×
Mikraot Gedolot Tutorial
טור
פירוש
הערותNotes
E/ע
טור חושן משפט ש״מטור
;?!
אָ
(הקדמה) הלכות שואל (א) {א} השואל מחבירו בהמה או כלים או כל מטלטלין ונאנסו בידו כגון שמתה או נשבר או נשבה חייב ואין צ״ל שחייב בגניבה ואבידה אבל כל קלקול שאירע בה מחמת מלאכה ששאלה בשבילה לא מיבעיא אם הוכחשה מחמת מלאכה שהוא פטור מכל אלא אפילו מתה מחמת מלאכה פטור:
{ב} והוא שלא ישנה לעשות בה דבר אחר חוץ מהמלאכה ששאלה בשבילה:
(ב) {ג} וכן אם נכחש הבשר מאליו וסופו לחזור פטור:
{ד} אבל אם נכחשה מאליה ומתה אח״כ שהוא חייב לשלם כיון שאינה בעין משלם כמו שהיתה בשעת שאלה:
(ג) {ה} כתב הרמב״ם השואל מחבירו בהמה לילך בה למקום פלוני ומתה [תחתיו] באותו הדרך או ששאל דלי למלאות ונקרע ונפל לבור בשעת מילוי וכל כיוצא בזה פטור שלא שאלה אלא לעשות מלאכה זו והרי לא שינה עד כאן לשונו ויראה מדבריו שאינו פטור אא״כ מתה בשעת מלאכה ממש אבל א״א הרא״ש ז״ל כתב מתה מחמת מלאכה היינו כגון שדרך הילוכה נכשלה ונפלה ומתה והשואל לא שינה בה ולא פשע בה או נתייגעה ונתחממה ומתה אבל אם מתה בדרך ולא הרגיש בה עייפות טורח הדרך לא יוכל לישבע שמחמת מלאכה מתה דשמא אם היתה עומדת על אבוסה היתה מתה אבל היכא שנכנס בה חלשות ועייפות מטורח הדרך אפילו שלא מתה מיד אלא מתנונה והולכת זמן מרובה מתה מחמת מלאכה קרינן בה:
{ו} כתב הרמ״ה מי ששואל בהמה לילך דרך ידוע ובאו עליו לסטין באותו הדרך או חיות רעות ואנסוה ממנו חשיב שפיר מתה מחמת מלאכה כיון שמחמת הדרך ששאלה לילך בה הוליכה ונאנסה:
{ז} כי היכי דפטרינן לההוא דשאיל שונרא מחבריה ואכלה עכברים טובא ומתה אף על פי שלא הרגתה המלאכה גופה כיון שבמלאכה ששאלה לצרכה מתה בגרמתה וא״א הרא״ש ז״ל אומר דאין נראה דלא דמי לשונרא ששאלה להרוג עכברים דבאותה מלאכה עצמה נאנסה והוי כשואל בהמה למהלך יום אחד ומחמת ההילוך מתה אבל אם נאנסה ממנו בדרך אונס אחר הוא ואינו מחמת מלאכה שאף בלא מלאכה אפשר שתאנס ממנו הילכך חייב:
(ד) {ח} השואל את הפרה מיד כשנסתלקו הבעלים משמירתה חייב הוא בשמירתה ובמזונותיה אף על פי שעדיין לא משכה: (ה) {ט} ואם שלח לו המשאיל על ידי עבדו או על ידי בנו או על ידי שלוחו או על ידי עבדו או בנו או שלוחו של השואל ומתה בדרך פטור והך שליח מוקמינן ליה בשכירו ולקיטו שאינו שליח ממש אבל אם עשאו השואל שליח בעדים ושלח לו בידו נתחייב בה השואל משעת הגעה ליד שלוחו ואם אמר לו השואל שלח ביד אחד מאלו או שאמר לו המשאיל הריני משלחה לך ביד אחד מאלו ואמר לו הן ושלחה ומתה חייב השואל בד״א ביד עבד עברי. (ו) אבל אם שלחה לו ביד עבד כנעני ומתה בדרך פטור שידו כיד רבו ועדיין לא יצאה מרשותו: (ז) {י} כתב הרמב״ם אמר לו השאל הכישה במקל והיא תבוא מאליה ועשה כן המשאיל אין השואל חייב עד שתכנס לרשותו אבל אם מתה בדרך פטור אבל א״א הרא״ש ז״ל כתב שהוא חייב: (ח) {יא} וכן בחזרה אם החזירה השואל על ידי אחד מאלו ומתה חייב עד שיאמר לו המשאיל להחזירה על ידם או שיאמר לו השואל הריני מחזירה לך על ידם ואמר לו המשאיל הן בד״א כשמחזירה תוך ימי שאלתה אבל לאחר ימי שאלתה פטור בכל ענין מלהתחייב באונסין כשואל אבל חייב בגניבה ואבידה:
