×
Mikraot Gedolot Tutorial
טור
פירוש
הערותNotes
E/ע
טור אורח חיים שט״וטור
;?!
אָ
(א) אסור לעשות אפילו אהל עראי בשבת וי״ט ופרש״י שאין איסור עשיית אהל אלא בגג ולא במחיצות ור״ת פירש דבמחיצה נמי אם עושה אותה להיתר סוכה או להיתר טלטול אסור אבל אם אינו עושה אלא לצניעות בעלמא מותר. (ב) עצים שתוקעין ראשן האחד בדופן הספינה וכופפין ראשן הב׳ בדופן השני של הספינה ופורסין מחצלת עליהם לצל אם יש ברוחבן טפח או אפילו אין ברוחבן טפח ואין בין זה לזה ג׳ טפחים חשיבי כאהל ומותר לפרוס בשבת מחצלת עליהם דהו״ל תוספת אהל עראי ושרי וא״ל הו״ל תחילת עשיית אהל ואסור וכל מחצלת פרושה כדי טפח מותר לפורשה כולה בשבת דהו״ל תוספת אהל עראי אבל אסור לפורשה בתחילה בשבת. (ג) פוריא מלמעלה למטה שרי ממטה למעלה אסור פרש״י מטה כשמעמידים אותה אסור ליתן הרגלים ולתת הקרשים עליהם אלא ישים הקרשים תחלה ואח״כ יתן הרגלים תחתיהם ופירשו התוס׳ שלא יתכן לאסור זה אם לא יהיו הרגלים ד׳ דפין מחוברין בד׳ דופני התיבה שאין העולם נזהרים ליתן השלחן על גבי הרגלים בשבת וכן מטה שמעמידין אותה ואח״כ פורשין עליה עור דמי לאהל ואסור להעמיד ולפרוש עליה ואם פירש אינו חייב חטאת אבל מטה כעין שלנו אם היתה זקופה או מוטה על צדה מותר להושיבה על רגליה דלאו מידי עביד. (ה) וכן כסא העשוי פרקים וכשרוצין לישב עליו פותחין אותו והעור נפתח וכשמסירין אותו סוגרים אותו והעור נכפל מותר לפותחו לכתחלה. (ו) וכן כשמסדרין חביות זו ע״ג זו אחד ע״ג שתים אוחז העליונה בידו ויסדר התחתונה תחתיה אבל לא יסדר התחתונה תחלה ויניח העליונה עליה אבל אבנים של בית הכסא מותר לסדרן. (ז) וכ׳ הרשב״א בשם התוספת שלא אסרו אלא בכה״ג שצריך לאויר של מטה אבל אם אין צריך לאויר של מטה שרי על כן מותר להניח ספר אחד מכאן ואחד מכאן וא׳ ע״ג. (ט) משמרת שתולין אותה לתת בה שמרים לסננן ומותחין פיה לכל צד חשיב עשיית אהל ואסור לנטותה. (יא) כילת חתנים והיא נתונה על ב׳ עצים זקופים ובולטים מהמטה א׳ לראש המטה ואחד לרגליה וקנה נתון עליהן והכילה פרושה עליו ויורדת לכאן ולכאן מותר לנטותה והוא שלא יהא בגגה רוחב טפח ולא בפחות מג׳ טפחים סמוך לגגה טפח פי׳ שאינה מתרחבת טפח עד לאחר שירדה ג׳ טפחים ואין בשיפועה טפח פי׳ שאין כל צד וצד מתפשט למטה להתרחק טפח מכנגד אמצעיתה דהיינו שאין ברחבה למטה ב׳ טפחים שאינה עשויה לישן תחתיה אלא לנוי ומיירי נמי שאינה יורדת למטה טפח בזקיפה בלא שיפוע לאחר שכלה השיפוע אבל אם יש בגגה טפח או בפחות מג׳ סמוך לגגה טפח או שיש בשיפוע טפח או שיורד טפח בזקיפה אסור לנטותה ואם כרך עליהם מאתמול חוט או משיחה לנטותה בו מותר אפילו אית ביה כל הני ומ״מ במקום שאין בני תורה לא שרינן ע״י כריכת חוט שלא יבאו לזלזל בה. (י) טלית כפולה שקושרו בין שני כתלים והיא משלשלת ונוגעת בארץ ונכנס לישן תחתיה לא יעשה לכתחלה ואם כרך עליה חוט או משיחה מותר לכתחלה ופירש רב אלפס אפילו אין בגגו טפח לא יעשנו לכתחלה וא״א ז״ל כתב ודאי אם אין בגגו טפח ולא אחד משאר דברים שאוסרין בכילה מותר לכתחלה כמו כילה אלא מיירי שיש בגגו טפח או א׳ משאר דברים האוסרים בכילה הלכך אסור ואפילו הכי אם כרך עליו חוט מאתמול או משיחה מותר לכתחלה.
וילון הפרוש לפני הפתח מותר לנטותו ולפורקו שאין אהל עראי בלא עשיית גג היכא שאינו בא להתיר.
(יג) בגד ששוטחין ע״פ החבית לכסותו לא ישטחנו ע״פ כולו משום אהל אלא יניח קצת ממנו מגולה. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) אסור לעשות אפילו אהל עראי בשבת וי״ט ופירש״י שאין איסור עשיית אהל אלא בגג וכו׳ בפרק כל הכלים (שבת קכה:) תנן רא״א פקק החלון בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו וחכ״א בין כך ובין כך פוקקין בו ובגמרא שם הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה בי״ט ואצ״ל בשבת לא נחלקו אלא להוסיף שר״א אומר אין מוסיפין וחכ״א מוסיפין בשבת ואצ״ל בי״ט ופירש״י שאין עושין אהל עראי. לפרוס מחצלת על ארבע קונדסין להיות צל לאהל מן החמה ודוקא גג אבל מחיצה לאו אהל הוא ושרי לפורסה לצניעות כדאמר בעירובין (צד.) בעובדא דשמואל ופקק החלון דמתני׳ משום דבנין קבוע ומיחזי כמוסיף אבנין והר״ן האריך בביאור דברי רש״י ובסוף דבריו כתב מכלל דברים אלו אתה למד דרש״י סובר שאפילו מחיצה המתרת מותר לעשותה בשבת והתוספות הקשו על דברי רש״י (שם) ובפרק מי שהוציאוהו (עירובין מד.) וכתב שלפי פר״ת דשפיר שייך בדפנות אהל היכא דמחיצה מועלת להתיר ולהכי בדופן שלישית דסוכה דהויא מחיצה ומכשר לסוכה חשיב עשיית אהל בתחלה ואסור אפילו לרבנן ודופן רביעית אסור לר״א לעשותה בתחלה ולרבנן שרי כדאיתא בפ׳ מי שהוציאוהו (שם) וכ״ז כתב הרא״ש והר״ן והמרדכי בפרק כל הכלים ובר״פ תולין (שבת קלח.) גרסי׳ אמר רב משום רבי חייא וילון מותר לנטותו ומותר לפורקו וכתב שם הרא״ש דאין אהל במחיצה בלא גג אלא היכא דעשויה להתיר טלטול או להכשר סוכה כדפרישית לעיל עכ״ל נראה מדבריו דכר״ת ס״ל ועוד אכתוב בדין זה לקמן גבי וילון הפרוסה לפני הפתח: (ב) עצים שתוקעין ראשן האחד בדופן הספינה וכו׳ בעירובין (קב.) וכתבו הרי״ף בר״פ כל הכלים אמר רב אסי הני כיפי דארבא בזמן שיש בהם טפח א״נ אין בהם טפח ואין בין זה לזה ג׳ טפחים למחר מביא מחצלת ופורס עליהם מ״ט מוסיף על אהל עראי הוא ושפיר דמי ופירש״י כיפי דארבא. אולמית שעושין בספינה שנועצין כעין מעגלין שקורין צרקא ראשו אחד בדופן זה של ספינה וראשו שני בדופן זה והוא כפוף כמו אולם ועומד כמו כיפה ומרחיב כחצי אמה ונועץ אחד וכן ע״פ כולה ופורשין בגדים ומחצלות של גמי להגין מפני הצנה והגשמים: שיש בהן טפח. שרוחב של מעגל טפח דבציר מטפח לא הוי אהל כשרחב טפח מיקרי אהל נמצא שם אהל עליו מבע״י וכשהוא פורס הבגד עליו למחר אינו אלא מוסיף א״נ אין ברחבו טפח ואין בין זה לזה ג׳ דאיכא למימר לבוד:
(ג) ומה שכתב וכן מחצלת פרוס׳ כדי טפח מותר לפורסה כולה בשבת וכו׳ גם זה שם הני דכרי דהוו לרב הונא דביממא בעו טולא ובלילה בעו אוירא אתא לקמי׳ דרב וא״ל זיל כרוך בודי׳ ושייר בה טפח למחר פשטה דהוי מוסיף על אהל עראי וש״ד וכתבוהו הרי״ף והרא״ש בפ׳ כל הכלים:
וכתב הריטב״א שדקדקו התוס׳ מלשון רש״י אהאי עובדא שלא יהדק המחצלת הרבה ויעשה בענין שיהא ברוחב העיגול טפח באהל והם כתבו דשייר בה טפח לא משמע הכי אלא שייר טפח חוץ מן הכריכה קאמר אבל חיזור העיגול לא מיחזי כאהל ולמחר כשהוא פורסה לא מיחזי שמוסיף אלא כעושה אהל לכתחלה וכן עיקר ונראה שאף לשון רש״י אפשר להלום כפי׳ הזה עכ״ל:
(ד) פוריא מלמעלה למטה שרי ממטה למעלה אסור מימרא דרב יהודה בפרק המביא כדי יין ואף ע״פ שרש״י כתב שם בסמוך דרב יהודה ס״ל כר״י דאסר דבר שאין מתכוין ואנן קי״ל כר״ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר כבר כתבו שם התוס׳ והרא״ש דנראה להו דאפילו ר״ש מודה בהא דכי א״ר שמעון דבר שאין מתכוין מותר היינו כגון שעושה דבר ואין מתכוין לעשותו אבל הכא הרי הוא עושה מה שמתכוין לעשות ואף ע״פ שאין מתכוין לבנין מ״מ מתכוין הוא לעשות דבר הדומה לבנין ואסרוהו חכמים גזירה משום בנין ואליבא דהלכתא היא מלתא דרב יהודה וכן דעת הרי״ף שפסקה וכן דעת הרמב״ם בפ״ד מהל׳ י״ט:
(ה) ופירשו התוספות שלא יתכן לאסור זה וכו׳ כן כתב ג״כ הרא״ש שם והר״ן כתב בריש פרק תולין וז״ל והקשה הרשב״א דגוד מי עבדי ליה מחיצות רחבות גמורות והלא אין פורסין אותו אלא ע״ג קונדסין ומ״מ כתב הוא ז״ל דפריסת השולחן אפשר שהיא מותרת מפני שאין משתמש באויר שתחתיו משא״כ במטה שמשתמשים באויר שתחתיה בנתינת סנדלין וכיוצא בהם עכ״ל וכ״כ הרב המגיד בפכ״ב וכתבו עוד הר״ן וה״ה שם בשם הרשב״א ומטה שלנו בזמן שהיא מסורגת בחבלים אם יש בין חבל לחבל ג״ט אסור לפרוס עליה סדין משום דקעביד אוהלא ולסלק מעליה הבגד התחתון נמי אסור משום דקא סתר אוהלא אבל אם אין בין חבל לחבל ג״ט כלבוד דמי ותו ליכא משום אהל ובין כך ובין כך אם היה עליה כר או כסת או בגד פרוס מע״ש כשיעור טפח למחר מותר לפרוס על כל המטה משום דהוי מוסיף על אהל עראי ושרי עכ״ל וזה פשוט מהדינים שנתבארו בסמוך:
(ו) וכן מטה שמעמידין אותה ואח״כ פורסין עליה עור וכו׳ בר״פ תולין (שבת קל״ח) וכן מנקיט אביי חומרי מתנייתא ותני הגוד והמשמרת כילה וכסא גליין לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור אבל מטה וכסא טרסקל ואסלא מותר לנטותן לכתחלה ופירש״י כסא גליין כמו מטה גללניתא שעשויה פרקים ואין מחזירין אותו שמא יתקע וכתבו התוספות (שם) דאין נראה דכולה שמעתין מיירי באיסור אהל אלא היינו מטה שפורסין עליה עור ואסור משום אהל כשמושיב תחלה המטה ואח״כ פורס העור דהוי ממטה למעלה ואסור עכ״ל ובאבל מטה וכסא טרסקל וכו׳ פירש״י אבל מטה המחוברת ועומדת אם היתה זקופה מוטה על צדה מותר לנטותה לישבה על רגליה ואע״ג דהשתא עביד אהל שרי דלאו מידי עביד אלא ליתובא בעלמא:
(ז) ומה שכתב וכן כסא העשוי פרקים וכו׳ והוא כסא טרסקל השנוי בברייתא זו ופירש״י כסא טרסקל. כך שמו ועליונו של עור ומקפלין אותו וכשמסלקין אותו סומכין אותו לכותל וכשרוצה לישב עליו נוטהו ויושב על ארבע רגלים וכתב עוד אסלא. עשוי כמין כסא טרסקל אבל עור הפרוס עליו נקוב מותר לנטותן לכתחלה דהאי עביד וקאי: (ח) וכן כשמסדרין חביות זו ע״ג זו וכו׳ אפוריא קאי שכתב בה דמלמטה למעלה אסור דמימרא הכי איתא בפרק המביא כדי יין (ביצה לב:) אמר רב יהודה האי מדורתא מלמעלה למטה שרי מלמטה למעלה אסור וכן ביעתא וכן קדרא וכן פוריא וכן חביתא:
(ט) אבל אבנים של בית הכסא מותר לצדדן מימרא דרב נחמן שם ופירש״י אבנים גדולות שמצדדין אותם כמין מושב חלול ויושבין עליהם בשדות במקום המיוחד לבית הכסא ואמרינן בגמרא דאע״ג דבנין עראי הוא והו״ל למגזר ביה משום בנין קבע לא גזרו ביה רבנן משום כבוד הבריות ואע״ג דאר״נ מותר לצדדן בי״ט משמע לרבינו דלאו דוקא דמ״ש י״ט משבת לענין זה:
(י) וכתב הרשב״א בשם התוס׳ שלא אסרו אלא בכה״ג שצריך לאויר שלמטה וכו׳ גם הר״ן כתב כן בשמם בפרק המביא כדי יין: (יא) משמרת שתולין אותה לתת בה שמרים וכו׳ ר״פ תולין (שבת קלז:) רא״א תולין את המשמרת בי״ט ונותנין לתלויה בשבת וחכ״א אין תולין את המשמרת בי״ט ואין נותנין לתלויה בשבת הרי דלתלות המשמרת בשבת אסור אפי׳ לר״א ופירש״י משמרת שמסננין בה שמרי יין ומותח פיה לכל צד בעוגל ונעשה כאהל על חלל הכלי: (יב) כילת חתנים והיא נתונה על שני עצים זקופים וכו׳ בר״פ תולין (שבת קלח.) אמר שמואל משום רבי חייא כילת חתנים מותר לנטותה ומותר לפרקה א״ר שישא בריה דרב אידי לא אמרן אלא שאין בגגה טפח וכו׳ ואיתא נמי בפרק המוצא תפילין (עירובין קב.) ודברי רבינו ע״פ פירש״י:
(יג) ומה שכתב שאינה עשויה לישן תחתיה אלא לנוי ג״ז מדברי רש״י וכתב כן כי היכי דלא תיקשי כיון שאין ברחבה למטה ב״ט למאי חזיא.
(יד) ומה שכתב ומיירי נמי שאינה יורדת למטה טפח בזקיפה וכו׳ במימרא דרב שישא בריה דרב אידי (שבת קלח:) ולא אמרן אלא דלא נחית מפוריא טפח אבל נחית מפוריא טפח אסור ופירש״י (שבת קלח:) ההוא טפח הוי קיר לאהל והמטה נעשית לו גג וכתב הר״ן בשם הרשב״א והר״י אבל מטה דידן אף ע״ג דנחתי סדינים מפוריא טפח כיון דבפריסת סדינים על המטה ליכא משום אהל לית לן בה וכ״כ ג״כ הרב המגיד בפכ״ב וכתבו ר״י בח״ד והרמב״ם כתב בפרק כ״ב כמימרא דשמואל ומימרא דרב שישא אלא שלא כתב דבעינן שלא יהא בשיפועה טפח ואפשר דלא הוה גריס לה שה״ה והר״ן כתבו מימרא דרב שישא ולא כתבו שצריך שלא יהא בשיפועה טפח והרי״ף לא הביא מימרא דרב שישא וכתב הר״ן שאינו יודע למה השמיטה ול״נ שסמך על מ״ש גבי טלית כפולה ואין בגגה טפח ולא בפחות מג׳ סמוך לגגה טפח ואע״פ שלא כתב שם והוא דלא נחתא מפוריא טפח אפשר שסמך דממילא משמע דכה״ג אסור שאותו טפח הוי קיר לאהל המטה נעשית לו גג ואע״פ שאין זה ברור נדחקתי בו לתת טעם להשמטתו. וההיא דאין בשיפועה טפח לאו השמטה היא דאיכא למימר דגריס כדגריס הרמב״ם הר״ן וה״ה:
(טו) ומה שכתב רבינו ואם כרך עליה חוט או משיחה וכו׳ (שבת קלח.) גבי הא דתני רמי בר יחזקאל טלית כפולה לא יעשה וכו׳ ויתבאר בסמוך בס״ד וגם שם אכתוב כילה שהיא עשויה ככילת חתנים אם מותר לנטותה ככילת חתנים:
(טז) ומה שכתב מ״מ במקום שאין בני תורה לא שרינן על ידי כריכת חוט וכו׳ שם (שבת קלט.) מבואר דשלח רב מנשיא לבני בשכר חזרנו על כל צדדי כילה ולא מצינו לה צד היתר ופריך ולשלח להו כדרמי בר יחזקאל ופירש״י כרך עליה חוט או משיחה ומשני לפי שאינם בני תורה:
(יז) טלית כפולה שקושרו בין שני כותלים וכו׳ (שבת קלח.) תני רמי בר יחזקאל טלית כפולה לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור היה כרוך עליה חוט או משיחה מותר לנטותו לכתחלה ופירש״י טלית כפולה לא יעשה. לשטוח טליתו ע״ג ד׳ יתידות לישן תחתיה וראשיו מתכפלין לכאן ולכאן לצד הארץ והויא לה לכותלים להגן מן החמה דהויא אוהלא: כרך עליה. מבע״י: חוט או משיחה. ונתנה על הנס שעל הקינוף כשהיא מקופלת וכרך עליה חוט למשכה בה לפורסה לכאן ולכאן מותר למשכה בה בשבת דמוסיף על אהל עראי ואינו כעושה לכתחלה והרי״ף כתב פי׳ כגון טלית כפולה שקושרה בין שני כתלים והיא משולשלת ומגעת לארץ ונכנס בין שני קצותיה וישן תחתיה בצל ואין בגגה טפח ולא בפחות מג׳ סמוך לגגה טפח ולפיכך אינו אהל קבע אלא אהל עראי היא ומשני שאין בגגה טפח ולא בפחות מג׳ סמוך לגגה טפח ולפיכך פטור אבל אסור ואם היה עליו חוט מאתמול ונטה אותו היום מותר וכתב הרא״ש וז״ל ותמהני על הרי״ף שכתב כן הא אמר בשמעתין כילת חתנים מותר לנטותה ומותר לפורקה ומוקי לה שאין בגגה טפח ולא בפחות מג׳ סמוך לגגה טפח ומ״ש טלית כפולה שהיא יותר בנין עראי מכילת חתנים ואין דבריו נראין בזה כלל אלא מיירי שיש בגג טפח א״נ כגון שלאחר שכלה השיפוע של הטלית יורד ממנה בשוה בלא שום שיפוע ברוחב טפח כדאמרינן גבי כילת חתנים אבל נחתא מפוריא טפח אסור והא דאמרינן כרך עליה חוט או משיחה מותר איירי אפי׳ לא היתה פרוסה טפח אלא כולה כרוכה דכריכת חוט או משיחה חשיב כאילו היתה פרוסה טפח עכ״ל ודעת רש״י נראה שהוא כדעת הרא״ש דאהא דתני אביי (שבת קלח.) כילה לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור פי׳ בשיש בגגה טפח ולפי דברי הרי״ף בטלית כפולה נראה דדוקא כשאין בגגה טפח הוא דפטור אבל אסור אבל יש בגגה טפח אהל קבע הוי וחייב חטאת:
וכתב הר״ן ולפי דברי רש״י כל כילה שהיא עשויה ככילת חתנים מותר לנטותה ואפילו אהל עראי נמי לא הויא אבל לפי דעת הרי״ף כילת חתנים דוקא הוא שמותר לפרקה לפי שהיא מתוקנת לכך אבל שאר כילות לא אא״כ כרך עליהם חוט או משיחה ודברי הרמב״ם בפרק כ״ב כדעת הרי״ף שכתב וז״ל כל אהל משופע שאין בגגו טפח ולא בפחות מג׳ סמוך לגגו רוחב טפח ה״ז אהל עראי והעושה אותה לכתחלה בשבת פטור טלית כפולה שהיו עליה חוטים שהיה תלוייה בהם מע״ש מותר לנטותה ומותר לפרקה וכן הפרשת כילת חתנים שאין בגגה טפח ולא בפחות מג׳ סמוך לגגה רוחב טפח הואיל שהיא מתוקנת לכך מותר לנטותה ומותר לפרקה והוא שלא תהא משולשלת מעל המטה טפח עכ״ל.
ומכלל דברים אלו יתבאר לך שמ״ש רבינו גבי כילת חתנים ואם כרך עליה חוט או משיחה לנטותה בו מותר אפילו אית ביה כל הני אינו אלא לדעת רש״י והרא״ש לבד דאילו להרי״ף והרמב״ם לא שרי בכריכת חוט או משיחה אלא בדלית ביה חד מהני וכמו שנתבאר והכי נקטינן:
(יח) וילון הפרוס לפי הפתח מותר לנטותו ולפורקו וכו׳ שם (שבת קלח.) אמר רב משום רבי חייא וילון מותר לנטותו ומותר לפורקו ופירש״י שאין אהל אלא מי שעשוי כעין גג ואיתא נמי להאי מימרא בפרק בתרא דעירובין (עירובין קב.) ופי׳ רש״י שם וילון. כנגד הפתח לצניעות: מותר לנטותו. דלאו אהל הוא דלא קביע התם אלא כן דרכו לינתן ולהסתלק כדלת בעלמא. וכבר נתבאר בריש סימן זה דאפי׳ לר״ת כל מחיצה שאינה עשויה להתיר מותר לעשותה בשבת ובמרדכי בפרק כירה כתב וז״ל בחדר שהיה ישן בו מהר״ם היו בו ספרים וכל לילה היה עושה מחיצה י׳ טפחים גובה בפני הספרים ובכל ע״ש היה עושה מחיצה מבע״י לפי שלפעמים היה משתין בלילה והיה כורך המחיצה לצד מעלה ונותנה על המוט ומשייר בה רוחב טפח ובליל שבת פושטה למטה לפי שבשבת אסור לעשות מחיצה כל מחיצה שאינה לצניעות אסור לעשותה בשבת וראייה מפרק בתרא דעירובין (עירובין קב.) הנהו דיכרי דרב הונא וכו׳ א״ל זיל כרוך בודיא ושייר בה טפח ולמחר פושטה דהו״ל מוסיף על אהל עראי ושפיר דמי וה״מ במחיצה שאינה עשויה לצורך צניעות אבל מחיצה שעושה לצניעות בעלמא מותר כגון מחיצה שעושין בשעת דרשה בין אנשים לנשים מותר לעשותה בשבת כדקאמר בפ׳ כל גגות (עירובין צד.) שמואל דעביד לצניעותא בעלמא הוא דעבד גם מותר בשבת לעשות מחיצה להגן מפני החמה או מפני הצנה שלא תפול על האדם ועל האוכלין כדמשמע בפ׳ כירה (שבת מג.) גבי מת המוטל בחמה דאסור לעשות מחיצה בשביל המת אבל בשביל חי מותר עכ״ל וצ״ל שהוא סובר כר״ת דמחיצה המתרת אסור לעשותה בשבת ומחיצה זו דמהר״ם כיון שנעשית להפסיק בין הספרים לאדם העושה צרכיו חשובה מחיצה המתרת ואסור לנטותה בשבת ומ״ש כל מחיצה שאינה לצניעות אסור לעשות בשבת כלומר כל מחיצה שאין לצניעות אלא להתיר כי ההיא דמהר״ם אסור לעשותה בשבת אבל אם אינה עשויה להתיר אפי׳ אם אינה לצניעות ודאי שמותר לעשותה בשבת וזהו שכתב בסוף דבריו גם מותר בשבת לעשות מחיצה להגן מפני החמה או מפני הצנה שלא תפול על האדם ומה שהביא ראיה מדברי רב הונא דאמר ליה זיל כרוך בודיא ושייר בה טפח אע״ג דהכא מחיצה והתם אהל מ״מ מייתי שפיר דבשיור טפח שרי באהל עראי וה״ה למחיצה המתרת ומ״ש וה״מ במחיצה שאינה עשויה לצורך צניעות קאי אמאי דקאמר לפי שבשבת אסור לעשות מחיצה כנ״ל לפרש דבריו ומתוך הדברים האלו נראה בהדיא דפרוכת שלפני הארון הקודש מותר להסירו בשבת ולפרוס אחר במקומו דהיינו ממש וילון דשרי רב וכ״כ בתה״ד סימן ס״ח אלא שחזר להסתפק בדבר מדהאי מימרא דוילון איתא בפרק בתרא דעירובין (עירובין קב.) ופירש״י וילון שלפני הפתח לצניעות מותר לנטותו דלאו אהל קא עביד דלא קביע התם אלא דרכו לינתן ולהסתלק כדלת בעלמא ע״כ משמע דאיירי בוילון שנוטין אותו לפרקים כשרוצים לעשות מילי דצניעות אבל אינו תלוי תדיר שם ולפי זה הפרוכת שתולין שם תדיר שייך ביה עשיית אהל מ״מ נראה לחלק יפה דודאי וילון התלוי תדיר שם לפני הפתח שייך ביה עשיית אהל לפי שהוא כמו דלת בעלמא אבל הפרוכת שלפני הארון שבלא״ה יש דלת לארון והפרוכת אינו תלוי שם אלא לצניעות אע״ג דתלוי שם בקביעות אין קפידא אפס העולם חוששין לאסור הדבר גם חזן הכנסת אחד הגיד לי שאחד מן הגדולים לא רצה להתיר אני מושך ידי להתיר עכ״ל והאידנא נהוג כ״ע היתר בדבר ולא ראינו מי שמיחה בכך ומדברי רש״י דפ״ב דעירובין משמע דלא שרינן בוילון אלא בשאינו תלוי שם בקביעות אבל אם הוא תלוי שם בקביעות אסור לנטותו ולפורקו בשבת וכ״נ שסבר בעל תה״ד ול״נ דא״כ לא הוה שתיק מינה בר״פ תולין לכן נ״ל שאע״פ שתלוי שם בקביעות שרי שהרי כיון שכולו נע ונד מרוח מצויה וגם אינה מעכב דהולכים ועוברים דרך שם מיקרי לא קביע וזהו שכתב דלא קביע התם אא״כ דרכו לינתן ולהסתלק כדלת בעלמא אבל אם קבעו מלמעלה ומלמטה ומן הצדדין בענין שאין מזיזין אותו ממקומו הוא מתסר משום בנין ומשום דסתם וילון אין קובעין אותו כ״כ דכיון דלא קביע התם שרי:
גרסינן בר״פ תולין (שם קלח.) מנקיט אביי חומרי מתנייתא ותני הגוד והמשמרת לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור ופירש״י הגוד הוא עור של בהמה תפור ופיו רחב מאד ויש לו שנצים ועוברי דרכים ממלאין אותו יין או חלב במקום שתוקעין שם אהליהם ללון שוטחין אותו ופיו מתוח ע״ג יתידות והרוח עוברת מתחתיו ומצטנן שלא יקלקל היין והוי דומה לאהל לאחר שנמתח ובתר הכי גרסינן שלח ליה רמי בר יחזקאל לרב הונא וכו׳ הא דתניא גוד בכיסכיו מותר לנטותו בשבת אמר רב ל״ש אלא בב׳ ב״א אבל באדם אחד אסור אמר אביי וכילה אפי׳ בי׳ ב״א אסור א״א דלא מימתחא פורתא ופירש״י גוד בכיסכיו. גוד ברצועותיו ומונח על מקום קבוע שלו מותר לנטותו בשבת והא דאמר לעיל פטור אבל אסור היכא דלא היה מתוקן בכיסכין בב׳ ב״א לא מימתח ליה שפיר באחד מימתח ליה שפיר שמותחו על יתד זו וקושרו בה וחוזר ומותחו על זו וקושרו בה כך פירשו רבותי ואיני יודע מהו עד כאן לשונו ור״י כתב בח״ד דטעמא דשרי גוד בכיסכין משום דכיון דמתוקן ברצועותיו שכבר התחיל מע״ש לעשותו אהל מותר לנטותו בשבת דאינו אלא כמוסיף אהל עראי וגבי כילה כתב וז״ל וכילה כשהיא אסור אפילו בי׳ ב״א אסור שהרי א״א להביאה מתוחה כמו שהיא ולתלותה דמאחר שהיא רחבה אינו יכול להיות שלא ימתחו אותה יותר בשעה שנוטין אותה על המטה והרמב״ם כתב בפכ״ב וז״ל הנוטה פרוכת וכיוצא בה צריך להזהר שלא יעשה אהל בשעה שנוטה לפיכך אם היה פרוכת גדולה תולין אותה ב׳ אבל אחד אסור ואם היתה כילה שיש לה גג אין מותחין אותה ואפי׳ עשרה שא״א שלא תגבה מעט מעל הארץ ותעשה אהל עראי וכתב הר״ן משמע דס״ל דגוד כעין פרוכת והראב״ד השיגו ופי׳ דלאו משום אהל הוא אלא שצריך לכוין הלולאות כנגד היתדות שבכותל וב׳ ב״א יכולין לכוין בלא שינוי הקפול שלו אבל אדם אחד לא והוי כמתקן והר״י פירש דבאדם אחד הוי כעשיית אהל לפי שקושר וחוזר וקושר כדרך בנין שבונה מעט מעט אבל בב׳ ב״א שפורסין תחלה ואח״כ נותנין ע״ג הקניפות אין זה כבנין שאין דרך הבנין לעשותו כולו בבת אחת והיינו דאמרינן בכילה דא״א דלא מימתחא פורתא כלומר שאינה נפרסת כולה בבת אחת עכ״ל וז״ל הראב״ד בהשגות וכילה שהיא גדולה בכיסכסי אפי׳ י׳ ב״א אין יכולין לכוין בלא שינוי הקפול שלו ויראה כנוטה אהל לכתחלה א״נ דכמפשט הקמטין לתקון עכ״ל:
(יט) בגד ששוטחין ע״פ חבית לכסותו וכו׳ ג״ז בפרק תולין (שבת קלט:) אמר רב האי פרונקא אפלגיה דכובא שרי אכוליה דכובא אסור ופירש״י אפלגא דכובא שרי. דלאו אהל הוא אכוליה כובא אסור משום אהל וכן דעת הרמב״ם בפרק כ״ב.
וכתבו הר״ן וה״ה בשם הרשב״א דלפ״ז נצטרך לפרש דכשאין הכובא מלאה עסקינן שאל״כ אין כאן אהל אלא בשחסר טפח עסקינן דהוי אהל והראב״ד פי׳ דמשום משמרת נגעו בה ואכולה כובא אסור משום דמיחזי כמשמרת שכן דרכו בחול ואפלגא דכובא שרי דלאו היינו אורחיה וכתב ה״ה שכן הכריע הרשב״א שאין בכיסוי כלים משום אהל ולא מיתסר אכוליה כובא אלא משום דמחזי כמשמרת וכדעת הראב״ד ובפרק המביא כדי יין (ביצה לב:) אהא דא״ר יהודה האי מדורתא מלמעלה למטה שרי מלמטה למעלה אסור וכן ביעתא וכו׳ כתבו התוס׳ דכל הנך אינם אסורין אלא היכא שמתקן האהל במחיצות אבל אם עשה האהל בלא מחיצות שרי ומש״ה שרי להחזיר קדרה ע״ג כירה בשבת שמחיצות היו עשויות מתחלה אך תימה דאמרינן בשבת האי פרונקא אכוליה כובא אסור והתם המחיצות היו עשויות כבר וי״ל דשאני התם הואיל ורחב הכובא יותר מדאי נעשה כאהל וכן כתב הר״ן בשמם בפרק תולין:
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tur
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144