Beit Yosef Yoreh Deah 240 – בית יוסף יורה דעה רמ‏ – Tur

טור

פירוש

הלכות כיבוד אב ואם(א) מצות עשה שיכבד אדם אביו ואמו ויירא מפניהם וצריך ליזהר מאד בכבודם ובמוראם שהוקש כבודם לכבוד המקום דכתיב כבד את אביך ואת אמך וכתיב כבד את ה׳ מהונך ובמוראם כתי׳ איש אמו ואביו תיראו ובמורא המקום נאמר את ה׳ אלהיך תירא ואמרו חכמים ג׳ שותפין יש באדם הקב״ה ואביו ואמו בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אומר הקב״ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני ובכבוד הקדים אב לאם דכתיב כבד את אביך ואת אמך ובמורא הקדים אם לאב דכתיב איש אמו ואביו תיראו ללמד ששניהם שוים בין לכיבוד בין למורא. (ב) ואיזהו מורא ואיזהו כיבוד מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו פירוש מקום המיוחד לו לעמוד שם בסוד זקנים עם חביריו לעצה והרמ״ה כתב דה״ה במקום המיוחד לו להסב בביתו ולא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו ופירש״י אם היה חולק עם אחד בדבר הלכה לא יאמר נראין דברי פלוני והרמ״ה כתב זה אין צריך דהיינו סותר את דבריו אלא אפילו נראין לו דברי אביו אין לו לומר נראין דברי אבא שנראה כמכריע דברי אביו אלא אם יש לו תשובה להשיב על החולקין ישיב כתב הרמב״ם לא יקראנו בשמו לא בחייו ולא במותו אלא אומר אבא מרי היה שם אביו או שם רבו כשם אחרים משנה את שמם ויראה לי שאין ליזהר בכך אלא בשם שהוא פלאי שאין הכל דשין בו אבל השמות שקורין בו כל העם כגון אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן וכיוצא בהם בכל לשון ובכל זמן קורא בהן לאחרים ואין בכך כלום ע״כ ותימה על מה שכתב שאפילו אחרים ששמם כשם אביו שאין לקרותם בשמם. (ג) ועד היכן מוראם אפילו היה לבוש בגדי חמודות ויושב בראש הקהל ובאו אביו ואמו וקרעו בגדיו והכוהו על ראשו וירקו בפניו לא יכלים אותם אלא ישתוק ויירא ממלך מלכי המלכים שצוהו בכך שאילו בשר ודם גזר עליו דבר שהוא מצער יותר מזה לא היה לו לפרכס בדבר ק״ו במלך מלכי המלכים הקב״ה. (ד) ואיזהו כיבוד מאכילו ומשקהו ויתננו לו בסבר פנים יפות ואל יראה לו פנים זועפות שאפילו מאכילו בכל יום פטומות והראה לו פנים זועפות נענש עליו. (ה) וזה שמאכילהו ומשקהו היינו משל האב אם יש לו אבל הבן אינו חייב ליתן לו משלו ואם אין לאב ויש לבן כופין אותו וזן את אביו כפי מה שהוא יכול ואם אין לבן אינו חייב לחזר על הפתחים להאכיל לאביו אבל חייב לכבדו בגופו אף על פי שמתוך כך בטל ממלאכתו ויצטרך לחזר על הפתחים וכתב הרמ״ה דוקא דאית ליה לבן ממונא לאתזוני ביה ההוא יומא אבל אי לית ליה לא מיחייב לבטל ממלאכתו ולחזר על הפתחים וישמשו בשאר דברים שהשמש משמש בהן את רבו. (ו) וחייב לכבדו בשאר דרכיו במשאו ובמתנו ועשיית חפצו כיצד היה צריך לבקש על שום דבר בעיר ויודע שישלימו חפצו בשביל אביו אף על פי שיודע שישלימו ג״כ הדבר בשבילו אעפ״כ לא יאמר עשו לי דבר אחד בשביל עצמי אלא בשביל אבא כדי לתלות הכבוד באביו וכן כל כיוצא בזה יכלול בכל דבריו שהוא חושש לכיבוד אביו ולמוראו אבל אם יודע שלא ישלימו לו חפצו בשביל אביו יבקש בשביל עצמו ולא בשביל אביו שאינו אלא גנאי לו כיון שלא יעשו בשבילו. (ז) וחייב לעמוד מפניו כתב הרמב״ם האב שהיה תלמיד לבנו אין האב עומד לפני הבן ולא עוד אלא הבן עומד מפני אביו אף על פי שהוא תלמידו. וא״א הרא״ש ז״ל כתב שכל אחד עומד בפני השני. (ח) ועד היכן הוא כיבוד אפילו נטל כיס מלא מעות ומשליכהו לים בפניו אל יכלימהו וכתב הרמב״ם אפילו זרק כיס של הבן לים ור״י פירש למאי דפסקינן שא״צ לכבדו משלו ודאי אם זרק כיס של הבן יכול למונעו אלא מיירי בכיסו של אביו אינו יכול להכלימו כדי למונעו אף על פי שעתיד ליורשו כתב הרמ״ה הא דבארנקי של בן מצי לאכלומיה דוקא מקמיה דשדייה לים דאפשר דממנע ולא שדייה ליה אבל בתר דשדייה אסור לאכלומיה דמאי דהוה הוה והשתא כי שתיק כיבוד שאין בו חסרון כיס הוא ומיחייב בגויה ודוקא לאכלומיה אבל למתבעיה בדינא שרי לאתבועיה. (ט) חייב לכבדו אפילו לאחר מותו כיצד היה אומר דבר שמועה מפיו לא יאמר כך אמר אבא מרי אלא יאמר כך אמר אבא מרי הריני כפרת משכבו בד״א תוך י״ב חדש אבל לאחר י״ב חדש בזוכרו אומר ז״ל. (י) כתב הרמב״ם מי שנטרפה דעתו של אביו או של אמו משתדל לנהוג עמהם כפי דעתם עד שירוחם עליהם ואם א״א לו לעמוד מפני שנשתנו ביותר יניחם לו וילך לו ויצוה לאחרים לנהגם כראוי וכתב הראב״ד אין זו הוראה נכונה אם הוא יניחם וילך לו למי יצוה לשומרם. (יא) ראה לאביו שעבר על דברי תורה לא יאמר לו עברת על דברי תורה אלא יאמר לו אבא כתוב בתורה כך וכך ומתוך שיזכירו יבין מעצמו ולא יתבייש. (יב) אמר לו אביו השקני מים ומצוה לפניו לעשות אם אפשר למצוה שתעשה ע״י אחרים יניח לאחרים לעשותה ויעסוק בכיבוד אביו ואם אין שם אחרים לעשותה יעסוק במצוה ויניח כיבוד אביו שהוא ואביו חייבין במצוה. (יג) גדול ת״ת מכיבוד אב ואם. (יד) אמר לו אביו השקני מים ואמו אומרת לו השקני מים מניח את אמו ועוסק בכיבוד אביו שגם אמו חייבת בכבוד אביו ואם נתגרשה שאינה חייבת בכבודו אז שניהם שוין לכבדם זה כזה. (טו) אמר לו אביו לעבור על דברי תורה בין שאומר לו לעבור על מצות לא תעשה או שאומר לו לבטל מצות עשה אפילו מצוה של דבריהם לא ישמע לו. (טז) וכתב א״א הרא״ש ז״ל בתשובה האב שצוה לבנו שלא ידבר עם פלוני שלא ימחול לו על מה שיעשה לו עד זמן קצוב והבן היה רוצה להתפייס עמו אלא שחושש לצואת אביו אין לו לחוש לצוואתו שאסור לשנוא לשום אדם אם לא שיראהו עובר עבירה והאב שצוהו לו לשנוא לאו כל כמיניה להעבירו על דברי תורה. (יז) ואחד האיש ואחד האשה שוין בכיבוד ובמורא של אב ואם אלא שהאיש יש בידו לעשות ואשה אין בידה לעשות שרשות אחרים עליה לפיכך אם נתגרשה או נתאלמנה שניהם שוים. (יח) כתב הרמב״ם ממזר חייב בכיבוד אביו ואמו ומוראן אף על פי שהוא פטור על מכתן וקללתן עד שיעשו תשובה אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות מכבדו ומתיירא ממנו ונ״ל כיון שהוא רשע אינו חייב בכבודו כדאמרינן (ב״ק צד:) גבי הניח להן אביהן פרה גזולה חייבים להחזיר מפני כבוד אביהם ופריך והא לאו עושה מעשה עמך הוא פי׳ ואין חייבין בכבודו ומשני כשעשה תשובה אלמא כל זמן שלא עשה תשובה אין חייבין בכבודו. (יט) אף על פי שאדם חייב לירא מפני אביו ואמו מאד ולכבדן אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עמהם שלא יביאם לידי מכשול אלא ימחול ויתעלם עיניו מהם שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול. (כ) והמכה לבנו גדול היו מנדין אותו שהרי עובר על ולפני עור לא תתן מכשול. (כא) חייב אדם לכבד אשת אביו אף על פי שאינה אמו כל זמן שאביו קיים וחייב לכבד בעל אמו כל זמן שאמו קיימת אבל לאחר מיתה אינו חייב בכבודם ומ״מ מצוה לכבדם אפילו לאחר מיתה. (כב) חייב אדם בכבוד אחיו הגדול ככבוד אביו. (כד) וחייב לכבד חמיו דכתיב אבי ראה גם ראה. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

(א) מצות עשה שיכבד אדם אביו ואמו ויירא מפניהם וצריך ליזהר מאד בכבודם ובמוראם שהוקש כבודם לכבוד המקום וכו׳ עד מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני ברייתא בפ״ק דקידושין (ל:):
(ב) ומה שכתב ובכיבוד הקדים אב לאם שם תניא רבי אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים לפיכך הקדים הכתוב כבוד אב לכבוד אם וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו מפני שמלמדו תורה לפיכך הקדים הכתוב מורא אם למורא אב: (ג) ואי זהו מורא ואי זהו כיבוד מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו כיבוד מאכול ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא. כך הוא לשון הברייתא בפ״ק דקידושין (לא.) ורבינו נקיט לה פיסקי פיסקי ומפרש לה ואזיל ופירש״י לא עומד במקומו במקום המיוחד לאביו לעמוד שם בסוד זקנים עם חביריו בעצה ומדברי רבינו נראה שהוא סובר דרש״י פליג אהרמ״ה ושרי במקום המיוחד להסב בביתו. ול״נ דלרש״י נמי אסור ולא איצטריכא ליה לרש״י לאשמועינן דהיינו לא ישב במקומו דקתני בברייתא אלא דלא עומד במקומו הוא דאתא לפרושי דהא ודאי לא מיתסר ליה לעמוד מעומד במקום שאביו רגיל לישב בביתו דלית ביה זילותא כלל אבל במקום שדרך אביו לעמוד שם בסוד זקנים אם עומד שם אפי׳ מעומד הוי זילותא שנראה שמחשיב עצמו מכלל אנשי העצה ונמצא שהוא משוה עצמו לאביו. א״נ דלא יעמוד נמי לא ישב הוא ומשום דקשה היינו לא ישב הוצרך לפרש דלא יעמוד במקומו היינו במקום המיוחד לישב שם בסוד זקנים ולא ישב במקומו ממילא משמע שהוא מקומו המיוחד לו לישב בביתו ולא זו אף זו קתני:
וכתב רבינו ירוחם בשם הרמ״ה דמקום המיוחד לאביו להתפלל שם הוי בכלל לא עומד במקומו:
[בדק הבית: כתב בא״ח שאסור לישב בצדו בלא אמצעיים והביא ראיה לדבר:]
ומ״ש הרמ״ה על פירש״י דלא מכריע את דבריו זה אין צריך דהיינו סותר את דבריו י״ל דתרי גווני סותר את דבריו קתני חד שהוא לבדו סותר את דבריו. וחד שהוא מכריע כדברי החולק עליו ועי״ל דמ״ש רש״י לא יאמר נראים דבר פלוני על איזה מהם שיאמר שנראים דבריו נתכוון שאפילו כשיאמר שנראים דברי אביו נראה כמכריע את דבריו וכדעת הרמ״ה:
כתב הרמב״ם בפ״ה מה׳ ת״ת גבי רבו לא ישב במקומו ולא יכריע דבריו בפניו משמע דשלא בפניו שרי ברבו וכ״ש באביו:
(ד) כתב הרמב״ם לא יקראנו בשמו לא בחייו ולא במותו וכו׳ בפ״ו מהלכות ממרים כתב כן אלא דבשמות שקורין בו כל העם שהתיר לקרות בהם לאחרים כתב שם דהיינו דוקא שלא בפניו.
ומה שכתב לא יקראנו בשמו ברייתא בפ״ק דקידושין (שם):
(ה) ומה שכתב היה שם אביו או שם רבו כשם אחרי׳ משנה את שמם ותמה עליו רבינו: (ו) ועדהיכן מוראם אפילו היה לבוש בגדי חמודות ויושב בראש הקהל וכו׳ בפ״ק דקידושין (שם) בעו מיניה מרב עולא עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה עכו״ם א׳ באשקלון וכו׳ כי אתא רב דימי אמר פעם א׳ היה לבוש סריקון זהב והיה יושב בין גדולי רומי ובאתה אמו וקרעתו ממנו וטפחה לו על ראשו וירקה לפניו ולא הכלימה:
(ז) ומה שכתב אלא ישתוק ויירא מממ״ה שצוהו בכך וכו׳ הם דברי הרמב״ם בפ״ו מה׳ ממרים: (ח) ואיזהו כיבוד מאכילו ומשקהו כבר כתבת שהוא ברייתא בפ״ק דקידושין:
(ט) ומה שכתב ויתננו לו בסבר פנים יפות ואל יראה לו פנים זועפות שאפילו מאכילו בכל יום פטומות והראה לו פנים זעומות נענש עליו שם תני אבימי בריה דר׳ אבהו יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם ופירש״י וטורדו מן העולם שנענש עליו שמראה לו צרות עין על סעודתו ובתלמוד ירושלמי גרסינן מעשה באחד שהיה מאכיל לאביו פסיוני פעם אחת א״ל אביו מנין לך כל אלה אמר ליה סבא מה איכפת לך לעוס אכול הראהו שקשה לו: (י) וזה שמאכילהו ומשקהו היינו משל אב אם יש לו אבל הבן אינו חייב ליתן לו משלו בפ״ק דקידושין (לב:) אהא דתניא כיבוד מאכיל ומשקה איבעיא להו משל מי רב יהודה אמר משל בן רב נתן בר אושעיא אמר משל אב אורו ליה רבנן לר׳ ירמיה ואמרי לה לבריה דרב ירמיה כמ״ד משל אב ופסקו הרי״ף והרא״ש והתוס׳ כמ״ד משל אב וכתבו שכן פסק בשאלתות וכ״כ הרמב״ם בפ״ו מהלכות ממרים ונראה דטעמא משום דהוי רב יהודה יחיד לגבי רב נתן ורבנן דאורו כוותיה ועוד דכיון דאורו הכי הלכה למעשה הכי נקיטינן:
(יא) ומה שכתב ואם אין לאב ויש לבן כופין אותו וזן את אביו כפי מה שהוא יכול כ״פ שם הרי״ף והרא״ש והתוס׳ וכתבו שכן פסק בשאלתות וכ״פ הרמב״ם בפ״ו מהלכות ממרים. ונראה שאף על פי שיש לו אינו חייב לספק כל מזונות הצריכים לאביו אלא כופין ליתן לו כפי מה שהוא חייב לתת לצדקה לפי ממון שיש לו וכ״נ מדברי הרי״ף והרא״ש שכתבו דשקלינן מיניה בתורת צדקה ויהבינן לאבוה והכי דייק נמי לישנא דהרמב״ם ורבינו שכתבו ואם אין לאב ויש לבן כופין את הבן וזן את האב כפי מה שהוא יכול:
כתוב בתשובת הגהות מיימון דשייכי להל׳ ממרים דאם יש לו בנים הרבה כל מי מהם שנכוף לזונו ולא יוכל להסתפק ויצטרך לחזר על הפתחים אין לכופו אלא אותם שלא יצטרכו כדמשמע לשון אמיד כלומר אומדין אותו שיכול לעשות יציאה זו משלו וכיון דיש לו בנים שיכולים לפרנסו בלא סיבוב תבא מארה לבנים שיש להם משלהם לפרנסו ויגרמו לו לחזר על הפתחים כדאמרינן פ״ק דקידושין (לב.) תבא מארה וכו׳ ואף ע״ג דמשמע התם דאי בעי לקבל עליה לטותא שפיר מצי יהיב מעשר עני לאביו ה״מ מעשר עני דיליה דמיקלע ליה אבל לחזר על הפתחים בשבילו לא שאנו אומרים כל הנופל אינו נופל ליד גבאי תחילה כדאיתא בנדרים פרק ר״א פותחים (נדרים סה.) והקרוב קרוב קודם לזונו ונ״ל דבבנים שיש להם נכסים מחשבינן לפי ממון כשאר צדקות כללא דמילתא לדידן דקי״ל משל אב אפי׳ היכא דאית נכסים לבן ובעי למיזייניה ממעשר לא מחינן ביה אבל אמרו תבא מארה וכו׳ אבל להעדפה אין לנו כח לכופו אבל מצוה איכא מדברי מהר״ם עכ״ל:
(יב) ואם אין לבן אינו חייב לחזר על הפתחים להאכיל לאביו אבל חייב לכבדו בגופו אף ע״פ שמתוך כך בטל ממלאכתו ויצטרך לחזר על הפתחים בירושלמי פרק קמא דקידושין תני רשב״י כבד את אביך ואת אמך בין יש לו בין אין לו ואפי׳ הוא מחזר על הפתחים וכתבוהו התוס׳ והרא״ש שם וכתב הרא״ש עליו והא דאמרינן ואפי׳ הוא מחזר על הפתחים לא שיכבדהו משלו ויחזר הוא על הפתחים דהא קי״ל משל אב אלא בגופו מכבדו ובטל ממלאכתו ומתוך כך צריך לחזר על הפתחים עכ״ל.
וכ״כ הר״ן בשם רבינו שמשון וכיוצא בזה כתבו הגה״מ בפ״ו מהל׳ ממרים בשם סה״מ:
(יג) ומה שכתב רבינו בשם הרמ״ה גם ר״י כתב כן בשמו אלא שלא כתב דאית לבן מזונא לאיתזוני ביה ההוא יומא כמו שכתב רבינו אלא סתם וכתב ודוקא שיש לו ממון לזון את עצמו אפי׳ שיתבטל ממלאכתו ונראה שרבינו ליתן קצבה ליש לו ממון דקאמר הרמ״ה אתא ופריש דהיינו כדי לאיתזוני ביה ההוא יומא וטעמא דהרמ״ה מבואר מדברי ר״י דהיינו משום דגמרינן מכבוד המקום דאינו חייב לבטל ממלאכתו לבקר חולים ולנחם אבלים ושיחזור על הפתחים:
(יד) וישמשו בשאר דברים שהשמש משמש בהם את רבו היינו ברייתא שכתבתי בסמוך גבי איזהו כיבוד מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא: (טו) וחייב לכבדו בשאר דרכיו וכו׳ כיצד היה צריך לבקש על שום דבר בעיר ויודע שישלימו חפצו בשביל אביו וכו׳ ברייתא בפ׳ קמא דקידושין (קידושין לא.) הנשמע בדבר אביו למקום לא יאמר שלחוני בשביל עצמי מהרוני בשביל עצמי פטרוני בשביל עצמי אלא כולהו בשביל אבא. ופירש״י הנשמע בדבר אביו למקום אם מכיר באנשי המקום שמכבדים אביו לחלוק לו כבוד לקבל דברים שיאמר בשמו אל יתלה הכבוד בעצמו ואפי׳ יודע שיכבדוהו כאביו אלא יתלה הכבוד באביו שלחוני בשביל אבא שהוא צריך לי אבל אם אינו נשמע למקום בדבר אביו כדבר עצמו אל יתלה באביו שאינו לו אלא גנאי ור״י כתב בשם הרמ״ה שאפי׳ אינם חולקים באותו מקום כבוד לאביו כלל יתלה באב שיעשו בשביל הבן אף ע״פ שתלה באביו: (טז) וחייב לעמוד מפניו שם רב יוסף כד שמע קל כרעא דאימיה אמר איקום מקמיה שכינתא דאתיא וכן משמע מדאיבעיא לן התם (לג:) בנו והוא רבו מהו לעמוד מפני אביו משמע דבאינו רבו פשיטא דחייב לעמוד מפניו:
(יז) כתב הרמב״ם האב שהיה תלמיד לבנו וכו׳ בפ״ו מה׳ ממרים ובסמוך יתבאר טעמו:
(יח) וא״א ז״ל כ׳ שכל א׳ עומד מפני השני בפ״ק דקידושין (שם) איבעיא לן בנו והוא רבו מהו לעמוד מפני אביו ולא איפשיטא ותו איבעיא לן בנו והוא רבו מהו שיעמוד אביו מפניו והא נמי לא איפשיטא וכ׳ הרא״ש וספיקא דאורייתא הוא ויעמדו זה מפני זה וכתב עוד אמרו על ר״מ מרוטנבור״ק שמיום שעלה לגדולה לא הקביל פני אביו ולא רצה שאביו יבא אליו והר״ן כתב שר״ח פסק שאף ע״פ שהוא רבו חייב לעמוד מפני אביו אבל אביו אינו חייב לעמוד מפניו וכבר נתבאר בסמוך שכן פסק הרמב״ם ז״ל ונתן הר״ן טעם לדבריהם דאף ע״ג דלא איפשיטא בגמרא דילן ילפינן לה מדגרסינן בירושלמי אמו של ר״ט ירדה לטייל בתוך חצירה ונפלה קורדייקין שלה (פי׳ מנעל שלה) והלך ר״ט והניח שתי ידיו תחת פרסותיה והיתה מהלכת עליהם עד שהגיעה למטתה פעם אחת חלה ר׳ טרפון ונכנסו חכמים לבקר אמרה להם התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי כבוד יותר מדאי אמרין לה מאי עביד לך יותר ותנית להו עובדא אמרו אפי׳ הוא עושה כן אלפיים עדיין לא הגיע לכבוד שאמרה תורה ע״כ ובודאי דקימה דרבו אינה אלא מדין חכם ואם איתא שאין הבן חייב לעמוד מפני אביו כשהבן רבו לא היתה אמו של רבי טרפון רשאה לקבל הימנו כך הילכך אף ע״ג דבגמרא דילן מספקא לן שבקינן ספיקין ונקטינן פשטייהו עכ״ל.
ותמהני עליו דהא בגמרא דילן מייתי נמי דרבי טרפון כל אימת דהות בעיא אימיה למיסק לפוריא גחין וסליקא ואמרו לו חכמים עדיין לא הגעת לחצי כבוד ואפ״ה איבעיא להו בנו והוא רבו מהו שיעמוד אביו מפניו ולא פשטוה מההוא עובדא משום דרב שאני א״נ משום דאף ע״ג דאין הבן חייב לעמוד מפני אביו כשהבן רבו מ״מ אם רצה לעמוד מפניו או לכבדו בכמה מיני כיבוד רשאי האב לקבל ממנו ואפשר שטעמו ז״ל לומר וכיון דלא איבעיא להו בירושלמי משמע דמיפשט פשיטא להו מההוא עובדא דלא מפלגי בהאי מילתא בין רבו לחכם שאינו רבו וכיון דלדידהו פשיטא להו שבקינן ספיקין ונקטינן פשטייהו: (יט) ועד היכן הוא כיבוד אפי׳ נטל כיס מלא מעות ומשליכו לים בפניו אל יכלימהו בפ״ק דקידושין (לב.) שאלו את ר׳ אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם כדי שיטול ארנקי ויזרקנו לים בפניו ואינו מכלימו ומייתי לה בגמרא לאותובי למאן דאמר דאין הבן חייב להאכיל את אביו משלו אלא דוקא משל אב דאם כן האי ארנקי דקאמר ר״א בשהוא של אב דוקא הוא ואם כן מאי נפקא ליה מיניה לבן אם ישליכנו לים ומאי רבותיה כי אינו מכלימו ומשני בראוי ליורשו ומשמע דלדידן דקי״ל דאינו חייב להאכילו אלא משל אב האי ארנקי דר׳ אליעזר בשהוא של אב דוקא וקמ״ל דאף ע״פ שהוא ראוי ליורשו אינו רשאי להכלימו אבל אם הארנקי של הבן רשאי להכלימו וזהו דעת ר״י שכתב רבינו אבל הרמב״ם בפ״ו מהל׳ ממרים כתב עד היכן הוא כיבוד אב ואם אפי׳ נטלו כיס של זהובים שלו והשליכו בפניו לים לא יכלימם ולא יצער בפניהם ולא יכעוס כנגדם אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק וגם הרי״ף כתב בהא דר׳ אליעזר כדי שיטול ארנקי שלו ויזרקנו לים ומאחר שהם ז״ל פסקו דאינו חייב להאכילו אלא משל אב דוקא קשה היאך פסקו דכדי שיטול ארנקי ויזרקנו לים אפי׳ בארנקי של בן היא וי״ל דס״ל ז״ל דכי אמרינן דוקא משל אב ה״מ לכבדו אבל כדי שלא לצערו יש לו לאבד כל ממון שבעולם וכבר נזכר זה בדברי הר״ן ז״ל א״נ הא דאמרינן דמשל אב דוקא היינו מדינא דאינו חייב לחסר כיסו בשבילו אבל מ״מ אם יחסר כיסו בשבילו בכלל מצות כיבוד הוא ולישנא דעד היכן כיבוד אב ואם הכי דיוק וא״ת אם כן מאי מותיב מינה למ״ד משל אב י״ל דאה״נ דמאן דאותיב לא אסיק אדעתיה לפלוגי בהכי ומאן דתריץ הו״מ לשנויי ליה הכי אלא דאהדר ליה לפום שיטתיה דלא הוה מפליג בינייהו:
[בדק הבית: ודברי מהרי״ק בחילוקים דשייכי לענין זה בשורש קס״ז:] (כ) חייב לכבדו אפי׳ לאחר מותו כיצד היה אומר דבר שמועה מפיו וכו׳ ברייתא שם (לא:) ופירש״י הריני כפרת משכבו. עלי יבא כל רע הראוי לבא על נפשו: לאמר שנים עשר חדש. כבר קבל מה שקבל שאין משפט רשעי ישראל בגיהנם אלא י״ב חדש: (כא) כתב הרמב״ם מי שנטרפה דעתו של אביו וכו׳ בפ״ו ממרים וכתב הראב״ד אין הוראה זו נכונה וכו׳ דברי הרמב״ם נכונים וברורים הם מדגרסינן בפ״ק דקידושין שם רב אסי הוה ליה ההיא אימא זקינה אמרה בעינא תכשיטין עבד לה בעינא גברא נעיין לך בעינא גברא דשפיר כוותך שבקה ואזל לארעא דישראל וכן דעת הר״ן דהאי עובדא מוכח כדעת הרמב״ם ז״ל ותמה על הראב״ד למה השיגו: (כב) ראה לאביו שעבר על דברי תורה וכו׳ ברייתא שם (לב.) ובפרק הנשרפין (סנהדרין פא:) ודברי רבינו כפירש״י והרמב״ם כתב בפ״ו מה׳ ממרים יאמר לו אבא כתוב בתורה כך וכך כאילו הוא שואל ממנו ולא כמזהירו ואיתא תו התם דה״ה אם אביו אומר שמועה בטעות לא יאמר לו לא תתני הכי: (כג) אמר לו אביו השקני מים ומצוה לפניו לעשות וכו׳ שם פלוגתא ואיפסיקא הלכתא כאיסי בן יהודה דאמר הכי ופירש״י ויש מצוה אחרת לפניו לעשות כגון לקבור המת או לויה ע״כ כלומר דבמצוה עוברת עסקינן דאם אינה עוברת אע״פ שא״א לה לעשות ע״י אחרים יעסוק בכבוד אביו ואח״כ יעשנה וכ״כ ר״י (נ״א ח״ד) בשם הרא״ש ז״ל:
וכתב הר״ן על הא דאיסי בן יהודה ה״מ כששתיהן לפניו אבל כשהתחיל המצוה אע״פ שאיפשר לעשותה ע״י אחרים אם נזדמנה לו מצוה שא״א לעשותה ע״י אחרים לא יניח את הראשונה דהא קיימא לן דעוסק במצוה פטור מן המצוה ולא מפלגינן בין מצוה למצוה והכי משמע מדברי רש״י שכתב ויש מצוה אחרת לפניו: (כד) גדול ת״ת מכיבוד אב ואם מימרא בספ״ק דמגילה (דף טז:) ויליף לה מיעקב שכל אותם שנים שהיה בבית עבר לא נענש עליהם: (כה) אמר לו אביו השקני מים ואמו אומרת לו השקני מים מניח את אמו וכו׳ בפרק קמא דקידושין (קידושין לא.) שאל בן אלמנה אחת את רבי אליעזר אבא אומר השקני מים ואימא אומרת השקני מים אי זה מהם קודם אמר ליה הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך והכי תנן נמי בסוף כריתות (דף כח.):
(כו) ומה שכתב ואם נתגרשה וכו׳ שם בסוף הברייתא אמר ליה רבי נתגרשה מהו א״ל מבין ריסי עיניך ניכר שבן אלמנה אתה הטל להם מים בספל וקעקע להם כתרנגולי׳ ופירש רש״י שבן אלמנה אתה ולא צריך אלא ללמוד באת ואני אומר לך שכבוד שניהם שוים עליך הטל להם מים בספל וקעקע קרקר להם כמו שמקרקרין לתרנגולים ולפי שלא היה צריך לעשות והוא שאלו כמי שעליו לעשות השיבו בלשון שחוק והרי״ף השמיט האי סיפא דברייתא וגם הרמב״ם לא הזכיר דין זה והטעם משום דמדינא דרישא משמע דיהיב טעמא מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו ומשמע הא לאו הכי כבוד שניהם שוה ולאי זה מהם שירצה יקדים כנ״ל אבל רבינו ירוחם כתב אם נתגרשה מאביו שניהם שוים ונותן מים בספל ואומר להם בואו לשתות ולא יקדים אחד לחבירו ע״כ לשונו ואין נראה כן מדברי רש״י אלא כמ״ש: (כז) אמר לו אביו לעבור על ד״ת וכו׳ בסוף פ״ב דמציעא (לב.) תנן אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר אבידה הרי זה לא ישמע לו ומייתי לה בגמרא התם ובפ״ק דיבמות (ה.) מדכתיב איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ה׳ כולכם חייבים בכבודי:
(כח) ומה שכתב דאפילו לבטל מצות עשה של דבריהם כן כתב הרמב״ם בפ״ו מהלכות ממרים ונראה שהטעם משום דכיון דכל מילי דרבנן אסמכינהו אלאו דלא תסור הרי הם בכלל דבר תורה אי נמי דכיון דמאני ה׳ כולכם חייבים בכבודי ילפינן לה ומילי דרבנן ודאי הם כבודו של מקום אין לו לעבור עליהם בשביל כבוד אביו וכתבם א״א ז״ל בתשובה כלל ט״ו: (כט) ואחד האיש ואחד האשה שוים בכבוד ומורא של אב ואם וכו׳ עד שניהם שוים ברייתא ומימרא בפ״ק דקידושין (ל:) ופי׳ רשות אחרים עליה היינו בעלה שהיא משועבדת לו ולפיכך היא פטורה מכיבוד אב ואם בעודה נשואה: (ל) כתב הרמב״ם ממזר חייב בכבוד אביו ומוראו וכו׳ בפ״ו מהלכות ממרים וטעמו מדתנן בפ״ב דיבמות (כב.) מי שיש לו בן מ״מ פוטר את אשת אביו מן החליצה ומן היבום חייב על מכתו ועל קללתו חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית ובגמרא מ״מ לאיתויי מאי לאיתויי ממזר ומקשה בגמרא אמאי חייב על מכתו ועל קללתו קרי כאן ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך ואוקמוה בשעשה תשובה וכתב הרי״ף על זה הני מילי לענין חיובא אבל לענין איסורא אפילו לא עשה תשובה אסור לבן להכותו ולקללו דגרסינן בפרק הנחנקין (סנהדרין פה.) לכל אין הבן נעשה שליח לא להכות אביו ולא לקללו חוץ ממסית ומדיח שהרי אמרה תורה לא תחמול ולא תכסה עליו וכ״כ הרא״ש לאפוקי מהתוספות שכתבו דההיא דהנחנקין בשעשה תשובה היא:
(לא) ומה שכתב רבינו ונ״ל כיון שהוא רשע אינו חייב בכבודו כדאמרינן גבי הניח להם פרה גזולה וכו׳ גם הגמיי׳ כ״כ בשם ספר המצות אלא שרבינו הוסיף דיבור אחד מדעתו וקראה גזולה ואינו כן דלא בגזולה מיירי אלא בשנטלה ברבית היא כמבואר בר״פ איזהו נשך (בבא מציעא סב.) ואין משם ראיה לסתור דברי הרמב״ם דמדינא אינם חייבים להחזיר דאמר קרא אל תקח מאתו נשך ותרבית לדידיה אזהר רחמנא לבריה לא אזהר רחמנא אלא דמשום כבוד אביהם חייבים להחזיר ודוקא בדעבד תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת דהויא לה ההיא פרה כאילו לא הורישה לבניו מאחר שהיה בדעתו להחזירה והיא דבר המסויים הילכך אף על גב דעדיין לא הוציאה מרשותו חייבים להחזיר מפני כבוד אביהם אבל כי לא עבד תשובה בניו ירשוה והתורה לא חייבתם להחזיר דלדידיה אזהר לבריה לא אזהר הילכך הוי לגמרי ממונא דידהו ואינם חייבין לכבד את האב בממונם דהא איפסיקא הלכתא כמ״ד משל אב אבל בשאר כבוד דלית ביה חסרון כיס אין הכי נמי דמחייבי אע״פ שהוא רשע כדמשמע מההיא דפרק הנחנקין: (לב) אע״פ שאדם חייב לירא מפני אביו ואמו וכו׳ אסור לאדם להכביד עולו על בניו וכו׳ כל זה דברי הרמב״ם בפ״י מהלכות ממרים ונראה שלמד כן מדין מכה בנו גדול דבסמוך:
(לג) ומה שכתב שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול מימרא דרב חסדא פ״ק דקדושין (לב.): (לד) ומה שכתב והמכה לבנו גדול היו מנדין אותו וכו׳ פ׳ אלו מגלחין (מועד קטן יז.) ובן כמה שנים נקרא גדול לענין זה אכתוב בסימן של״ד בס״ד: (לה) חייב אדם לכבד אשת אביו אף על פי שאינה אמו וכו׳ עד אבל לאחר מיתה אינו חייב בכבודה בפרק הנושא (כתובות קג.):
(לו) ומה שכתב ומ״מ מצוה לכבדה אפילו לאחר מיתה נראה שלמד כן מדאמרינן בפרק הנושא שרבינו הקדוש צוה לבניו שיזהרו בכבוד אשתו לאחר מותה אף שלא היתה אמם: (לז) ומה שכתב חייב אדם בכבוד אחיו הגדול שם בפרק הנושא שם דריש את אביך לרבות אשת אביך את אמך לרבות בעל אמך וי״ו יתירא דואת אמך לרבות אחיך הגדול וכתב הרא״ש בתשובה כלל ט״ו סימן ו׳ דל״ש אחיו הגדול מאמו ל״ש אחיו הגדול מאביו וכתב עוד על אח גדול שחירף ובזה לאחיו שהוא ת״ח וקטן ממנו בשנים ונדה הקטן בשנים לגדול יפה עשה שנדהו דכיון שאינו נושא פנים לתורה אינו עושה מעשה עמך ומן הדין אינו חייב לכבדו: (לח) ומה שכתב וחייב אדם לכבד חמיו ב״ה כ׳ כן בא״ח דכתיב אבי ראה גם ראה דוד אמר הכי לשאול וקרי ליה אבי מפני שהיה חמיו:
גרסינן בפ״ק דקידושין (לא.) בעו מיניה מרב עולא עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה עכו״ם א׳ באשקלון פעם אחת בקשו חכמים פרקמטיא בס׳ רבוא שכר והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו וא״ת והא איפסקא הלכתא דאינו חייב לזון את אביו משלו כבר תירץ הר״ן דלכבדו אמרינן דאינו חייב לכבדו משלו אבל כדי שלא לצערו יש לאבד כל ממון שבעולם א״נ כי אמרינן משל אב ה״מ בדאיכא חסרון כיס אבל התם עבורי רווחא בעלמא הוה ובירושלמי מסיים בעובדא דהאי נכרי נחת לגביהן אמר לא יכילות מתיתא לכון אמרי דילמא דהוא בעי פריטין טובן אסקיניה למאתים אסקיניה לאלף כיון דאיתער אביו מן שינתיה סלק ואייתית להון בעו מיתן ליה כדפסקו ליה לאחרייא ולא בעי אמר מה אנא מזבנא לכון איקרא דאבהתי בפריטין איני נהנה מכיבוד אבותי כלום:
גרסינן תו בפ״ק דקידושין (שם) יש מטחין את אביו בריחים ומביאו לחיי הע״ה פירש״י ומביאו לחיי הע״ה שמכבדו בדברו דברים טובים וניחומים והמלאכה מטיל עליו בלשון רכה מראה לו צורך השעה שאינם יכולים להתפרנס אלא ביגיעה זו ובתלמוד ירושל׳ גרסינן מעשה באחד שהיה טוחן בריחים והיה לו אב זקן ושלח המלך בשביל אביו לבא לעבודת המלך אמר לו בנו אבא טחון ואני אלך תחתיך לעבודת המלך שאין לה קצבה:
גרסינן בירושלמי אמו של רבי ישמעאל קבלה עליו לרבותינו אמרה גערו בישמעאל בני שאינו נוהג בי כבוד אמרו לה מה עביד ליך אמרה כד נפיק מבית וועדא אנא בעא רחיצת רגליו מזגא ומשתא מהן ולא שביק לי אמרי הואיל והוא רצונה הוא כיבודה ופסק רבינו ירוחם כן בין באביו בין באמו ולי נראה דאיכא לפלוגי במילתא בין אם אביו בן תורה לאם אינו בן תורה מדגרסינן בתלמודא דידן (שם:) אמר ליה רב יעקב בר אבוה לאביי כגון אנא דעד דאתינא מבי רב אבא מדלא לי כסא ואמא מזגא לי היכי איעביד א״ל מאמך קבל מאבוך לא תקבל דכיון דבר תורה הוא חלשא דעתיה:
גרסינן בפרק כל הבשר (חולין קי.) אתיוה לההוא גברא דלא הוה מוקיר אבוה ואמיה כפתוה א״ל שבקוה דתניא כל מצות עשה שמתן שכרה בצידה אין ב״ד של מטה מוזהרים עליה ופירש״י כפתוה על העמוד להלקותו: שמתן שכרה בצידה. למען יאריכון ימיך לכך פירש מתן שכרה לומר אם לא תקיימנה זהו ענשו שלא תטול שכר זה:
כתוב בת״ה סימן מ׳ תלמיד רוצה לצאת ממדינתו ללמוד תורה לפני רב אחד שהוא בוטח שיראה סימן ברכה לפניו בתלמודו ואביו מוחה בו ואומר שאם ילך לאותו מקום ידאג תמיד עליו פן יעלילו העכו״ם עליו כמו שרגילים באותה מדינה שהרב שם אין צריך הבן לשמוע לאביו בזה והביא ראיה לדבר: רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Tur

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון