×
Mikraot Gedolot Tutorial
טור
פירוש
הערותNotes
E/ע
טור אורח חיים תקמ״חטור
;?!
אָ
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) לא חל וכו׳ ולא תשנה כסותו וכו׳. אף דשאר אבל משנה ברגל מכל מקום זה שלא התחיל עדיין אבילות אין לנהוג כן ברגל (ר״מ מלובלין ק״ז), ועיין סימן קל״ג ס״ק י׳ מדין מדלקת נר בחדר שמת המת ברגל ומדיני קידוש: (ב) מיום טוב שני וכו׳. אפילו מיום טוב שני של ראש השנה (אחרונים): (ג) שבצינעה והם תשמיש המטה ורחיצה ותלמוד תורה כמו שכתב ביו״ד סימן ת׳, אך צריך עיון כיון דלקצת פוסקים בטור שם הוי ללמוד בפרהסיא ואף דלא קיימא לן הכי מכל מקום ברגל אפשר לסמוך על הפוסקים דאין נוהג אפילו דבר שבצינעה ברגל, ומגן אברהם כתב דאסור לחזור הפרשה דאין חיוב לחזור פרשת המועדים כמו שמבואר סוף סימן רפ״ה, עד כאן, משמע דסבירא ליה בפשיטות דאסור בתלמוד תורה וצריך עיון ועיין ס״ק שאחר זה: (ד) אנינות נוהג וכו׳. ובלילה חייב לקדש ולברך המוציא וברכת המזון אך סדר הגדה בליל פסח יאמר אחר לפניו והוא ישב וישמע מפיו (מהר״מ מלובלין [סימן ק״ז]), עיין (ס״א סק״ד) [יו״ד סימן שמ״א סעיף ה׳] אונן ברגל אסור בתלמוד תורה וכל שכן שאסור לעלות לתורה (מגן אברהם):
(ה) והוא רוצה וכו׳. ומגן אברהם כתב דאף שאין רוצה לקוברו חל עליו אם לא שאי אפשר לקוברו מחמת יום אידם או אונס אחר לא חל עליו דין אנינות דדמי למי שהוא בתפיסה ביו״ד סימן שמ״א:
(ו) מלאכתו נעשית וכו׳. יראה לי דשותף של אבל שמת לו מת בחול המועד ראשון מותר לעסוק בחנות מיד כמו בשאר אבילות:
(ז) ואין צריך לנחמו וכו׳. וכן אין לנחם האבל בערב שבת שאחר הרגל דקודם ברכו בכהאי גוונא אם כבר עברו שבעה ימים למיתת המת (מצאתי בשם תוספות יום טוב), וכן אם יהיה יום טוב אחרון בערב שבת אף שאין שבעה למיתת המת (ט״ז ריש סימן תקכ״ו), אך מה שכתב שם דשלא כדין הורו לומדי קהילה קדישא פרנקפורט שהצריכו לאבלים עטיפת ראש ושינוי מקום, ולעניות דעתי ליישב דמיירי בעטיפת שעושין כל שלושים כמו שכתב הש״ך בסימן ת׳ וכן בשינוי מקום אף שבא אחר ברכו כיון שנוהגין בו כל שלושים לא הוי דבר בפרהסיא ואף שלא התחיל בחול לשנות שכתבתי בריש סימן זה שאין לשנות ברגל מכל מקום בשבת סבירא ליה שיש לשנות:
(ח) שעה אחת וכו׳. פירוש שעה מועטת (מצאתי כתוב): (ט) לרחוץ ולספר וכו׳. כן הוא בכל ספרי שולחן ערוך, ומה שכתב ואין צריך להמתין עד הלילה צריך לומר דקאי ארחיצה דמותר בלילה, וכהאי גוונא פירש בית יוסף דברי הטור ריש דף שע״ו כנזכר לעיל ודלא כר״מ רבק״ש דמוחק תיבת ולספר, ומה שכתב דליתא במרדכי והגהות אשירי לא קשה מידי דרמ״א לטעמיה ביו״ד סימן שנ״ט סעיף ג׳ דאין לספור סמוך לערב ועוד דסבירא ליה דהם למדו רחיצה מתספורת כמו שכתב בדרכי משה. עוד כתב הר״מ דמה שכתב ואין צריך להמתין וכו׳ פירוש וירחץ בצונן, עד כאן, ואם כוונתו שרמ״א לא מתיר בערב יום טוב אלא בצונן אשתמיט ליה דברי דרכי משה ביו״ד שכתב שם בשם תרומת הדשן סימן רפ״ז דמתיר אף בחמין אנן נוהגין ואם כוונתו על יום טוב עצמו דכתב רמ״א בסימן תקי״א דנוהגין לאסור רחיצת חמין וקשיא ליה מאי דקאמר ואין צריך להמתין הא איסור הוא לכך פירש דירחוץ בלילה בצונן וכן משמע במגן אברהם והוא תמוה הא גם אפילו באין ערב יום טוב שרי בצונן בשביעי לאבילות אפילו ביום כמו שכתב הש״ך סימן שפ״א, ובאמת לא קשה מידי מסימן תקי״א דבכהאי גוונא שם מותר אף בחמין, גם יש לומר דרמ״א אשמעינן כיון דאין איסור רחיצת חמין ביום טוב רק משום חומרא וגזירה הוה אמינא דטוב יותר להתיר ביום טוב מלהתיר לרחוץ בערב יום טוב באבילות קא משמע לן דלא. וראיתי בשיירי כנסת הגדולה שתמה על רמ״א ביו״ד שהוציא דין זה דאסור לספר עד סמוך לחשיכה מהר״י מינץ סימן ד׳ ובמהר״י מינץ מבואר דמותר לגלח כל היום לכך האריך דנדחק להוציא דברי רמ״א ממשמעותן דמה שכתב ביו״ד סמוך לחשיכה קאי על רחיצה וכיבוס אבל גילוח מותר, עד כאן, ואינו נכון למעיין בלשון רמ״א שם גם אם כן יציבא בארעא וכו׳ דגילוח ודאי חמיר מכיבוס וכן בב״ח וכל אחרונים מבואר שדעת רמ״א דאסור בגילוח וכמבואר ברמ״א ולבוש כאן גם לא דק דרמ״א לא הוציא ממהר״י מינץ אלא דבערב פסח עדיף לגלח קודם חצות וסמך עליו בזה אבל בשאר ערב יום טוב פסק בהדיא כמהרי״ו סימן י׳ דאסור בגילוח עד ערב וכן מבואר בדרכי משה ליו״ד, ובספרי ליו״ד העליתי נמי שדברי רמ״א נכונים הם כמו שכתבתי דמותר לרחוץ בערב פסח תיכף עד אחר חצות, והש״ך שהשיג עליו לא דק בזה כי הוא הבין שרמ״א הוציא זה ממהר״י מינץ ולכך תמה עליו עיין שם וליתא דרמ״א פסק בזה כתשב״ץ שהביא בית יוסף ואור זרוע וכמו שכתב בדרכי משה להדיא, ומה שכתב הש״ך דהב״ח השמיט מדברי רמ״א דערב פסח מותר בכל לא דק דסמך על מה שכתב אחר כך בשם תשב״ץ דמותר וכל זה ברור למעיין ודו״ק כי דרכי לקצר בספר הזה, העולה מזה דאם חל שביעי בערב הרגל אסור בכל עד סמוך לחשיכה וסמוך לחשיכה מותר לגלח ולרחוץ בחמין אבל בערב פסח מותר לגלח קודם חצות ולרחוץ ולכבס תיכף אחר חצות: (י) אפילו פגע וכו׳. ואם גערו בו אף ביום שלושים מותר ועיין סימן תקל״א. כתב שיירי כנסת הגדולה על מה שכתב הטור ומיהו כתב הסמ״ק וכו׳ זה לשונו, וכן כתב ביו״ד סימן ש״ץ משמע דהכי סבירא ליה, ותימא איך סתם שלא כדעת הרא״ש דאוסר וכן פסק בשולחן ערוך, ויותר תימא על בית יוסף שלא ערער בזה כלום עד כאן לשונו, ותימא לתמיהותו דביו״ד סימן ש״ץ סתם הטור כהרא״ש גם אשתמיטתיה דברי ב״ח סימן שצ״ט דכתב דטור פוסק כהרא״ש ולא כתב מיהו כתב הסמ״ק וכו׳ אלא דנהג כמותו להקל שלא ישנו ממנהגם, ובזה ניחא לי קושיית בדק הבית לבית יוסף על הטור ודו״ק כי קיצרתי כיון דלדינא נוהגין כשולחן ערוך: (יא) אחר תפילות וכו׳. משמע דצריך להתפלל מנחה תחילה דאז חל עליו קדושת הרגל ודוקא בהיפך שרי שבאין לכבוד הרגל אבל שאר דיני אבילות כגון ישיבת קרקע וחליצת מנעלים נוהגין עד שתחשך (מגן אברהם), ועיין בראב״ן דף פ״ד דמשמע דלאחר תפילת מנחה הכל שרי:
(יב) אבל לדידן וכו׳. תימא ביו״ד סימן שצ״ט סעיף ה׳ כתב רמ״א על ויש מתירין סמוך לחשיכה וכן נוהגין, ותירצו הלבוש וב״ח וט״ז וש״ך ומגן אברהם דהכא לדינא ושם למנהגא דמשום כבוד יום טוב נוהגין להקל ובעיני תמוה לפרש דוחק זה ויותר תימא שראיתי בדרכי משה לשם וזה לשונו, כתב ר׳ איסרלאן הואיל ואנו נוהגין דאם הרגל מפסיק שבעה מותר לרחוץ בחמין אם כן אם מת בערב שבת ואותו שבת הוא ערב הרגל מותר לרחוץ בערב שבת עד כאן לשונו, ולדידן דנוהגין איסור רחיצה כל שלושים דינו כדין תספורת וכן נוהגין עד כאן לשון דרכי משה, הרי להדיא שכתב רמ״א דהמנהג להחמיר, וכן מבואר מדלא כתב בהגהות שולחן ערוך דין דתשמיש המטה דמותר אף במת בערב שבת אלא על כרחך סבירא ליה דהמנהג להחמיר לעולם, ועוד תימא דלקמן סימן תר״ו כתב רמ״א דמשום טבילות מצוה מותר בערב יום כיפור אלמא דבכל שאר ערב יום טוב אסור, לכן נראה לי פשוט וברור דחסר מדברי רמ״א ביו״ד הך מילי ולדידן דנוהגין וכו׳ אסור ועל זה כתב וכן נוהגין והיינו ממש כמו שכתב בדרכי משה הנזכר לעיל אלא דבעיני המון יהא זה לחידוש להגיה כל כך. אומר אני לרווחא דמילתא דיש לומר עוד דמה שכתב רמ״א וכן נוהגין היינו בקובר מתו שבעה ימים קודם הרגל דמותר סמוך לחשיכה דלדעה הראשונה אסור עד הלילה כמו שכתב הבית יוסף שם וכן מצאתי בפרישה שם, עוד יש לומר דמיירי אפילו תוך שבעה וקאי על רחיצת צונן דמותר אחר שבעה עיין מה שכתב הש״ך סימן שפ״א וכן יש לומר בכובס במים לבד דמותר נמי אחר שבעה כמו שכתב הש״ך סימן שפ״ט ס״ק ב׳, ולא קאמר אלא דנוהגין להתיר סמוך לחשיכה, אבל במים חמין וכיבוס בנתר ובורית אסור. כללא דמילתא דיש לנהוג לאיסור להלכה למעשה:
(יג) ושמיני עצרת חשיב כשבעה וכו׳. דוקא במת קודם הרגל חשבינן שמיני עצרת לשבעה אבל מת ברגל או בחול המועד לא חשבינן שמיני עצרת רק ליום אחד (ט״ז ומגן אברהם): (יד) דינו כדין וכו׳. נראה דאף שחל יום שלושים ביום טוב שני אחרון דעולה למנין שבעה לעיל סעיף ב׳ מכל מקום לא עדיף משבת דנמי עולה למנין שבעה ואפילו הכי נעשית רחוקה כיון שאינו נוהג אלא דברים שבצינעה אין גוררת אבילות: (טו) שבת עולה וכו׳. ואם הוא ערב הרגל הרגל מבטל ממנו גזירת שבעה ושלושים (יו״ד סימן ת״ב): רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tur
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×