Kaf HaChayyim Yoreh Deah 64 – כף החיים יורה דעה סד‏ – Tur

טור

פירוש

(הקדמה) הלכות חלב (א) כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו לפיכך אין חייבין משום חלב אלא אלו הג׳ מינין אבל בהמה טמאה וחיה בין טהורה בין טמאה חלבם כבשרם ואפילו באלו הג׳ מינים כתב הרמב״ם שאין חייבין על חלב נפל שלה אלא משום נבלה כמו על בשרו אבל באלו הג׳ מינים חייבין משום חלב בין אם היא שחוטה או נבלה או טריפה כוי חלבו אסור ואין חייבין עליו. (ב) השוחט בהמה ומצא בה עובר לא שנא בן ח׳ או בן ט׳ בין אם חי או מת חלבו מותר והא דחלב בן ט׳ חי מותר דוקא שלא הפריס על גבי קרקע אבל הפריס ע״ג קרקע אסור והרמב״ם אסרו אפילו לא הפריס ע״ג קרקע ולא נהירא. (ג) הושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב מבן ט׳ חי שבתוכה חייבין עליו משום חלב כעל חלב בהמה גמורה. (ד) איזהו חלב כל שהוא תותב קרום ונקלף פירוש שהוא פרוש על הקרום בענין שכשנקלף הקרום נקלף עמו ולא יהא בשר חופה אותו. (ה) חלב האליה מותר. (ו) חלב שעל הכסלים וקרום שעליהם אסור ופירש הרמב״ם שהוא החלב שבעקרי הירכים ורש״י פירש עצם קטן הוא מונח על עצם הנג״א ומחובר תחת האליה מלמעלה ועליו יש חלב תחת ראש המותן שקורין לונבי״ל. (ז) חלב שתחת המתנים אסור ופירש רש״י שהוא תחת הכליות ונראה בגובה הכסלים ואח״כ נבלע תחת בשר אדום דק ומתפשטת תחת אותו בשר בכל הכסל וכל שהבשר חופהו מותר וכשכלה למטה אותו בשר יוצא ממנו קרום לבן ועב חוץ מהקרום הדק המתפשט בכל הכסלים שאסור משום חלב ותחת אותו קרום יש לובן חלב ויש נוהגין בו איסור חלב לפי שאותו קרום העב אינו חשוב להם חפוי בשר אבל באשכנז נוהגין בהן היתר וגם בעיני נראה שחפוי בשר גמור הוא ורב אלפס פירש שהוא תחת הבשר בראש הכסלים וקרום מפסיק בין זה החלב ובין השומן שתחתיו והעליון אסור והתחתון מותר והרמב״ם נתן סימן להכיר איזה חלב וכתב כל מקום שתמצא בו חלב תחת הבשר והבשר מקיפו כל סביביו ולא יראה עד שיקרע הבשר הרי זה מותר. (ח) חלב שעל המסס ובית הכוסות חייבין עליו. (י) קרום שעל דד הטחול והוא הצד הגס חייבים עליו ושעל שאר הטחול והחוטין שבו אסורין ואין חייבין עליהן. (יב) הכוליא יש עליה שני קרומין העליון חייבים עליו התחתון והחוטין שבה אסורין ואין חייבין עליהן ולובן שבכוליא יש שאוסרין ויש מתירין ורש״י פסק לחומרא חוטין שבחלב אסורין ואין חייבין עליהן. (יג) חוטין שבעוקץ אסורין ואין חייבין עליהן והם ה׳ ג׳ מימין וב׳ משמאל הג׳ שמימין כל אחד מהם מתפצל לב׳ ב׳ והשנים שמשמאל כל אחד מהם מתפצל לג׳ ג׳ וראשה האחד מחובר לשדרה וראשי הפיצולין נדבקין תחת החזה בראשי הצלעות ואותן ראשי הפיצולין מצויין בחצי הבהמה שלפנים וצריך ליזהר לחטט אחריהם. (יד) בקיבה יש ב׳ מיני חלבים אחד עשוי כקשת ואחד עשוי כיתר ורב אלפס התיר שעל היתר ואסר שעל הקשת וכ״כ הרמב״ם ורש״י אסר שניהם ולזה הסכים א״א הרא״ש ז״ל. (טו) חלב שעל הדקין אסור ודוקא באורך אמה משמתחילין לצאת מן הקיבה אבל מכאן ואילך שומן הוא ומותר לשון הרמב״ם חלב הלב חלב המעים והם הדקין המלופפין כולו מותר חוץ מהמעי הסמוך לקיבה שהוא תחלת בני המעים שצריך לגרור חלב שעליו ויש מהגאונים שאמרו ראש המעים שצריך לגוררו הוא המעי שיוצא בו הרעי שהוא סוף המעים. (טז) אין מולחין החלבים עם הבשר ולא מדיחין אותם עמו וכלי שמדיחין בו את החלבים אין מדיחין בו את הבשר לפיכך במקום שדרך הטבח להיות מדיח הבשר בחנות צריך שיהיו לו שני כלים אחד להדיח בו הבשר ואחד להדיח בו החלבים.
סכין שחותכין בו החלבים אין חותכין בו הבשר לפיכך צריך הטבח שיהא לו סכין לחלבים וסכין לבשר. (יז) כתב בעל העיטור מסתברא מנקרי הבשר אין צריכין שני סכינים שאין מחתכין חלב שאסור מן התורה אלא גורר אותו בסכין ואין בה דוחקא דסכינא בבשר אף על פי שבשמנונית הגיד א״א שאינו חותך ומנקר ישראל קדושים הם והחמירו בו ולא החמירו בסכין ואפילו דמשתכח דאית בה דוחקא דסכינא בדיעבד מותר בהדחה שהרי כל ישראל נהגו להדיח הבשר לקדרה.
וכ״כ הרשב״א נהגו מנקרי הבשר לנקר בסכין אחד לפי שלא אמרו שני סכינים אלא לחתיכת חלבים אבל בגיד ושמנוניתו אין בו שומן חלב כל כך שידבק ממנה בסכין ומ״מ צריך אדם להיות מלמד בתוך ביתו שיהו משפשפין הבשר יפה לצאת ידי ספקות הללו וכן להיות מנקר הבשר מקנח תדיר בסמרטוט וכן נוהגין רוב המנקרין. (יח) אין פורשים הכסלים על גבי בשר בעוד שהחלב עליהם חם לפי שהקרום שעל גבי החלב דק ונקרע ע״י משמוש ידי הטבח וכשמניחין אותו על גבי הבשר נמוח החלב ונבלע בבשר. (יט) כתב הרמב״ם כל הדברים האלה אסור לעשותן ואם נעשו לא נאסר הבשר ואין מכין העושם אלא מלמדין אותם שלא יעשם. (כ) וכן אין מולחין את הבשר קודם שיסירו ממנו החוטין והקרומים האסורין ואם מלחו מסירין אח״כ ואפילו היה בהם גיד הנשה מסירו אחר שנמלח ומבשלו. (כא) וטבח שדרכו לנקר בשר ונמצא אחריו חוט או קרום מלמדין אותו ומזהירים אותו שלא יזלזל באיסורים אבל אם נמצא אחריו חלב אם הוא כשעורה מעבירים אותו ואם נמצא אחריו כזית ואפילו בהרבה מקומות מכין אותו מכת מרדות ומעבירים אותו מפני שהטבחים נאמנים על החלב.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

E/ע

הערותNotes

(א) [סעיף א׳] חלב שור וכשב ועז אסור. והאוכל מחלב נבלה וטרפה חייב משום אוכל חלב ומשום אוכל נבלה וטרפה שמתוך שנוסף באסור בבשרה שהיה מותר נוסף על החלב ולפיכך לוקה שתים. הרמב״ם פ״ז מה׳ מ״א ה״ב. פר״ח או׳ א׳. (ב) שם. חלב שור וכשב ועז אסור. אבל שאר בהמה וחיה בין טמאה בין טהורה חלבה כבשרה. וכן נפל של ג׳ מיני בהמה טהורה חלבו כבשרו והאוכל מחלבו כזית לוקה משום אוכל נבילה. הרמב״ם שם ה״א. טור. לבוש. (ג) שם. ושל שאר מינים מותר. ר״ל שאר מיני חיות טהורות שחלבם מותר באכילה כדלקמן רסי׳ ף׳ שו״ג או׳ ג׳. (ד) שם. כוי חלבו אסור. יש אומרים מדרבנן ומשום ספיקא וי״א דהוא בריה בפ״ע ואיסורו מדאו׳ ומרבינן ליה מכל חלב כדאיתא ביומא דף ע״ד ע״א וע״ב ובכריתות דף כ״א ע״א יעו״ש. ושור בר מין בהמה כמ״ש לקמן סי׳ ף׳ סעי׳ ג׳. (ה) [סעיף ב׳] השוחט את הבהמה ומצא בה עובר וכו׳ מותר דנפקא לן מכל בבהמה תאכלו. ש״ך סק״ג. פר״ח או׳ ד׳ ועיין לעיל סי׳ י״ג או׳ יו״ד. (ו) שם. אבל אם הפרים ע״ג קרקע אסור. דאז אסור מפני מראית העין כמו לענין שחיטה דלעיל (סי׳ י״ג סעי׳ ב׳) וזהו כדברי ר׳ יהודה בגמ׳ (חולין ע״ד ע״ב) והי״א הוא דברי ר״מ. ט״ז סק״ב. (ז) שם. אבל אם הפרים ע״ג קרקע אסור. מדרבנן מפני מראית העין. וקלוט בן פקועה שהוא מותר בלא שחיטה כמ״ש לעיל סי׳ י״ג חלבו נמי מותר הרשב״א בתה״ב בשם הרמב״ן ב״י. פר״ח או׳ ה׳ כריתי או׳ ג׳ זב״צ או׳ א׳. (ח) שם. וי״א שאם שלמו לו חדשיו ומצאו חי וכו׳ חלבו אסור וכו׳ וכ״כ הרוקח סי׳ תס״ד דחלבו וגידו אסור. וכ״פ הב״ח. וכ״פ הש״ך בספרו הארוך על הטור. וכ״כ כאן על הש״ע סק״ד וכתב ודלא כלבוש שלא הביא אלא הסברא הראשונה. והפר״ח או׳ ו׳ כתב דהעיקר כס׳ ראשונה אלא שיש לנו לחוש לס׳ זו כיון דמחייב עליה כרת אבל בגיד יש לאסור מעיקר הדין ודלא כב״י שכתב מצד חומרא יעו״ש. וכ״כ השו״ג או׳ ו׳ וכן ראוי להורות ולהחמיר באיסור חלב וכ״ש בגיד הנשה. חכ״א כלל כ״ח או׳ ב׳ ביא״ב בשפ״ז או׳ ד׳ ועיין לקמן סי׳ ס״ה סעי׳ ז׳. (ט) שם. ומוציאין ממנו כל החוטין וכו׳ עיין לקמן סעי׳ יו״ד ומשם ואילך. (י) [סעיף ג׳] הושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב והוציאו וכו׳ קודם שחיטה אבל אם לא הוציאו ניתר בשחיטת הבהמה. ב״י. ט״ז סק״ד. ש״ך סק״ו. פר״ח או׳ ח׳ הל״פ בסעי׳ ג׳ שפ״ד או׳ ו׳ והכריתי או׳ ז׳ כתב דזה תליא במחלוקת דסעי׳ הקודם לדעת הראשון שחיטה מתיר ולדעת הרמב״ם אינו מתיר. אבל הב״י כתב דגם לדעת הרמב״ם שהיא דיעה שנית של סעי׳ הקודם הכא שרי וכ״כ הש״ך שם. וכ״כ הפר״ח שם דזה לכ״ע שרי. וכ״כ זב״צ או׳ ג׳. (יא) [סעיף ד׳] איזהו חלב כל שהוא תותב. היא שמלתו מתרגמינן היא תותביה. כשמלה הוא פרוש על הקרב. רש״י חולין מ״ט ע״ב. ש״ך סק״ז. שפ״ד או׳ ז׳ ור״ל פרוש ויושב על הקרב והיינו שקרום מפסיק בינו ובין הבשר וכמ״ש הטור וכן פי׳ הרשב״א בתה״ב דף ל״ז ע״א. ובכלל הקרב הוא הכרס והמסס ובית הכוסות. פר״ח או׳ ט׳ ועיין לקמן סעי׳ ח׳. (יב) שם. קרום ונקלף. קרום דק יש עליו ונקלף הקרום מעל החלב שאינו אדוק בו כ״כ. רש״י שם. ש״ך סק״ח. והטור כתב קרום ונקלף פי׳ שהוא פרוש על הקרום בענין שכשנקלף הקרום נקלף עמו. וכתב הב״ח דמה שפירש״י הוא אליבא דר׳ ישמעאל אבל אליבא דר״ע גם רש״י יפרש כן כדברי הטור שהוא קרום תחתון שהחלב פרוש על הקרום וכתב וכ״נ עיקר. וכ״כ הט״ז סק״ה. פר״ח או׳ יו״ד. (יג) שם. ושלא יהא בשר חופה אותו. שאם הבשר חופה אותו אינו חלב אפי׳ היה תותב ומותר לדברי הכל. ב״ח. (יד) [סעיף ה׳] האליה מותרת ובלבד שינקר וכו׳ דלא אסרה תורה אלא חלב סתם וזה מקרי חלב האליה אבל מה שדבוק על צד פנים של האליה הוא חלב גמור ואינו בכלל חלב האליה דלשון חלב האליה היינו האליה עצמה וחלב זה לשון מיטב הוא. ט״ז סק״ו. (טו) שם הגה. גם צריך להסיר חוטי האליה וכו׳ ומיירי גם בשור ועז דאע״ג דליכא בהו חלב מ״מ חוטין הללו יונקין מחלב הכליות וכן נהגו המנקרים לנקר תחת האליה של שור וכשב ועז מפי הטבעת ולפנים. שו״ג או׳ י״ד. זב״צ או׳ ד׳. (טז) [סעיף ו׳] חלב הכסלים וכו׳ בגמ׳ חולין צ״ג ע״א. האי תרבא דקליבוסתא אסור וענוש כרת וזהו חלב שעל הכסלים. ופירש״י תרבא דקליבוסתא עצם קטן הוא ומונח על עצם שקורין הנק״א ומחובר לחולית האליה מלמעלה ועליו יש חלב תחת ראש המותן שקורין לונבי״ל. והרמב״ם כתב פ״ז מה׳ מ״א חלב שבעיקרי הירכות מבפנים חייבים עליו כרת והוא החלב שעל הכסלים. והרי״פ פי׳ תרבא דקליבוסתא היכא דלייפין אטמתא וזהו חלב הכסלים. וכתב הר״ן שמה שאמרו וזהו חלב שעל הכסלים לאו למימרא שזה הוא עיקר חלב שעל הכסלים אלא לומר שאף זה מחלב שעל הכסלים. ב״י. ודא ודא חד שיעורא הוא שבסוף עצם השלישי הנקרא קולית יש עליו עוד עצם כנקבות בזכרות והוא המחבר הירך עם הגוף ואתו לפרושי דחלב הכסלים המפורש בתורה בפ׳ ויקרא ואת שתי הכליות ואת החלב אשר עליהם אשר על הכסלים וכו׳ מתפשט עד לשם. שו״ג או׳ ט״ו. (יז) _ (יח) שם. וקרום שעליהם אסור. שם בגמ׳ חמשה קרמי הוו תלתא משום תרבא ותרי משום דמא דטחלי דכפלי (דהכסלים) ודכולייתא משום תרבא דביעי ודמוקרא (שעל המוח) משום דמא. ב״י. שו״ג או׳ ט״ז. ועיין לקמן סי׳ ס״ה סעי׳ א׳. (יט) [סעיף ז׳] חלב שתחת המתנים אסור. עיין בטור וב״י מה שהאריכו בזה. (כ) שם הגה. וסדר ניקור אלו החלבים וכו׳ ועיין בלבוש ססי׳ ס״ה שכתב סדר הניקור קחנו משם. (כא) שם בהגה. צריך ראיה מן הבקי בניקור וכו׳ ר״ל אחר שיהיה בקי בדיני ניקור אז ילך אצל הרב הבקי בניקור לראות בעיניו כיצד הסדר וחתיכת הבשר במקום שצריך לחתוך ולהוציא משם הגידים והחלבים ומקום גיד הנשה ויקח שטר ראייה מן הרב הבקי בניקור שהוא ג״כ נעשה בקי ואח״כ נותנין לו לנקר. וכן המנהג פה עה״ק ירושת״ו שאין נותנין לנקר אלא למי שיש בידו כתב ראייה מן הרב שהוא אומן ובקי. (כב) שם בהגה. אבל בחצי הבהמה של פנים אין בהם מחלבים אלו רק קצת וכו׳ ועל דבר הבשר שבין צלע י״א לי״ב בודאי יש שם חלב ופה המנקרים בשר האחוריים מנקרים את זה ולא הקצב וידוע שיש שם חלב הן לצד הגב והן לצד מטה לצד הבטן ואם אין שם בעיר מנקרים היודעים לנקר אחוריים יעשו הצלע רק אחד עשר צלעות. נוב״י מה״ת חי״ד סי׳ ל״א. ועיין בתשו׳ חת״ס חי״ד סי׳ ס״ח שכתב בזה דודאי הבשר הזה צריך קצת ניקור ומפשיטים השלי״ם העור הדק מעליו שהוא קרוב לחלב הכסלים ומכ״ש בשר שסמוך לבטן שקרוב מאד לחלב הפריסה וצריך השגחה להפשיט משם השלי״ם ההוא והקצבים הישראלים בקיאים ואומנים בזה וכן מנקרים איזה גידי הדם בין צלע לצלע היורדים מהחזה וגם בזה בקיאים אך במקומות שאוכלים חלק האחוריים וממונים מנקרים בקיאין ע״ז אז מניחים אפי׳ צלע הי״ב לאחוריים ומוסרים אותו למנקרים ואין לקצבים אלא י״א צלעות בחלק הפנים ואין עליהם לנקר שום ניקור אבל במקומות שאין אוכלים אחוריים מפני טורח הניקור א״כ הבשר הנ״ל שניקורו קל ואין בו טורח וגם אינו חמור כ״כ והקצבים מנקרים אותו נאמנים עליו יעו״ש. והב״ד פ״ת או׳ ג׳ ופה עיה״ק ירושת״ו אין אוכלים חלק האחורים של כבשים ועזים רק של בקר מפני שהם ממון ישראל ויש הפסד גדול בדבר ויבא המנקר הבקי ומוסמך לנקר אותם בחנות של קצבים ואח״כ מוכרים הבשר אבל מה שצריך לנקר מחלק הפנים של כבשים ועזים כנז״ל מנקרים הקצבים בעצמן מיהו אין נותנין רשות למכור בשר כ״א עד שיתלמד לנקר מחלק הפנים של כבשים ועזים ניקור הנז׳ וגם שלא יצא עליו שם רע מעולם. ועיין לקמן או׳ נ״א ובהגה שבסוף סי׳ זה. (כג) שם בהגה. ויש נוהגים להפריד ג״כ הבשר הנדבק שם וכו׳ וכ״ה מנהג הספרדים. (כד) [סעיף ט׳] חלב הדבוק לכרס שתחת הפריסה וכו׳ פי׳ קרום פרוס על הכרס וקורין אותו טרפה ליל״ך בל״א או נע״ץ ותחת אותו הקרום יש חלב דבוק בכרס עצמה ואסרו ר׳ אפרים ור׳ יואל התירו והאריך במרדכי בראיותיהם וק״ל כר׳ אפרים. ט״ז סק״ז. לה״פ או׳ י״א בל״י או׳ ז׳ ביא״ב בשפ״ז או׳ י״ג. ומ״ש וק״ל כר׳ אפרים הוא ע״פ מה שפסק הש״ע והגה כר׳ אפרים ורק בני ריינוס נוהגים כר׳ יואל וכמ״ש בהגה. (כה) שם הגה. וכן המנהג בכל מקום מלבד בני ריינוס וכו׳ ולד״ה צריך להסיר הקרום שתחת המכסה ולא נחלקו אלא בחלב שתחת אותו קרום. ב״י בשם המרדכי. וכ״כ ד״מ או׳ ג׳ ש״ך ס״ק י״א. פר״ח או׳ י״ג. לה״פ או׳ י״ב. בל״י או׳ ח׳ ביא״ב בשפ״ז או׳ י״ד. (כו) שם בהגה. מלבד בני ריינוס וכו׳ ואם רצו לבטל מנהגם ולנהוג מכאן ואילך לחומרא רשאין לעשות כן ואין בזה משום לעז וזלזול לראשונים. כנה״ג בהגב״י או׳ מ׳ בשם כמה גדולים ודלא כיש שכתב שאינם רשאים לבטלו. בל״י שם. ביא״ב שם. ועיין בדברינו לאו״ח סי׳ תקפ״ב או׳ ל״ח ובסי׳ תס״ח או׳ ס״ה. (כז) שם בהגה. ובכל מקום שנוהגין בו איסור דינו כשאר חלב לבטלו בששים. ומ״מ אין אומרים בו חתיכה עצמה נעשית נבילה להצריך ס׳ נגד כל החתיכה שזה החלב דבוק בה אם אין בה עצמה ס׳ מאחר שרוב הפו׳ ס״ל דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא בבשר בחלב כר׳ אפרים לקמן סי׳ צ״ב. וכ״כ רש״ל פא״ט סי׳ נ״ד. ט״ז סק״ח. דמש״א דף קכ״א ע״א. כנה״ג בהגב״י או׳ נ״ב. בל״י או׳ ט׳ וכתב ודלא כפר״ח דכתב דאמרינן בזה חתיכה עצמה נ״נ. כריתי או׳ י״א. מש״ז או׳ ח׳ ביא״ב בשפ״ז או׳ ט׳ והיינו לדעת הסוברים דבכל האיסורים אמרינן חנ״נ בזה לא אמרינן אבל לפי פסק הש״ע לקמן סי׳ צ״ב סעי׳ ד׳ בלא״ה לא אמרינן חנ״נ אלא בבשר בחלב כאשר יבואר שם בס״ד. (כח) ומ״מ כתב שם רש״ל שלענין מה שאנו ק״ל חלב טהור סותם הנקב כדאיתא רסי׳ מ״ו אף חלב זה אינו טהור לענין שיוכל לסתום נקב כיון דלר׳ אפרים חלב מה״ת הוא וענוש כרת. ט״ז שם. פר״ח או׳ י״ד. לה״פ או׳ י״ג. בל״י שם. אבל לבני ריינוס שאוכלים אותו סותם כמ״ש לעיל סי׳ מ״ח או׳ י״ב יעו״ש. (כט) וכתב ב״י בשם האגודה בערפור״ט נוהגים לאסור ובשאר קהלות נוהגין להתיר אמנם אלו אין נמנעין מכלים של אלו ומבשוליהם אך הכרס אין אוכלים בבואם לקהלות עכ״ל. והב״ד הט״ז סק״ט והש״ך ס״ק י״ב ועי״ש מ״ש בזה. ולי נראה לפרש דמ״ש אין נמנעין וכו׳ היינו תבשיל בעלמא דאין בו כרס משום דלא בכל פעם אוכל אדם כרס כ״א פעם א׳ בשנה ואזלינן בתר רובה אבל תבשיל שיודעין שיש בו כרס אין אוכלין. (ל) [סעיף יוד׳] קרום שעל דד הטחול והוא הצד הגס וכו׳ פי׳ בכל מקום הן צד הנגלה הן צד הנסתר דהיינו במקום שדבוק לכרס. ט״ז סק״י. פר״ח או׳ ט״ז. לה״פ או׳ ט״ז בל״י או׳ י״א. ור״ל דחלק העב מטחול דבוק לכרס ושם אין כולו דבוק אלא קצת רוחב שם דבוק וקצת שם גופא אין דבוק. מש״ז או׳ יו״ד. ביא״ב בשפ״ז או׳ י״ז. ועיין לעיל סי׳ מ״ג או׳ ה׳. (לא) ואם ניקב הכרס אין מועיל סתימת הטחול דלא כיש מי שהתיר בזה. ט״ז שם. לה״פ שם. וכ״כ לעיל סי׳ מ״ח או׳ י״ג בשם כמה פו׳ יעו״ש. (לב) שם. חייבין עליו. היינו כשיש חלב דבוק בכזית דקרום עצמו אינו אסור רק בחמת חלב הדבוק בו. כריתי או׳ י״ג. (לג) שם. והחוטין שבתוכו אסורין וכו׳ פי׳ מדרבנן וכן כל שאר החוטין האסורין משום חלב אינו אלא הרחקה מדרבנן דחלב אסרה תורה ולא חוטין. פר״ח או׳ י״ז. ואם נצלה או נמלח הטחול בלא ניקור ית׳ לקמן סי׳ ע״ד או׳ ג׳ ואו׳ ד׳ יעו״ש. (לד) [סעיף יא׳] נוטל ראש הגיד וכו׳ וצריך להזהיר השוחטים (ר״ל הקצבים) לנקר כל הטחולים בעודם לחים וסמוך להוצאתם מן הבהמה כדי שיקל בידיהם המשכת אותם החוטים לבלתי יכרתו באמצעם. תשו׳ דבר שמואל סי׳ שנ״ש. לה״פ או׳ ט״ז. בל״י או׳ י״ב. מחב״ר או׳ י״א. ביא״ב בשפ״ז או׳ י״ח. (לה) ולא הצריכו חטטה בחוטין שבתוכו שכך קבלו שאין בהם חשש חלב כלל. דב״ש שם. מחב״ר או׳ ט׳. (לו) לרובא דרבוותא איסורא דהני חוטי מדרבנן ונקטינן בספיקן לקולא. דב״ש שם. מחב״ר או׳ יו״ד. (לז) שם. ונמשכים עמו ג׳ חוטין שבתוכו וכו׳ ראיתי אומן בקי בזה שהיה חותך קצת בשר סביב הטחול ואח״כ מושך ראש הגיד ובזה נקל שימשכו עמו כל החוטין הדקין ולא יפסק שום א׳ מהם. מחב״ר או׳ ח׳ בשם מוהר״א אזולאי בהגהו׳ כ״י. זב״צ או׳ ה׳. (לח) [סעיף יב׳] הכוליא יש עליה ב׳ קרומים וכו׳ ויש מחמירין לחטט אחריו. וכן נהגו להחמיר בכל גבולנו לחטט אחריו ולנקר כל לובן שבכוליא. שו״ג או׳ ל״ד. וכ״כ זב״צ או׳ ו׳ שכן מנהג עיר בגדאד יע״א. (לט) שם בהגה. יתרת הכבד יש מצריכין לנקר קרום העליון שלצד הכבד וכו׳ ואם נתבשל חצר הכבד עם שאר בשר ולא ניטל הקרום שלו ואין בחתיכה עצמה ס׳ נגד הקרום הדבוק בה אמרינן חנ״נ וצריך ס׳ נגד כל החתיכה. רש״ל פ׳ נ״ה סי׳ ד׳ ט״ז ס״ק י״א. לה״פ או׳ י״ז. בל״י או׳ י״ג. ביא״ב בשפ״ז או׳ י״ט. והיינו לדעת הסוברים דבכל האיסורים אמרינן חנ״נ כמ״ש לקמן סי׳ צ״ב סעי׳ ד׳ אבל לדעת הש״ע שם דלא אמרינן חנ״נ רק בבשר בחלב א״צ ס׳ רק נגד הקרום הדבוק בה אבל מ״מ החתיכה עצמה אסורה דלא כמ״ש שם בש״ע וכאשר יבואר שם בס״ד. (מ) שם בהגה. אבל המנהג לנקר ולהסיר שני קרומים דלמא אתי למטעי ובדיעבד א״צ ס׳ רק נגד צר הכבד. ט״ז ס״ק י״ב. פר״ח או׳ י״ט. לה״פ או׳ י״ט. בל״י או׳ ט״ו. ביא״ב בשפ״ז או׳ כ׳ זב״צ או׳ ז׳ ור״ל כיון דגזירה הוא דלמא אתי למטעי דיעבד אין איסור. מש״ז או׳ י״ב. ביא״ב שם. (מא) [סעיף יג׳] חוטין שבעוקץ וכו׳ ר״ל שראשי החוטין הללו מתחילין מן העצם המחבר השוק עם הגוף ועצם זה הוא הנקרא הנקא בלע״ז. שו״ג או׳ מ״א. (מב) שם. וראשו האחד מחובר לשדרה. ר״ל ראשו של כל אחד ואחד מחמשה חוטין הללו. שו״ג או׳ מ״ב. (מג) שם בהגה. ויש מקילין באלו החוטין וכו׳ וטוב להחמיר. והיינו דלדעת המחמירין צריך לחטוטי בין בעיקרן של אלו החוטין בין בסופן עד שהן כלין ולדעת המקילין א״צ לחטט כ״א בעיקרן בלבד. שו״ג או׳ מ״ה. (מד) שם בהגה. וטוב להחמיר. וכן המנהג לחטוטי בין בעיקרן בין בסופן. שו״ג או׳ מ״ג. (מה) [סעיף יד׳] חלב הקיבה שעל הקשת אסור וכו׳ פירש״י הקיבה עשויה כקשת מבחוץ היינו שעל הקשת ומבפנים לעיגול היינו שעל היתר והרמב״ם פירש שעל היתר היינו חוט משוך כמו יתר. ש״ך ס״ק י״ג. פר״ח או׳ כ״א. ועיין לעיל סי׳ מ״ח סעי׳ א׳ ובדברינו לשם בס״ד. (מו) שם. ושעל היתר אסור ממנהג וכו׳ כ״כ רש״י חולין ן׳ ע״א דלדידן תרווייהו אסירי דבתר בני בבל גררינן דאנן בני גולה אנן. וכ״פ הרא״ש ורי״ו וכ״ד סמ״ג וסמ״ק כמ״ש בב״י ולכן חשש להם הש״ע לכתוב רק ושעל היתר אסור ממנהג וכו׳ ורמ״א כתב שבמדינא אסור וכמ״ש באו׳ שאח״ז. (מז) שם הגה. וי״א שמדינא אסור ולכן אין להקל בו. כלומר אם לא היה אסור מדינא דאנן גררינן אחר בני בבל אלא ממנהג לבד המיקל לאכלו לאותו חלב אינו מפסיד אבל כיון דמדינא אסור אין להקל בו. שו״ג או׳ מ״ח. (מח) [סעיף טו׳] חלב שעל הדקין אסור וכו׳ ויר״ש יצא ידי שניהם לגרור אורך אמה מכאן ואורך אמה מכאן. מפשט לשון זה משמע דצריך לגרור כל החלב שעל שתי אמות הנז׳ ומ״ש בהגה וא״צ להסיר רק הקרום עם הדבוק בו שעל אורך אמות אלו וכו׳ הוא מיקל על דברי הש״ע וכ״מ מדברי השפ״ד או׳ י״א. ועיין באו׳ שאח״ז. (מט) שם בהגה. וא״צ להסיר רק הקרום עם הדבוק בו שעל אורך אמות אלו וכו׳ בתשו׳ שב יעקב סי׳ כ״ו השיג על הגה זו ומסיק דריש מעייא לפירש״י שהוא תחלת יציאתן מן הקיבה שם גם השומן שתחת הקרום אסור רק לפי׳ הגאונים שהוא סוף המעיים דהיינו תחלת המעי שיוצא בו הרעי שם השומן שתחת הקרום שרי יעו״ש. וכן במשנה למלך פי״ג משגגות האריך המגיה שם בזה ומסיק דבאמה שלצד הקבה שזהו דעת רוב הפו׳ בריש מעיא נהוג עלמא לגוררו לגמרי אבל לצד הכרכשתא לא נהוג לגרור רק מלמעלה יעו״ש. מיהו הפליתי או׳ ו׳ האריך הרחיב בענין זה וכתב להשיג על דברי שב יעקב הנז׳ וליישב דברי מור״ם ז״ל יעו״ש וכ״ה נמי דעת השפ״ד או׳ י״א כדברי מור״ם ז״ל וכ״פ חכ״א כלל כ״ח או׳ ח׳ והרב ערוך השלחן או׳ מ׳ כתב אחר שהביא דברי הפו׳ המסכימים לדברי מור״ם ז״ל דמלשון הרא״ש משמע דבאמת אלו כל החלב אסור יעו״ש. נמצא דדבר זה בפלוגתא שניא והיכא דנהוג נהוג. ולענין אם חלב זה סותם כבר כתבנו לעיל סי׳ מ״ו או׳ ט״ו ואו׳ ט״ז יעו״ש. (נ) שם בהגה. ונהגו במדינות אלו להסיר הקרום שעל כל הדקין וכו׳ וכן המנהג פה עה״ק ירושת״ו לנקר כל פני הדקין בין בכבש ועז וטלי וגדי. שו״ג או׳ או׳ נ״ד. ור״ל אף הספרדים כמבואר בדברי הרב הנז׳. (נא) בעה״ק ירושת״ו בזמן הרב המופלא כמהר״א יצחקי ז״ל הסכימו שלא ימכרו בחנות כ״א בשר מנוקר שעד אותו זמן היו מוכרים הבשר בלתי ניקור זולת הקונה היה מוליך הבשר אצל המנקר ומנקרה ורבני הדור נתברר להם שכמה פעמים נכשלו בני אדם לאכול הבשר בלי ניקור וע״ז נתוועדו יחד ועשו הסכמה בכל מיני חומרות ואלות ושמתות שלא ימכרו בחנות בשר בלתי מנוקר. אדמת קדש ח״א סי׳ ט״ז. ועיין לעיל או׳ כ״א ואו׳ כ״ב ובהגה שבסוף סי׳ זה. (נב) שם בהגה. אבל יש להחמיר וליקח הקרום משני צדדיו גם בכבש. עיין פ״ת או׳ ו׳ מ״ש בשם עה״ג סי׳ ס״ו ועיין לקמן סי׳ ק״ה סעי׳ ט׳ שיש חילוק בין דברי הש״ע לדברי מור״ם ז״ל אי בעינן ס׳ בכל חתיכה וחתיכה נגד האיסור או בכל החתיכות יעו״ש ובדברינו לשם בס״ד. (נג) [סעיף יז׳] נהגו מנקרי הבשר לנקר בסכין א׳ וכו׳ וחלב גמור אסור לחתוך בסכין שחותכין בו בשר ויש להזהיר למנקרי בשר בזה. שפ״ד או׳ י״ד. חכ״א כלל מ״ז או׳ ה׳ זב״צ או׳ ח׳ אלא יגררו אותו בענין שלא יהיה בו דוחקא דסכינא ובדיעבד ידיחו וישפשפו אותו המקום היטב ולא סגי בהדחה לבד דדוקא בדם מהני הדחה דנוח להעבירו משא״כ בחלב. חכ״א שם. (נד) [סעיף יט׳] על אלו הדברים אם נעשו לא נאסר הבשר. משום דלא אסרינן ליה אלא משום שמא ישכח מלשפשפו היטב. ט״ז ס״ק י״ד. לה״פ או׳ כ״ג. ביא״ב בשפ״ז או׳ פ״ד. (נה) שם. אלא מלמדים אותו וכו׳ ומה״ט פסק בתשו׳ עה״ג סי׳ ט״ו בטבח שמכר בשר שלא הודח ולא נמלח יותר מג׳ ימים אחר השחיטה שא״צ להעבירו רק מלמדין אותו וכו׳ אם לא משום גדר יעו״ש. פ״ת או׳ ח׳ ועיין לקמן סי׳ ס״ט סעי׳ י״ב וסעי׳ י״ג. (נו) [סעיף כ׳] אין מולחין וכו׳ ויש מי שאוסר עד שיסיר ממנו כדי קליפה. ומיהו לקמן סי׳ ק״ה סעי׳ ט׳ כתב כדי נטילה וית׳ בדברינו לשם בס״ד. (נז) שם בהגה. מאחר שיש מתירין אפי׳ בלא קליפה וכו׳ פי׳ במליחה אבל בבישול ודאי צריך ס׳ ואמרינן בו חתיכה עצמה נעשית נבילה. ט״ז ס״ק ט״ו. ובענין חנ״נ עיין לקמן סי׳ צ״ב סעי׳ ד׳. (נח) [סעיף כא׳] טבח שדרכו לנקר בשר וכו׳ אם הוא כשעורה מעבירין אותו. ומשמע דכשעורה להעבירו צריך במקום אחד. ער״ה או׳ יו״ד. זב״צ או׳ ט׳. (נט) מנקר שנטל קבלה על סדר הניקור ומצאו אחריו חלב וקצת מן הבשר הנ״ל שניקר נאכל והבשר שהיה בעין אף שהיה מלוח היו חתיכות שלימות ויש בכל חתיכה ס׳ נגד החלב שבו אך הבשר שכבר נתבשל נחתך לחתיכות קטנות ואפשר שלא היה ס׳ בכל חתיכה. הכלים שנתבשל בהם בשר שניקר קודם אותה חתיכה שנמצא בה חלב בודאי מותרים דאמרינן השתא הוא דאיתרע כמ״ש הש״ך סי׳ א׳ סק״ח ובסי׳ קי״ט סק״ל אך הכלים שנתבשלו בהם חתיכות שניקר אותם אחר שניקר החתיכה שנמצא בה חלב אסורים אם יש לספק שאין בכל הקדרה אף עם המרק ושאר דברים ס׳ נגד החלב אבל אם זה ברור דבכל הקדרה יש ס׳ אלא שיש ספק שמא אין בחתיכה עצמה ס׳ יש להתיר משום ספיקא דרבנן. שו״ת גבעת שאול סי׳ י״ב. פ״ת או׳ ט׳. (ס) שם הגה. וחזרתו לכשרותו וכו׳ עיין ב״י בסי׳ זה ולקמן בש״ע סי׳ קי״ט וחו״מ סי׳ ל״ד סעי׳ ל״ד יעו״ש. (סא) שם בהגה. ומנהג כשר הוא שהטבח המוכר בשר ינקרנו קודם וכו׳ וכ״ה המנהג בעה״ק ירושת״ו כמ״ש לעיל או׳ נ״א יעו״ש. (סב) ומשמע בב״י דהנשים יכולות לנקר הבשר וכ״ה המנהג בעיר בגדאד יע״א ואגפיה ונראה דה״ד באשה חכמה ויר״ש דלא לכל מוסרים איסור חמור כזה שיש בו לאו וכרת וזה שכתבנו למקום שיש להם מנהג כזה אבל פה עה״ק ירושת״ו המנהג שלא לנקר אלא אנשים יר״ש שיש להם כתב קבלה מהרב כמ״ש לעיל או׳ כ״א ואו׳ כ״ב יעו״ש. ועיין לקמן או׳ כ״ז.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Tur

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון