×
Mikraot Gedolot Tutorial
טור
פירוש
הערותNotes
E/ע
טור אורח חיים תק״דטור
;?!
אָ
(א)  תבלין או פלפלין נידוכין כדרכן לרב אלפס אפילו במדוך של אבן חוץ מן המלח שצריך שינוי שיטה קצת ומיהו אסור לטחון הפלפלין בריחיים קטנים שלהם וכ״כ הרמב״ם ז״ל אבל לדעת התוס׳ גם פלפלין ותבלין צריכין הטייה אם יודע מעי״ט כמה קדירות רוצה לבשל ואם אינו יודע שרי ושום וחרדל ושחליים אפילו אם יודע מעי״ט שרי לפי שנפגמים ביותר אם שוחקין אותם מעיו״ט. (ב)  מותר להוליך תבלין ומדוך אצל הקדירה או הקדירה אצלם. (ג)  אין כותשין הריפות וכיוצא בזה במכתשת גדולה אבל בקטנה שרי ובאתרא דאיכא למיחש שיכתשו בגדולה ויאמרו בקטנה עשינו אסור אף בקטנה וכיון שאין שיעור מפורש מה נקרא גדולה או קטנה נכון להחמיר לאסור בכל. (ד)  אסור למדוד תבלין כדי ליתנם בקדירה ולנחתום מותר כדי שלא יקדיח תבשילו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) תבלין או פלפלין נדוכין כדרכן לרי״ף אפילו במדוך של אבן וכו׳ בפ״ק דביצה (יד.) תנן בש״א תבלין נדוכין כדרכן במדוך של אבן והמלח בפך ובעץ הפרור ובה״א תבלין נדוכין כדרכן במדוך של אבן והמלח במדוך של עץ ובגמרא דכ״ע מיהא מלח בעיא שינוי מ״ט רב הונא ור״ח חד אמר כל הקדירות צריכות מלח ואין כל הקדירות צריכות תבלין וח״א כל התבלין מפיגין טעמן ומלח אינה מפיגה טעמא מאי בינייהו א״ב דידע מאי קדירה בעי לבשולי א״נ במוריקא ופי׳ רש״י כל הקדירות. כל מיני תבשיל צריכות מלח הילכך מאתמול הוה ידע דאיבעי ליה לדיכה: ואין כל הקדירות צריכות תבלין. ואדם אינו יודע מה יעלה בלבו לאכול למחר: מפיגין טעמם. ממירים טעמם אם ידוכם מאתמול: דידע. מאתמול מאי קדירה בעי לבשולי ללישנא קמא בעיא שינוי ללישנא בתרא לא בעי שינוי א״נ תבלין של מוריקא איכא בינייהו שיש קדירה שמתבלין אותה בכרכום ואינו מפיג טעמו אם נידוך מבע״י והוא לא היה יודע מה יבשל מחר ללישנא בתרא בעי שינוי ללישנא קמא לא בעי שינוי ואיתא תו בגמרא אר״י אמר שמואל כל הנידוכין נדוכין כדרכן ואפילו מלח והא אמרת מלח בעי שינוי הוא דאמר כי האי תנא דתניא א״ר מאיר לא נחלקו ב״ש וב״ה על הנידוכין שנדוכין כדרכן ומלח עמהם לא נחלקו אלא לדוכן בפ״ע שבש״א בפך ובעץ הפרור לצלי אבל לא לקדירה ובה״א לכל דבר ופי׳ רש״י דלב״ה מלח נמי נדוך כדרכו בלא שום שינוי ואיתא תו בגמרא א״ל רב לר׳ אחא ברדלא כי דייכת אצלי אצלויי ודוך ופי׳ רש״י הטה המדוכה על צדה דסבר כשמואל דאמר נדוכה כדרכה במדוך של אבן ומיהו שינוייא זוטא בעי: ואיתא תו בגמרא דרב ששת שמע קל בוכנא אמר הא לאו מגוויה דביתאי הוא ודלמא אצלויי אצלי דשמעיה דהוי צליל קליה ודלמא תבלין הוו תבלין נבוחי מנבח קלייהו פירוש כשמשתברים הגרעינין נשמע קולם כמנבחים קרוישנ״ט ופסק הרי״ף כר״י אמר שמואל דאמר כל הנידוכין נדוכין כדרכן ואפי׳ מלח וכתב והא דאמר רב אצלי ודוך אוקמוה רבוותא במילחא אבל תבלין לא בעי הצלאה ומסתייע הדין סברא מהא דאמרינן רב ששת שמע קל בוכנא וכו׳ והשמיט הרי״ף דברי רב הונא ור״ח ותמה הר״ן למה השמיטה דהא כי היכי דבעיא אמתני׳ דכ״ע מיהא מלח בעי שינוי מ״ט ויהבי טעמא ר״ח ורב הונא מר כדאית ליה ומר כדאית ליה ה״נ איכא למיבעי אהך מסקנא מ״ט מלח בעיא הצלאה טפי מתבלין ואיצטריכנא לטעמייהו דר״ח ורב הונא וא״כ הו״ל להרי״ף להביאה בהלכות אבל נ״ל דמאי דא״ל רב אצלי ודוך חומרא בעלמא היא דאיהו ודאי כר״י אמר שמואל דאמר כתנא דברייתא ס״ל דאי כתנא דמתני׳ היכי סגי בהצלאה והא מדוך של עץ בעי אלא ודאי לחומרא בעלמא אמר דלמלח ליצל פורתא ולישנא דרב ששת נמי דאמר האי לאו מגו דביתאי הוא הכי מוכח לומר שהוא מחמיר על עצמו דבמלתא דאיסור ממש לא שייך האי לישנא וכיון דמשום חומרא בעלמא עבדי הכי דלמא לא מחמרי אלא במלח דלעולם אית בה תרתי שכל הקדירות צריכות לה ושאינה מפיגה טעמה אבל בחדא מינייהו לא מחמרי ומוריקא נמי וידע מאי קדירה בעי בשולי אע״ג דאית בה תרתי אפשר שלא החמירו בו דכיון דחומרא בעלמא היא ובדרבנן אין לנו אלא מלח מן הטעמים שכתבנו ועוד מפני שהיא נדוכת יפה בהצלאה מפני רכותה משא״כ בתבלין עכ״ל וקשה לי קצת על דבריו דאי חומרא בעלמא הוא דהוו מחמרי הנך אמוראי במלח לדוכה על ידי שינוי ולא מן הדין לא הו״ל להרי״ף להביא אלא מימרא דרב יהודה דאמר כל הנדוכין נדוכין כדרכן ואפי׳ מלח דמשמע דמלח נמי לא בעי שינוי כלל ולא הו״ל להביא דברי הנך אמוראי דמצלו אצלויי כיון דחומרא בעלמא היא ולא מדינא לכך נ״ל שהרי״ף פסק כמ״ד כל התבלין מפיגין טעמן ומלח אינה מפיגה טעמא שמאחר שהדבר ניכר לחוש שהוא כן נקטינן כוותיה וכיון שכן ע״כ אית לן למימר דכי א״ר יהודה דאפילו מלח נדוך כדרכו לאו כדרכו לגמרי קאמר אלא לומר דלא בעי שינויא רבה כדמצריך תנא דמתניתין דאפילו לב״ה אסור לדוכה במדוך של אבן דליתא אלא במדוך של אבן נמי שרי ומש״ה קאמר כל הנדוכין נדוכין כדרכן ואפילו מלח אבל מ״מ מאחר שאינו מפיג טעמו שינוי זוטא מיהא בעי דהיינו דליצלי אצלויי והיינו דקאמר רב אצלי ודוך והיינו נמי עובדא דרב ששת וכ״נ מדברי הרמב״ם שכתב בפ״ג דכין את התבלין כדרכן שאם ידוך אותה מבערב יפיג טעמן אבל מלח אינו נדוך ביו״ט אא״כ הטה המכתש או שידוך בקערה וכיוצא בה כדי שישנה שאם שחק המלח מעי״ט לא יפיג טעמו ע״כ ומיהו לפי דרך זה הו״ל להרי״ף והרמב״ם לכתוב דמוריקא בעי הצלאה כיון שאינו מפיג טעמו ובשלמא להרמב״ם שהזכיר במלח טעמא דאינו מפיג טעמו איכא למימר דממילא משמע דמוריקא כיון שאינו מפיג טעמו דינו שוה למלח אבל להרי״ף שלא הזכיר טעמא דהפגת טעם קשיא וגם להרמב״ם קשה לפי מ״ש ה״ה דסבר דכרכום דינו כשום משמע דא״צ שינוי כלל ואפשר שהם סוברים דכרכום יש בו קצת הפגת טעם ואע״ג דבגמרא אמרי׳ דאינו מפיג טעמו היינו לומר שאינו מפיג טעמו כל כך כמו תבלין אבל מ״מ מפיג הוא קצת ונהי דלמאי דהוה ס״ד דמלח בעי שינוי רבה לא הוה מדמיא מוריקא לתבלין כיון שאין הפגת טעמו דומה לשלהם אבל למה דאסיקנא דמלח לא בעי אלא שינוי דכל דהו אלמא שחיקה לא חמירא כולי האי הילכך כיון דכרכום מפיג טעמו אין להשוותו למלח והרשב״א כתב בתשובה דתבלין נדוכין כדרכן ומלח כל שאפשר לעשותו מבערב בעי שינוי שאין דכין אותה אלא במכתשת של עץ או שיטה וזה מבואר כדברי הרי״ף והרמב״ם: (ב) ומה שכתב רבינו ומיהו אסור לטחון הפלפלים בריחיים קטנים שלהם בפ״ב דביצה (כג.) תנן דראב״ע מתיר לשחוק הפלפלים בריחיים שלהם וחכמים אוסרין ופסקו הפוסקים כחכמים וטעמא משום דהוו כעובדין דחול אבל נדוכין הן במדוך של אבן כדין התבלין והכי תניא בהדיא בתוספתא הפלפלים כתבלין וכ״פ הרמב״ם בפ״ג וכ״כ התוס׳ והרא״ש והר״ן בפ״ק דביצה וכ״כ סמ״ג והא דאיתא בפרק תולין (שבת קמא) א״ר יהודה הני פלפלי מידק חדא חדא בקתא דסכינא שרי תרי תרי אסור רבא אמר כיון דמשנה אפי׳ טובא נמי התם בשבת איירי הכא ביו״ט ודלא כפירש״י התם וכן ר״ח והשאלתות דבי״ט איירי דא״כ הו״ל לפרושי דכולי מסכתא איירי בשבת וכת׳ הגה״מ בפרק ג׳ דפלפלים בריחיים שלהם אפילו חדא חדא אסור ביו״ט:
וכתב הרב המגיד בפ״ג בשם הרשב״א שאסור לטחון החרדל בריחיים שלו שהרי זה דומה לשחיקת הפלפלין שאסור משום עובדין דחול אבל נדוך הוא כדרכו וכ״כ הר״ן בשמו בפ״ק דביצה ושלא כדברי המרדכי שכת׳ בשם רבינו יקר דמותר לעשות חרדל ברחיים שלנו בי״ט:
(ג) ומה שכתב רבינו וכ״כ הרמב״ם על כל מ״ש לדעת הרי״ף קאי שכך הם דברי הרמב״ם בפ״ג וכמ״ש: (ד) ומה שכתב רבינו אבל לדעת התוס׳ גם פלפלין ותבלין צריכין הטייה וכו׳ ז״ל הרא״ש בפ״ק דביצה על דברי רב הונא ורב חסדא צריך ליזהר שלא לדוך תבלין כדרכן היכא דידע מאי קדירה בעי לבשולי דלא ידענא כמאן הלכתא ואין לומר בשל סופרים הלך אחר המיקל כיון דמר מיקל בחד צד ומר מיקל בחד צד ומיהו שומין ודאי מותרין לדוך כדרכן דמתקלקלים ביותר אי עביד להו מאתמול זו היא שיטת ר״י שפוסק כדרב הונא וכדרב חסדא וכן דעת בעל המאור והכי איתא בירושלמי ר׳ אמי בשם ר׳ יוחנן השום והשחליים והחרדל נדוכין כדרכן משמע דוקא הני אבל אחריני לא עכ״ל וכך הם דברי רבינו שכתב בשם התוספות ומיהו יש בדבריו קיצור דהא לדעת התוס׳ שפוסקים כדברי רב הונא ורב חסדא לחומרא אם כן מוריקא דינו שוה למלח דלעולם בעי שינוי אפי׳ לא ידע מעי״ט כמה קדירות רוצה לבשל מחר וכ״כ הר״ן בשם התוס׳ ובעל המאור דנקטינן כחומרא דהני תרי לישני ולפ״ז מלח ומוריקא בעי שינוי וכולהו תבלין נמי היכא דידע מאי קדירה בעי בשולי בעי שינוי אבל היכא דלא ידע לא בעי שינוי עכ״ל והרא״ש שלא כתב דלפי שטה זו צריך ליזהר שלא לדוך מוריקא בלא שינוי אפי׳ לא ידע כמה קדירות בעי לבשולי משום דכיון דכתב דאיכא בינייהו מוריקא ואח״כ כתב דהיכא דידע כמה קדירות בעי לבשולי צריך ליזהר שלא לדוך תבלין כדרכן משום דלא ידעינן כמאן הלכתא ממילא משמע דמוריקא בעי שינוי לעולם דהא לא ידעינן כמאן הלכתא ונקטינן לחומרא וכ״כ רבינו ירוחם דהיכא דידע כמה קדירות בעי לבשולי א״נ מוריקא אסור לדוכן כדרכן ויש לדקדק בדברי רבינו לשיטת התוספות דס״ל דלא קי״ל כרב יהודה כל הנדוכין נדוכין כדרכן ואפי׳ מלח וכדקתני תנא דברייתא אלא כרב הונא ורב חסדא דמפרשי טעמא דמתני׳ דמצריך שינוי במלח א״כ מאחר דמתני׳ קתני דלבית הלל מלח נדוך במדוך של עץ משמע דדוקא בשל עץ שרו ב״ה שהוא שינוי גדול אבל בשל אבן אפי׳ ע״י הטייה לא שהוא שינוי זוטא ומדברי רבינו משמע דגם לשיטת התוס׳ מלח בהטייה סגי לה במדוך של אבן ונראה שהוא ז״ל סובר דשינוי דמדוך של עץ בלא הטייה שוה לשינוי דמדוך של אבן בהטייה וב״ה חד מתרי שינויי נקטי והיינו דאמר רב אצלי ודוך וכן ברב ששת אמרינן ודלמא דאצלי אצלויי וע״כ סבר כתנא דמתניתין דאמר דלב״ה מלח נדוך במדוך של עץ אפי׳ בלא הטייה ומיניה נשמע דה״ה למדוך של אבן בהטייה דאילו לתנא דברייתא אפי׳ מלח במדוך של אבן לא בעי הטייה:
ולענין הלכה כיון שהרי״ף והרמב״ם והרשב״א מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן:
כתב הגה״מ בפ״ב בשם סמ״ג העולם נוהגין כשדכין תבלין במדוך לעשות קצת הטייה או שינוי אחר וטעמא דמתוך כך יהיו זכורין שאסור לדוך יותר מהצריך ליו״ט:
כתב הר״ן בשם הירושלמי דמותר לשחוק קונדיטון בי״ט ולא ידעתי למה הוצרך לכתוב כך שהרי כבר פסק הרי״ף דכל תבלין נדוכין כדרכן ומה לי לקדירה מה לי לקונדיטון ושמא י״ל דסד״א דלקונדיטון אפי׳ נשחקו מאתמול אינן מפיגין טעמן כמו שמפיגין לקדירה קא משמע לן:
כתב הכלבו שהגרגיר שקורין אורוגא אסור לעשותה בי״ט לפי שהעשוי מבערב טובה:
כתב הריב״ש שנשאל אם מותר לגרוד הגבינה בכלי שהוא מורג חרוץ בעל פיפיות והשיב דנראה שצריך לעשות איזה שינוי דומיא דמלח שהרי אם היה עושה מעיו״ט לא הוי מפיג טעמו ואם הוא מפיג טעמו א״צ שינוי דומיא דתבלין:
(ה) מותר להוליך תבלין ומדוך אצל הקדירה וכו׳ בפ״ק דביצה (יא.) בש״א אין מוליכין תבלין ומדוך אצל מדוכה ולא מדוכה אצל תבלין ומדוך וב״ה מתירין ומפרש בגמ׳ טעמא דב״ש דחיישי דלמא אתי לאימלוכי שלא לבשל קדירה דבעיא תבלין ונמצא שטרח שלא לצורך וב״ה לא חיישי להכי: ופירש״י מדוך. בוכנא שדכין בו תבלין במדוכה:
ורבינו כתב קדירה במקום מדוכה ואפשר שכך היתה גירסתו או דלא חשש מלהחליף זה בזה כיון שדינם שוה ונראה דאפי׳ דרך ר״ה שרי להוליך זה אצל זה כמ״ש הר״ן בדין הולכת סכין וטבח אצל בהמה ובהמה אצל סכין וטבח שנתבאר בסימן תצ״ח:
(ו) אין כותשין הריפות וכיוצא בזה במכתשת גדולה וכו׳ שם (יד.) ת״ר אין עושים טיסני ואין כותשים במכתשת ומפרשי׳ דה״ק מה טעם אין עושין טיסני לפי שאין כותשין במכתשת ופריך ולימא אין כותשין במכתשת אי תנא אין כותשין במכתשת ה״א ה״מ במכתשת גדולה אבל במכתשת קטנה ש״ד קמ״ל והתניא אין כותשין במכתשת גדולה אבל כותשין במכתשת קטנה אמר רבא ל״ק הא לן והא להו ופירש״י הא לן דלית לן עבדי דמזלזלי הא להו דאית להו עבדי דמזלזלי ועושין בגדולה ואומרים בקטנה עשינו והרמב״ם כ׳ בפ״ג אין כותשין את הריפות במכתשת גדולה אבל כותשין במכתשת קטנה שזהו השינוי שלה ובא״י אפי׳ בקטנה אסור שהתבואה שלהם טובה היא ואם כותשין אותה מעי״ט אין בכך הפסד ולפי דבריו בתבואת ח״ל שאינה יפה אע״ג דאיכא עבדי שרי ומיהו מדברי הרי״ף משמע דס״ל דהיכא דאיכא עבדי אסור שכתב הא דאיתא בגמ׳ רב פפי איקלע לבי מר שמואל אייתו ליה דייסא ולא אכיל ודלמא במכתשת קטנה עבדוה חזייה דהוה דייק טפי ודלמא מאתמול עבדוה חזייה דהוה קליף ציהריה טפי ואבע״א שאני בי מר שמואל דאיכא פריצותא דעבדי אלמא דס״ל דהיכא דאיכא עבדי חיישינן ושמא יש לחלק בין היכא דאיכא סתם עבדי להיכא דאיכא פריצותא דעבדי וכתב ה״ה בהשגות א״א אין הדעת נוחה מזה הטעם אבל אנשי א״י די להם כל ימיהם בקטנה ואין להם שינוי אבל אנשי בבל עיקר תבשיליהם בדייסא שאוכלים בה הלחם והיו עושין אותה במכתשת גדולה ומכתשת קטנה היא להם שינוי ולפי דבריו כ״מ שאין רגילין הרבה בדייסא הרי הוא כא״י ולזה הסכים הרשב״א ז״ל ודעת רבינו כדעת ההלכות ואין באחד מן הפירושים הכרח עכ״ל: (ז) ומה שכתב רבינו וכיון שאין שיעור מפורש מה נקרא גדולה וכו׳ הם ד״ע: (ח) אסור למדוד תבלין כדי ליתנה בקדירה ולנחתום מותר וכו׳ בפרק אין צדין (ביצה כט.) הנחתום מודד תבלין ונותן לתוך הקדירה כדי שלא יקדיח תבשילו ומשמע לכאורה שלא התירו אלא לנחתום דוקא ולא לשאר כל אדם וכדברי רבינו אבל ה״ה כתב בפ״ד דלאו דוקא נחתום אלא ה״ה לכל אדם אלא שדברו חכמים בהווה וכתב שכן נראה מדברי קצת גאונים:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tur
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144