורר שהדבש והבשמים שמערב בו אינו פסולת אלא אדרבה הוא מתכוין לערב היין בהם כדי שיהא קולט ריחן וטעמם ואינו מסננן אלא כדי שיהא דק וצלול ולא יהא עב מתערובת הדבש והבשמים ע״כ ונראה בעיני שצריך ליזהר בין בעשייתן בין בסינונן שהרי כמה מלאכות יש בו כגון ברירת סמנין ושחיקתן שהם איסור גמור וזולתן ואין מרבין להקל בזה עכל:
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tur
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144