×
Mikraot Gedolot Tutorial
טור
פירוש
הערותNotes
E/ע
טור יורה דעה רפ״בטור
;?!
אָ
(א)  חייב אדם לנהוג כבוד גדול בס״ת ומצוה לייחד לו מקום ולכבד אותו המקום ולהדרו ביותר ולא ירוק כנגד ס״ת ולא יגלה ערותו כנגדו ולא יפשוט רגליו כנגדו ולא יניחנו על ראשו כמשוי ולא יחזיר אחוריו לס״ת אא״כ גבוה ממנו י׳ טפחים אלא ישב לפניו בכובד ראש ובאימה וביראה ובפחד שהוא העד הנאמן על כל באי עולם שנאמר (דברים לא) והיה שם בך לעד ויכבדנו לפי כחו. (ב)  הרואה אותו כשהוא מהלך חייב לעמוד לפניו ויהיו הכל עומדים עד שיעבור זה שמוליכו ויגיענו למקומו או עד שיתכסה מעיניהם דברים שבלוחות הברית הן הן שבס״ת לכך צריך לכבדו. (ג)  היה הולך ממקום למקום וס״ת עמו לא יניחנו בשק ויניחנו ע״ג חמור וירכב עליו אלא מניחו בחיקו כנגד לבו והוא רוכב על החמור ואם היה מפחד מפני הגנבים מותר אפילו לרכוב עליו וי״א דאפילו בלא פחד הגנבים מותר להפשילו לאחוריו ע״ג החמור ולזה נוטה א״א הרא״ש ז״ל ומ״מ הביא במסקנת דבריו דברי רב אלפס שאוסר אא״כ לפניו ובחיקו לכן טוב להחמיר אמרו חכמים כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות וכל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות. (ד)  ולא יאחוז אדם ס״ת ויכנס בו לבית הכסא או לבית המרחץ או לבית הקברות אף על פי שכרוך במטפחת ונתון בתיק שלו ולא יקרא בו עד שירחיק ד׳ אמות מהמת או מבית הקברות או מבית הכסא ולא יאחוז ס״ת ערום פי׳ בלא מטפחת. (ז)  אסור לישב על המטה שס״ת עליה. (ח)  בית שבו ס״ת לא ישמש בו מטתו עד שיוציאנו ואם אין לו מקום להוציאו יעשה לפניו מחיצה גבוה י׳ טפחים וכתב הרמב״ם דשרי אם מניחו בכלי בתוך כלי והוא שאינן כליו המיוחדים לו אבל אם הם כליו אפילו י׳ כחד מנא דמי ואם פירש טליתו על הארגז שמונח בו חשוב ככלי בתוך כלי. וא״א הרא״ש ז״ל כתב דלא שרי בס״ת בכלי בתוך כלי אלא בתפילין ושאר ספרי הקדש אבל בס״ת לא שרי אלא במחיצה ומיהו בכל ספרי הקדש אפילו בחומשים שרי בכלי בתוך כלי. (ט)  כל הטמאים אפילו נדות מותרים לאחוז בס״ת ולקרות בו והוא שלא יהו ידיהן מטונפות או מלוכלכות אלא ירחצו ידיהן ואח״כ יקראו בו. (י)  ס״ת שבלה או נפסל נותנין אותו בכלי חרש וקוברין אותו אצל ת״ח וזו היא גניזתו. (יא)  כל תשמישי הספר שיש בהן קדושה אסור לנהוג בהן בזיון לפיכך מטפחת ספרים שבלו עושים מהן תכריכין למת מצוה. (יב)  תיק שהוכן לספר תורה והונח בו וכן המטפחת והארון והמגדל שמניחים בו ס״ת אף על פי שאין מניחין בו ס״ת כשהוא לבדו אלא כשהוא בתיק וכן הכסא שהוכן להניח עליו ס״ת והונחה עליו ס״ת כולן תשמישי קדושה הן ואסורים ולאחר שיבלו או ישברו נגנזין. (יג)  תיבה שנשברה מותר לעשות ממנה אחרת קטנה אבל אסור לעשות ממנה כסא לס״ת וכסא שנשבר מותר לעשות ממנה כסא קטן ואסור לעשות ממנה שרפרף לכסא. (יד)  אבל הבימות שעומד עליהן האוחז הספר אין בהן קדושה. (טו)  וכל מה שעושה לס״ת אם עשאו על תנאי להשתמש בו שאר תשמיש אם רצה מועיל בו התנאי. (טז)  כתב הרמב״ם תפוחי זהב שעושין לס״ת לנוי תשמישי קדושה הן ואסור להוציאן לחולין אם לא לקנות בדמיהן ס״ת או חומש ע״כ. (יז) ומיהו בפרק בני העיר (מגילה כ״ו.) קאמר על כל הנך דקתני בהן שאסור לשנותם לקדושה קלה אמר רבא לא שנו אלא שלא מכרוהו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אבל מכרוהו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר שרי אפילו למשתי ביה שיכרא. (יח)  וכתב א״א הרא״ש ז״ל הלכך יחיד שמכר ס״ת שלו מותר להשתמש בדמיו דדמי למכרוהו ז׳ טובי העיר ולפ״ז התפוחים יכולין בעליהם למוכרן והלוקח יכול לעשות בו כל מה שירצה. (יט)  מותר להניח ס״ת ע״ג ס״ת ואין צריך לומר על גבי חומש ומניחים חומשים ע״ג נביאים וכתובים אבל אין מניחין נביאים וכתובים ע״ג חומשים ולא חומשים ע״ג ספר תורה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) חייב אדם לנהוג כבוד וכו׳ עד לפי כחו הכל מדברי הרמב״ם סוף ה׳ ספר תורה:
ומה שכתב הרואה אותו כשהוא מהלך וכו׳ עד שיעבור זה שמוליכו וכו׳ ברמב״ם כתוב עד שיעמוד זה שמוליכו וכו׳ ופי׳ בכ״מ מעיניהם למד כן מדין רבו מובהק שנתבאר בסימן רמ״ד:
וכתב ה״ר מנוח דה״ה השומע את קולו אף ע״פ שאינו רואהו חייב לעמוד וע״כ נהגו לעשות פעמונים וראיה מדר׳ טרפון כד הוה שמע קל כרעא דאימיה אמר איקום מקמי שכינה:
כתב הרשב״א ח״ג סימן רפ״א שאלת על מה ששמעת שאין הקהל עומדים כאן בשעה שש״צ מראה הכתב לעם ושאלת היאך איפשר להם שלא יעמודו. תשובה נראה שהביאך לכך מה שאמרו מפני לומדיה עומדים מפניה לא כ״ש ואם מזה איני רואה שהוא חיוב העמידה אחרי שס״ת בדוכן לפי שהוא במקום א׳ והצבור במקום אחר ואין אדם חייב לעמוד מפני רבו שהוא עומד למעלה בביתו והתלמוד למטה ע״ג קרקע אבל כל שמוציאין ס״ת מן ההיכל עד שמעלין אותו לדוכן עומדין הקהל על עמדם ומקרוב ראו קצת מגדולי הציבור שיש לעמוד גם בשעה שש״ץ זוקפו ומראה הכתב לעם ואמרו לי שכל זה מכבוד ספר תורה ושכן נהגו ברוב המקומות וכל שטוענין שיש בו כבוד ס״ת ראיתי לחוש ועכשיו כל הציבור עומדים עד שמניחין אותה במקום שקורין בו עד כאן לשונו וכתב עוד ח״א סימן קמ״ד שנשאל הא דאמרינן בקידושין שחייב אדם לעמוד מפני ס״ת אם ה״ה מפני חומשים והשיב חומשים שאמרת לא בעשויין בגולל וכתקנן אמרת שאותם הרי הם כספר תורה לכל דבריהם אלא שאין קורין בהם בצבור מפני כבוד הצבור בלבד אלא חומשים שלנו שאינם גולל ומסתברא שאפילו לפניהם עומדים דקדושים הם וניתנין הם ליכתב כן ופוק חזי מאי עמא דבר לכתוב כן ומפניה קרינן ביה עכ״ל ואין כן דעת הרמב״ם שכתב מותר לכתוב התורה חומש חומש בפני עצמו ואין בהם קדושת ס״ת השלם ומשמע דבעשוי בגולל וכתיקנו קאמר ואצ״ל בספרים אלו שאינם עשויים בגולל אפילו כל התורה כתובה בהם וכן נהגו העולם שלא לעמוד בפניהם ומעולם לא נשמע פוצה פה לערער בדבר:
(ב) דברים שבלוחות הברית הן הן שבס״ת לכך צריך לכבדו כ״כ הרמב״ם בפרק הנזכר:
בני אדם החבושים בבית האסורין אם מוליכים ס״ת אצלם כתבתי בטור א״ח סימן תקפ״ד:
(ג) היה הולך ממקום למקום וספר תורה עמו לא יניחנו בשק ויניחנו על החמור וירכב עליו וכו׳ עד מניחו בחיקו כנגד לבו והוא רוכב על החמור ג״ז דברי הרמב״ם בפרק הנזכר:
ומה שכתב וי״א דאפילו בלא פחד הגנבים מותר וכו׳ בר״פ מי שמתו (ברכות יח.) ת״ר המוליך עצמות ממקום למקום ה״ז לא יתנם בדסקיא ויתנם ע״ג חמור וירכב עליהם מפני שנוהג בהם מנהג בזיון ואם היה מתיירא מפני עכו״ם מפני לסטים מותר וכדרך שאמרו בעצמות כך אמרו בס״ת אהייא אילימא ארישא פשיטא אלא אסיפא וכתבו התוספות והרא״ש וירכב עליהם אבל אם מפשילן לאחוריו על החמור ש״ד וכן בספר תורה ואפילו אם נפשך לאסור בס״ת בנביאים וכתובים ש״ד ומיהו נראה דאף לס״ת ש״ד מדתני בסיפא כך אמרו בס״ת דלא מסתברא למימר דמשום שריותא דגנבי ולסטים דוקא נקטיה דהא מילתא דפשיטא היא שינהג בו מנהג בזיון ולא ימסרנו ביד גנבים ולסטים אלא משום דיוקא דרישא נמי נקטיה דשרי להפשילו לאחוריו ובהדיא אמרינן בירושלמי דיסקא שהיא אליאה ספרים או שהיו עצמות לתוכה ה״ז מפשילו לאחוריו ורוכב ורב אלפס כתב וכדרך שאמרו בעצמות כך אמרו בס״ת שאם היה מתיירא מפני הגנבים או מפני הלסטים מותר להניח ע״ג החמור שהוא רוכב משמע דקאי דוקא אסיפא עכ״ל הרא״ש ז״ל:
[בדק הבית: כתב ר״י דשק מלא ספרים דינו כס״ת לענין זה וכן בירושלמי כי השוה אותם יחד עכ״ל:]
(ד) אמרו חכמים כל המכבד את התורה וכו׳ בפ״ד דמסכת אבות: (ה) ולא יאחוז אדם ספר תורה ויכנס בו לב״ה או לבית המרחץ ולא לבית הקברות וכו׳ כ״כ הרמב״ם ומ״ש דלא יכנס בו לבית הכסא ובית המרחץ פשוט הא והכי אמרינן בפ״ב דסנהדרין (כא:) גבי מלך שאין ס״ת זז ממנו אלא בשעה שהוא נכנס לבית הכסא או לבית המרחץ:
ומה שכתב ולא יקרא בו עד שירחיק ד׳ אמות מהמת וכו׳ בפרק מי שמתו (ברכות יח.) תניא לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וס״ת בזרועו וקורא ואם עשה כן עובר משום לועג לרש ומפרש בגמרא דהיינו דוקא תוך ד׳ אמות אבל חוץ לד׳ אמות שרי ואף ע״ג דפשטא דברייתא משמע דלא אסרה לילך בבית הקברות וס״ת בזרועו אלא דוקא בקורא בו אפשר שהרמב״ם ז״ל מפרש דתרתי קתני לא יהלך בבית הקברות וס״ת בזרועו אפי׳ אינו קורא בו וכן לא יהא קורא שם אף ע״פ שאין ס״ת בזרועו דבכל חד מהני איכא משום לועג לרש דאחיזת ס״ת בזרועו אף על פי שאינו קורא בו מצוה היא ואית בה משום לועג לרש:
(ו) ומה שכתב ולא יאחוז ס״ת ערום מימרא ס״פ בני העיר (מגילה לב.) ובפ״ק דשבת (יד.) ונתבאר בטור א״ח סימן קמ״ז: בפרק במה אשה (שבת סב.) אמרינן דקמיעין אם היו מכוסים עור מותר ליכנס בהם לב״ה ואם לאו אסור וכתבו הרמב״ם בפ׳ בתרא דעירובין (עירובין צח.) אמרינן דאין מזרקין כתבי הקדש וכתב הרמב״ם דאפי׳ הלכות ואגדות בכלל: (ז) אסור לישב על המטה שס״ת עליה כ״כ הרמב״ם וטעמו מדגרסינן בפרק אלו מגלחין (מועד קטן כה.) אמר רבי תחליפא אנא חזיתיה לרב הונא דהוה בעי למיתב אפורייה והוה מנח ס״ת עלה וכף כדא אארעא ואותיב ס״ת עילויה אלמא קסבר אסור לישב על המטה שס״ת מונח עליה ואיתיה נמי בפרק הקומץ (מנחות לב:) ואף ע״ג דמסיים בה בהקומץ ופליגא דרבה בב״ח דאמר רבה בב״ח א״ר יוחנן מותר לישב ע״ג המטה שס״ת מונח עליה הוא ז״ל פוסק כרב הונא להחמיר בכבוד ס״ת ועוד דכיון דרב הונא עבד בה עובדא ורבנן דבתריה לא עבדו עובדא למיפליג עליה כדאיתא בפרק אלו מגלחין הכי נקיטינן וכ״פ סמ״ג וכ״נ מדברי הראב״ד אבל התוס׳ בפרק הקומץ והמרדכי כתבו נראה דהלכה כר״י דמתיר לישב על גבי מטה שס״ת עליה דהלכה כוותיה לגבי רב הונא ולענין הלכה כיון דהרמב״ם והראב״ד וסמ״ק ורבינו מסכימים לאסור וגם נראה שדעת התוס׳ עצמם בפרק אלו מגלחין ודעת ה״ר מנוח ורבינו משולם שאכתובבסמוך ס״ל כן וגם בירושל׳ אסר הכי נקיטינן:
וכתבו התוס׳ בפרק אלו מגלחין דמדלא אותיב ס״ת בגבוה ממנו נראה שאפי׳ הס״ת מונח בגבוה ממנו אסור ע״כ אבל בירושלמי פרק מי שמתו גרסינן לא ישב אדם ע״ג מטה שס״ת מונח עליה אם היה נתון ע״ג דבר אחר מותר עד כמה רבי אבא בשם רב הונא טפח ר׳ ירמיה בשם רבי זירא כל שהוא וכתב ה״ר מנוח ולא איפשיטא ואית דפסקו לחומרא וכן דעת הראב״ד שכתב בהשגות ואם היה מקום גבוה טפח וס״ת מונח עליו מותר ול״נ דראוי להחמיר להצריך שיהא מקום הס״ת גבוה י׳ טפחים ולא יפחות מג׳ טפחים דכל בציר מהכי לא חשיב גובה כלל:
וכתב עוד ה״ר מנוח אית דאמרי דוקא ס״ת אבל ספרים אחרים לא מחמרינן בהו וטוב להחמיר ודוקא שלא בשעת בית המדרש אבל בזמן בית המדרש והמקום צר לתלמידים מותר לישב בשוה עם הספרים והפירושים וכך נוהג ה״ר משולם מבדרש״י אך כשלא היה במקום בית המדרש היה מדקדק שיהיה הספר נתון ע״ג ד״א כל שהוא עכ״ל.
וכתב בעל ספר אורחות חיים בסוף ספרו ונראה שאין להקל בדבר שלא יראה כמזלזל בכבוד הספרים כתבו הגה״מ החדשות בסוף הלכות ס״ת תניא במ״ס (פ״ג) לא יתן אדם ס״ת ע״ג ארכבותיו וב׳ אצילי ידיו וכו׳:
(ח) בית שבו ס״ת לא ישמש בו מטתו עד שיוציאנו וכו׳ וכתב הרמב״ם דשרי אם מניחו כלי בתוך כלי וכו׳ בס״פ מי שמתו (ברכות כה:) תניא בית שיש בו ס״ת או תפילין אסור לשמש בו את המטה עד שיוציאם או שיניתם כלי בתוך כלי אמר אביי ל״ש אלא בכלי שאינו כליין אבל בכלי שהוא כליין אפי׳ י׳ מאני כחד מנא דמו אמר רבא גלימא בקמטרא ככלי בתוך כלי דמי אמר ריב״ל ס״ת צריך לעשות לו מחיצה י׳ מר זוטרא איקלע לבי רב אשי חזייה לדוכתיה דמר בר רב אשי דמנח ביה ס״ת ועביד ליה מחיצה י׳ א״ל כמאן כריב״ל אימור דאמר ריב״ל דלית ליה ביתא אחרינא מר הא אית ליה ביתא אחרינא א״ל לאו אדעתאי פי׳ לא נתתי אל לבי ומשמע ליה להרמב״ם דכל דלית ליה ביתא אחרינא שרי להניחו כלי בתוך כלי וכדמשמע פשטא דברייתא דקתני בית שיש בו ס״ת וכו׳ או שיניחם כלי בתוך כלי ונ״ל לפי שיטה זו דאם אין לו בית אחר אם איפשר לו לעשות מחיצה גבוה י׳ טפחים עדיף מהנחת כלי בתוך כלי וזהו שחידש ריב״ל ואמר ס״ת צריך לעשות לו מחיצה גבוה י׳ טפחים כלומר אע״ג דבתפילין אע״פ שיכול להוציאם או לעשות להם מחיצה גבוה י׳ טפחים מותר ע״י הנחת כלי בתוך כלי בס״ת אינו כן דאם איפשר לו לעשות מחיצה גבוה י׳ טפחים אינו מותר על ידי הנחת כלי בתוך כלי והכי דייק לישנא דריב״ל דאמר ס״ת צריך לעשות לו מחיצה גבוה י׳ טפחים דמשמע שבא לחלק דין ס״ת מדין תפילין אע״פ שאין דבר זה מפורש יפה בדברי הרמב״ם על כרחך צריך לפרשה כן ופרטי דין כלי בתוך כלי נתבאר בטור א״ח סימן מ״א: (ט) ומה שכתב רבינו ואם פירש טליתו על הארגז וכו׳ מימרא דרבא כתבתי בסמוך: (י) ומה שכתב וא״א ז״ל כתב דלא שרי בס״ת בכלי בתוך כלי וכו׳ שם וטעמו מדאמר ריב״ל ס״ת צריך לעשות לו מחיצה גבוה י׳ טפחים משמע דאתא למימר דס״ת לא סגי ליה בהנחת כלי בתוך כלי אלא צריך לעשות לו מחיצה גבוה י׳ טפחים אי לית ליה ביתא אחרינא והא דקתני בברייתא או עד שיניחם כלי בתוך כלי לא קאי אספר תורה אלא אתפילין וכ״כ הרשב״א בחידושיו וכן כתבו הגהות מיימון בשם סמ״ג וסה״ת ולענין הלכה כיון דרבים נינהו ופשטא דמימרא דריב״ל משמע כוותייהו למידי. [בדק הבית: צריך להעביר הקולמוס על תיבה דבתרא ולכתוב במקומה דכבוד:] דבתרא ס״ת היא הכי נקטינן:
[בדק הבית: ועיין בתשובת הרשב״א הכתובה בסי׳ שמ״א:]
(יא) ומה שכתב ומיהו בכל ספרי הקדש אפי׳ בחומשים שרי כלי בתוך כלי כך כתב שם הרא״ש ז״ל ודוקא ס״ת אבל שאר ספרי הקדש וחומשיו כיון שאינם עשויין בגלילה סגי להו בכלי על כלי והרשב״א כתב בחידושיו שהתוס׳ כתבו שיש להחמיר בחומשין כמו בס״ת והגמ׳ כתב שאף ע״פ שנסתפקו התוס׳ אם צריך להחמיר מחומשין מסתברא שא״צ להחמיר עכ״ל.
ולענין הלכה כיון דהרא״ש נמי שרי הכי נקיטינן וכן נוהגין:
דין הרואה ס״ת שנשרף כתבו רבינו בסימן ש״מ:
(יב) כל הטמאים אפי׳ נדות מותרים לאחוז בספר תורה ולקרות בו וכולי כ״כ הרמב״ם ונתן טעם משום דדברי תורה אין מקבלים טומאה כדאיתא בפרק מי שמתו (ברכות כב.): (יג) ס״ת שבלה או נפסל נותנין אותו בכלי חרס וקוברין אותו אצל ת״ח מימרות בפרק בני העיר (מגילה כו.) ומה שהצריכו לתתו בכלי חרס הוא כדי שלא ירקב כ״כ במהרה דכל מאי דאיפשר לתקוני שיעמוד ימים רבים מתקנינן: (יד) כל תשמישי הספר שיש בהם קדושה אסור לנהוג בהם מנהג בזיון לפיכך מטפחות ספרים שבלו עושין מהן תכריכין למת מצוה שם אמר מר זוטרא משמיה דרב ששת מטפחות ספרים שבלו עושין אותו תכריכין למת מצוה וזו היא גניזתן ומדברי רבינו בטור א״ח נראה דרשות יהיב אי בעו למעבד תכריכין למת מצוה שפיר דמי וכ״נ ולא כדמשמע מדבריו כאן שעכ״פ צריך לעשות כן: (טו) תיק שהוכן לס״ת והונח בו וכן המטפחת וכו׳ עד נגנזין הכל דברי הרמב״ם בסוף הלכות ס״ת ובפ׳ בני העיר (שם) תניא תשמישי קדושה נגנזין ומני בהדייהו תיק של ס״ת וגרסינן תו התם אמר רבא מריש הו״א כורסיא תשמיש דתשמיש הוא כיון דחזינא דמותבין ס״ת עליה אמינא תשמיש קדושה הוא ונראה שמפרש הרמב״ם דתשמיש דתשמיש היינו שספר בתוך התיק והתיק על הכורסיא וכיון דחזא שפעמים הרבה מוציאין הס״ת מהתיק ומותבי ליה אכורסיא אמר ודאי תשמיש קדושה הוא ואיתא תו התם אמר רבא מריש הו״א האי פריסא תשמיש דתשמיש הוא כיון דחזינן דעייפי ליה ומנחי ס״ת עילויה א״נ פרסי ליה אסיפרא אמינא תשמיש קדושה הוא וכתב הר״מ על דברי הרמב״ם הארון הוא תיבותא דאיתמר בגמ׳ וא״נ קומטרא דספרי שפירשו בו שהוא הארגז שמצניעין בו ס״ת והמגדל הוא הספסל הגבוה שהוא על הבימה שמניח בו החזן ס״ת כשקורא בו ולשון מקרא הוא בנחמיה סימן ח׳ ויעמוד על מגדל עץ וכסא הוא כירסייא הנזכר בגמר׳ והוא כי יש מקומות שמכינים שם כסא אחד להניח עליו ס״ת ביום שמוציאין שתי תורות: (טז) ומה שכתב גבי תיק וכסא שהוכן לספר תורה והונח בו משום דאם הוכן ולא הונח בו או הונח בו ולא הוכן לכך אינו קדוש וכדאמרינן בפ׳ נגמר הדין (סנהדרין מח.) צר ביה ולא אזמניה אזמניה ולא צר ביה שרי למיצר ביה זוזי:
[בדק הבית: וכתב רבינו ירוחם דהכי איתא בירושלמי לענין תשמיש ס״ת:]
(יז) תיבה שנשברה מותר לעשות ממנה אחרת וכו׳ עד ואסור לעשות ממנו שרפרף לכסא מימרא דרבא בפ׳ בני העיר (מגילה כו:):
[בדק הבית: וכתב עוד רבינו ירוחם נראה כי המקום שמשימין בו ס״ת לקרות יש לו דין קדושת ב״ה אבל אינו תשמיש קדושה שלעולם אין מניחים עליו ס״ת בלא מטפחת כי אינו נקרא תשמיש אלא כשהספר ממש מונח עליו זולתי אם הוא עשוי לכבוד כגון מכסה שעושין לספרים על הקרשים שעל הספרים אשר אותו מכסה עשוי לשמור אותו המכסה הא׳ שעל הספר נראה שהוא תשמיש דתשמיש.
וכתב עוד חדר שעושים לספרים לשמרם לתוכו או לס״ת אין בו דין תשמישי קדושה:]
(יח) ומה שכתב אבל הבימות שעומד עליהן וכו׳ שם אמר רב מתנה אמר שמואל הלוחות והבימות אין בהם קדושה וכתב הר״ן שאמרו בירושלמי שאין בהם משום קדושת ס״ת אבל יש בהם משום קדושת בית הכנסת:
וכתב המרדכי הלוחין פירש״י לוחות לספרים שלנו שאינן נגללין וראבי״ה פירש כגון לוחות של סופרים וכותבין עליהם לפעמים כתבי הקדש ואינם מיוחדים לכך:
(יט) ומה שכתב וכל מה שעושה לס״ת אם עשאו ע״ת וכו׳ מועיל בו התנאי ירושלמי פרק בני העיר וכתבוהו שם הרא״ש והמרדכי: (כ) כתב הרמב״ם תפוחי זהב שעושין לס״ת לנוי וכו׳ ומיהו בפ׳ בני העיר קאמר על כל הנך דקתני בהו שאסור לשנותן וכו׳ אמר רבא ל״ש וכו׳ וכתב א״א ז״ל הילכך יחיד שמכר ס״ת שלו מותר להשתמש בדמיו וכו׳ ולפ״ז התפוחים יכולים בעליהן למוכרן וכו׳ כלומר וודלא כהרמב״ם שכתב דאסור להוציאן לחולין וכו׳ ואני אומר דאין זה סותר דברי הרמב״ם דדינו של הרמב״ם איתיה גם לדברי הרא״ש בבית הכנסת של כפרים ולא מכרוהו ז׳ טובי העיר במעמד אנשי העיר דכל כה״ג אין מורידין אותן מקדושתן כמבואר בפרק בני העיר ומיהו בס״ת דיחיד משמע דפליג הרמב״ם אהרא״ש וסבר דאסור למוכרו ואם עבר ומכרו משמע דצריך ליקח בו ס״ת אחר ואם הותיר יעשה בו מה שירצה וכבר כתבתי בזה בטור א״ח סימן קנ״ג: (כא) מותר להניח ס״ת ע״ג ס״ת וכו׳ עד ולא חומשים על גבי ס״ת ברייתא בפ׳ בני העיר (מגילה כז.) וכתב הר״ן בראש הפרק הנזכר דנביאים וכתובים כי הדדי נינהו וכן כתבו התוספות בפ״ק דב״ב (יג.) דנביאים ע״ג כתובים או איפכא שרי:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tur
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144