×
Mikraot Gedolot Tutorial
טור
פירוש
הערותNotes
E/ע
טור יורה דעה ל״בטור
;?!
אָ
(א)  חוט השדרה יוצא מן המוח ונמשך על פני כל השדרה עד סוף הזנב ואם נפסק עורו של החוט שהמוח בתוכו כולו או רובו טרפה אף על פי שכל המוח קיים. (ב)  אבל אם נפסק לארכו או נפסק לרחבו בפחות מרוב כשר אף על פי שנפסק כל המוח. (ג)  אבל אם נתקלקל המוח בתוך החוט עד שנימוח ונשפך כמים ואילו היה החוט נקוב היה יוצא או נימס ונתרכך עד שאילו היה מעמידו בידו היה המעט שממנו חוץ לידו שוחה ולא היה יכול לעמוד טריפה וכן אם החוט עב וכבד ואם מעמידין אותו אינו יכול לעמוד מחמת כבדו טרפה. (ד)  אבל אם נחסר קצת מן המוח ונתרוקן כשר. (ה)  וטרפות זה של החוט הוא עד פרשה השלישית פירוש כשמגיע החוט עד הירכים מתפצל פיצול אחד לצד ימין ואחד לצד שמאל ואמצעיתו יורד עד למטה כנגד הזנב ולאחר שיורד כג׳ אצבעות מתפצל עוד לב׳ פיצולין אחד לימין ואחד לשמאל וכן בהרבה מקומות עד שיכלה וכ״מ שיפסק עד פיצול הג׳ טריפה ומשם ואילך כשרה ואם נפסק כנגד עובי הפיצול של פרשה הג׳ כתב הרשב״א יראה שהוא טריפה ויש שמתירו ואם נפסקו אחד מב׳ חוטי הפיצולים הראשונים ושניים טרפה אבל אם נפסקו חוטי פיצול הג׳ כשרה ובעוף הוא טרפות החוט עד בין האגפיים התחלת המקום שהן מחוברין בו בגוף והרשב״א כתב עד מקום כלות חיבורן בגוף ולא נהירא ואם נעקרה חוליא אחת מהחוט אפילו למטה מהכסלים שאין שם צלעות טרפה. (ו)  בהמה שהכו אותה על השדרה במקל והלך המקל על פני כל אורך השדרה כשרה ולא חיישינן שמא נפסק החוט ואם לא הגיע המקל על פני כל השדרה או שיש במקל קשרים חוששין שראש המקל במקום שהוא כלה מכה בכח וכן במקום הקשרים וכן אם הכה לרוחב השדרה חוששין שמא נפסק החוט. (ז)  בהמה שגוררת רגליה אין חוששין שמא נפסק חוט השדרה שלה שאנו תולין אותה בשגרונא פירוש כאב הירכים וכתב הרשב״א בד״א שלא נודע שנפלה אבל אם נודע שנפלה חוששים שמא עם נפילתה נפסק חוט השדרה ולכך גוררת רגליה שפסיקת חוט השדרה מצוי עם נפילתה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) חוט השדרה יוצא מן המוח וכו׳ ואם נפסק עורו של החוט שהמוח בתוכו כולו או רובו טריפה וכו׳ בפא״ט (מה:) ת״ר חוט השדרה שנפסק ברובו דברי רבי ואסיקנא דהלכתא כותיה ואסיקנא דרובו שאמרו רוב עורו אבל מוח זה לא מעלה ולא מוריד כלומר שאע״פ שנפסק המוח שבפנים כיון שלא נפסק רוב עורו כשירה: (ב) ומה שכתב רבינו דאם נסדק לאורבו כשירה ע״ש הרשב״א בת״ה והרמב״ם בפ״ט ה״ש והיה נ״ל דילפי לה מגרגרת דמיטרפא בפסיקת רוב ונסדקה לארכה כשירה. וא״כ בחוט השדרה נמי בעינן שישתייר משהו למעלה ומשהו למטה כמו גבי גרגרת ומדלא כתבו כן משמע דאפילו לא נשתייר כלום כשר דמשמע להו דקיל חוט השדרה מגרגרת שהחיות תלוי בו: (ג) ומה שכתב או נפסק לרחבו בפחות מרוב כשר אף על פי שנפסק כל המוח כבר נתבאר בסמוך: (ד) ומה שכתב אבל אם נתקלקל המוח בתוך החוט עד שנימוח ונשפך כמים ואילו היה החוט נקוב היה יוצא או נימס ונתרכך עד ואילו היה מעמידו בידו היה המעט שממנו חוץ לידו שוחה ולא היה יכול לעמוד טרפה נתבאר בסימן שקודם זה: (ה) ומה שכתב וכן אם החוט עב וכבד ואם מעמידים אותו אינו יכול לעמוד מפני כבדו טריפה בפ׳ אלו טריפות בעי ר׳ ירמיה אינו יכול לעמוד מפני כבדו מאי תיקו ופרש״י מפני כבדו שהוא עב וכבד אבל לא נתרכך מבפנים: מהו. חולי הוא שמכבידו או לא וכל תיקו דאיסורא לחומרא עכ״ל.
וכ״כ הרשב״א והרא״ש וגם הרמב״ם כתב בפ״ט מה״ש הרי זו ספק והרי״ף השמיט בעיא זו וצריך טעם למה:
(ו) ומה שכתב אבל אם נחסר קצת מן המוח ונתרוקן כשר כבר כתבתי בסימן שקודם זה שזהו שאמרו שם נתמזמז כשר: (ז) ומה שכתב וטרפות זה של החוט הוא עד פרשה השלישית בפ׳ א״ט (שם) עד היכן הוא חוט השדרה אמר רב יהודה אמר שמואל עד בין הפרשות כלומר ומשם ואילך בין נפסק בין הומרך כשירה לפי שמשם ואילך כבר תשש כח חוט השדרה והירכים מעמידים שדרתו ואינו מתה בכך ובתר הכי אמרי׳ בגמרא דא״ל רב יהודה לרב דימי תא אגמרך הכי אמר שמואל עד אחת טריפה שלישית כשירה שניה איני יודע בעי רב הונא בריה דרב יהושע עד ועד בכלל א״ד עד ולא עד בכלל בעי רב פפא את״ל עד ולא עד בכלל פי פרשה מהו בעי רבי ירמיה את״ל עד ועד בכלל פרשה מהו ת״ש הפרשה תידון כבשר מאי לאו פרשה ראשונה ושניה לא שלישית וכתב רבינו ירוחם שהחוט הישר בשדרה שבין פיצול לפיצול נקרא בין הפרשות והחוט שבין שני הפיצולים בהתחלתן כשמושכים אילך ואילך נקרא פי פרשה וחוטין שבפיצולים עצמן נקראו פרשות וכן פרש״י וכ״כ הרשב״א בת״ה וכתב הרא״ש וכיון דלא איפשיטו הני בעיות כתב הרי״ף דכולהו טריפות אבל פרשה שלישית כשרה וכ״כ הר״ן וז״ל מוכח בגמרא דחוטין שבפרשות הללו עצמן של ראשונה ושנייה מספקא לן ומספיקא נידון כחוט השדרה וכן פי פרשה של שלישית וכן כתב הרשב״א בת״ה הארוך דמדאמרי׳ דפרשה עצמה תידון כבשר מאי לאו ראשונה ושניה ודחינן לא שלישית מדאוקימנא בשלישית ש״מ דאפילו בשלישית הפרשה עצמה תידון כבשר אבל פי הפרשה אפי׳ של שלישית באיני יודע ואסורה אבל הרמב״ם לא אסר אלא עד סוף השניה והילכך כל שנפסק החוט הישר עד הפרשה שלישית ואפילו כנגד פי הפרשה השלישית אסורה ואפי׳ נפסק חוט הפיצול הראשין והשני אבל אם נפסק חוט הפיצול השלישית כשרה שאינו אלא כבשר בעלמא וכן החוט הישר בעצמו למטה מן השלישית כשדה עכ״ל.
וז״ל הרמב״ם בפ״ט מהלכות שחיטה עד היכן חוט השדרה תחלתו מבחוץ לפולין שבתחלת העורף עד סוף פרשה שניה שלא ישאר אחריה אלא פרשה שלישית הסמוכה לתחילת האליה וג׳ פרשות הן ואלו הן ג׳ עצמות דבוקין זה בזה למטה מחוליות של שדרה עכ״ל.
ובאמת שצריך לתת טעם לדבריו למה פסק להקל ואפשר לומר דלטעמיה אזיל שכתב בפ״ה מה״ש דשאר מיני טריפות חוץ מן הדרוסה יש בהם ספיקות מותרים אבל קשה דא״כ לא היה לו לאיסור אלא ראשונה לבד דהא אמרינן שניה איני יודע וכיון דספיקא היא הוה ליה למיפסק בה לקולא. ואיפשר דכיון דשמואל דהוא מרא דשמעתא דעד בין הפרשות קאמר שלישית כשרה שניה איני יודע אמרי׳ ודאי הלכה למעשה אתא לאשמועינן שלא להקל בשניה וא״ת כיון דאיבעיא לן אי עד ועד בכלל או עד ולא עד בכלל הו״ל למיפסק להקל דעד ולא עד בכלל וי״ל דס״ל דהנך בעיי ליתנהו אלא על מאי דאמר רב יהודה אמר שמואל עד בין הפרשות אבל בתר דאר״י לרב דימי תא אגמרך הכי אמר שמואל עד אחת טריפה שלישית כשרה שניה איני יודע תו ליכא למיבעי׳ מידי דהא אמר שניה איני יודע ומשמע דבפרשה שניה קאמר איני יודע מדלא קאמר עד שניה איני יודע כל זה נראה לדחוק כדי ליישב דברי הרמב״ם אבל לענין הלכה למעשה כיון שכל הפוסקים זולתו מסכימים לאסור נקיטינן כותייהו:
(ח) ומה שכתב רבינו ובעוף הוא טרפות החוט עד בין האגפיים וכו׳ שם (מו:) בעופא רבי ינאי אמר בין אגפיים ור״ל אמר למטה מאגפיים וכתב הרשב״א ולא איפסיקא הלכתא כמאן והוה ליה ספיקא דאורייתא ולחומרא. והרמב״ם פסק עד בין אגפיים ולא ידעתי טעם לדבריו גם בהרבה מספק הטריפות פסק לקולא ובמקצתן לחומרא ודרכו נסתרה מעיני עכ״ל.
ואיני יודע ממה תמה על הרמב״ם בזו דהא נימוקו עמו דר׳ ינאי רביה דר׳ יוחנן הוא דהוא רביה דר״ל וקי״ל אין הלכה כתלמיד במקום הרב וכ״נ שהוא דעת הרי״ף והרא״ש שכתבו המחלוקת התם ולא הכריעו משום דמסתמא אין הלכה כתלמיד במקום הרב. ורש״י מחליף הגירסא ומהפך דרבי ינאי לדר״ל ודר״ל לדרבי ינאי ועל פי גירסא זו פסקו סמ״ק והתרומה כר׳ ינאי שמחמיר ועוד שהיה רבו:
וכתב הרשב״א בת״ה ובפי׳ דלמטה מאגפים כתבו בתוספות רבותינו הצרפתים יש להסתפק אם למטה ממקום חיבורן בגוף קאמר או למטה ממקום ששוכבות עלה עוף דהיינו למטה מסוף העצם של כנף המחובר לגוף וכל כי הא אזלינן לחומרא עכ״ל.
והרא״ש כתב בפסקיו דברי התוספות בשם רש״י וכתב עליהם והיאך ספיקא איכא נמי לספוקי עד בין אגפיים אי בעי למימר בין חבור אגפיים לגוף או בעי למימר בין שכיבת אגפיים על הגוף דהא בין אגפיים דרבי ינאי קאי אר״ל (ר״ל) ואמר למטה מן אגפיים ול״נ דתרווייהו אחיבור אגפיים קיימי משום דקשיא ליה מאי איריא בין אגפיים ובין למטה מאגפיים וכי כחוט השערה למטה מאגפיים נחלקו אלא אמקום חיבור אגפיים לגוף קיימי ואמר רבי ינאי עד בין אגפיים ולא עד בכלל ור״ל אמר עד למטה מחיבור אגפיים ואין לפרש עד בין שכיבת אגפיים על הגוף דעל שיעור ארוך כזה לא מתפרש שפיר עד ולא עד בכלל ועוד דהפליג מחלוקתן עד כאן לשונו. וכך הם דברי רבינו לפסוק כרבי ינאי דאמר עד בין אגפיים ואמקום חיבורן לגוף קאי ועד ולא עד בכלל והיינו התחלת מקום חיבורן בגוף. והג״א הפליגו להחמיר יותר מהרשב״א שכתבו דאותם עצמות קטנים המחוברים לכנפים הם בחלל הכנפיים ולמטה מהם זהו למטה מאגפיים:
ולענין הלכה כיון דהרמב״ם פסק כמ״ד בין אגפיים וכן משמע מדברי הרי״ף והרא״ש וכיון שהרא״ש הכריע דעד ולא עד בכלל קאמר הכי נקטינן וכדברי רבינו:
(ט) ואם נעקרה חוליא אחת מהחוט אפילו למטה מהכסלים וכו׳ שם (נב:) גמרא נשתברו רוב צלעותיה כמה חסרון בשדרה בש״א שתי חוליות וב״ה אומרים אחת אמר רב יהודה אמר שמואל וכן לטריפה ומפרש בגמרא דהיינו חוליא בלא צלע ומשכחת לה בשילהי כפלי ורבינו כתב דין זה פעם שנית בסימן נ״ד: (י) בהמה שהכו אותה על השדרה במקל והלך המקל על פני כל אורך השדרה כשרה וכו׳ שם (נא.) גמר׳ נפלה מן הגג אמר רב יהודה אמר רב הכה על ראשה והלכה כלפי זנבה על זנבה והלכה לה כלפי ראשה כנגד כל השדרה כולה אין חוששין משום ריסוק איברים ואי שלים חוטרא אפלגיה דגבא חיישינן ואי אית בה קיטרי חיישינן ואי מחייה אפיסקיה חיישינן ופירשוה הרשב״א והר״ן כמו שכתב רבינו וכך הם דברי הרמב״ם בפ״ט מה״ש ואהא דקאמר ואי מחייה אפיסקיה פרש״י בהפסק כלומר לרוחב הגב חיישינן לחוט השדרה וכך הם דברי רבינו והמפרשים הנזכר.
וכתב הכלבו יש שכתבו שאם הכה אותה ונפסק המקל בהכאה חוששין לפי שבמקום שנפסק המקל עושה חבורה או מכה רבה כמו בראש השרביט וכתב הר״ן דכי חיישינן היינו בשלא הלכה אבל אם הלכה אח״כ תו לא חיישינן ואיכא מ״ד דאפילו הלכה בכהאי גוונא בעיא בדיקה בחוט השדרה:
וכתב עוד שדעת הרמב״ן דכי אמרי׳ חוששין לה לאו למימרא דיהבינן לה דיני נפולה ודאית וליבעי שהייה ובדיקה אלא בודקין אותה בלא עמידה ושהייה כלל ולא מחוור אלא דינה כנפולה גמורה לשהייה ולבדיקה ע״כ ודברי הרמב״ם בפ׳ ט׳ מהלכות שחיטה בראה שהם כדברי הרמב״ן ז״ל [בדק הבית: צריך להעביר הקולמוס על והכי נקטינן ולכתוב במקומם עיין במה שאכתוב בסוף סי׳ ר״ח.] והכי נקטינן:
ומשמע מדברי הרמב״ם בפרק הנזכר ומדברי רבינו ירוחם דבעיא בדיקת כל החלל כדין הנפולה ומדברי רבינו נראה דלא בעיא בדיקה אלא בחוט השדרה ואפשר דהרמב״ם ורבינו ירוחם סמכו על המבין ולא הוצרכו לפרש דבהכאה על גבה ליכא למיחש אלא לחוט השדרה בלבד:
(יא) בהמה שגוררת רגליה אין חוששין שמא נפסק חוט השדרה שלה וכו׳ שם ההיא אימרתא דהוה בי רב חביבא דהוו שדרן כרעא בתרייתא אמר רב יימר האי שיגרונא נקטה ואסיקנא דהכי הלכתא ולא חיישינן דילמא איפסוק חוט השדרה משום דשיגרונא שכיח חוט השדרה לא שכיח: (יב) ומה שכתב בשם הרשב״א בד״א שלא נודע שנפלה וכו׳ בת״ה ובחידושיו כ״כ ודחה דברי בה״ג שגורס דנפלה מאיגרא וגם התוס׳ כתבו דהוו שדרן כרעא לא בנפילה מיירי וכ״כ הר״ן אהא דאמר רב פשטה ידה לעמוד אע״פ שלא עמדה:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tur
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144