×
Mikraot Gedolot Tutorial
טור
פירוש
הערותNotes
E/ע
טור אבן העזר ד׳טור
;?!
אָ
(א)  אלו שאין ראויין לישא או מחמת פסול יוחסין או מחמת דבר שבגופן או מחמת ערוה: ישראל אסור בממזרת, ונתינה והיא מן הגבעונים שגזר יהושע עליהם, ואסור בעמוני, ומואבי, ומצרי, ואדומי. ממזרים ונתינים אסורים איסור עולם עד סוף כל הדורות, לא שנא זכרים ולא שנא נקבות. (ב) עמון ומואב הזכרים אסורים איסור עולם, אבל הנקבות מותרות מיד. (ג) מצרי ואדומי, אחד זכרים ואחד נקבות אסורים שני דורות לאחר שנתגייר. הוא ובנו אסורים, אבל בן בנו מותר. (ד)  מצרית מעוברת שנתגיירה, בנה מצרי שני. (ה)  ישראל שבא על אחת מאלו הולד כמותה. ואחד מאלו חוץ מממזר הבא על בת ישראל הולד כשר לקהל אלא שפגום לכהונה. (ו)  נתגיירה אחת מאלו וניסת לישראל, או שנתגייר אחד מאלו ונשא אשה ישראלית, הולד הולך אחר הפסול. לפיכך גר עמוני או מצרי שני שנשא ישראלית הבת כשרה, שאחר איזה מהן שנלך היא כשרה ואפילו לכהונה, אף על פי שביאתו בעבירה. מצרי שני שנשא מצרית ראשונה, בנו שני. מצרי ראשון שנשא מצרית שנייה בנו שלישי, שהכל הולך אחר האם. (ז)  עמוני שנשא מצרית הולד עמוני. ומצרי שנשא עמונית הולד מצרי, שבאומות הלך אחר הזכרים. נתגיירו הולד הולך אחר הפגום שבשניהם, כמו גר עמוני שנשא גיורת מצרית, או גר מצרי שנשא גיורת עמונית, וילדה בן, דינו כעמוני להיות אסור לעולם. ילדה בת דינה כמצרית ליאסר שני דורות. (ט)  ובשאר כל האומות, מיד לאחר שנתגייר, הרי הוא כישראל מיד. (י)  כתב הרמב״ם האידנא בין מצרי בין עמוני מותרין מיד שעלה סנחריב ובלבל כל האומות, וכל דפריש מרובא פריש, ואנו תולין ברוב האומות שמותרין. וא״א הרא״ש ז״ל כתב שעמוני ומואבי ואדומי מותרים מיד אבל מצרי גם עתה הוא אסור עד דור שלישי. (יא)  עבד שהוטבל לשם עבדות אסור בישראלית. וישראל אסור בשפחה שהוטבלה לשם שפחות, בין אם היא שלו או של אחר. (יב)  ולאחר ששחררו רבו או הפקירו או שהניח לו רבו תפילין או שהיה רבו ש״צ וקראו לעלות לתורה הרי הוא כישראל לכל דבר. אבל אם הוא בעצמו הניח תפילין לפני רבו או קרא לפניו בתורה לא יצא לחירות. ואם השיאו רבו ישראלית או אפילו הוא בעצמו נשאה לפני רבו תופסין הקידושין דודאי שחררו כיון שהניחו לישא ישראלית. וכ״ש אם הוא נושא שפחתו שקידושין תופסין לו בה. (יג)  איזהו ממזר? זה הבא על אחת מכל העריות בין מחייבי מיתות בית דין בין מחייבי כריתות, חוץ מהבא על הנדה שאינו ממזר אפילו מדרבנן. (יד)  כתב הרמב״ם היה בעלה במדינת הים וילדה הרי זה בחזקת ממזר, שאין הולד משתהה במעי אמו יותר מי״ב חדש. ובה״ג כתב שאינו בחזקת ממזר, שאנו תולין לומר שמא בצינעא בא ובעל. (טו)  אשת איש שיצא עליה קול שהיתה מזנה תחת בעלה, והכל מרננים אחריה, אין חוששין לבניה שמא הם ממזרים, שרוב בעילות תולין בבעל. אבל היא בעצמה חוששין לה משום זונה. ואם היא פרוצה ביותר חוששין אף לבנים. (טז) האשה שהלך בעלה למדינת הים ונשאת, והרי בעלה קיים, הולד מהשני ממזר גמור ומותר בממזרת. ואם הראשון חזר ובא עליה וילדה, הוא ממזר מדרבנן, ואסור בממזרת גמורה, ומותר בממזרת דרבנן כיוצא בו. (יז)  מי שחציו עבד וחציו בן חורין הבא על אשת איש הולד ממזר. וכתב הרמב״ם שאסור אפילו בשפחה משום צד כשרות שבו, ובניו כמוהו לעולם. (יח)  ישראל שנשא ממזרת או ממזר שנשא ישראלית, הולד ממזר לעולם. (יט)  גוי ועבד שבאו על הממזרת הולד ממזר. ואם באו על בת ישראל הולד כשר, בין בפנויה בין באשת איש, ופגום לכהונה. (כ)  ממזר הבא על גויה הולד גוי. ואם נתגייר הרי הוא כישראל. ואם בא על שפחה הולד עבד. נשתחרר הרי הוא כשאר עבד המשוחרר. לפיכך ממזר נושא שפחה לכתחילה להתיר בניו שישתחררו ויהיו מותרים בישראל. (כב)  גר ועבד משוחרר מותרין בממזרת, וכן ממזר מותר בגיורת ובמשוחררת, והולד ממזר. ואפילו היתה הורתו ולידתו בקדושה, כגון שהיה אביו גר ונשא גיורת, אפ״ה מותר בממזרת. ודוקא עד י׳ דורות, אבל מכאן ואילך אסור, שכבר נשתקע ממנו שם גירות ויבאו לומר ישראל נושא ממזרת. (כג)  גר שנשא בת ישראל או ישראל שנשא גיורת, הולד הוא כישראל לכל דבר. (כד) ממזר נושא ממזרת. במה דברים אמורים בששניהם ודאין, אבל אם האחד ודאי והשני ספק או אפילו שניהם ספק אסורים זה בזה, דשמא האחד ממזר והשני אינו ממזר. וכיצד ספק ממזר? כגון שבא מספק ערוה שבא אביו על אשה שנתקדשה ספק קידושין או שנתגרשה ספק גירושין. (כה)  יבמה שלא שהתה אחר בעלה ג׳ חדשים, ונתיבמה, וילדה ספק בן ט׳ לראשון או בן ז׳ לאחרון הולד כשר, והשני הוא ספק ממזר. (כו)  פנויה שנתעברה וילדה, אם אינה לפנינו לבודקה או שהיא שוטה או אלמת הרי זה ספק ממזר. ואפילו אם אומרת של פלוני הוא, שהוא ודאי ממזר, אפילו הכי אינו אלא ספק. אפילו מודה אותו פלוני שנבעלת לו, כשם שזנתה עם זה כך זנתה עם אחר.
ואם אומרת לכשר נבעלתי נאמנת, והולד כשר. ומ״מ אין אנו מחזיקין אותו כבנו ודאי ליורשו, אבל חוששין לדבריה ואסור בקרובות אותו פלוני.
(כז)  ארוסה שנתעברה, והיא בבית אביה, אם היא אומרת שמהארוס נתעברה, אם הוא מודה או שאינו בפנינו הולד כשר. ואם אינו מודה אלא מכחישה שאינו ממנו הוי ממזר ודאי. ואם אינה בפנינו לשאול אותה או שאומרת איני יודעת ממי הוא הוי ספק ממזר. והאשה אינה בחזקת זונה אלא נאמנת לומר לארוס נבעלתי, ואפילו הוא מכחישה. ואם נישאת לכהן לא תצא והולד ממנו כשר. (כח)  היו העם מרננין אחריה שזינתה עם ארוסה ועם אנשים אחרים, אף על פי שבא עליה ארוסה בבית חמיו הולד ספק ממזר, שכשם שהפקירה עצמה לארוס כך הפקירה עצמה לאחרים. ואם נבדקה ואומרת לארוס נבעלתי הולד כשר. (כט)  אשת איש שאומרת על העובר שאינו מבעלה אינה נאמנת לפוסלו, אבל האב שאומר על העובר שאינו ממנו או על א׳ מבניו שאינו בנו נאמן לפוסלו והוא ממזר ודאי. ואם יש בנים לבן אינו נאמן, שלא האמינתו תורה אלא על בנו ולא על בן בנו. ואם היא אומרת מגוי או מעבד נתעברתי הולד כשר, שאין הבעל יכול להכחישה בזה. (ל)  כתב הרמב״ם האומר על עצמו שהוא ממזר נאמן לאסור עצמו בבת ישראל, ואסור בממזרת עד שיודע בודאי שהוא ממזר, ובנו כמוהו. ואם יש לו בני בנים אינו נאמן לפסול בני בניו, ולא יפסול אלא לעצמו, עד כאן. (לא)  אסופי שנאסף מן השוק הוי ספק ממזר. וכגון שאין הוכחה שלא הושלך לשם מיתה. אבל אם יש הוכחה שלא הושלך לשם מיתה, בין שיש הוכחה בגופו כגון שהוא מהול או שאיבריו מתוקנין ומיוסדין כמו שעושין לנערים או משוח בשמן או ששמו לו כחול או תלו לו קמיע, בין שיש הוכחה במקום כגון שנמצא במקום שרבים מצויים שם או שתלוי באילן במקום שאין החיה מגעת שם, אין בו משום אסופי. כיון שחוששין עליו לשומרו ולא הושלך שם אלא משום רעבון. (לב)  האסופי כל זמן שהוא בשוק בא אחד ואמר בני הוא ואני השלכתיו נאמן. וכן אם באתה אשה ואומרת בני הוא נאמנת. אבל לאחר שנאסף מן השוק אינן נאמנים, שכבר הוחזק באסופי. ובשנת רעבון אפילו אחר שנאסף מן השוק נאמנין, שמחמת רעבון הושלך שם. (לג)  נמצא בעיר שיש בה גוים בין שרובה גוים בין שרובה ישראל הרי זה ספק גוי לענין יוחסין. ואם קדש אשה צריכה גט מספק. מי שהרגו אינו נהרג עליו.⁠א (לד)  היתה רוב העיר גוים מותר להאכילו נבלות. רובה ישראל מחזירין לו אבידתו כישראל. מחצה על מחצה, מצוה להחיותו כישראל ומפקחין עליו את הגל בשבת, והרי הוא לענין נזיקין ככל ספק ממון והמוציא מחבירו עליו הראיה, כ״כ הרמב״ם ז״ל. ונראה דאפילו ברוב גוים נמי מפקחין עליו הגל בשבת. ואין מצווין עליו להחיותו ולפרנסו אלא ברוב ישראל. ולענין נזיקין אפילו ברוב ישראל אם נגח תורא דישראל לתורא דידיה פטור. ואם נגח תורא דידיה לתורא דישראל פלגא משלם ליה ואידך פלגא אמר אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ואתן לך, אפילו במחצה גוים ומחצה ישראל. (לה)  ב׳ נשים אחת כשרה ואחת פסולה שילדו כאחת, ונתערבו ולדותיהן, נאמנת החיה לומר זה בן הכשרה וזה בן הפסולה. או אם אחת כהנת ואחת ישראלית או לויה. במה דברים אמורים שלא קרא עליו ערער, אבל קרא עליו ערער שוב אינה נאמנת. (לו)  כל אלו הספקות כגון ספק ממזר ואסופי ושתוקי וכותי אסורים זה בזה. ואם נשאו, יוציאו, והולד כאבותיו. ואין להם תקנה אלא שישאו מהגרים, והולד הולך אחר הפגום. כיצד? שתוקי או אסופי שנשא גיורת או משוחררת או גר או משוחרר שנשא שתוקית ואסופית הולד שתוקי ואסופי. ממזרים ונתינים ודאי, מותרים אלו באלו. (לז)  כתב הרמב״ם יראה לי שכל מדינה שיש בה שפחה או גויה שראויה לילד, הואיל ואסופי הנמצא בה ספק גוי או עבד, כשישא גיורת הרי זו ספק אשת איש, והבא עליה פטור שאין הורגין מספק.
וכן יראה לי שהשתוקי שנשא אשה שאפשר שתהיה ערוה לו, הרי הוא כספק אשת איש שאין קדושין תופסים בעריות. ואיזו היא אשה שאפשר שתהיה ערוה עליו? כל אשה שאביה או אחיה קיים כשנתעברה אמו, וכל אשה שנתגרשה או נתאלמנה שמא אשת אביו היא או אשת אחי אביו ע״כ. ודין הכתובה אם עברה וניסת אחת מאלו לאסור לה יתבאר לקמן בדין היוצאת בלא כתובה.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
א כן בכ״י. בדפוסים צונזר ״מי שהרגו אינו נהרג עליו״.
E/ע
הערותNotes
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tur
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144