Beit Yosef Yoreh Deah 153 – בית יוסף יורה דעה קנג‏ – Tur

(הקדמה) דברים שצריך ליזהר בהם מהגוים עובדי עבודה זרה ומחוקותיהם ורפואתם ודברים שיהרג ואל יעבור ואם מותר לראות במראה (א) אין מעמידין בהמות בפונדקאות של גוים אפילו זכרים אצל זכרים ונקבות אצל נקבות מפני שחשודים על הרביעה וגוי עובד עבודה זרה מצוי אצל אשת חברו הלכך אסור אפילו נקבות אצל נקבות ואצ״ל נקבות אצל זכרים וזכרים אצל נקבות.
ואין מוסרין בהמה לרועה שלהן ואין מוסרין להם תינוק ללמדו ספר או אומנות ור״ת פסק שמותר להעמיד אצלם בהמות דקי״ל שאין חשודין על הרביעה. (ב) ואין מתייחדין עמהן מפני שחשודים על שפיכות דמים. (ג) ואם נזדמן לו בדרך אם הגוי חגור סייף טופלו לימינו כדי שתהא ימינו קרובה לסייף הגוי שהיא חגורה לו על שמאלו ואם הגוי יש לו מקל בידו טופלו לשמאלו היו עולים בעלייה או יורדין בירידה לא יהא ישראל למטה וגוי למעלה אלא לעולם יהא ישראל למעלה כגון בירידה יהא ישראל אחרון ובעלייה ראשון ולא ישחה לפניו לעולם שאל לו להיכן אתה הולך ירחיב לו הדרך. (ד) ולא תתייחד אשה עמהם אפילו הם רבים ונשותיהם עמהם וכה״ג בישראל שרי ובגוי אסור ופר״י דוקא באשה שאינה חשובה אבל אם היא חשובה וקרובה למלכות מותרת להתייחד שאין חוששין לא משום שפיכות דמים ולא משום ערוה וכל אשה מותרת להתייחד בין הנכריות ורש״י פי׳ דכל אשה אסורה להתייחד עם האנשים משום ערוה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

(א) אין מעמידין בהמות בפונדקאות של עכו״ם משנה ריש פרק ב׳ דע״ז (עבודה זרה כב.) אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עכו״ם מפני שחשודים על הרביעה ופרש״י ובני נח נאסרין בה ויש כאן משום לפני עור לא תתן מכשול ומ״ש אפי׳ זכרים אצל זכרים הכי משמע התם בגמרא דבבהמות זכרים נמי איכא למיחש דילמא רבעי להו.
ומה שכתב ונקבות אצל נקבות הכי אמרינן התם בגמ׳ ויהיב טעמא מפני שהעכו״ם מצויין אצל נשי חבריהם ואתי לרבוע הבהמה ומבואר הוא שמ״ש רבינו מפני שחשודים על הרביעה קאי לכל מה שנזכר אבל מ״ש ועכו״ם מצוי אצל אשת חבירו לא קאי אלא למ״ש דאין מייחדין נקבות אצל נקבות וזהו שסמך לו הילכך אסור אפילו נקבות אצל נקבות: (ב) ומה שכתב ואין מוסרין בהמה לרועה שלהן ברייתא שם ופשוט הוא שהאיסור הוא משום חשש רביעה: (ג) ומה שכתב ולא היו מוסרין להם תינוק ללמדו ספר או אומנות (שם:): (ד) ור״ת פסק שמותר להעמיד אצלם בהמות דקי״ל שאין חשודים על הרביעה שם כתבו התוס׳ והרא״ש והמרדכי יש ליתן טעם על מה אנו סומכים עתה לייחד בהמתנו עמהם ואין אנו מוסרין בהמתנו לרועה שלהם אומר ר״ת דסמכינן אהא דמשני ר׳ פדת בגמ׳ דמוקי מתני׳ כר״א דחייש לרביעה וברייתא דלוקחין מהם בהמה לקרבן דלא חיישינן לרביעה כרבנן ואנן קי״ל כרבנן ואף