{יב} בד״א שהוא ברשות השואל מיד כשנסתלקו הבעלים לענין להתחייב באונסין אבל לענין חזרת הבעלים ברשותם הוא לחזור עד שעת משיכה או אחד מהדברים הקונים במקח.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) {א} השואל מחבירו בהמה או כלים או כל מטלטלין ונאנסו בידו כגון שמתה או נשבר או נשבה חייב ואין צ״ל שחייב בגניבה ואבידה מפורש בתורה ומתני׳ פרק הפועלים (בבא מציעא צג.) ופרק ד׳ שומרים (שבועות מט.) תנן השואל משלם את הכל:
ומה שכתב אבל כל קלקול שאירע בה מחמת מלאכה ששאלה בשבילה ל״מ אם הוכחשה מחמת מלאכה שהוא פטור מכל אלא אפי׳ מתה מחמת מלאכה פטור בפרק השואל (בבא מציעא צ״ו:) איבעיא להו כחש בשר מחמת מלאכה מאי ואסיק רבא ל״מ כחש בשר מחמת מלאכה דפטור אלא אפי׳ מתה מחמת מלאכה נמי פטור דא״ל לאו לאוקמה בכילתא שאילתה:
ראובן שאל משמעון כלי זיין להלחם עם השונאים ונפלו בני העיר ביד השונאים ולקחו הכלי זיין מראובן הוי כמתה מחמת מלאכה ופטור כך כתוב בתרומת הדשן סי׳ שכ״ח והביא ראיה לדבר. כתב נ״י פרק הגוזל ומאכיל השואל חמור לרכוב עליה שלוחו ומתה בדרך והדבר ספק אם מתה מחמת מלאכה כיון דקיימא לן דאינו חייב עליה עד שעת אונסין פטור שהרי זה כאומר איני יודע אם הלויתני אבל השואל חמור לרכוב עליה ונתנה לשלוחו והדבר ספק אם מתה מחמת מלאכה חייב שהרי הוא פושע עליה כשנתנה לשלוחו שהרי אין השואל רשאי להשאיל והוא מתחייב משעת שאלה וה״ז כאומר הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך שהוא חייב כתב המרדכי בפ׳ שבועת הדיינים השואל בית מחבירו ונשרפה פטור ועיין שם:
(ב) {ב} ומה שכתב והוא שלא ישנה לעשות בה דבר אחר חוץ מהמלאכה ששאלה בשבילה בפרק השואל שם ההוא גברא דשאיל דוולא מחבריה איתבר אתא לקמיה דרב פפא אמר ליה אייתי סהדי דלא שנית ביה ואיפטר ובתחלת הלכות שאלה כתב הרמב״ם השואל כלים או בהמה וכו׳ אבל אם שאל בהמה מחבירו לחרוש בה וכו׳ אבל אם מתה קודם שיחרוש בה או שרכב עליה או דש בה ומתה כשהיא דשה או בשעת רכיבה ה״ז חייב לשלם ודבריו מבוארים שכיון ששכרה לחרוש בה כשרכב עליה או דש בה ה״ז משנה ממלאכה ששאלה בשבילה וחייב וז״ל ה״ה או שרכב עליה וכו׳ פירוש כגון ששינה ממה ששאלה אפי׳ היתה מלאכה זו שעשה בה קלה ממלאכה ששאל חייב וז״ש בגמרא דלא שנית שהכוונה שום שינוי ואפי׳ באותה מלאכה אפשר לו לשנות ויתחייב כגון ששאלה לחרוש וחרש בה ביום ובלילה שלא כדרך כל הארץ וכן כל כיוצא בזה וכן כתבו ז״ל עכ״ל: (ג) {ג} ומה שכתב וכן אם נכחש הבשר מאליו וסופו לחזור פטור שם כתב הרא״ש וז״ל השוכר בהמה מחבירו ועלה בה מכה ברגליה בפשיעת השוכר כגון ששינה בה ולא היה מחמת מלאכה פסקו חכמי צרפת כיון דסופה להתרפאות מאותה פציעה פטור מלשלם דמי נזקו דלא הוי אלא שבת דאביי ורבא פליגי בפרק החובל (בבא קמא פו.) גבי הכהו על ידו וסופה לחזור אביי אמר נותן לו שבת גדולה ושבת קטנה ורבא אמר אינו נותן לו אלא שבתו שבכל יום ויום דאביי חשיב ליה נזק כיון דאפחתיה מכספיה ורבא לא חשיב ליה נזק כיון דסופו לחזור וא״כ הכא דהוי אדם בשור פטור דאדם בשור לא משלם אלא נזק אבל לא שבת ולדבריהם כחש בשר מחמת מלאכה דשמעתין איירי בכחשא דלא הדר דאי בכחשא דהדר אפי׳ שלא מחמת מלאכה נמי פטור דהו״ל שבת ויש מחלקין דודאי גבי אדם לא חשבינן ליה אלא שבת דאינו עשוי לימכר הילכך לא חשוב אפחתיה מכספיה ועוד דאדם דמיו יקרים והקונהו פוחת מעט מדמיו כיון דסופו לחזור אבל גבי שור נקרא נזק שעשוי לימכר ונפחתו דמיו עכ״ל ודברי רבינו כאן כדעת חכמי צרפת שלדבריהם בכחשא דהדר אפי׳ שלא מחמת מלאכה פטור: (ד) {ד} ומה שכתב אבל אם נכחשה מאליה ומתה אחר כך שהוא חייב לשלם כיון שאינה בעין משלם כמו שהיתה בשעת שאלה: (ה) {ה} כתב הרמב״ם השואל מחבירו בהמה לילך בה למקום פלוני ומתה באותו הדרך או ששאל דלי למלאות ונקרע ונפל לבור בשעת מילוי וכל כיוצא בזה פטור שלא שאלה אלא לעשות מלאכה זו והרי לא שינה עכ״ל בפ״א מהל׳ שאלה ובנוסחאות הרמב״ם שבידינו כתוב ומתה תחתיו באותו הדרך וכן צריך להיות לפי שיטתו ז״ל שסובר דמתה בשעת מלאכה בעינן:
ומה שכתב רבינו ויראה מדבריו שאינו פטור אלא אם כן מתה בשעת מלאכה ממש מבואר הוא עוד שם מדבריו בפרק הנזכר שכתב השואל כלים או בהמה וכו׳ אפילו נאנס אונס גדול חייב לשלם הכל בד״א שנאנס שלא בשעת מלאכה אבל אם שאל בהמה מחבירו לחרוש בה ומתה כשהיא חורשת הרי זה פטור אבל אם מתה קודם שיחרוש בה או אחר שחרש בה הרי זה חייב לשלם והרמב״ן חלוק עליו בזה שכתב בפרק השואל וז״ל והא דאמרינן דמתה מחמת מלאכה לאו לאוקמה בכילתא שאילתה קשיא לי מיגרע גרע כיון דכי מתה מיתת עצמה חייב אע״ג דמלאך הוא ומ״ל הכא ומ״ל התם כי מתה מחמת מלאכה דשואל דמ״מ איהו גרם ליה היכי מיפטר ויש לומר דשואל ודאי חייב באונסים אבל לא בפשיעה דמשאיל וכאן משאיל פשע בה שהשאילה למלאכה והיא אינה יכולה לסבול אותה וכגון שמתה מחמת אובצנא דמלאכה וראיתי בספרי הר״מ ז״ל מתה בשעת מלאכה וטעות הוא עכ״ל וז״ל ה״ה בד״א בשנאנס שלא בשעת מלאכה וכו׳ זה הנמצא בספרי הרב ז״ל שהחילוק הוא בין נאנסה בשעת מלאכה לנאנסה שלא בשעת מלאכה הוא דבר מתמיה שלא נזכר בגמרא שעת מלאכה אלא מחמת מלאכ׳ ושלא מחמת מלאכה והכוונה שכל שלא שינה בה מהמלאכה ששאלה והיא נתייגעה מחמת המלאכה שעשה בה ומתה אפי׳ שלא בשעת מלאכה פטור וכבר השיגוהו בזה הרמב״ן והרשב״א ז״ל והדין עמהם דודאי כל שלא עשה בה מלאכה יותר מדאי ולא שינה בה למלאכה אחרת ומתה מחמת המלאכה אפילו שלא בשעת מלאכה פטור שאם לא כן היה להם להזכיר בגמרא מתה בשעת מלאכה ועיקר עכ״ל ועיין בהריב״ש סימן תכ״ג:
ומה שכתב רבינו אבל א״א הרא״ש ז״ל כתב מתה מחמת מלאכה כגון שדרך הילוכה נכשלה ונפלה ומתה והשואל לא שינה בה ולא פשע בה וכו׳ עד מחמת מלאכה קרינן בה הכל בפסקיו פרק השואל:
[בדק הבית: ועל מ״ש אם מתה בדרך ולא הרגיש בה עייפות טורח הדרך לא יוכל לישבע דמחמת מלאכה מתה דשמא אם היתה עומדת על אבוסה היתה מתה יש לתמוה דאטו משום שמא מחייבינן ליה אדרבא ראוי לומר דכיון דמתה בדרך מסתמא מחמת מלאכה מתה ואין צריך שישבע אלא שמתה בדרך ופטור:]
(ו) {ו} {ז} כתב הרמ״ה מי ששואל בהמה לילך דרך ידוע ובאו עליו לסטים באותו הדרך וכו׳ עובדא דההוא דשאיל שונרא מחבריה ואכלה עכברים ומתה בפ׳ השואל (בבא מציעא צו:):
ומה שכתב שלא הרגתו המלאכה גופה כלומר שלא הרגתו האכילה עצמה אלא דמחמת דאכל עכברים טובא חביל ומית:
ומה שכתב וא״א ז״ל אומר דאין נראה דלא דמי לשונרא וכו׳ לא מצאתי דברים אלו כתובים בספר ונראה שהרא״ש כשראה דברי הרמ״ה אמר כך לתלמידיו ולא כתב אותם הדברים בספר והכי דייק לשון רבינו שכתב וא״א ז״ל אומר שאל״כ הו״ל לכתוב וא״א ז״ל כתב:
[בדק הבית: ומה שהקשה הרא״ש להרמ״ה י״ל דאין ה״נ דאמרינן דמחמת אותה מלאכה נאנסה שהרי אין חיות רעות וליסטים מצויים בעיר והדרכים בחזקת סכנה:]
(ח) {ח} השואל את הפרה מיד כשנסתלקו הבעלים משמירתה חייב הוא בשמירתה ובמזונותיה אף ע״פ שעדיין לא משכה לענין שהוא חייב בשמירתה מאותה שעה נתבאר בסי׳ רצ״א ובסימן ש״ז שזה דעת הר״י והרא״ש ושהרמב״ם חלוק עליהם ומ״ש לענין מזונותיה נראה שטעמו משום דס״ל דחיוב מזונותיה תלוי בחיוב שמירתה וכיון דלהרא״ש זמן חיוב שמירתה הוא משעה שנסתלקו הבעלים משמירתה ממילא הוי זמן חיוב מזונותיה מאותה שעה והרמב״ם ז״ל כתב בפ״א מהלכות שאלה השואל בהמה חייב במזונותיה משעה שמשכה וכך מפרש בגמ׳ בפ׳ הפועלים (בבא מציעא צא.) ובפ׳ אלו נערות (כתובות לד:) אמר רב פפא משעת משיכה איחייב במזונותיה:
[בדק הבית: זו תשובה נצחת על דברי הר״י והרא״ש וצריך עיון:]
(ט) {ט} ואם שלח לו המשאיל ע״י עבדו או ע״י בנו וכו׳ עד ומתה בדרך פטור משנה בפרק השואל (שם):
ומה שכתב והך שליח מוקמינן ליה בשכירו ולקיטו וכו׳ בפרק הגוזל עצים (בבא קמא קד.) איתמר שליח שעשאו בעדים רב חסדא אמר הוי שליח רבה אמר לא הוי שליח תנן השואל את הפרה ושלחה לו ביד בנו או ביד עבדו או ביד שלוחו וכו׳ האי שלוחו ה״ד אי דלא עשה בעדים מנא ידעינן אלא דעשה בעדים וקתני דפטור קשיא לרב חסדא הב״ע בשכירו ולקיטו ופסקו הפוסקים הלכה כרב חסדא:
ומה שכתב ואם א״ל השואל שלח ביד א׳ מאלו או שא״ל המשאיל הריני משלחה לך ביד אחד מאלו וא״ל הן ושלחה ומתה חייב השואל במשנה פרק השואל:
ומה שכתב בד״א ביד ע״ע אבל שלחה לו ביד עבד כנעני ומתה בדרך פטור וכו׳ בפרק השואל אהא דתנן שם השואל את הפרה ושלחה לו ביד בנו או ביד עבדו או ביד שלוחו וכו׳ א״ל השואל שלחה לי ביד בני או ביד עבדי או ביד שלוחי וכו׳ או שא״ל המשאיל הריני משלחה לך ביד בני או ביד עבדי או ביד שלוחי וכו׳ וא״ל השואל שלח ושלחה ומתה חייב קאמר בגמ׳ (צט.) ביד עבדו חייב יד עבד כיד רבו אמר שמואל בע״ע דלא קני ליה גופיה ופרש״י ביד עבדו חייב. בתמיה קתני אמר לו השואל שלחה לי ביד עבדך ושלחה לו חייב השואל באונסיה בדרך והרי לא יצא מרשות משאיל דיד עבד כיד רבו דמיא והרי הוא כאילו הוליכה הוא:
(י) {י} כתב הרמב״ם ז״ל אמר לו הכישה במקל והיא תבוא מאליה ועשה כן המשאיל אין השואל חייב עד שתכנס לרשותו אבל אם מתה בדרך פטור בפ״ג מהלכות שאלה וטעמו משום דגבי מה שכתבתי בסמוך דמקשי ביד עבדו חייב יד עבד כיד רבו ושני שמואל בע״ע דלא קני ליה גופיה אמרי׳ רב אמר אפי׳ תימא בעבד כנעני באומר לו הכישה במקל והיא תבוא ומשמע דשמואל פליג עליה דרב והלכה כשמואל בדינא ועוד דמייתי תלמודא סייעתא לרב מברייתא ודחי לה רב אשי משמע דכשמואל ס״ל וכן כתבו התוס׳ בשם ר״ת וכן פסק הרי״ף ז״ל וכתוב בנ״י שכן דעת הר״ן ושכתב עוד שאפי׳ אמר לו בפירוש הכישה במקל ואתחייב אני לך פטור:
ומה שכתב אבל א״א כתב שהוא חייב שם כתב שכתבו התוס׳ על דברי ר״ח דאין כ״כ ראיה דשמואל פליג עליה דרב אלא מר אמר חדא שינויא ומר אמר שינויא אחרינא ונ״ל מדלא פליג שמואל בעיקר מילתיה דרב ודאי ס״ל כוותיה ומתני׳ ניחא ליה לאוקמי בע״ע מלאוקמי באומר הכישה במקל והיא תבוא ומה שדחק רב אשי לסייעתא דברייתא כך הוא דרך התלמוד כל מה שיכול לדחות הוא דוחה אף ע״ג דהלכתא הכי וכן האמורא בעצמו אומר אי משום הא לא תסייען עכ״ל ולענין הלכה מאחר שהרי״ף והרמב״ם ז״ל מסכימים דלית הלכתא כרב דשמואל פליג עליה הכי נקטינן:
(יא) {יא} וכן בחזרה אם החזירה השואל על ידי אחד מאלו ומתה חייב וכו׳ בפרק השואל במשנה שהבאתי למעלה מסיים וכן בשעה שהוא מחזירה ופרש״י וכן בשעה שמחזירה. אם שלח השואל ביד עבדו או בנו או שלוחו או ביד עבדו ושלוחו של משאיל לא יצאה מרשותו של שואל עד שתבוא ליד משאיל ואם מתה בדרך חייב א״ל המשאיל שלחה לי או שא״ל השואל הריני משלחה וכו׳ ואמר לו המשאיל שלח ושלחה ומתה פטור וכך הם דברי הרמב״ם ז״ל בפ״ג מהל׳ שאלה:
בד״א כשמחזירה תוך ימי שאלתה אבל לאחר ימי שאלתה פטור בכל ענין מלהתחייב באונסין כשואל אבל חייב בגניבה ואבידה בפרק האומנים (בבא מציעא פא.) מייתי מתני׳ דוכן בשעה שהוא מחזירה וקאמר עלה אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא ל״ש אלא שהחזירה בתוך ימי שאילתה אבל לאחר ימי שאילתה פטור משואל וחייב כשומר שכר הואיל ונהנה מהנה הוי ופירש רש״י ל״ש. שהשואל חייב בה עד שתבוא ליד המשאיל אלא שהחזירה בתוך ימי שאלתה שא״ל השאילני עד זמן פלוני והחזירה בתוך הזמן דהתם אכתי לא כליא שאלה עד דאתיא ליד בעלים אבל לאחר ימי שאילתה פטור ואפי׳ בביתו של שואל מתה משכלו הימים אינו שואל עליה:
(יב) {יב} במה דברים אמורים שהוא ברשות השואל מיד כשנסתלקו הבעלים לענין להתחייב באונסים אבל לענין חזרת הבעלים ברשותה הוא עד שעת משיכה או אחד מהדברים הקונים במקח נתבאר בסי׳ ש״ז:
ודע שכל הדינים הללו אינם אלא כשבא להחזיר לו תוך זמן השאלה אבל אחר זמן השאלה אפי׳ היא עדיין בביתו של שואל פטור מדין שואל ואינו חייב אלא בדין ש״ש וכמבואר בסימן שמ״ג:
כתב הרשב״א שאלה השואל כלי מחבירו והחזירו בביתו ליד אשתו ובניו הסמוכים על שלחנו ונגנב או נאבד שלא ידע המשאיל מהו תשובה משנה שלימה שנינו בפ׳ השואל (בבא מציעא צח:) השואל את הפרה ושלחה לו ביד בנו או ביד עבדו וכו׳ וכן בשעה שמחזירה אלמא חזרה ליד אשתו ובניו אפילו סמוכים על שולחנו אינה מוציאים אותו מידי תשלומין דשואל חזרה לדעת המשאיל צריך וכדר׳ אלעזר (ב״ק נז.) דאמר הכל צריכים דעת בעלים חוץ ממשיב אבידה:
כתב הר״ן בתשובה סי׳ כ׳ על ראובן שהשאיל לחבירו כוס של כסף והלה השאיל לו בגד צמר ונאנס הבגד פטור דאין תורת שואל עליו כיון דאין כל הנאה שלו:
וכתב עוד בסי׳ י״ט על ראובן שהשאיל לשמעון ספר א׳ ושמעון הניח בידו ספר אחר למשכון או לזכרון ובאו שוללים בבית שניהם ושללו גם אותם ספרים לימים החזירו לראובן הספר שהיה בידו משכון. והשיב שחייב להחזירו לשמעון וטעם הדבר עיין שם:
כתוב בהגהות מרדכי פרק הכונס על ראובן ששאל משמעון סייף שהיה לו במשכון מעכו״ם ואבדו ושואל ממנו דבר גדול כמו ששואל ממנו העכו״ם לא ישלם אלא דמי שויו דסתם סייף דעלמא. כתב הרשב״א שנשאל על השואל כלי מחבירו ונאבד הכלי המשאיל אומר סלע היה שוה והשואל אומר איני יודע ועד א׳ מעידו שאינו שוה אלא שקל והשיב אילו לא היה כאן ע״א היה המשאיל נוטל בלא שבועה משום דהו״ל מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע אבל עכשיו שיש אחד המכחיש את המשאיל אם רצה השואל משביעו שבועת המשנה כענין ע״א מעידה שהיא פרועה (כתובות פז.) ואם רצה נותן לו סלע בפני עד זה ואח״כ מביאו לידי שבועה דאורייתא וכההיא דפרק הכותב (שם פח.) וזה לדברי הרי״ף שכתב שבועת ע״א באה אפי׳ במקום שאינו תובע ברי אלא ע״פ העד שאומר לו כן וכמו שכתב בפרק כל הנשבעין אבל יש מהגדולים שחלקו עליו ומכל מקום אינו נוטל אלא בשבועת המשנה כענין ע״א מעידה שהיא פרועה עכ״ל:
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tur
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144