×
Mikraot Gedolot Tutorial
טור
פירוש
הערותNotes
E/ע
טור אורח חיים קע״דטור
;?!
אָ
(א)  יין שבתוך הסעודה מברכין עליו בורא פרי הגפן. (ג)  ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו עד לאחר המזון ומברך עליו ברכת המזון. (ד)  וה״מ שצריך לברך בתוך הסעודה שלא קבע לשתות לפני המזון אבל קבע לשתות לפני המזון א״צ לברך בתוך המזון דיין שלפני המזון פוטרו וכן יין של קידוש פוטר יין שבתוך המזון וכן המבדיל על השלחן פוטר היין שבתוך המזון.
יין שלפני המזון פוטר ג״כ היין שלאחר המזון פי׳ מי שרגיל לקבוע לשתות יין אחר גמר סעודתו לפני ברכת המזון יין שלפני המזון פוטרו אמר רב ל״ש דיין שלפני המזון פוטרו אלא בשבתות וי״ט שאדם קובע עצמו על היין הילכך כשבירך לפני המזון היה דעתו גם על שלאחר המזון אבל כל ימות השנה בירך על היין שלפני המזון לא פטר שלאחר המזון וכתב הראב״ד דווקא במקום שאין היין מצוי אבל במקומות הללו שהיין מצוי אין חילוק בין שבת וי״ט לחול לעולם פוטר ודוקא יין ששותין קודם ברכת המזון אחר גמר סעודה אותו הוא פוטר אבל אחר ברכת המזון היין שמברכין עליו ברכת המזון צריך לברך עליו ואינו נפטר ביין שלפני המזון ל״ש חול ול״ש שבת וי״ט ואם לא היה לו יין לפני המזון ובירך על היין שבתוך המזון אינו פוטר אפילו יין שלפני ברכת המזון אחר גמר סעודה.
(ה) וכל מה ששותה בתוך הסעודה די לו בברכה אחת וה״מ בסתם אבל אם כשבירך לא היה דעתו לשתות רק אותו הכוס ונמלך לשתות אחר אפילו בתוך הסעודה צריך לברך עליו. (ו)  ודוקא לפני היין צריך לברך בתוך הסעודה אבל לאחריו א״צ לברך שנפטר בברכת המזון. (ז)  ועל כל שאר משקין שבסעודה א״צ לברך דחשיבי כבאין מחמת הסעודה לפי שאין דרך לאכול בלא שתייה ואף יין לא היה צריך ברכה לפניו אלא משום שהוא חשוב וקובע ברכה לעצמו ולכן צריך ברכה לפניו ובה״ג כתב שיש לברך על המים שבסעודה. וא״א הרא״ש ז״ל כתב י״א שיש לברך על המים שבתוך הסעודה על כל פעם ופעם דנמלך הוי שאין אדם שותה מים אלא לצמאו ולא מסתבר לי כלל כי ידוע שא״א לו לאכול בלא שתייה ואינו מסיח דעתו משתייה כל זמן שהוא אוכל והרוצה להסתלק מן הספק ישב קודם נטילה במקום אכילתו ויברך על המים על דעת לשתות בתוך סעודתו ע״כ. (ח)  ואם המסובין רבים אפילו הסיבו ביחד כל אחד ואחד מברך לעצמו על היין שבתוך המזון הואיל ואין בית הבליעה פנוי ופירש״י ואין לב המסובין אל המברך אלא לבלוע ובעינן דעת שומע ומשמיע וכתב א״א הרא״ש ז״ל ומטעם זה י״א אם אמר המברך סברי מרנן והם מפנין בית הבליעה כדי לשמוע שפיר דמי ומיהו לא נראה האי טעמא שאף על פי שאוכלין יכולין לשמוע הברכה ולצאת בשמיעה ונראה הטעם כמו שמפרש בירושלמי שאינם יכולים לענות אמן שאין משיחין בסעודה שמא יקדים קנה לוושט ואפילו אם שומע כעונה ויוצא בלא עניית אמן חיישינן שמא יענה אמן הלכך בכל ענין כל אחד מברך לעצמו ועל היין שלאחר המזון אם הסיבו אחד מברך לכולם ולדידן אפילו בלא הסיבה ובספר המצות כתוב שאין אנו רגילים לקבוע אלא בפת אבל ביין או כל שאר דברים אין אחד פוטר חבירו ול״נ דמאי שנא האידנא מבימיהם אלא ודאי אין חילוק בין פת ליין דאין אחד פוטר את חבירו אלא בהסיבה ולדידן אפילו בישיבה ושאר כל הדברים אפילו לדידהו אחד פוטר חבירו בישיבה לחוד ואם הביאו להם גם שאר משקין אחר הסעודה עם היין אין צריכין לברך עליהן דיין פוטר כל מיני משקה ואותו שמברך על היין שלאחר המזון הוא מברך על המוגמר פירוש מיני עשבים שהיו רגילין להביא אחר הסעודה ולעשנן על גחלים ומברכין משתעלה תמרתן בורא עשבי בשמים ואם הוא עצי בשמים מברך בורא עצי בשמים חוץ ממושק שהוא ממין חיה ומברכין עליו בורא מיני בשמים.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) יין שבתוך הסעודה מברכין עליו בפה״ג כלומר ולא אמרינן שפת פוטרתו מבואר בפ׳ כיצד מברכין (ברכות מא:) שאלו את בן זומא מפני מה אמרו דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אינם טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם אמר להם הואיל ופת פוטרתן אי הכי יין נמי נפטריה פת שאני יין דגורם ברכה לעצמו ופירש״י גורם ברכה לעצמו בכמה מקומות הוא בא ומברכין עליו ואע״פ שלא היו צריכים לשתייתו: (ב) ומה שכתב רבינו ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו עד לאחר המזון ומברך עליו בה״מ משנה בס״פ אלו דברים (ברכות נא:) בא להם יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס ב״ש אומרים מברך על היין ואח״כ מברך על המזון ובה״א מברך על המזון ואח״כ מברך על היין וקי״ל כב״ה:
וה״מ שצריך לברך בתוך המזון שלא קבע לשתות לפני המזון וכו׳ בפ׳ כיצד מברכין (ברכות מב.) תנן בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון ופירש״י נוהגים היו להביא קודם אכילה כוס יין לשתות כדתניא לקמן ומביאין לפניה׳ פרפראות להמשיך האכילה כגון פרגיות ודגים ואח״כ מביאים השולחן ולאחר גמר סעודה יושבין ושותין ואוכלים פרפראות כגון כיסני דמעלי לליבא והוא יין שלאחר המזון ושניהם קודם בה״מ ובגמ׳ איבעיא להו בא להם יין בתוך המזון מהו שיפטור את היין שלאחר המזון את״ל בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון משום דזה לשתות וזה לשתות אבל הכא דזה לשרות וזה לשתות לא או דילמא ל״ש רב אמר פוטר ורב כהנא אמר אינו פוטר ופסקו הפוסקים כמ״ד אינו פוטר ופירשו התוס׳ והרא״ש על הא דאמרי׳ אבל הכא דזה לשרות וזה לשתות לא דלשרות גרוע מלשתות הילכך אינו בדין שיפטור הגרוע את החשוב וכתב הרא״ש נראה דיין שלפני המזון פוטר יין (שלאחר) [שבתוך] המזון דע״כ לא קא מיבעיא ליה אלא מזה שבא לשרות אם פוטר יין שבא לשתות אבל יין שלפני המזון שבא לשתות פשיטא שפוטר יין שבתוך המזון ומזה הטעם יין של קידוש פוטר יין שבתוך המזון לא מיבעיא קידוש דאין קידוש אלא במקום סעודה אלא אפי׳ אם הבדיל על היין פוטר היין שבתוך המזון והביא ראיה לדבר וכ״כ שם ה״ר יונה והרשב״א וכ״כ הרא״ש גם בפ׳ ע״פ ושם כתב בהדיא שאפי׳ הבדיל קודם שנטל ידיו נמי פטור וכ״כ התוס׳ בפ׳ כיצד מברכין (שם) אלא שנראה מדבריהם דיין דהבדלה לא פטר אלא כשהבדיל אחר שנטל ידיו שכתבו וז״ל נראה משם דאין לחלק בין הבדלה לקידוש ולאפוקי מהני דחולקין ואמרי דוקא קידוש פטר משום דאין קידוש אלא במקום סעודה אבל יין של הבדלה לא פטר אפי׳ הבדיל לאחר נטילה דהכי מיירי הא דפסקינן דיין שלפני המזון פטר היין שבתוך המזון דכבר נטל ידיו והכי משמע בסמוך מתוך הברייתא מיהו נראה כיון דנטל ידיו ודעתו לאכול ולשתות שם פוטר אפי׳ בהבדלה ומיהו יש שמחמירין להבדיל קודם נטילה לאפוקי נפשייהו מפלוגת׳ דאז ודאי צריך לברך אחריו ברכה מעין ג׳ ולא פטר יין שבתוך המזון עכ״ל וכ״כ ג״כ המרדכי:
ולענין הלכה נראה שאם מבדיל עד שלא נטל ידיו יכוין שלא להוציא יין שבתוך הסעודה לאפוקי נפשיה מספק ובדיעבד שלא כיון כך פטר יין שבתוך הסעודה דספק ברכות דרבנן להקל:
(ג) ומה שכתב רבינו יין שלפני המזון פוטר ג״כ היין שלאחר המזון היא המשנה שהזכרתי בסמוך: (ד) ומה שכתב פירוש מי שרגיל לקבוע לשתות יין וכו׳ כלומר לאפוקי יין ששותה אחר ברכת המזון שצריך לברך עליו ואינו נפטר בברכת יין שלפניו וכמ״ש רבינו בהדיא לקמן בסמוך.
וכתב ה״ר יונה שזה היה בימיהם שהיו מסלקים השולחן קודם בה״מ אבל עכשיו שאין נוהגין כן אפילו שותה אחר שגמר מלאכול כ״ז שלא בירך בה״מ חשיב בתוך המזון וכן כתבו התוס׳ על בעיא זו דיין שלאחר המזון ליתא בזמן הזה שאין אנו מושכין ידינו מן הפת כלל וכ״כ המרדכי וכ״כ עוד התוס׳ בפ׳ ע״פ ובסימן קע״ט יתבאר דהיכא דאמר הב לן ונבריך לדידן נמי צריך לחזור לברך אם רוצה לשתות:
(ה) ומה שכתב אמר רב לא שנו דיין שלפני המזון פוטר אלא בשבתות וי״ט וכו׳ שם: (ו) ומה שכתב בשם הראב״ד דדוקא במקום שאין היין מצוי וכו׳ כ״כ שם הרא״ש והרשב״א וכ״נ מדברי התוספות: (ז) ומה שכתב ודוקא יין ששותין קודם בה״מ וכו׳ כ״כ שם הרי״ף והרא״ש וכ״נ מדברי רש״י על המשנה שכתבתי בסמוך וכ״כ הרמב״ם בפ״ד מהלכות ברכות: (ח) ומה שכתב ואם לא היה לו יין לפני המזון ובירך על היין שבתוך המזון אינו פוטר וכו׳ היינו מה שכתבתי בסמוך דאיבעיא להו בא להם יין בתוך המזון מהו שיפטור את היין שלאחר המזון איכא מ״ד פוטר ואיכא מ״ד אינו פוטר ופסקו הרי״ף והרא״ש כמ״ד אינו פוטר וכן דעת הרשב״א וכ״פ הרמב״ם בפ״ד מהל׳ ברכות:
כתוב באהל מועד יין שלפני המזון פוטר את שלאחר המזון בד״א בשבתות וי״ט וכו׳ אבל יין שבתוך המזון אינו פוטר שלאחר המזון שהוא לשתות שאין העיקר פוטר הטפל ואיזה יין נקרא שלאחר המזון כל ששח הרבה לאחר הסעודה קודם ברה״מ ומרוב השיחה צמא לשתות אבל אם צמא מחמת האכילה אפילו לזמן מרובה אחר שהפסיק אכילתו אם לא בירך עדיין בה״מ כל יין שישתה אותו יין שבירך עליו בתוך המזון פוטר אותו דלשרות המאכל הוא עכ״ל ומדברי הרשב״א שאכתוב בסמוך נראה כן:
וכל מה ששותה בתוך הסעודה די לו בברכה אחת וה״מ בסתם אבל אם כשבירך לא היה דעתו לשתות רק אותו הכוס וכו׳ בפ׳ ע״פ (פסחים קג:) אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי בסעודתא וקאי עלייהו רב אחא אמימר בירך על כל כסא וכסא ומר זוטרא בירך אכסא קמא ואכסא דברכתא רב אשי בירך אכסא קמא ותו לא בריך אמימר אמר אנא נמלך אנא ומר זוטרא אמר אנא דעבדי כתלמידי דרב דרב ברונא ור״ח תלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא הוה קאי עלייהו רב ייבא סבא א״ל הב ונבריך ולבסוף אמרו ליה הב ונישתי א״ל הכי אמר רב כיון דאמריתו הב ונבריך איתסר לכו למישתי פירוש משום דקא עקרי דעתייהו ממשתיא רב אשי אמר לית הלכתא כתלמידי דרב וכתבו הרי״ף והרא״ש וקי״ל כמר זוטרא וכתלמידי דרב ובנמלך קי״ל כאמימר דאי בריך ליה אחד כסא אדעתא דלא למישתי אלא ההוא כסא בלחוד והדר אימליך למישתי כסא אחרינא צריך לברוכי בפה״ג והדר שתי וסיים בהרא״ש אבל ברכה אחרונה לא בעי דהיסח דעת לא מצריך ברכה אלא להבא ובפרק כיצד מברכין (ברכות מא:) גבי הא דא״ר פפא דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה כתב דיין שבתוך המזון טעון ברכה לפניו אבל לא לאחריו כדמוכח בע״פ בעובדא דתלמידי דרב דחד מינייהו בריך אכסא קמא ואכסא דברכתא ומפרש טעמא בפרק כיסוי הדם (חולין פו:) משום דבה״מ הוי הפסקה אלמא דלא בירך לאחר היין שבתוך הסעודה דאי בריך לאחריו למה לי טעמא משום הפסקה דבה״מ תיפוק ליה משום שבירך על היין ששתה עכ״ל.
וכתב עוד שם ובפרק ערבי פסחים מה שאין מברכין ברכה אחרונה על היין שבתוך המזון אפילו אם לא נשאר לו כוס לבה״מ פרשב״ם משום דבה״מ פוטרו מק״ו השתא מעין ג׳ פוטרו ג׳ מיבעיא והאי ק״ו פריכא הוא דברים הבאים (אחר הסעודה שלא) מחמת הסעודה יוכיחו שטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם אלא היינו טעמא משום דהיין בא לשרות האכילה וא״א לאכילה בלא שתיה והוי כדברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה ואף לפניו לא היה טעון ברכה אלא משום דגורם ברכה לעצמו אבל לאחריו ודאי נפטר מהאי טעמא וכ״כ התוס׳ והמרדכי בפ׳ ע״פ ולאפוקי ממחזור ויטרי שהיה מצריך לברך אחריו ואין הלכה כמותו וגם רש״י לא היה מברך לאחריו וכן נהגו. וזהו שכתב רבינו ודוקא לפני היין צריך לברך בתוך הסעודה אבל לאחריו א״צ לברך. והרשב״א בפ׳ כיצד מברכין גבי הא דשאלו את בן זומא מפני מה אמרו דברים הבאים מחמת הסעודה וכו׳ כתב וז״ל ולענין ברכה אחרונה של יין הבא בתוך המזון אינו טעון כלל דבה״מ פוטרת כל מה שבא בתוך המזון כדרך שהיא פוטרת ברכה אחרונה של דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה ואע״פ שהם טעונים ברכה לפניהם והא נמי דכוותייהו הוא ועדיף מינייהו משום דאיהי נמי מיזן זיין ובתוס׳ הביאו ראיה מתלמידי דרב דחד בריך אכסא קמא ואכסא דברכתא וקא מפרשינן טעמיה דבריך אכסא דברכתא משום דבה״מ הויא הפסקה דמישתי וברוכי בהדדי לא אפשר אלמא לא בריך אכסי דקודם ברכה לאחריהם דאי בריך עלייהו לבסוף מ״ש משום הפסק ברכה תיפוק ליה משום דכיון דבריך עלייהו לבסוף ה״ל גמר שתייה ואידך בעי ברוכי ומיהו יין שלאחר המזון כלומר ששתה לאחר שגמר מלאכול הרבה הפסיק בשיחה ומתוך שיחה צמא לשתות דקי״ל בסמוך דבעי ברוכי בתחלתו נראה לפי דברי התוס׳ שהוא טעון ברכה לאחריו ואין בה״מ פוטרת אותו דאין ברכת ג׳ פוטרת מעין ג׳ ול״נ דאפשר לומר דביין ברכת ג׳ פוטרת מעין ג׳ דידיה אע״ג דלגבי תאנים וענבים לא פטרא וטעמא משום דאמרינן בר״פ כיצד מברכין (ברכות לה:) חמרא סעיד ומשמח נהמא סעיד ולא משמח אי הכי ליבריך עליה ג׳ ברכות לא קבעי אינשי עילויה אלמא אי הויא קביעותא מברכין עליה ג׳ ברכות וכיון שכן כיון שבתוך הסעודה של קבע שותהו מתוך דהויא קביעות לאכילה הויא קביעות לשתייה וכענין שאמרו גבי הסיבה מגו דמהניא הסיבה לפת מהניא הסיבה ליין עכ״ל ובתו׳ שלנו בפ׳ ע״פ כתוב ואפי׳ יין דלאחר הסעודה נראה שא״צ לברך לאחריו דלעולם חשוב מחמת הסעודה:
וכתב הרא״ש פרק ע״פ דיין שלפני המזון כיון שהוא בא לפתוח בני מעיים ולהמשיך אדם לתאוות אכילה ברה״מ פוטרתו וא״צ לברך לאחריו אף כשאין לו יין בתוך המזון:
(ט) ועל כל שאר משקין שבסעודה א״צ לברך וכו׳ כלומר כשאין שם יין דאם יש שם יין הא קי״ל דיין פוטר כל מיני משקין ודין זה שכתב רבינו נלמד מדגרסינן בפרק כיצד מברכין (ברכות מא:) שאלו את בן זומא וכו׳ אי הכי יין נמי נפטריה פת שאני יין שגורם ברכה לעצמו וכתב הרשב״א א״ה יין נמי כלומר דיין נמי מחמת הסעודה הוא בא דלשרות המאכל הוא בא שאני יין דגורם ברכה לעצמו פירש רש״י בכמה מקומות הוא בא ומברכין עליו אע״פ שלא היו צריכים לשתותו ולפי פירוש זה מים שאדם שותה בתוך הסעודה אינם טעונים ברכה דאף הן מחמת הסעודה הן באין לשרות המאכל וכן אמרו שהיה נוהג רש״י ורבינו תם וגדולי הצרפתים ז״ל וי״מ יין גורם ברכה לעצמו כלומר השתייה היא גורמת ברכה לעצמה לפי שהאכילה והשתייה שני ענינים וא״א לשתיהן להיות כאחד וכתב הראב״ד דלפ״ז הפירוש אפילו שתיית מים נמי בעי ברכה ויש עוד מחמירין לברך עליהם בכל פעם ופעם משום דמסתמא נמלך הוא בשתייה בכל פעם דאין אדם קובע עצמו על שתייה וכמו שהוא חייב לברך על היין בתוך ימי החול על כל כוס וכוס במקום שאין יין מצוי מיהא ודברי רש״י ור״ת ז״ל נראין עיקר עכ״ל הרשב״א וסברות אלו כתבום התוס׳ וה״ר יונה והמרדכי ודעתם מסכמת לדעת רש״י ור״ת שכיון שהמים בסבת הפת צריך לשתותן מעין המזון הוי והפת פוטרת אותם וכן דעת סמ״ג וסמ״ק וכתב הר״י ואפילו היה צמא מתחלה לא נאמר כיון שמתחלה היה צמא ולא באו בסבת הפת מברך עליו עכשיו אלא כיון שלא רצה לשתות מתחלה כדי שלא יזיקו לו המים נמצא כי שתיי׳ המים בסבת הפת היא ואצ״ל עליהם דפת פוטרתן עכ״ל והגה״מ כתבו בפ״ד שבצרפת נוהגים כדעת ר״י ור״ת שלא היו מברכין על שום משקה בסעודה ואח״כ כתבו ומי שמברך על המים יברך על כל פעם ופעם דשתי דחשיב נמלך ובה״ג כתב דלא יברך אלא זימנא קמייתא וכן עמא דבר כה״ג עכ״ל והאגור כתב בשם א״ז העולם נהגו לברך על כל משקים הבאים בתוך הסעודה ונראה שצריך לברך על כל פעם ופעם והנוהג כדברי ר״י ור״ת ואינו מברך על שום משקה בתוך הסעודה כי אם על היין לבדו לא הפסיד ונוהג בטוב עכ״ל ושבולי הלקט כתב דעת ר״י אח״כ כתב שנמצא בה״ג מאן דשתי מיא או שיכרא בסעודתו מברך זימנא קמייתא והעלה שכדברי בה״ג נ״ל עיקר ושכן פסק ה״ר ישעיה ז״ל והרא״ש גבי הא דאמר רב פפא דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה אינם טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם כתב וכן משקים הבאים בתוך הסעודה חשיבי באים מחמת הסעודה לפי שאין בני אדם רגילים לאכול בלא שתייה וחשיבי כעיקר סעודה. ואח״כ כתב בה״ג פסק שיש לברך על המים בתוך הסעודה ופירש הרי״ט הטעם דכי פריך יין נמי נפטריה פת יין שייך לאקשויי הכי משום דזיין אבל מים לא זייני כדאמרינן בנדרים (ע׳ ברכות לה:) אין הפת פוטרתו ול״נ שהיין פוטר כל מיני משקים אע״ג דברכת בפה״ג לא שייך מידי לשאר משקים לפי שהיין ראש לכל מיני משקים הוא עיקר לענין ברכה וכולם טפלים לו וכן נמי כיון דפת הוא עיקר הסעודה והמשקים אינם באים אלא בשבילו הפת פוטרתן אף ע״ג דלא זייני דמים נמי מיקרי באים מחמת הסעודה כדאמרינן (ב״ק צב:) פת שחרית וקיתון של מים מבטלן וי״א שיש לברך על המים באמצע הסעודה על כל פעם ופעם דנמלך הוי שאין אדם שותה מים אלא לצמאו ולא מסתבר לי כלל כי ידוע הוא שא״א לאכול בלא שתייה וכו׳ ומתוך דבריו משמע שדעתו נוטה לדברי האומרים דמים שבתוך הסעודה אינם טעונים ברכה כלל אלא שמכל מקום כדי להסתלק מן הספק כתב שקודם נט״י יברך על המים על דעת לשתות בתוך סעודתו כלומר ובהכי מסתלק מן הספק שיוצא לדברי הכל שאף לדברי האומרים שצריך לברך בכל פעם ופעם משום דנמלך הוי בכה״ג מודו דמהני דכיון דמברך ע״ד לשתות בתוך סעודתו כל פעמים שירצה תו לא הוי נמלך וכ״כ בתשובה כלל ד׳ יביא מים ויברך עליהם וישתה קודם שיטול ובהגה״מ פי״ד כתוב שכך היה נוהג הר״ם לברך על המים קודם ברכת המוציא ע״ד לשתות עד אחר בה״מ ע״כ: (י) ומה שכתב הרא״ש שבירך על המים קודם נטילה כלומר אבל לא בין נטילה להמוציא משום דהוי הפסק ולטעמיה אזיל שסובר דההיא דתיכף לנטילה ברכה אף במים ראשונים היא כמו שנתבאר בסי׳ קס״ו. והגהות שכתבו בשם הר״ם שיברך קודם ברכת המוציא אפשר דסבר דההיא דתיכף לנטילה ברכה במים אחרונים דוקא היא או שהוא סובר דברכת המים כיון דצרכי סעודה היא לא הוי הפסק בין נטילה להמוציא ובהגהות החדשות כתוב שמברך על המים קודם ברכת המוציא ונט״י וכדברי הרא״ש וכן עיקר:
ומה שכתב הרא״ש ישב במקום סעודתו נראה שהוא כדי להראות שהוא קובע מקום לשתות כדי שע״י ברכה זו יצא י״ח בכל הסעודה:
כתב הרוקח שיש אומרים דהא דקי״ל יין פוטר כל מיני משקים היינו מברכה אחרונה דוקא אבל לא מברכה ראשונה ולא משמע כן מדברי הפוסקים אלא גם מברכ׳ ראשונה הוא פוטרן וכן משמע בגמ׳ מדמדמי ליה לפת כשם שפת פוטרת כל מיני מאכל כך יין פוטר כל מיני משקים וכיון דפת פוטר גם מברכה ראשונה ה״ה ליין:
(יא) ואם המסובין רבים אפי׳ הסיבו ביחד כל אחד ואחד מברך לעצמו וכו׳ בפרק כיצד מברכין (ברכות מב:) משנה בא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו לאחר המזון א׳ מברך לכולם ומפרש בגמ׳ (מג.) טעמא דבא להם בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו מפני שאין בית הבליעה פנוי וכתבו התוס׳ שי״מ כשאומר סברי מורי והן מניחין לאכול כדי לשמוע הברכה ולענות אמן שיוצאין בברכת המברך ול״נ לרבינו אלחנן וכ״כ ג״כ המרדכי אלא שכתב שנהגו העולם שלא כדעת רבינו אלחנן. אבל הרא״ש הסכים כדברי רבינו אלחנן דבכל ענין כל אחד ואחד מברך לעצמו וכמו שכתב רבינו וכן דעת ה״ר יונה והרשב״א ז״ל:
כתב הכלבו והיכא שמתכוונים המסובין לפטור עצמם מבפה״ג יש להסתפק אם יפטור אותם אם לאו ונראה דלא כפירוש ר׳ אלחנן דלא פלוג רבנן:
וברכת הטוב והמטיב שבתוך הסעודה אם אחד מברך לכולם כתב רבינו בסי׳ שאחר זה:
(יב) ועל היין שלאחר המזון אם הסיבו אחד מברך לכולם במשנה שכתבתי בסמוך לאחר המזון אחד מברך לכולם: (יג) ומה שכתב רבינו אם הסיבו כלומר דאם לא הסיבו אין א׳ פוטר את חבירו כדתנן התם (שם) היו יושבין לאכול כל א׳ מברך לעצמו הסיבו א׳ מברך לכולם. וכבר נתבאר בסי׳ קס״ז דהאידנא שאין אנו רגילין בהסיבה ישיבה דידן הוי קביעות וזהו שכתב רבינו בסמוך ולדידן אפילו בישיבה: וגרסינן בגמ׳ (מג.) עלה דמתני׳ א״ר ל״ש אלא פת דבעי הסיבה אבל יין לא בעי הסיבה ורי״א אפי׳ יין נמי בעי הסיבה איכא דאמרי אמר רב ל״ש אלא פת דמהני׳ ליה הסיבה אבל יין לא מהניא ליה הסיבה ורי״א אפילו יין מהניא ליה הסיבה.
וכתב הרא״ש ללישנא קמא מידי דחשוב בעי הסיבה ור״י סבר דיין נמי חשוב אבל שאר דברים לא בעו הסיבה וללישנא בתרא מידי דחשוב מהניא ליה הסיבה ולר׳ יוחנן יין נמי חשוב ומהניא ליה הסיבה ושאר כל הדברים כולהו לא מהניא להו הסיבה ונראה כיון דברכות דרבנן בשל סופרים הלך אחר המיקל והלכ׳ כלישנא קמא וכן מוכח מעשה דבר קפרא ותרי תלמידי וכ״כ הרמב״ן ז״ל דפת ויין בעו הסיבה אבל שאר דברים לא בעי הסיבה עכ״ל וגם הרי״ף כתב ויין נמי בעו הסיבה כר׳ יוחנן וכן פסק הרמב״ם בפ״א מהלכות ברכות והראב״ד תמה עליו למה לא פסק כלישנא בתרא דמשמע לר׳ יוחנן פת ויין מהניא להו הסיבה אבל שאר מיני לא מהניא להו הסיבה וכל חד מברך אנפשיה והוא חומרא עכ״ל:
[בדק הבית: ונ״ל דכיון דברכות דרבנן ש״ד לפסוק לקולא אע״פ שהו׳ לישנ׳ קמא:]
והרמב״ם השיב לחכמי לוני״ל שהוא מפרש דהני תרי לישני לא פליגי ולתרווייהו דוקא פת ויין לר׳ יוחנן בעו הסיבה ושאר דברים לא בעו הסיבה לכ״ע ובלאו הכי איכא למימר שאפי׳ לדברי הראב״ד שסובר דפליגי לישני אהדדי יש ליישב דשפיר פסק כלישנא קמא משום דבשל סופרים הלך אחר המיקל וכמו שכתבתי בשם הרא״ש וכיון דכולהו רבוותא סברי הכי לא חיישינן להראב״ד דיחידאה הוא. וכך הם דברי רבינו שכתב בסמוך ופת ויין אין אחד פוטר את חבירו אלא בהסיבה ולדידן אפי׳ בישיבה ושאר כל הדברים אפי׳ לדידהו אחד פוטר את חבירו ועוד יתבאר זה בסי׳ רי״ג:
(יד) ובספר המצות כתוב שאין אנו רגילים לקבוע אלא בפת וכו׳ נראה שדעת סמ״ג לומר דלא מהניא הסיבה אלא במקום שרגילים להסב עליו אבל במקו׳ שאין רגילים להסב עליו אותם שהסיבו עליו בטלה דעתם ולאו הסיבה היא ורבינו סובר דלא בטלה דעתם ושפיר הויא הסיבה ובאמת שדעת סמ״ג בזה הם כדברי התוס׳ שהרי בפ׳ כיצד מברכין (ברכות לט.) גבי הנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דבר קפרא נתן רשות לא׳ מהם לברך כתבו נראה דמיירי בברכה שלפניו דאי בשל אחריו הא אמרי׳ אין מזמנין על הפירות ומיירי בהסיבו ואנו אין לנו שום הסיבה אלא על הפת ולכן צריך לברך לכל אחד על כל דבר הן בפירות הן ביין עכ״ל וכ״כ ג״כ בפ׳ כ״ה וז״ל ומה שאין אנו נוהגים עכשיו לברך א׳ לכולם אלא בפת לחודיה לפי שאין אנו קובעים להסב עצמינו על היין ועל הפירות ואח״כ כתבו ובכ״מ שאחד מברך לכולם בין ברכה ראשונה בין ברכה אחרונה אין מברך אחד לכולם עד דקביעי וגם הרשב״א כתב בפ׳ כיצד מברכין גבי הנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דבר קפרא מהכא משמע דאפי׳ פירות אע״פ שאין מזמנין עליהן בסופן אחד מברך לכולם בתחלתן ואע״פ שאין אנו נוהגים כן בפירות אלא כל אחד מברך לעצמו שמא הם היו רגילים לקבוע מקום לאכול פירות ולשתות יין ומתוך כך היה אחד מברך לכולם וכבר כתבתי בסי׳ קס״ז שהם סוברים דישיבה לדידן חשיבא כהסיבה לדידהו וא״כ בפת בישיבה הוי קבע לדידן ואחד מברך לכולם וביין ובשאר דברים אפילו הסיבו לא הוי קבע לדידן וכל אחד מברך לעצמו לפי שיטה זו ומה שיש לדקדק על שיטה זו בדין שאר דברים אכתוב בסי׳ רי״ג בס״ד ושם יתבאר דהא דאחד פוטר את כולם ביין ושאר דברים דוקא בברכה ראשונה אבל בברכה אחרונה אין זימון אלא בפת בלבד: (טו) ואם הביאו להן גם שאר משקין אחר הסעודה עם היין וכו׳ בפ׳ כיצד מברכין (ברכות מא:) א״ר חייא פת פוטרת כל מיני מאכל ויין פוטר כל מיני משקים ואף על פי שכתבו התוספות דכיון דלית הלכתא כוותיה במאי דאמר פת פוטרת ה״נ לית הלכתא כוותיה במאי דאמר דיין פוטר הרא״ש פליג עלייהו וכתב דאף על גב דלית הלכתא כוותיה בפת פוטרת ביין פוטר מיהא הלכתא כוותיה וכן דעת ה״ר יונה וכתב הרשב״א גבי הא דאמרינן אי הכי יין נמי נפטריה פת והא דאמרינן יין פוטר כל מיני משקים לאו במשקין הבאים בסעודה קאמר דמשקים הבאים בסעודה אינם טעונים ברכה כלל כדאמרן אלא בקובע עצמו לשתות קאמר שהן טעונים ברכה אלא שהיין פוטרן עכ״ל וזהו שכתב רבינו ואם הביאו להם גם שאר משקין אחר הסעודה:
כתבו התו׳ בפ׳ כיצד מברכין (ברכות מג.) גבי הואיל ואין בית הבליעה פנוי צריך עיון קצת מהבדלה שאנו מבדילים ועומדים היאך אנו פוטרים זה את זה מיין ומהבדלה אחרי שאין אנו יושבין ולא מסובין ושמא י״ל מתוך שקובעים עצמם כדי לצאת ידי הבדלה קבעי נמי אכולה מילתא לכך נאה וטוב למבדיל וגם לשומעים שישבו בשעת הבדלה שאז יהיה נראה כקבע ופוטר אותם וכ״כ המרדכי שם:
(טז) ואותו שמברך על היין שלאחר המזון הוא מברך על המוגמר משנה בפ׳ כיצד מברכין (ברכות מב:) והוא אומר על המוגמר ופירש״י דקאי אאותו שבירך על היין לאחר המזון וכן דעת הרמב״ם בפ״ז וה״ר יונה פירש בשם הגאונים דקאי אאותו שבירך המוציא ומיירי כשהביאוהו באמצע הסעודה: (יז) ומברכין משיעלה תמרתו וכו׳ שם (מג.) א״ר זירא אמר רבא בר ירמיה מאימתי מברך על המוגמר משתעלה תמרתו: (יח) ומה שכתב חוץ ממושק שם א״ר חסדא אמר רב על כל המוגמרות כולם מברכים עליהם בורא עצי בשמים חוץ ממושק שמן חיה הוא שמברכין עליו בורא מיני בשמים ולא היה צריך רבינו לכתוב כאן דברים הללו דלקמן גבי ברכות הריח הוא מקומם אלא שנמשך אחר הסדר התלמוד וכתבם כאן וחזר ושנאם בהלכות הריח סימן רי״ו ושם אבאר בסייעתא דשמיא:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tur
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144