ע״ג דסתם מתני׳ דאין מעמידין מיתוקמא כרבי אליעזר מ״מ לית הלכתא כוותיה כיון שיש מחלוקת במסכת פרה ובתרי מסכתות לכ״ע אין סדר ע״כ. והר״ן התיר מטעם אחר דהא דתנן אין מעמידין בהמה בפונדקאות העכו״ם וכן אין מוסרין בהמה לרועה שלהם ה״מ במקומות שהעכו״ם חשודים על הרביעה א״נ בסתם עכו״ם אבל עכו״ם שבמקומות שאינם חשודים בה אדרבה מכין ועונשין עליה מותר וכ״כ ה״ה בפכ״ב מהלכות איסורי ביאה בשם הרשב״א ז״ל שבמקומות הידועים שלא נחשדו עליה מותר לייחד: (ה) ואין מתייחדין עמהם מפני שחשודים על שפיכות דמים משנה שם (כב.): (ו) ומה שכתב ואם נזדמן לו בדרך אם העכו״ם חגור סייף טופלו לימינו וכו׳ עד ירחיב לו הדרך ברייתא שם (כה.): (ז) ומה שכתב טופלו לימינו כדי שתהא ימינו קרובה לסייף העכו״ם וכו׳ פירושו שדרך הסייף לחגרה בשמאלו נמצא שכשטופל ישראל לעכו״ם לימינו הסייף סמוכה לצד ימין ישראל ואם ירצה העכו״ם להרגו ישלח הישראל יד ימינו בסייף שהוא סמוך לו ויאחז בה אבל המקל דרכו להביאו ביד ימין ולפיכך טופלו ישראל העכו״ם לשמאלו כדי שתהא יד העכו״ם שהמקל בה סמוכה לישראל שאם ירצה העכו״ם להכותו במקל יחזיק ישראל במקל הסמוך לו ואי טופלו לימינו הוי המקל רחוק מידו של ישראל ודע דזה שכתב רבינו הוא כדברי ר׳ ישמעאל בנו של ר״י בן ברוקה אבל ת״ק פליג עליה וסבר דלעולם טופלו לימינו והרמב״ם בפי״ב מהלכות רוצח פסק כת״ק: (ח) ומה שכתב לא יהא ישראל למטה ועכו״ם למעלה וכו׳ פרש״י בעלייה ילך ישראל לפני העכו״ם דהיינו למעלה אלא שטופלו לימינו ולא הוי אחריו ממש ובירידתו ילך העכו״ם לפניו: (ט) ומה שכתב ולא ישחה לפניו לעולם פי׳ אפי׳ במישור והטעם מפורש בברייתא דאיכא למיחש שמא ירוצץ את גלגלתו: (י) ומה שכתב ירחיב לו הדרך פירושו אם היה צריך שילך עד פרסה יאמר ב׳ פרסאות אני צריך לילך שמא העכו״ם ימתין מלהכותו עד פרסה שנייה וזה יפרוש ממנו קודם לכן: (יא) ולא תתייחד אשה עמהם אפילו הם רבים ונשותיהם עמהם וכה״ג בישראל שרי משנה (כב.) וגמ׳ שם (כה:) ופי׳ כה״ג בישראל שרי לאו למימרא דבעי׳ תרתי שיהיו רבי׳ וגם שיהיו נשותיהם עמהם אלא היינו לומר שבישראל בחד מהני גווני שרי שאם אשתו עמו אפי׳ א׳ מותר ואם הם רבים אפי׳ אין נשותיהם עמהם מותר וכמבואר בטוא״ה סי׳ כ״ב: (יב) ומה שכתב ופר״י דוקא באשה שאינה חשובה אבל אם היא חשובה וכו׳. שם אהא דתנן לא תתייחד אשה עמהם מפני שהם חשודים על העריות פריך בגמרא תיפוק ליה משום שפיכות דמים א״ר ירמיה באשה חשובה עסקינן דמירתתי מינה רב אידי אמר אשה כלי זיינה עליה מאי בינייהו אשה חשובה בין האנשים ושאינה חשובה בין הנשים ופרש״י אשה כלי זיינה עליה אע״ג דאינה חשובה לא בין האנשים ולא בין הנשים אין עכו״ם הורג אותה אלא בא עליה וכיון שבא עליה אינו הורגה ואפילו אם אינה קרובה למלכות נמי אי לא אשמועינן דחיישינן לעריות לא הוה מסתבר דמתסרא משום ש״ד איכא בינייהו אשה חשובה בין האנשים קרובה למלכות: ואינה חשובה בין הנשים. אינה יפה לרבי ירמיה שריא ליחודי דמשום ש״ד ליכא דהא קרובה למלכות ומשום עריות נמי דהא מכוערת היא ולרב אידי אסור לייחודי דבכולהו חיישינן לערוה דסתמא קאמר אשה כלי זיינה עליה ולא קאמר באשה יפה עסקינן דכלי זיינה עליה והתוספות הקשו על פרש״י וכתבו דלכן נראה לפרש דהא דקאמר אשה כלי זיינה עליה לאו כדפרש״י אלא ה״פ מפני שאינה בעלת מלחמה כאיש מרחמין עליה והא דקאמר איכא בינייהו אשה חשובה בין האנשים ושאינה חשובה בין הנשים תרי מילי נינהו וה״פ איכא בינייהו אשה חשובה בין האנשים קרובה למלכות אם מותרת להתייחד עם אנשים עכו״ם דלר׳ ירמיה אסירא כדקאמר טעמא באשה חשובה ואז לא נפיק לן מידי משום ש״ד אי לאו משום טעמא דעריות דקסבר ר׳ ירמיה דאפילו באשה חשובה איכא למיחש שמא תתפתה או שמא יאנסוה ויסמכו שתסתיר קלונה ולא תפרסם הדבר. ולרב אידי שריא דאמר דטעמא דליכא למיחש לש״ד דאשה כלי זיינה עליה מרחמי עלה אבל לעריות איכא למיחש וכשהיא חשובה קסבר רב אידי דמירתתי מינה אף לעריות לא חיישינן ושאינה חשובה נמי אם היא מותרת להתייחד בין הנשים עכו״ם איכא בינייהו דלר׳ ירמיה כיון דאינה חשובה קטלי לה דלית להו טעמא דמרחמי ולרב אידי שריא דכלי זיינה עליה כלומר דמרחמי עלה ואי משום עריות כדאמרי׳ בריש פירקין שהעכו״ם מצויים אצל נשי חביריהם בת דעת היא וכשתראה שיבא העכו״ם תצא מיד ופסק הרא״ש הלכה כרב אידי משום דתניא כוותיה נמצא דלפרש״י כל אשה אסורה להתייחד עם האנשים כרב אידי דאפי׳ בקרובה למלכות ומכוערת חייש לערוה ודין ייחוד עם הנשים לא נזכר לדברי רש״י ומשמע דמישרא שרי מהטעם שכתבו התוספות והכי דייק לשון רבינו שכתב אסורה להתייחד עם האנשים משמע אבל עם הנשים מותרת ולפי׳ התוספות קרובה למלכות מותרת להתייחד אפילו עם האנשים כרב אידי דסבר דמירתתי מינה בין מש״ד בין מעריות ועם הנשים אפילו שאינה קרובה למלכות שריא דלעריות ליכא למיחש ולש״ד נמי לא חיישינן משום דמרחמי עלה כדאמר רב אידי אשה כלי זיינה עליה אבל עם האנשים אסורה להתייחד דאע״ג דליכא למיחש לש״ד משום דכלי זיינה עליה מכל מקום איכא למיחש משום ערוה וכדתנן לא תתייחד אשה עמהם מפני שהם חשודים על העריות. והרא״ש ז״ל כתב פירוש התוספות לבד משמע דהכי ס״ל ותמיהני על רבינו שלא כתב ודעת א״א ז״ל כפר״י:
והרי״ף השמיט כל זה נראה שהוא מפרש כפרש״י דלרב אידי כל אשה אסורה להתייחד עם האנשים משום ערוה ולפיכך כתב המשנה כצורתה דמשמע דכל נשים שבעולם אסרו להתייחד עם העכו״ם וכ״נ שהוא דעת הרמב״ם ז״ל שגם הוא סתם לאסור בפרק כ״ב מהלכות איסורי ביאה:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון