×
Mikraot Gedolot Tutorial
טור
פירוש
הערותNotes
E/ע
טור אורח חיים תק״זטור
;?!
אָ
(א)  אופין בפורני ולא חיישי׳ לטרחא ובלבד שלא תהא חדשה דחיישינן שמא תפחת וימנע משמחת י״ט ומחממין חמין באנטיכי. (ב)  אף על פי שעצים שנשרו מן הדקל בי״ט או בשבת שלפניו אסור להסיקן אם נשרו בתוך התנור מרבה עליהם עצים מוכנים ומבטלן כיון דקליא לאיסוריה מותר לבטל איסור דרבנן ובלבד שלא יגע בהן עד שיתבטלו ברוב ואחי ה״ר יחיאל ז״ל כתב שאם נפלו בתנור בשבת אסור להסיקן בי״ט שלאחריו אפילו על ידי ביטול ברוב ולא דמי לנשרו בי״ט דבההיא ליכא אלא איסור דרבנן גזירה שמא יעלה ויתלוש אבל הנך שנשרו בשבת אסורין מדאורייתא בי״ט משום הכנה ובאיסור דאורייתא אין מבטלין איסור. (ג)  אסור ליקח עץ מבין העצים לחתות בו האש בתנור דהו״ל מתקן מנא. (ד)  תנור שנפל לתוכו מטיח הטיט אם אפשר לאפות ולצלות בו בלא גריפה אסור לגורפו אבל מותר להשכיב האש והאפר שבו כדי שיהא חלק ולא יגע בפת אבל אם צריך לגורפו אפילו אם אפשר לאפות ולצלות בו בלא גריפה ואינו גורפו אלא כדי ליפות הפת או הצלי שלא יגע בו הטיח ויחרך שרי ודוקא בתנורים שלהן שהיו מדבקין הפת סביבם ואין צריכין לגורפן אלא מהטיח שנופל לתוכו אבל בתנורים שלנו שמכבין הגחלים בגריפתן אם אפשר לאפות זולתה אלא שרוצה לגרוף כדי ליפות הפת אסור אבל אם א״א לאפות בלא גריפה מותר. (ה)  תנור וכיריים חדשים הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר אבל אין סכין אותן בשמן ולא טחין אותן במטלית ולא מפיגין אותן בצונן כדי לחזק אבל היסק ראשון מותר אף על פי שהוא חדש שאינו נגמר להתחזק עד שיפיגנו ואם צריך להפיגו כדי לאפות בו כגון שהוסק יותר מדאי יכול להפיגו בצונן ולכך היה אומר הר״ר מאיר מרוטנבורק שמותר לשרות במים המכבדת שמכבדין בו התנור אף על פי שמכבה. (ו)  מותר לאפות תנור מלא פת אף על פי שא״צ אלא פת אחד ופירש״י דוקא להם שתנוריהם היו קטנים והיו מדבקין הפת בדפנותיהן ומתוך שהוא מלא אין מקום לחומו להתפשט והפת נאפה יפה אבל בתנורים שלנו אין לאפות יותר ממה שצריך. (ז)  אסור לגבל טיט לטוח בו פי התנור אבל יכול ליקח מהטיט שעל שפת הנהר לטוח בו ובלבד שייחדו לכך מעי״ט שיציין אותו ואפר מותר לרש״י לגבלו ולטוח בו ולר״י אסור אא״כ נתן עליו מים מאתמול ור״ת פי׳ דאפר נמי אסור לגבלו ופירש הוא אפר מותר פי׳ להניחו על פי התנור כדי שישמור חומו אבל עפר אסור להניח עליו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) אופין בפורני ולא חיישינן לטרחא וכו׳ ברייתא ס״פ המביא כדי יין (ביצה לד.) אופין בפורני ומחממין חמין באנטיכי ואין אופין בפורני חדשה שמא תפחת ופירש״י פורני. הם תנורים שלנו הגדולים ופיהם בצדם ולא חיישינן לטרחא אם יש לו אוכלין הרבה דלא סגי ליה בתנור: שמא תפחת. ע״י שחדשה היא ונמצא טורח שלא לצורך והרמב״ם כתב בפ״ג דטעמא שמא תפחת ותפסיד הלחם וימנע משמחת י״ט וכך הם דברי רבינו וכתבו התוספות דהא דתניא אין אופין בפורני חדשה בפורני גדול מיירי שיש לחוש יותר שמא תפחת דאילו בפורני קטן משמע התם בגמרא דשרי: (ב) ועל מחמין חמין באנטיכי כתב הר״ן ואע״פ שמשמר חומו הרבה אפילו לאחר י״ט לא חיישינן דמיחזי כמאן דמחמם לצורך חול. וה״ה כתב בפ״ב פירוש אנטיכי יורה גדולה ואין חוששין שמא יאמרו לחול הוא עושה והכלבו כתב מחמין באנטיכי פירוש הוא כלי נחשת ואין חוששין לו משום צירוף: (ג) אע״פ שעצים שנשרו מן הדקל בי״ט או בשבת שלפניו אסור להסיקן וכו׳ בפ״ק דביצה (ד:) א״ר יוחנן עצים שנשרו מן הדקל בשבת אסור להסיקן בי״ט כלומר בי״ט הסמוך לו וכתב הרי״ף והרא״ש דטעמא משום הכנה דרבה ואם נשרו מן הדקל בי״ט אסור להסיקן בפ״ע משום דהו״ל נולד ואסרו להו רבנן גזירה שמא יעלה ויתלוש: (ד) ומה שכתב אם נשרו בתוך התנור מרבה עליהם עצים מוכנים ומבטלן וכו׳ שם א״ר מתנה עצים שנשרו מן הדקל בי״ט מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן והא קא מהפך באיסורא כיון דרובא דהיתרא נינהו כי קא מהפך בהיתירא קא מהפך כלומר שהאיסור בטל ברוב והא קא מבטל איסור לכתחלה ותנן אין מבטלין איסור לכתחלה הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלין ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא מיקלא קלי איסוריה ופרש״י והא קא מהפך באיסורא. כשמוליכין בתנור מזוית לזוית: בהיתירא מהפך. שהאיסור בטל ברוב ואהא דאמרינן מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן כתב הר״ן איכא מ״ד דדוקא כשיש בתנור עצים של היתר הא לאו הכי לא והכי מוכחי מקצת נוסחי דגרסי מוסיף ומרבה עליהם עצים מוכנים ואהא דאמרי׳ כיון דרובא דהיתרא נינהו כי קא מהפך בהתירא קא מהפך כתב מסתברא דדוקא בשאינו מכיר עצי האיסור לאחר שנתערבו הא מכירן אין ביטול מועיל להם שאין ביטול מועיל לדבר שהוא ניכר לעין: (ה) ואחי ה״ר יחיאל כתב שאם נפלו בתנו׳ בשבת אסו׳ להסיקן בי״ט שלאחריו וכו׳ אבל הנך שנשרו בשבת אסורין מדאורייתא בי״ט משום הכנה פירוש דאיתא בריש ביצה אמר רבה מאי דכתיב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו חול מכין לשבת וחול מכין לי״ט ואין י״ט מכין לשבת ואין שבת מכין לי״ט ומשמע מדברי התוס׳ דדרשא גמורה היא ומדאורייתא מיתסרא הכנה מי״ט לשבת ומשבת לי״ט: (ו) אסור ליקח עץ מבין העצים לחתות בו האש וכו׳ בפרק המביא כדי יין (ביצה לג:) דרש רבא אשה לא תכנס לדיר העצים ליטול מהם אוד ופירש״י אוד לעשות ממנו אוד לתנור פורגון בלע״ז וטעמא משום דלא ניתנו עצים אלא להסקה והרא״ש כתב שר״ת פי׳ משום דמיחזי כמתקן כלי לכבד בו את התנור וכ״כ בה״ג וכתב רבינו ירוחם דלפירש״י למאן דלית ליה מוקצה שרי ולפירוש ר״ת וה״ג אסור לכ״ע ופשוט הוא. והרמב״ם כתב בפ״ד לא תכנס אשה בין העצים ליטול מהם אוד לצלות בו וכתב ה״ה כבר נתבאר בפ״ב שקוץ רטוב אסור לצלות בו וקוץ יבש כתבתי שם שמותר ואפשר שאוד ר״ל לדעת רבינו עץ לח ורטוב שאינו ראוי להסקה בפ״ע אבל עץ יבש ודאי מותר וכ״כ הרשב״א והוא ז״ל פירש ליטול מהם אוד לתקן בו את האש שבתנור אא״כ הוכן מעי״ט עכ״ל.
ולי נראה דלהרמב״ם נמי אוד אפילו יבש אסור וטעמא משום דקוץ יבש לא חזי כל כך להסקה וטפי חזי לצלות בו ומש״ה שרי אבל עצים סתמן עומדין להסקה וכשמברר בי״ט מביניהן עץ דק הראוי לצלות בו מיחזי כמתקן כלי בי״ט ואסור אי נמי משום דלא התירו לטלטל עצים אלא להסקה כמבואר בדברי הרמב״ם ודייק רבא בלישניה דאמר לא תכנס לדיר העצים למימרא דטעמא משום דלא הוברר לכך מעי״ט:
(ז) תנור שנפל לתוכו מטיח הטיט וכו׳ בפרק המביא כדי יין תנן אין גורפין תנור וכיריים אבל מכבשים ופירש״י אין גורפין. אם נפל לתוכו מן הטפילה והטיח אין גורפין אותו דמתקן מנא הוא ואתי כרבנן דאמרי מכשירי אוכל נפש אסור: מכבשין. משכיבין את האפר והעפר שיהא חלק משפילו ומשווהו שלא יגע בפת שמדובק בדופנותיו וישרפנו. ובגמרא תני רב חייא בר יוסף קמיה דר״נ אם אי אפשר לאפות אלא א״כ גורפו מותר דביתהו דרבי חייא נפל לה אריחא בתנורא בי״ט אמר לה חזי דאנא ריפתא מעליא בעינא א״ל רבא לשמעיה טוי לי בר אווזא ואזדהר מחרוכא ופירש״י אם א״א וכו׳ מותר כר״י: ריפתא מעליא בעינא. כלומר גרפי התנור: טוי לי בר אווזא. צלה לי אווז בתנור שתנוריהם היו קטנים ופיהם למעלה ותולה הצלי לתוכה וסותם פיו והוא נצלה: אזדהר מחרוכא. שלא יתחרך כלומר גרוף את התנור שלא יהא בשוליו דבר גבוה כמו אריח או אבן שהוסק בתנור שנוגע בצלי ושורפו:
והרמב״ם כתב בפרק ג׳ אין גורפין תנור וכירים אבל מכבשין את האפר שבהן ואם אי אפשר לאפות בו או לצלות אא״כ גרף מותר וטעמו אכתוב בסימן תק״ט בס״ד. והר״ן כתב אם א״א לו לאפות אלא א״כ גורפו מותר דמדינא שרי כר״י אלא דהיכא דאפשר בלאו הכי אסור וכתב הרא״ש הך גריפה דשמעתין מיירי בשנפלו לתוך התנור מן הטפילה והטיח של תנור ואין צורך כ״כ בגריפה זו אלא שיהא הפת נאה שלא יגע בפת ושלא יגע בצלי ויחרך ואפ״ה התירוה דאין בה אלא איסור טלטול בעלמא אבל גריפה שלנו שמכבין את הגחלים אפשר שלא היו מתירין הני אמוראים בשביל פת אבל בתנורים שלנו א״א לאפות כלל בלא גריפה הלכך מותר ואפילו לרבנן דכבוי לצורך אוכל נפש מותר אף לרבנן עכ״ל.
וביאור דברי רבינו כך הם אם אפשר לאפות ולצלות בו בלא גריפה ולא יתחרך הפת או הצלי אסור לגורפו מפני שהוא מטלטלו שלא לצורך אבל מותר להשכיב האש והאפר שבו כדי שיהיה חלק ולא יגע בפת כלל אע״פ שאם היה נוגע בו לא היה כדי לחרכו אבל אם יש בטיח שנפל לתוכו כדי לחרך הפת או הצלי אם היה נוגע בהם אף על פי שבלא גריפה היה אפשר לאפות ולצלות בו כיון שהיה מתחרך מותר לגרפו דחשיב טלטול לצורך ומשמע מדברי רבי׳ דכי תנן משכיבין אאש ואפר קאי אבל טיח אינו משכיב כיון דאין בו לחרך הפת כי משכיב ליה הוי מטלטל שלא לצורך ואסור ואע״פ שרש״י כתב משכיבין את האפר והעפר מדנקט עפר משמע דאטיח קאמר דמשכיבין רש״י לטעמיה דלא אסר לגרוף אלא משום דמתקן מנא אבל לא משום טלטול דכיון דאית ביה צורך כל דהוא שלא יגע בפת חשיב לצורך לענין טלטול אף ע״פ שאין בו כדי לחרך ורבינו סובר כהרא״ש דטעמא דאין גורפין הוי משום טלטול ואם כן משכיבין נמי לא דהא מטלטל ומפני כך לא הזכיר גבי משכיבין אלא אש ועפר שהם מותרין בטלטול כנ״ל. ובס״ס זה אכתוב שר״ת פירש דהא דתנן אבל מכבשין אפי׳ בשהיה אפשר לעשותו מאתמול שרי:
גרסינן בפרק אין צדין דרש רב חסדא אחד סכין שנפגם ואחד שפוד שנרצם ואחד גריפת התנור באנו למחלוקת ר״י ורבנן וכתב הר״ן גריפת תנור שנפל לתוכה מהטיח שלו ולא היה יודע מבע״י כ״כ רש״י אבל הרב בעל התוספות אוסר אלא בשנפל ביום טוב ואפשר שאף רש״י לזה נתכוין שנפל הטיח לתוכו ביום טוב אלא שלא היה יודע מבע״י שיפול שאילו היה יודע היה מתקן וה״ה כתב בפ״ג בשם הרשב״א דהא דשרי לגרוף דוקא בנפל בי״ט ורבינו לא חילק בין נפל בי״ט לנפל מעי״ט לפי שמעשה דרבי חייא כך היה ולאו דוקא בי״ט ע״כ:
(ח) ודוקא בתנורים שלהם שהיו מדביקים הפת סביבם וכו׳ אבל בתנורי׳ שלנו שמכבין הגחלים בגריפותם אם אפשר לאפותה זולתה וכו׳ אסור יש לתמוה דנהי שכתב הרא״ש דגריפה שלנו לא היו מתירים האמוראים בשביל פת היינו אי הוה אפשר לאפות בלא גריפה אבל כיון שסתם תנורים דידן א״א בלא גריפה כשכתב הרא״ש הלכך מותר משמע דבכל תנורים דידן מותר דאין גם אחד בהם שלא יהא צריך גריפה וא״כ כך הו״ל לרבינו לכתוב אבל תנורים שלנו כיון שא״א לאפות להם בלא גריפה מותר וכ״כ רבינו ירוחם ולא הו״ל לרבינו לכתוב אם אפשר לאפות זולתה אסור דמשמע דבתנורים דידן משכחת שאפשר לאפות בלא גריפה וליתא כדפרישית. ונראה דגריפה דידן אחר שגרף ריבוי האש והאפר אין לטבל המכבדת במים ולחזור ולגרוף מפני שאז לא נשאר אלא מעט אפר ואש והיה יכול לאפות הפת או הצלי בלא גריפה ואין מכבדין אותו אלא כדי שיהא הפת יפה ונמצא שהוא מכבה גחלים שלא לצורך אוכל נפש ואסור אם א״צ להפיג חום התנור ומיהו לכבד בלא טיבול המכבדת במים שרי אע״פ שכבר טיבלה מתחילה כיון שנתגוללה באפר וגם ע״י חום האש שוב לא נשאר כח במים שבה לכבות גחלים וכן אם הוסק התנור ביותר ומטבל המכבדת במים להפיג חום התנור שרי וכמ״ש רבינו בסמוך נראה דבענין זה הוו שריית המכבדת שכתב רבינו בשם ר״מ דשרי: (ט) ואפשר שמ״ש רבינו אם אפשר לאפות זולתה וכו׳ אסור נתכוון לטיבול המכבדת במים פעם שנית שכתבתי דאסור דכה״ג משכחת בתנורים דידן גריפה אסורה אבל ה״ה כתב בפ״ג בשם הרשב״א לגרוף התנור מן האפר והגחלים לאחר הסקה יראה לי שהוא מותר ואע״פ שהוא מכבה א״א בלא כן וכשם שמותר להבעיר לצורך אוכל נפש וה״ז כמניח בשר על הגחלים וכן נהגו עכ״ל ונראה מדבריו שגורף כדרכו בחול ואינו חושש: (י) תנור וכיריים חדשים הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר אבל אין סכין אותן בשמן ולא טחין אותן וכו׳ ברייתא בפ׳ המביא כדי יין (ביצה לד:) ופירש רש״י חדשים. וכ״ש ישנים: הרי הן ככל הכלים הניטלין. בשבת בחצר דחזו למיתב בגווייהו מידי: אין סכין אותן שמן. להחליקן ולצחצחן: ואין מפיגין אותן. לאחר הסיקן בצונן שמתקשין על ידי הצונן וכולהו משום דמתקן מנא הוא:
וכתב הרא״ש וכיון דחדשים הם א״כ בלא הפגת צונן אפי׳ היסק ראשון אסור כדאמרינן לעיל ברעפים חדשים וי״ל דתנור אינו נגמר בהסקה עד שיפיגנו בצונן ע״כ וזהו שכתב רבינו אבל היסק ראשון מותר:
(יא) ומה שכתב רבינו ואם צריך להפיגו כדי לאפות בו וכו׳ שם בברייתא וכתב הר״ן דלא דמי לליבון רעפים דאסרינן לעיל דהתם תיקונו של כלי קודם לתשמיש שמשתמש בו אבל כאן בשעת תשמישו הוא דמתקן לתשמישו וא״ת היכי שרי הכא לאפות בתנור חדש והתניא התם אין אופין בפורני חדשה שמא תפחת וכתבה רבינו בסמוך תירצו בתוס׳ דפורני שאני שהוא גדול ויש לחוש יותר שמא תפחת: (יב) ומה שכתב ולכך היה אומר הר״מ מרוטנבורק שמותר לשרות במים המכבדת וכו׳ נתבאר בסמוך: (יג) מותר לאפות תנור מלא פת אע״פ שא״צ אלא פת אחד בפ״ב דביצה באמת אמרו ממלאה אשה קדירה בשר אע״פ שא״צ אלא לחתיכה אחת ממלא נחתום קיתון של מים אע״פ שא״צ אלא לקיתון אחד אבל לאפות אינו אופה אלא מה שצריך לו רשב״א אומר ממלאה אשה כל התנור פת מפני שהפת נאפה יפה בזמן שהתנור מלא אמר רבא הלכה כרשב״א ופירש״י ממלאה אשה קדירה וכולי דבחד טרחא סגי וכן בנחתום לגבי מילוי אבל לאפות כל ככר וככר צריך אפייה ורדייה לעצמו. בזמן שהתנור מלא שתנורים שלהם קטנים היו ומדביקין פת בדפנות ומתוך שהוא מלא מתמעט חללו ואין מקום לחמימותו להתפשט והפת נאפה יפה וסיים בו הרא״ש אבל בתנור גדול אין לאפות יותר מכדי צרכו וכן משמע מדשבק רשב״א נחתום דאיירי ביה ת״ק ונקט אשה משמע דוקא אשה שאופה לביתה בתנור קטן אבל נחתום שאופה בתנור גדול לא עכ״ל.
ומשמע לרבינו שהכל תלוי באם מדבקים הפת בדפנותיו אם לאו הלכך תנורים דידן אפילו קטן שבקטנים חשיב גדול לגבי תנורים דידהו שהיו מדבקים הפת בדפנות והיה חומו יותר כשהוא מלא וכ״נ ממ״ש הגה״מ בפ״א בשם הרוקח וכתב שכן פירשו כל רבותינו. וזה שלא כדברי המרדכי שכתב אהא דאמר רבא הלכה כרשב״א לא שנא תנור קטן ל״ש פורני כדגרסינן בפרק המביא ואופין בפורני ומשמע אפי׳ בהערמה והא דתניא לקמן ואם הערים אסור מוקמינן לה בתלמודא דחנניה היא ואליבא דב״ש ורבינו יואל התיר לאפות ביום טוב לצורך ברית מילה שחל להיות ממחרת ולא היה די להקל בתנור אחד והתיר לאפות ב״פ מפני צריכות פת אחד לכל תנור עד כאן:
ומה שהתיר להערים נתבאר בסי׳ תק״ג שיש חולקים עליו וז״ל א״ח מותר למלאות התנור פת אע״פ שא״צ אלא לככר אחד וכו׳ כתב הרא״ה דוקא במתכוין לכך אבל בלאו הכי אסור עכ״ל ואין נראה כן מדברי הפוסקים:
אם יש לאדם אחד פת הדראה ורוצה לאפות פת נקייה או איפכא כתבתי בסי׳ תק״ו:
(יד) אסור לגבל טיט לטוח בו פי התנור אבל יכול ליקח מן הטיט וכו׳ בפרק המביא כדי יין (ביצה לב:) א״ל רבינא לרב אשי אמר לן רב אחא מהוצל דמר שרקין ליה תנורא בי״ט א״ל אנן ארקתא דפרת סמכינן והוא דצייריה מאתמול: ופירש״י שרקין ליה תנור. עבדי אדוני טחים סביבות כסוי פי התנור בטיט שלא יצא חומו כשהצלי בתוכו שהרוח קשה לצלי ותימא לן מילתא משום דגיבול טיט תולדה דלישה הוא: ארקתא דפרת סמכינן. על שפתו של פרת אנו נסמכים בדבר שאין אנו צריכין לגבל טיט ששפת פרת טיט מגובל הוא: והא דצייריה מאתמול. עשה בו סי׳ ונתקו לצד אחד. והרמב״ם כתב בפ״ג כלשון הזה סותמין פי התנור בטיט ורפש שסביבות הנהר והוא שרככו מאמש.
וכתב הר״ן והוא דצייריה מאתמול ואע״ג דאכתי איכא משום ממרח כשטח אותו בתנור היינו טעמא משום דמדינא בין גיבולו ובין טיחתו מותר משום דצורך אוכל נפש הוא והרי הוא כהבערה גופא לפי שבטיחה זו משתמר החום אלא דגיבול אסור משום שנראה כמגבל לצורך בניין:
כתב המרדכי אנן ארקתא דפרת סמכינן וכן מותר לטוח התנור שמטמינין בו את החמין בטיט המוכן מעי״ט או שהיה דעתו על הטיט שברחוב ע״כ. ואיני יודע מה מלמדינו דהא בהדיא אמרינן בגמרא דשרי ועוד מאי וכן דקאמר:
ואפשר דאתא לאשמועינן שאע״פ שאינו לצורך י״ט עצמו אלא לצורך מחרתו שהוא שבת שרי דכיון שעירב כל מה שהוא מותר לעשות לצורך י״ט מותר לעשות לצורך השבת:
(טו) ואפר מותר לרש״י לגבלו ולטוח בו וכו׳ בפרק המביא כדי יין אמר רבינא וקיטמא שרי ופירש״י שרי לגבלו ולטוח בו דלאו בר גיבול הוא וכ״פ הרי״ף וכ״כ הרמב״ם בפ״ג.
וכתב הרא״ש שהקשה ר״ת מדאמרינן בפ״ק דשבת אחד נותן את האפר ואחד נותן את המים האחרון חייב דר״י ור׳ יהודה אומר אינו חייב עד שיגבל אלמא כי מגבל ליה לכ״ע חייב. ועוד מוכח התם בפרק מי שהחשיך דמחייב טפי במידי דלאו בר גיבול דנתינת מים זהו גיבולו. ואליבא דרבי אפשר דמיירי שנתן בו מים מעי״ט ונתינתה זהו גיבולו וכבר נתגבל מעי״ט ור״ת פירש דקאי אמתני׳ אבל מכבשין כלומר שמשכיבין האפר וקמ״ל רבא דמותר אפי׳ היה אפשר מבע״י עוד פי׳ ר״ת דאיירי להניח קיטמא על כסוי התנור להחזיק החום ואשמועינן דוקא קיטמא אבל עפר אסור שמא ימרח מיהו בכולה שמעתא לא משמע איסור משום מירוח אלא משום גיבול דהא שרי רב אשי לשרוק התנור מטיט שעל שפת הנהר ולא חייש למירוח עכ״ל.
והתוספות והר״ן בפ״ק דשבת כתבו בשם ר״ת קיטמא בלא מים לשרוק פי תנור שרי וקמ״ל דלא גזרינן דלמא אתי לגבל.
וכתב הרב המגיד בפ״ג שהראב״ד סובר כפר״ת ושהרשב״א דחה פירוש זה והכריח שמותר לגבל האפר ונתן טעם לדבר שאפילו יהיה אפר בר גיבול כיון שמתייבש לשעתו וא״א לגבלו מעי״ט מותר לגבלו בי״ט ע״כ:
(טז) ומה שהקשה הרא״ש בשם ר״ת לפירש״י והרי״ף והרמב״ם כבר יישבו הרב המגיד בפ״ח מהלכות שבת. ונ״ל דלדעת הרי״ף אפשר לומר בעניין אחר שמה שפירש שהאפר אינו בר גיבול לאו למימרא דלא מיחייב עליה משום מלאכה דודאי חייב הוא כדמוכח בפ״ק דשבת אלא היינו לומר דלאו בר גיבול לבניין הוא הלכך לא מיחזי כמגבל לבניין דקיטמא לאו לבניין קיימא וכיון דמדינא מישרא שרי דצורך אוכל נפש הוא והרי הוא כהבערה וגם ליכא למימר דמיחזי כמגבל לבניין מותר ומדברי הר״ן למדתי זה:
אם מותר ליקח פת חמה מן העו״ג בי״ט יתבאר בסי׳ תקי״ז בס״ד:
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tur
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144