Beit Yosef Orach Chayyim 422 – בית יוסף אורח חיים תכב‏ – Tur

E/ע

בחרו טקסט במקראות גדולותSelect Text in the Mikraot Gedolot

אורח חייםOrach Chayyim
יורה דעהYoreh Deah
אבן העזרEven HaEzer
חושן משפטChoshen Mishpat

בחרו הלכותSelect Laws
בחרו סימןSelect Siman

הקדמותIntros
א1
ב2
ג3
ד4
ה5
ו6
ז7
ח8
ט9
י10
יא11
יב12
יג13
יד14
טו15
טז16
יז17
יח18
יט19
כ20
כא21
כב22
כג23
כד24
כה25
כו26
כז27
כח28
כט29
ל30
לא31
לב32
לג33
לד34
לה35
לו36
לז37
לח38
לט39
מ40
מא41
מב42
מג43
מד44
מה45
מו46
מז47
מח48
מט49
נ50
נא51
נב52
נג53
נד54
נה55
נו56
נז57
נח58
נט59
ס60
סא61
סב62
סג63
סד64
סה65
סו66
סז67
סח68
סט69
ע70
עא71
עב72
עג73
עד74
עה75
עו76
עז77
עח78
עט79
פ80
פא81
פב82
פג83
פד84
פה85
פו86
פז87
פח88
פט89
צ90
צא91
צב92
צג93
צד94
צה95
צו96
צז97
צח98
צט99
ק100
קא101
קב102
קג103
קד104
קה105
קו106
קז107
קח108
קט109
קי110
קיא111
קיב112
קיג113
קיד114
קטו115
קטז116
קיז117
קיח118
קיט119
קכ120
קכא121
קכב122
קכג123
קכד124
קכה125
קכו126
קכז127
קכח128
קכט129
קל130
קלא131
קלב132
קלג133
קלד134
קלה135
קלו136
קלז137
קלח138
קלט139
קמ140
קמא141
קמב142
קמג143
קמד144
קמה145
קמו146
קמז147
קמח148
קמט149
קנ150
קנא151
קנב152
קנג153
קנד154
קנה155
קנו156
קנז157
קנח158
קנט159
קס160
קסא161
קסב162
קסג163
קסד164
קסה165
קסו166
קסז167
קסח168
קסט169
קע170
קעא171
קעב172
קעג173
קעד174
קעה175
קעו176
קעז177
קעח178
קעט179
קפ180
קפא181
קפב182
קפג183
קפד184
קפה185
קפו186
קפז187
קפח188
קפט189
קצ190
קצא191
קצב192
קצג193
קצד194
קצה195
קצו196
קצז197
קצח198
קצט199
ר200
רא201
רב202
רג203
רד204
רה205
רו206
רז207
רח208
רט209
רי210
ריא211
ריב212
ריג213
ריד214
רטו215
רטז216
ריז217
ריח218
ריט219
רכ220
רכא221
רכב222
רכג223
רכד224
רכה225
רכו226
רכז227
רכח228
רכט229
רל230
רלא231
רלב232
רלג233
רלד234
רלה235
רלו236
רלז237
רלח238
רלט239
רמ240
רמא241
רמב242
רמג243
רמד244
רמה245
רמו246
רמז247
רמח248
רמט249
רנ250
רנא251
רנב252
רנג253
רנד254
רנה255
רנו256
רנז257
רנח258
רנט259
רס260
רסא261
רסב262
רסג263
רסד264
רסה265
רסו266
רסז267
רסח268
רסט269
רע270
רעא271
רעב272
רעג273
רעד274
רעה275
רעו276
רעז277
רעח278
רעט279
רפ280
רפא281
רפב282
רפג283
רפד284
רפה285
רפו286
רפז287
רפח288
רפט289
רצ290
רצא291
רצב292
רצג293
רצד294
רצה295
רצו296
רצז297
רצח298
רצט299
ש300
שא301
שב302
שג303
שד304
שה305
שו306
שז307
שח308
שט309
שי310
שיא311
שיב312
שיג313
שיד314
שטו315
שטז316
שיז317
שיח318
שיט319
שכ320
שכא321
שכב322
שכג323
שכד324
שכה325
שכו326
שכז327
שכח328
שכט329
של330
שלא331
שלב332
שלג333
שלד334
שלה335
שלו336
שלז337
שלח338
שלט339
שמ340
שמא341
שמב342
שמג343
שמד344
שמה345
שמו346
שמז347
שמח348
שמט349
שנ350
שנא351
שנב352
שנג353
שנד354
שנה355
שנו356
שנז357
שנח358
שנט359
שס360
שסא361
שסב362
שסג363
שסד364
שסה365
שסו366
שסז367
שסח368
שסט369
שע370
שעא371
שעב372
שעג373
שעד374
שעה375
שעו376
שעז377
שעח378
שעט379
שפ380
שפא381
שפב382
שפג383
שפד384
שפה385
שפו386
שפז387
שפח388
שפט389
שצ390
שצא391
שצב392
שצג393
שצד394
שצה395
שצו396
שצז397
שצח398
שצט399
ת400
תא401
תב402
תג403
תד404
תה405
תו406
תז407
תח408
תט409
תי410
תיא411
תיב412
תיג413
תיד414
תטו415
תטז416
תיז417
תיח418
תיט419
תכ420
תכא421
תכב422
תכג423
תכד424
תכה425
תכו426
תכז427
תכח428
תכט429
תל430
תלא431
תלב432
תלג433
תלד434
תלה435
תלו436
תלז437
תלח438
תלט439
תמ440
תמא441
תמב442
תמג443
תמד444
תמה445
תמו446
תמז447
תמח448
תמט449
תנ450
תנא451
תנב452
תנג453
תנד454
תנה455
תנו456
תנז457
תנח458
תנט459
תס460
תסא461
תסב462
תסג463
תסד464
תסה465
תסו466
תסז467
תסח468
תסט469
תע470
תעא471
תעב472
תעג473
תעד474
תעה475
תעו476
תעז477
תעח478
תעט479
תפ480
תפא481
תפב482
תפג483
תפד484
תפה485
תפו486
תפז487
תפח488
תפט489
תצ490
תצא491
תצב492
תצג493
תצד494
תצה495
תצו496
תצז497
תצח498
תצט499
תק500
תקא501
תקב502
תקג503
תקד504
תקה505
תקו506
תקז507
תקח508
תקט509
תקי510
תקיא511
תקיב512
תקיג513
תקיד514
תקטו515
תקטז516
תקיז517
תקיח518
תקיט519
תקכ520
תקכא521
תקכב522
תקכג523
תקכד524
תקכה525
תקכו526
תקכז527
תקכח528
תקכט529
תקל530
תקלא531
תקלב532
תקלג533
תקלד534
תקלה535
תקלו536
תקלז537
תקלח538
תקלט539
תקמ540
תקמא541
תקמב542
תקמג543
תקמד544
תקמה545
תקמו546
תקמז547
תקמח548
תקמט549
תקנ550
תקנא551
תקנב552
תקנג553
תקנד554
תקנה555
תקנו556
תקנז557
תקנח558
תקנט559
תקס560
תקסא561
תקסב562
תקסג563
תקסד564
תקסה565
תקסו566
תקסז567
תקסח568
תקסט569
תקע570
תקעא571
תקעב572
תקעג573
תקעד574
תקעה575
תקעו576
תקעז577
תקעח578
תקעט579
תקפ580
תקפא581
תקפב582
תקפג583
תקפד584
תקפה585
תקפו586
תקפז587
תקפח588
תקפט589
תקצ590
תקצא591
תקצב592
תקצג593
תקצד594
תקצה595
תקצו596
תקצז597
תקצח598
תקצט599
תר600
תרא601
תרב602
תרג603
תרד604
תרה605
תרו606
תרז607
תרח608
תרט609
תרי610
תריא611
תריב612
תריג613
תריד614
תרטו615
תרטז616
תריז617
תריח618
תריט619
תרכ620
תרכא621
תרכב622
תרכג623
תרכד624
תרכה625
תרכו626
תרכז627
תרכח628
תרכט629
תרל630
תרלא631
תרלב632
תרלג633
תרלד634
תרלה635
תרלו636
תרלז637
תרלח638
תרלט639
תרמ640
תרמא641
תרמב642
תרמג643
תרמד644
תרמה645
תרמו646
תרמז647
תרמח648
תרמט649
תרנ650
תרנא651
תרנב652
תרנג653
תרנד654
תרנה655
תרנו656
תרנז657
תרנח658
תרנט659
תרס660
תרסא661
תרסב662
תרסג663
תרסד664
תרסה665
תרסו666
תרסז667
תרסח668
תרסט669
תרע670
תרעא671
תרעב672
תרעג673
תרעד674
תרעה675
תרעו676
תרעז677
תרעח678
תרעט679
תרפ680
תרפא681
תרפב682
תרפג683
תרפד684
תרפה685
תרפו686
תרפז687
תרפח688
תרפט689
תרצ690
תרצא691
תרצב692
תרצג693
תרצד694
תרצה695
תרצו696
תרצז697

טור

פירוש

(א) גרסינן בפרק במה מדליקין ימים שיש בהם קרבן מוסף כגון ר״ח וחולו של מועד ערבית שחרית ומנחה מתפללין י״ח ברכות ואומר מעין המאורע בעבודה פירוש אומר יעלה ויבא ברצה ואם לא אמר מחזירין אותו ואם נזכר קודם שיסיים ברכת רצה או אפילו אחר שיסיים כל זמן שאינו מתחיל מודים אומרו במקום שנזכר ואם לא נזכר עד לאחר שהתחיל מודים או אפילו נזכר בשים שלום חוזר להתחיל רצה סיים חוזר לראש ואסיקנא שלעולם חוזר לראש אא״כ לא עקר רגליו וגם רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו שאז חוזר לרצה אבל אם עקר רגליו אף על פי שרגיל לומר תחנונים או אינו רגיל לומר תחנונים אף על פי שלא עקר רגליו חוזר לראש ורב עמרם תלה אותו בעקר רגליו שכתב לא עקר רגליו אף על פי שאינו רגיל לומר תחנונים חוזר לעבודה עקר רגליו אף על פי שרגיל לומר תחנונים חוזר לראש וא״א הרא״ש ז״ל לא כתב כן ולמעלה בברכת אתה חונן כתבתי אם יכול לחזור בדבר שאין צריך לחזור והא דמחזירין על שכחת הזכרת ר״ח דווקא שחרית ומוסף ומנחה אבל שכח ולא הזכיר בערבית אין מחזירין אותו ל״ש אם ר״ח יום אחד או אם הוא ב׳ ימים וכשם שיחיד חוזר ש״צ נמי חוזר אם טעה חוץ משחרית דתניא טעה ולא הזכיר ר״ח שחרית אין מחזירין אותו מפני שתפלת המוסף לפניו וא״ר יוחנן בצבור שנו פירש רב אלפס מפני טורח צבור הקילו בו לסמוך על תפלת מוסף כיון שהיא מיד אחר זאת ורש״י פירש בצבור שנו מי שמתפלל בצבור אפילו יחיד אין צריך לחזור מפני ששומע אותו מש״צ ואין הלשון משמע כן שהרי תלה אותו מפני שתפלת המוסף לפניו ולא קאמר מפני ששומע מש״צ כתב ר״י שאם שכח ולא התפלל יעלה ויבא במנחה שאין לו להתפלל במוצאי ר״ח ערבית שתים כיון שאין לו להזכיר של ר״ח למה יתפלל ערבית שתים כיון שכבר התפלל י״ח במנחה ולא דמי להא דאמרינן טעה ולא התפלל של מנחה בשבת מתפלל במ״ש שתים של חול דשאני התם דאף בשבת היה ראוי להתפלל י״ח אלא שסלקום מפני טורח שבת הלכך כשלא התפלל במנחה יוצא בי״ח שמתפלל במוצאי שבת דאינון נמי שייכי לשבת וחכמי פרובינצא כתבו כיון שלא יצא ידי חובתו במה שהתפלל הוי ליה כאילו לא התפלל וצריך להתפלל שתים בערב אף על פי שאינו מזכיר בה של ר״ח. וא״א הרא״ש ז״ל כתב שאין^א הדבר מוכרע. לכך היה אומר ה״ר יונה שהנכון לצאת ידי ספק שיתפלל אותה לערב בתורת נדבה וא״צ לחדש בה דבר דכיון שמתפלל אותה מספק אין לך חידוש גדול מזה. (ב) וקורין ההלל ורבו בו הדעות יש אומרים שיחיד אין אומר אותו כלל בראש חודש אבל צבור אומרים אותו ומברכין לפניו ולאחריו ויש אומרים שאין חילוק בין יחיד לצבור ושניהם אומרים אותו בלא ברכה.
ור״ת כתב דלא שנא יחיד ולא שנא צבור אומרין אותו ומברכין עליו אפילו כל יחיד ויחיד ולזה הסכים א״א הרא״ש ז״ל ומברכין לקרות את ההלל וחותמין ביהללוך וכ״כ רב עמרם וקורין אותו בדילוג שמתחילין הללויה וקורין אותו עד חלמיש למעיינו מים ומדלגין לא לנו ומתחילין ה׳ זכרנו וקורין עד ואנחנו נברך יה ומדלגין אהבתי כי ישמע ה׳ עד כל האדם כוזב ומתחילין מה אשיב עד הודו וכל הצבור קורין ביחד וקורא ש״צ לבדו הודו והקהל עונין אחריו הודו וקורא פסוק יאמר נא ישראל והקהל עונין אחריו הודו וכן יאמרו נא בית אהרן ועונין הקהל אחריו הודו וכן יאמרו נא יראי ה׳ ועונין הקהל אחריו הודו. (ג) וקורין כולם ביחד מן המצר עד אודך כי עניתני ומשם ואילך כופלים כל פסוק ופסוק ואומר ש״צ אנא ה׳ הושיעה נא ועונין אותו הקהל אחריו וכן באנא ה׳ הצליחה נא ובספרד פושטין פסוק ברוך הבא ופסוק אל ה׳ ויאר לנו וכופלין אלי אתה ואודך והודו ובאשכנז כופלין הכל וכן עיקר ועוד יש מנהגים משתנים בהרבה מקומות בקריאתו ועיקר קריאתו תלויה במנהג הלכך כל מקום ומקום לפי מנהגו. (ד) וכיון שאין גומרים אותו ואין קורין אותו אלא בדילוג אינו חמור לענין הפסקה כקריאת שמע אלא אף באמצע שואל בשלום אדם נכבד שצריך לנהוג בו כבוד ומשיב שלום לכל אדם אבל בענין אחר אין לו להפסיק. (ה) ואם הפסיק ושהה בו אפילו שהה כדי לגמור כולה אין צריך לחזור לראש. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

^א כן במקצת דפוסים וכ״י. בנוסח ב״י ועדי נוסח אחרים חסר ״שאין״.

E/ע

הערותNotes

(א) גרסינן בפרק במה מדליקין ימים שיש בהם קרבן מוסף וכו׳ עד ואם לא אמר מחזירין אותו שם. ואם הוא מסופק אם הזכיר אם לאו נראה מהירושלמי פרק קמא דתעניות דמחזירין אותו דקתני התפלל ואינו יודע מה הזכיר כל ל׳ יום חזקה מה שהוא למוד הזכיר וכתבוהו התוס׳ בסוף פ״ק דברכות (ברכות יב:) ולמדנו ממנו לכל הדברים שצריך להזכיר וגם הכלבו כתב בסי׳ י״א בשם ה״ר מאיר נראה מזה בירושלמי שכך נמי אמרינן בר״ח ובחולו של מועד אם נסתפק אם אמר ענין היום אם לא שצריך לחזור אלא שאח״כ כתב מיהו בפ״ג שאכלו גרסינן בירושלמי דבספק הזכיר בר״ח ובחולו של מועד אין מחזירין אותו עכ״ל.
ותמהני עליו איך לא נסתכל במאי דאיתמר התם עלה דההיא אשכח תנא ופליג כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ר״ח וחש״מ צריך להזכיר מעין המאורע ואם לא הזכיר מחזירין אותו וכיון דפלוגתא היא ותלמודא דידן אייתי ברייתא דקתני מחזירין פשיטא דלא חיישינן לאידך ברייתא ואפשר עוד דהתם בירושלמי לא לענין הזכרה דתפלה איירי אלא לענין הזכרה דברכת המזון דהא אהזכרה דברכת המזון דאיירי ביה מייתי לה:
(ב) ומה שכתב ואם נזכר קודם שיסיים כל זמן שאינו מתחיל מודים אומרו במקום שנזכר כ״כ המרדכי בריש תענית בשם אבי״ה וכ״נ ג״כ ממ״ש שם הרא״ש בשמו וכבר כתבתי זה בסי׳ קי״ד:
(ג) ואם לא נזכר עד לאחר שהתחיל מודים וכו׳ בס״פ תפלת השחר (ברכות כט.):
(ד) ומה שכתב ואסיקנא שלעולם חוזר לראש וכו׳ שם הא דאמרן סיים חוזר לראש לא אמרן אלא שעקר רגליו אבל לא עקר רגליו חוזר לעבודה אמר רב נחמן בר יצחק הא דאמרן עקר רגליו חוזר לראש לא אמרן אלא שאינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אבל רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לעבודה א״ד א״ר נחמן בר יצחק הא דאמר כי לא עקר רגליו חוזר לעבודה לא אמרן אלא שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אבל אם אינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לראש ופסקו הרי״ף והרמב״ם והרא״ש כלישנא בתרא דתרתי בעי׳ לא עקר רגליו וגם רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו:
(ה) ורב עמרם נראה שסובר דמ״ד לא אמרן אלא שעקר רגליו וכו׳ לית ליה דר״נ בר יצחק דמפליג בין רגיל לומר תחנונים וסובר דהלכתא כוותיה. ולמעלה בברכת אתה חונן כתבתי אם יכול לחזור וכו׳ כלומר בברכת אתה חוננתנו והיא בסי׳ רצ״ד.
ומה שכתב רבינו זה בכאן אינו במקומו שהרי עדיין לא הזכיר דבר שאינו צריך לחזור ואפשר שמפני שכתב שם נזכר קודם שיתחיל מודים אומרו במקום שנזכר כלומר ואינו צריך לחזור לעבודה הוצרך להודיענו שי״א שאם רצה לחזור חוזר וי״א שאינו יכול לחזור:
(ו) והא דאמרינן על שכחת הזכרת ר״ח דוקא שחרית וכו׳ אבל שכח ולא הזכיר בערבית אין מחזירין אותו ל״ש ר״ח יום אחד או הוא שני ימים פשוט בס״פ תפלת השחר (ברכות ל:) כתב בא״ח כתב ה״ר נתן דבערבית ליל שני מחזירין אותו שכבר מקודש הוא וכ״כ ריב״ט עכ״ל ודבר תימא הוא שזה היפך פשט דברי הגמרא:
(ז) וכשם שיחיד חוזר ש״צ נמי חוזר אם טעה חוץ משחרית דתניא טעה ולא הזכיר ר״ח שחרית וכו׳ גם זה שם וכבר נתבאר בסימן קכ״ו:
(ח) כתב ר״י שאם שכח ולא התפלל יעלה ויבא במנחה וכו׳ כל זה כתבו הרא״ש והתוס׳ בר״פ תפלת השחר (ברכות כט.):
אם טעה ולא התפלל מנחה ביום שלפני ר״ח כתב הכלבו בסי׳ י״א מתפלל ערבית שתים. ומזכיר יעלה ויבא בראשונה ולא בשנייה ואם הזכיר בראשונה ולא בשנייה או בשנייה ולא בראשונה שנייה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו ואי אדכר בתרווייהו יצא ואי לא אדכר בתרווייהו יצא עכ״ל דימה אותה לדין טעה ולא התפלל מנחה בשבת שנתבאר בסי׳ רצ״ב ונכון הוא וכן מצאתי בשם חידושי גאון: (ט) ומה שכתב וקורין הלל כתב בשבלי הלקט בשם הגאונים מניין שאומרים הלל בר״ח מצינו שרמז דוד בתהלים הללויה הללו אל בקדשו י״ב פעמים הללו כנגד י״ב חדשים ולפיכך אנו כופלים כל הנשמה על שנה מעוברת שיהא לה י״ג חדשים ועל חדש ב׳ ימים:
(י) ורבו בו הדעות י״א שיחיד אין אומר אותה כלל בר״ח וכו׳ סברות אלו וטעם כל אחד מהם כתבוה התוס׳ (יד.) והר״י והרא״ש בפרק היה קורא והר״ן בפרק במה מדליקין ודעת הרי״ף בפרק במה מדליקין דיחיד לא יברך משמע אבל צבור מברכין וכ״נ שהוא דעת הר״י ודעת רש״י דצבור נמי אין מברכין עליו וכ״ד הרמב״ם בהלכות חנוכה וכתב עוד שיחיד לא יקרא כלל ואם התחיל ישלים ויקרא בדילוג וכתב הרא״ש והר״ן שבכיוצא בזה אמרו אם הלכה רופפת בידך ראה היאך צבור נוהגים ונהוג כן ומנהג הוא שמברכים על ההלל והרב המגיד כתב ומנהגינו שצבור מברכין עליו ויחיד אומרו בלא ברכה:
כתב הכלבו בסימן נ״ב בשם הר״פ שטוב לאומרו עם הצבור אף קודם תפלה עכ״ל וכתב הרוקח ראיתי את ר׳ שלא קרא הלל דר״ח עם הצבור וקרא מעצמו מיושב בשעת קריאת התורה:
(יא) ומה שכתב רבינו בשם ר״ת דל״ש יחיד ל״ש צבור אומרים אותו וכו׳ נראה שכפל לומר אפילו כל יחיד ויחיד לאפוקי מה״ג שפירש דצבור נמי נקראים יחיד כל זמן שאין כל ישראל יחד:
(יב) ומה שכתב ומברכין לקרות את ההלל כלומר ואין מברכין לגמור וכ״כ שם התוס׳ והר״י והרא״ש והר״ן ז״ל ועיין במה שכתב רבינו בסימן תפ״ח.
וכתב המרדכי בפרק במה מדליקין בשם ראבי״ה דהמברך בר״ח לגמור לא משתבש דלגמור תרתי משמע ושבלי הלקט כתב מי שטעה ובירך בראש חודש לגמור אין צריך לחזור:
(יג) ומה שכתב רבינו וחותמים ביהללוך בס״פ ע״פ (פסחים קיז:) תנן כוס רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר ובגמרא מאי ברכת השיר רב יהודה אמר יהללוך:
(יד) וקורין אותו בדילוג וכו׳ הכי אמרינן בפ״ד דתעניות (כח.):
(טו) וכן הצבור קורין ביחד וקורא ש״צ לבדו הודו וכו׳ זהו המנהג שאנו נוהגים היום ובפרק לולב הגזול מייתי מנהג קריאת ההלל בענין אחר וכתב עליו הר״ן ומה שאין אנו נוהגים כן הוא משום דמנהגא קרי ליה והיכא דנהוג נהוג היכא דלא נהוג לא נהוג:
(טז) ומה שכתב רבינו שקורא הש״צ לבדו הודו והקהל עונין אחריו הודו שם בגמרא הוא אומר הודו לה׳ והם אומרים הודו לה׳ מכאן שמצוה לענות ראשי פרקים כלומר שמתחלה תקנו מפני שאינן בקיאין שעל כל דבור שיאמר המקרא שיענו ראש הפרק ובכך יצאו שאינן בקיאין י״ח ומיהו אנן דגמרינן כוליה לא צריכינן אלא שבזה החזיק שלא תשתנה תקנה הראשונה למי שאינו גומר.
וכתב הר״ן ומה שאנו נוהגין עכשיו הש״ץ אומר יאמר נא ויאמרו נא והצבור עונין על כל אחד ואחד הודו לא מצינו מנהג זה בתלמוד ואפשר שנהגו כן לרמוז שמצוה לענות ראשי פרקים ולפי שהוא פסוק של הודאה ושבח נהגו כן ומ״מ יוצאין בו מאותן הפסוקים שאומר הש״צ דשומע כעונה ודע שיש בקצת ספרי רבינו חסרון וכך היא הגירסא הנכונה וכן יאמרו נא יראי ה׳ ועונין הקהל אחריו הודו וקורין כולם ביחד מן המצר עד אודך כי עניתני ומשם ואילך כופלים כל פסוק ופסוק ואומר ש״צ אנא ה׳ הושיעה נא ועונין אותו הקהל אחריו וכן באנא ה׳ הצליחה נא:
ומה שכתב שמאודך כי עניתני ואילך כופל כל פסול ופסוק שם במשנה מקום שנהגו לכפול יכפול לפשוט יפשוט ופירש״י לכפול כל פסוק ופסוק ונהגו כן מפני שיש פרשה כפולה כו׳ הודו תחלה וסוף יאמר נא ג״פ קראתי ענני ה׳ לי ה׳ לי טוב לחסות טוב לחסות סבבוני סבוני דחה דחיתני ויהי לי לישועה קול רנה וישועה ימין ה׳ ימין ה׳ לא אמות ולמות לא נתנני פתחו לי שערי צדק זה השער אבל מאודך ולמטה אינו כפול והיינו דאמרינן לקמן מוסיף לכפול מאודך ולמטה: (יז) ומה שכתב רבי׳ אומר ש״צ אנא ה׳ הושיעה נא ועונין אותו הקהל אחריו שם בגמרא הוא אומר אנא ה׳ הושיעה נא והם אומרי׳ אנא ה׳ הושיעה נא מכאן שקטן מקרא אותו ועונה אחריו מה שהוא אומר הוא אומר אנא ה׳ הצליחה נא והם עונין אחריו אנא ה׳ הצליחה נא מכאן שאם בא לכפול כופל ופי׳ הר״ן הוא אומר אנא ה׳ הצליחה נא בזה החזיקו להיות סימן למי שסומך על המקרא שפעמים שצריך לענות אחריו על כל דבר ודבר שהוא אומר והיכי דמי כגון מי שהיה קטן מקרא אותו הוא אומר אנא ה׳ הצליחה נא והם שומעין ואח״כ עונין סימן זה החזיקו לדעת שהרוצה לכפול קצת פסוקים שבסוף ההלל כמו שנהגו עכשיו כופל כמו שזה נכפל שהרי שומע כעונה כדלקמן ואלו שומעין ועונין הרי זו כפולה. והני מכאן דאמרי׳ מכאן לקטן המקרא וכו׳ מכאן שאם בא לכפול לאו דוקא דה״ה דמצי למימר איפכא מאנא ה׳ הושיעה נא שאם בא לכפול ומאנא ה׳ הצליחה נא קטן המקרא אלא אשמועינן שלא על חנם החזיקו אלו שגומרין את ההלל לענות דברים הללו אלא כדי ללמוד מהם תקנות הללו שתקנו נביאים לישראל.
וכתבו התוס׳ (שם:) והר״ן אע״ג דאמרינן במגילה דאין מפסיקין בפסוק אלא לתינוקות של בית רבן והכא מפסיקין באנא ה׳ הושיעה נא ובאנא ה׳ הצליחה נא והפסוק אחר הוא היינו טעמא לפי שאמרוהו ב׳ בני אדם כדאיתא בפרק ערבי פסחים (פסחים קיח.):
(יח) ובספרד פושטים פסוק ברוך הבא וכו׳ ובאשכנז כופלין הכל וכן עיקר שם תנא ר׳ כופל בה דברים ר״א מוסיף בה דברים מאי מוסיף אמר אביי מוסיף לכפול מאודך ולמטה. ופירש״י כופל בה דברים. מאנא והלאה: מוסיף בה. מוסיף לכפול על כפילתו של רבי מאודך ולמטה וזה לכאורה מבואר שהוא כמנהג אשכנז שכופלין כל הפסוקים מאנא ולמטה ולי נראה שהטעם מנהג ספרד הוא משום דברוך הבא ואל ה׳ ויאר לנו א״צ לכפול מפני שמעצמם הם כפולים שכנגד ברוך הבא בשם ה׳ כתב ברכנוכם מבית ה׳ וכנגד אל ה׳ ויאר לנו כתב אסרו חג בעבותים וגו׳ שע״ש קרבנות הקריבים במזבח הקב״ה מאיר לנו אבל אלי אתה ואודך והודו לה׳ שהם פשוטים צריך לכופלם ועל שני פסוקים אלו לבד הוא שאמר רבי כופל בה דברים: ב״ה:
כתב ר״י בנ״ג ההלל אע״פ שיצא מוציא בין יחיד בין צבור ודווקא שאינו בקי שאינו יודע לענות אבל יודע לענות אם יצא אינו מוציא אא״כ עונה אחריו הללויה וצ״ע היכא איתא בגמרא: (יט) ומה שכתב וכיון שאין גומרין אותו וכו׳ אינו חמור לענין הפסקה כק״ש אלא אף באמצע שואל בשלום אדם וכו׳ בפרק היה קורא (ברכות יד.) אמר רבה ימים שהיחיד גומר בהם את ההלל בין פרק לפרק פוסק באמצע הפרק אינו פוסק וימים שאין היחיד גומר בהם את ההלל אפילו באמצע הפרק פוסק וכתב הרא״ש משמע שאין לפסוק בו אלא מפני הכבוד דימים שהיחיד גומר בהם את הלל פוסק בה כדין ק״ש אבל ימים שאין היחיד גומר בהם אפילו באמצע הפרק שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם הא לאו הכי אין לו להפסיק וה״ר יונה פירש דהא דאמרינן דימים שאין היחיד גומר בהם את ההלל פוסק היינו דוקא מפני היראה ומפני הכבוד כמו בק״ש אבל הרמב״ם כתב בהל׳ חנוכה ימים שגומרים בהם את ההלל יש לו להפסיק בין פרק לפרק אבל באמצע הפרק לא יפסיק וימים שקוראים בהם בדילוג אפילו באמצע הפרק פוסק וכתב ה״ה שנראה מדבריו שהוא פוסק לכל דבר ואינו כדין ק״ש שאינו פוסק אלא לדברים ידועים וכן בדין שהרי אין ברכה מתוקנת לאחריו ותלויה היא במנהג ומיהו כתב שדעת רוב המפרשים הוא כדעת הרא״ש ולשון רבינו כפול שלא לצורך דאין גומרין היינו אין קוראין אותו אלא בדילוג: (כ) ואם הפסיק ושהה בו אפילו שהה כדי לגמור כולו וכו׳ בסוף מסכת ראש השנה (לד.) א״ר יוחנן שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא והא א״ר יוחנן משום ר״ש בן יהוצדק בהלל ובמגילה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ל״ק הא דידיה הא דרביה וכתבו הרי״ף והרא״ש קי״ל כר״י דאמר אפילו בתשע שעות יצא ובהלל ובמגילה נמי אע״פ ששהה לגמור את כולה אינו צריך לחזור לראש אלא קוראה ממקום שפסק וכ״פ הרמב״ם בהלכות חנוכה אבל הרא״ש בפרק מי שמתו (ברכות כד:) כתב גבי ק״ש דהא דאמרינן אף ע״פ ששהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר לראש דוקא בשלא שהה בינתיים מחמת אונס שעכבו מלקרות אבל אם שהה מחמת אונס שלא היה המקום ראוי לקרות או אונס אחר אם הפסיק ושהה כדי לגמור את כולה כשחוזר לקרות צריך להתחיל מראש ומשמע דה״ה בהלל וכ״כ רבינו בסי׳ פ״ה דלסברא זו דין הלל ומגילה שוין לדין ק״ש וא״כ מ״ש רבינו בהלכות פסח ובהלכות סוכות לגבי הלל ובה׳ מגילה לגבי מגילה שאפילו שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק ולא חילק צ״ל דכדעת הרי״ף והרמב״ם סתם דבריו דאילו לדעת הרא״ש ה״ל לחלק בין שהה מחמת אונס לשלא מחמת אונס ומיהו מ״ש כאן לענין הלל דר״ח לד״ה הוא דכיון דאין קורין אותו אלא בדילוג מודה הרא״ש דאפילו שהה מחמת אונס כדי לגמור את כולה אינו חוזר לראש ויש לתמוה על רבינו שבסימן פ״ה כתב שדין הלל ומגילה שוין לדין ק״ש ובסי׳ ס״ה לגבי ק״ש סתם דבריו כדעת הרא״ש שמחלק בין שהה באונס לשהה שלא באונס ובהלכות פסח והל׳ סוכה והלכות מגילה סתם דבריו כדעת הרי״ף והרמב״ם שאינם מחלקין בדבר:
כתב ר״י קרא וטעה ואינו יודע היכן טעה יחזור לראש הפרק ודוקא שאינו יודע היכן טעה אבל אם נזכר שאמר כל הפרק ודילג פסוק א׳ יחזור לאותו פסוק כך פשוט בתוספתא ברפ״ב דמגילה אמרינן שהקורא את ההלל למפרע לא יצא וכתבה הרמב״ם בהלכות חנוכה:
כתוב בשבלי הלקט הורה הר״מ דמצות הלל קריאתו מעומד והטעם כתב ה״ר בנימין ע״ש הכתוב הללו עבדי ה׳ שעומדים ומה שקורין אותו בליל פסחים בישיבה מתוך שחולקין אותו אין טורחין עליו לעמוד ועוד שהרי עומד על שולחנו וכוסו בידו ושמא תטרף דעתו מתוך סעודתו ויפול הכוס מידו והר״מ כתב לפי שדרך ליל פסח היסיבה וחירות אין מטריחין אותו לעמוד עכ״ל: רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Tur

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון