×
Mikraot Gedolot Tutorial
טור
פירוש
הערותNotes
E/ע
טור אורח חיים י״בטור
;?!
אָ
(א) ואם נפסקו כל חוטיה, ונשתייר בהם כדי עניבה, כשר, ובלבד שישאר כדי שיוכל לענבם כולם ביחד, שזהו יותר מכדי עניבה של כל אחד בלבד. (ג) ורש״י פירש דבעינן כדי עניבה מן הענף. ור״י פירש אפילו נחתך כל הענף ולא נשאר אלא כדי עניבה מן הגדיל כשר.
ואם לא נשאר כדי עניבה אפילו בחוט אחד שנפסק כולו, פסול. הילכך כיון שכל אחד כפול לשנים, אם נפסקו שני ראשים פסול, שמא נפסק חוט אחד. אבל אם לא נפסק אלא ראש אחד, כשר. ויש אומרים אם נפסקו שלשה חוטין פסול, אפילו אם נשאר בהן כדי עניבה. ואם נפסקו שנים כשר אם נשאר בהם כדי עניבה. ולפי זה אפילו אם נפסקו שני ראשין כשר אם יש בהן כדי עניבה, עד שיפסקו שלשה. וא״א הרא״ש ז״ל הסכים לסברא ראשונה.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) ואם נפסקו כל חוטיה ונשתייר בהם כדי עניבה כשר ובלבד שישאר כדי שיוכל לענבם כולם ביחד וכו׳ בריש פרק רביעי דמנחות (מנחות לח.) תנן התכלת אינו מעכב את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת ובגמרא (שם) לימא מתניתין דלא כרבי דתניא וראיתם אותו מלמד שמעכבין זה את זה דברי רבי וחכ״א אין מעכבין ואסיקנא אמר רבא לא נצרכא אלא לגרדומין דאי איגרדום תכלת וקאי לבן או איגרדום לבן וקאי תכלת לית לן בה דאמרי בני רבי חייא גרדומי תכלת כשרים וכמה שיעור גרדומין כדי לענבם ובתר הכי (לט.) אמר רבה בר רב אדא אמר רב אם נפסק החוט מעיקרו פסולה. וי״מ דהך שינויא דגרדומין אליבא דר׳ היא דלרבנן אתיא מתניתין כפשטה דתכלת אינו מעכב את הלבן כלל אלא דדחיק תלמודא לאוקמי מתני׳ אליבא דרבי ובגרדומין ודוקא לרבי דאית ליה דמעכבין זה את זה ותרוייהו מצוה אחת מועיל השלם לחבירו כאלו כולם שלימים אבל לרבנן דלא מעכבי אהדדי הוו כשתי מצות ואי איגרדום חד וקאי אידך אין מועילין זה את זה ואין הלכה כרבי דרבי יוחנן בן נורי פליג עליה וקיימא לן הלכה כרבי מחבירו ולא מרבו והתוס׳ והרא״ש דחו סברא זו משום דלא מסתבר דתיהוי מילתא דבני ר׳ חייא בפלוגתא דרבי ורבנן אלא ככולי עלמא אתיא ומפני שנדחית סברא זו לא הזכירה רבינו:
ועל הצעה זו דקי״ל כבני ר׳ חייא פירשו ב׳ פירושים הא׳ כתב הרא״ש בפסקיו וז״ל וי״מ אי איגרדום תכלת וקאי לבן היינו דנפסק החוט מעיקרו ולא נשתייר בו אלא כל שהוא דלרבי דס״ל מעכבין זה את זה מצוה אחת הן ומועיל השלם לחבירו אבל לרבנן דסברי דאין מעכבין זה את זה אלא בין יש לו תכלת בין יש לו לבן צריך שיתן ד׳ חוטין אם נפסק חוט מעיקרו פסול דכיון דנפסק במקום חיבורו בכנף לא נשארו כי אם ג׳ חוטים אבל אם נפסקו אפי׳ כל ארבעתן ונשתייר בהם כדי עניבה כשר והא דמייתי הא דבני רבי חייא אהא דאמר רבא לא נצרכה אלא לגרדומין לא שיהא לגמרי כההיא דבני ר׳ חייא דבני ר׳ חייא אליבא דרבנן מצרכי לכל ארבעה חוטים כדי עניבה וגרדומי תכלת אכל ד׳ חוטי קאי דאיגרדום מקצתם ונשתייר מקצתם וכיוצא בו לרבא אליבא דרבי אי איגרדום חוטי תכלת לגמרי ואשתייר חוטי לבן שלימים או להיפך כשרים ולא מייתי ראיה מבני רבי חייא אלא דלא בעינן סופו כתחלתו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה והא דקאמר רבא נפסק חוט מעיקרו פסול לאו דוקא מעיקרו אלא כל שלא נשאר בו כדי עניבה נפסק מעיקרו קרי ליה כיון דלא נשאר בו כדי הכשר ופירוש זה עיקר דגרדומי תכלת דבני ר׳ חייא משמע דאיגרדום כל ארבעתן כי קורא לכל הציצי׳ תכלת כדקאמר (שם לט.) תכלת שכרך רובה כשרה וכן (שם מג.) רמי תכלתא לאינשי ביתי׳ וכן משמע לישנא דגמ׳ הילכך אפי׳ איגרדום כל ח׳ חוטים ונשתייר בהם כדי עניבה כשר ואם יש אפי׳ בחוט א׳ פחות מכדי עניבה פסול עכ״ל וע״פ פי׳ זה כתב רבינו ואם פסקו כל חוטיה ונשתייר בהם כדי עניבה כשר כלומר והיינו דאמרי בני רבי חייא גרדומי תכלת כשרים והוא שיש בהם כדי לענבן דאפילו בנפסקו כולם מכשרי בני רבי חייא כשנשתייר בהם כדי עניבה דגרדומי תכלת דקאמרי היינו גרדומי כל חוטים שבציצית כי לכל הציצית קורים תכלת.
ומה שכתב ואם לא נשאר כדי עניבה אפי׳ בחוט א׳ שנפסק כולו פסול היינו דאמר רבה בר רב אדא אמר רב אם נפסק החוט מעיקרו פסולה ואע״פ שפירש״י מעיקרו ראש המחובר לטלית כבר כתבתי בשם הרא״ש דכל שלא נשאר בו כדי עניבה נפסק מעיקרו מיקרי וכך צריך לפרש דברי רבינו שסתם דבריו וכתב כלישנא דגמרא וכ״כ רבינו הגדול מהרי״א ז״ל וכתב עוד דטעמא שכתב רבינו נפסק כולו הוא כדי שלא נטעה לומר שהם ח׳ חוטים וכשיאמר חוט שהוא אומר על ראש א׳ מאלו הח׳ לכן אמר שכוונתו הוא על החוט כולו לכללו השני חלקים ע״כ.
ומה שכתב הילכך כיון שכל אחד כפול לשנים אם נפסקו ב׳ ראשים פסול שמא נפסק חוט אחד אבל אם לא נפסק אלא ראש אחד כשר פשוט הוא משמע דכשלא נפסק אלא ראש א׳ אף על פי שלא נשתייר מאותו ראש כדי עניבה מאחר שראש השני נשתייר כשר ולא עוד אלא אפי׳ אם נפסק גם הראש השני כשר והוא שנשתייר בו כדי עניבה דלא פסלינן בנפסקו ב׳ ראשים אלא כשלא נשתייר בשום אחד מהם כדי עניבה דאנן בכדי עניבה שנשתייר מכל החוט שהם שני הראשים סגי לן שאם לא תאמר כן זה שכתב רבינו אם נפסקו ב׳ ראשים פסול במאי עסקינן אי בנשתייר בהם כדי עניבה אמאי פסול הא אפילו נפסקו כל חוטיה אם נשתייר בהם כדי עניבה כשר ואי בשלא נשתייר בהם כדי עניבה למה לי נפסקו שני ראשים אפילו נפסק ראש א׳ נמי אלא ע״כ בפסיקת ראש א׳ לא מיפסל אפילו לא נשתייר ממנו אלא כל שהו עד שלא ישתייר בשום אחד משני הראשים כדי עניבה וכן נראה מה שכתב הרא״ש בפי׳ זה אבל לרבנן דסברי דאין מעכבין זה את זה וכו׳ אלא בין יש לו תכלת בין שיש לו לבן צריך שיתן ד׳ חוטים אם נפסק חוט מעיקרו פסול דכיון דנפסק במקום חיבורו בכנף לא נשארו כי אם ג׳ חוטין ע״כ הרי בהדיא דבנפסק חוט מעיקרו לא פסלינן אלא מפני שלא נשארו אלא ג׳ חוטים הא אם נשתייר קצת מהחוט הד׳ דהיינו ראש א׳ ממנו או קצתו כשר והוא שיהא השיור כדי עניבה ומ״ש אח״כ והא דאמר רב נפסק החוט מעיקרו פסול לאו דוקא מעיקרו אלא כל שלא נשאר בו כדי עניבה נפסק מעיקרו קרי ליה צ״ל דהיינו כשנפסקו שני ראשי החוט ולא נשתייר באחד מהם כדי עניבה אבל נשתייר בראש אחד מהם כדי עניבה אע״פ שבראש השני לא נשתייר כדי עניבה כשר והיכא דנפסק למעלה מהגדיל במקום חיבורו בכנף אע״פ שכל שני ראשי החוטים קיימים הוי כאילו ליתנהו לגמרי שהרי אינם נאחזים בטלית כלל וזהו שכתב הרא״ש דכיון דנפסק במקום חיבורו בכנף לא נשארו כי אם ג׳ חוטים והיכא דנפסקו ב׳ ראשי החוט ולא נשתייר בשום ראש כדי עניבה ובצירוף שיור ב׳ הראשים יש כדי עניבה היה נראה להכשיר ואפשר היה לומר דמפני כך גבי סברת י״א כתב רבינו ואם נפסקו שני ראשים כשר אם יש בהם כדי עניבה דמשמע דאע״פ שאין בשום אחד משני הראשים לבדו כדי עניבה מאחר שבהצטרפות שניהם יש כדי עניבה כשר אלא שלא מצאתי מי שכתב כן ואיכא למימר דכל שאין בשום א׳ מראשי החוטים כדי עניבה אע״פ שבצירוף שניהם יש כדי עניבה כיון שאין כדי עניבה במקום אחד לא מינכר ולא חשיב כלל דכמאן דליתיה דמי והתוספות כתבו פי׳ אחר בסוגיא זו וז״ל לא נצרכה אלא לגרדומין וכו׳ משמע דאי איגרדום כולהו מיפסלי ואומר ר״ת דעכשיו שנותנין ד׳ חוטים ב׳ משום לבן ושנים משום תכלת וכופלן לח׳ צריך ליזהר דאם נפסקו ג׳ מן החוטים שמא הם מג׳ חוטים ונמצא שלא נשארו ב׳ חוטים שלימים וגם הרא״ש הזכיר סברא זו וזה לשונו לא נצרכה אלא לגרדומין דאי איגרדום תכלת וקאי לבן וכו׳ משמע דאי איגרדום תרוייהו פסילי אפילו נשאר בהם כדי עניבה ולכך היה אור״ת דעכשיו שנותנים ד׳ חוטים ב׳ משום תכלת ושנים משום לבן וכופלין אותו לח׳ אם נפסקו ב׳ מן הח׳ ונשאר בהם כדי עניבה כשר ואם נפסקו ג׳ פסול שמא לא נשאר בהם אלא חוט א׳ שלם וגם המרדכי הביא סברא זו וז״ל ואור״ת עכשיו שאנו נוהגים ד׳ פשוטים שהם ח׳ כפולים כנגד תכלת ולבן אם נפסקו ד׳ חוטים ויודע שהם שני חוטים שנכפלו שהם כנגד לבן או כנגד תכלת כשרים בכדי עניבה ואם אינו יודע פסול עד שיתברר לו ואפי׳ בג׳ חוטים איכא לספוקי דשמא נפסקו הני חוטים אחרים ולא נשאר רק אחד כהלכתו שלם והשאר גרדומין ופסולין וכן עשה מעשה ר״ת לפסול בג׳ חוטים מגורדמות עכ״ל.
וגם בנ״י כתובה סברא זו וז״ל וי״מ כל שנשתייר שיעור עניבה כשרה ודוקא בב׳ חוטים לחוד כי לעולם צריך שישתיירו ב׳ חוטים שלימים מכל צד בכל כנף וכנף שיהא בהם י״ב אצבעות ודי בכך אע״פ שבשעת עשייה הוסיף בארכה עכ״ל ומדברי כולם נתבארו יפה דברי ר״ת דלדידיה לא מכשירין אלא כשנשתיירו ב׳ חוטים שלימים דהיינו ד׳ ראשים שכל אחד מהראשים ארוך י״ב אצבעות אז מכשירים כשנפסקו השני חוטים אחרים אם נשתייר בהם כדי עניבה דבני רבי חייא לא מכשרי אלא באיגרדום תכלת ונשתיירו ב׳ חוטי הלבן שלימים או איפכא אבל אם נפסקו ג׳ חוטים אף על פי שנשתייר בהם כדי עניבה פסולים כיון דאיגרדום חד מינא וקצת מהמין האחר ומפני כך כשנחתכו ג׳ ראשים חיישינן שמא כל ראש הוא מחוט א׳ ונמצא שאין כאן אלא חוט אחד שלם הילכך מספיקא פסול. אבל כשלא נחתכו אלא ב׳ ראשים מכשירים בנשתייר כדי עניבה שאפילו את״ל שכל ראש הוא מחוט א׳ עדיין יש ב׳ שלימים שלא נפסק מהם כלום וסברא זו של ר״ת היא מה שכתב רבינו בשם י״א שאם נפסקו ג׳ חוטים פסולה אפילו נשתייר בהם כדי עניבה משום דהא איגרדום מין אחד וקצת מין אחר ואם לא נפסקו אלא ב׳ חוטים כשר דהיינו איגרדום לבן וקאי תכלת או איגרדום תכלת וקאי לבן דמכשרי ביה בני רבי חייא וא״ת אמאי מצריך בנפסקו שני ראשים שישתייר בהם כדי עניבה הא בלא שיעור כדי עניבה הוה לן לאכשורי ממה נפשך אם ב׳ ראשים הללו משני חוטים הם הרי נשתיירו הראשים השניים שמהצד האחר שיש בהם כדי עניבה ויותר ואם שני ראשים אלו הם חוט אחד אע״פ שלא נשתייר כדי עניבה כשר דהא לא פסל רבה בר רב אדא אמר רב אלא בנפסק חוט א׳ מעיקרו דמשמע שלא נשתייר בו כלום אבל אם נשתייר בו כל שהוא אע״פ שאינו כדי עניבה כשר וי״ל שסובר רבינו שמה שפירש הרא״ש דכל שנשתייר בו פחות מכדי עניבה נפסק מעיקרו קרי ליה לפר״ת נמי מפרש הכי ואע״פ שלא נתפרש בדבריו וכן צ״ל לדעת רבינו ירוחם שגם הוא כתב לדעת ר״ת אם נפסקו ב׳ מהח׳ ונשאר בהם כדי עניבה כשר נראה מדבריו שאם נשאר פחות מכדי עניבה פסול וטעמא משום דכל שנשתייר פחות מכדי עניבה נפסק מעיקרו קרי ליה והילכך כשנפסקו ב׳ ראשים חיישינן שמא מחוט א׳ הם ואם לא נשתייר בהם כדי עניבה ה״ל נפסק החוט מעיקרו ופסול.
ומה שכתב בנפסקו ב׳ ראשים אם יש בהם כדי עניבה כשר לאו למימרא שבכל ראש מהם צריך שיהיה כדי עניבה דהא בשיהיה בראש אחד מהם כדי עניבה סגי שאם ב׳ הראשים חוט א׳ הוא הרי יש בראשו האחד כדי עניבה ואם הם משני חוטים אפי׳ לא היה בשום אחד מהם כדי עניבה כשר שהרי נשתיירו הראשים השניים שיש בהם כדי עניבה ויותר וקשה בלשון רבינו דמפשטיה משמע שבא להשמיענו דנפסקו ב׳ ראשים ונשתייר בהם כדי עניבה כשר וזה לא היה צריך להשמיענו דהא עדיפא מינה אשמעינן לפי סברא זו דאפילו נפסקו ב׳ חוטים כשר אם נשתייר בהם כדי עניבה ועוד קשה דקאמר ולפ״ז אפילו נפסקו וכו׳ דמשמע דלסברא זו דוקא הוי דינא הכי אבל לא לסברא קמייתא והא בנפסקו ב׳ ראשים ונשתייר בהם כדי עניבה ליכא פלוגתא דלדברי כולם כשר הוא ואדרבא סברא קמייתא עדיפא דאפילו אם נפסקו כולם מכשירין בנשתייר בהם כדי עניבה. ורבינו הגדול מהרי״א ז״ל תירץ וז״ל אבל נראה שמהיסוד שאמרנו יהיה מובן כמו שאתה רואה זאת הסברא בנויה על שאלו הד׳ חוטים שאנו נותנים השנים משום תכלת והשנים משום לבן ושהאחד יגין על חבירו וא״כ לפ״ז היה מקום לומר שיהיה יותר חומרא בב׳ ראשים מבשני חוטים שכשהם ב׳ חוטים ניכרים מתכלת ומלבן אז אנו רואים המין האחד שלם אבל כאן שאנו נותנים אלו הד׳ חוטים בעבור אלו המינים אין כאן מקום לומר זה תכלת וזה לבן וא״כ בכל אחד מהם י״ל שמא הוא תכלת שמא הוא לבן והיה לנו לומר לפ״ז שכשנפסקו ב׳ ראשים שיהיה פסול אפי׳ שיהיה בהם כדי עניבה.
ומה שכתב ולפי זה ר״ל אפילו לזאת הסברא לא נפסל בב׳ ראשים אם יש בהם כדי עניבה עכ״ל ואינו מתיישב בעיני מתרי טעמי חדא שלא נזכר בדברי רבינו טעמו של ר״ת עד שיהיה מקום לומר דסד״א שיהיה יותר חומרא בב׳ ראשים מבשני חוטים ועוד שהרי ר״ת בזמן הזה דליכא תכלת איירי כמבואר בדברי התוספות והרא״ש והמרדכי שכתבתי וא״כ לא היה מקום לטעות בדבריו שיותר חומרא יהיה בב׳ ראשים מבשני חוטים. ועוד שאין פירושו בלשון ולפ״ז מכוון ומהר״י ן׳ חביב ז״ל כתב ביישוב דברי רבינו דמשום דלפי פי׳ ראשון שכתבתי שדחו אותו התוס׳ והרא״ש דהיינו דאי איגרדום חד וקאי אידך אין מועילין זה את זה נמצא דאם נפסקו ב׳ חוטים אע״פ שנשתייר בהם כדי עניבה פסול לכך כתב רבינו דלסברת ר״ת לא מחמרינן כולי האי אלא אפילו אם נפסקו ב׳ ראשים כיון שנשתייר בהם כדי עניבה אע״ג דאיכא לספוקי שמא מב׳ חוטים הם כשר משום דכל שהמין הא׳ שלם לא מיפסיל בפסיקת המין אחר אם נשתייר בו כדי עניבה ואע״פ שהאריך הרב הנזכר הרבה בענין זה מ״מ העולה מכלל דבריו ביישוב דברי רבינו הוא זה שכתבתי ואין דבריו נוחין לי דהיאך יתכן לומר שבא רבינו ליזהר שלא נטעה לומר לסברת ר״ת כדברי פי׳ שלא נזכר בדברי רבינו כלל ואפילו ברמז ולא עוד אלא שיסוד אותו פי׳ רחוק מיסוד פי׳ ר״ת כמטחוי קשת וכיון שכן לא היה צריך רבינו ליזהר בכך. ולכן נראה לעניות דעתי דבמה שכתב אפילו אם נפסקו שני ראשים כשר אם יש בהם כדי עניבה עד שיפסקו שלשה ראשים אתא לאשמעינן דבנפסקו שני ראשים בעינן שישתייר כדי עניבה. ולא תימא דפחות מכדי עניבה נמי כשר משום דאפי׳ תימא דתרי חוטי נינהו הרי נשאר מכל חוט הראש השני שיש בו כדי עניבה ויותר ואם אינן אלא חוט א׳ בכל שהוא שנשתייר ממנו כשר דאיכא למימר חיישינן שמא מחוט א׳ הם וכל שלא נשתייר ממנו כדי עניבה נפסק מעיקרו מיקרי וכדברי הרא״ש ועוד אשמעינן דבנפסקו שלשה ראשים פסול אפי׳ יש בהם כדי עניבה דחיישינן דלמא משלשה חוטים הם והכי פי׳ ולפ״ז אפי׳ כשנפסקו שני ראשים דכשר היינו אם יש בהם כדי עניבה דוקא ואם לאו פסול דחיישינן שמא חוט א׳ הם והא דסגי בנשתייר כדי עניבה דוקא בנפסקו שנים עד שיפסקו שלשה ראשים דאז אע״פ שיש בהם כדי עניבה פסול דחיישינן שמא משלשה חוטים הם ולפי׳ זה ניחא דליכא למימר דמדין נפסקו שני חוטים שמעינן להיכא דנפסקו ב׳ ראשים במכ״ש דאי מהתם הוה מכשרנא נפסקו ב׳ ראשים אפילו אין בהם כדי עניבה ואשמעינן דאפי׳ נפסקו שני ראשים לא מתכשר אלא כשיש בהם כדי עניבה וגם ליכא לאקשויי מאי ולפ״ז דקאמר הא לסברת הרא״ש נמי הוי דינא הכי דאתא לאשמעינן דבנפסקו שלשה ראשים פסול אפילו נשתייר בהם כדי עניבה דאילו לפי׳ הרא״ש אפי׳ נפסקו כולם אם נשתייר בהם כדי עניבה כשר ומצאתי נוסחא שאין כתוב בה אפילו ואולי מחקוהו לפי שהיה קשה למעיינים לשון אפילו ובמה שכתבתי מתיישב יפה דה״ק לא מיבעיא כשנפסקו שני חוטים שאינו כשר אלא אם נשתייר כדי עניבה אלא אפילו נפסקו שני ראשים אינו כשר אלא אם יש בהם כדי עניבה ורבינו ירוחם כתב נפסקו ב׳ חוטים אפילו נשאר בהם כדי עניבה פסול ואם נפסק אחד ונשאר בו כדי עניבה כשר כך פשוט בפרק התכלת ואיני מבין דבריו דבנפסקו ב׳ חוטים ונשאר בהם כדי עניבה אפילו לדעת ר״ת כשר והיאך כתב הוא דפסול ואפשר שדבריו ע״פ דעת המפרשים דהא דאמרינן אי איגרדום תכלת וקאי לבן וכו׳ אליבא דרבי היא אבל לרבנן אי איגרדום חד וקאי אידך אין מועילין זא״ז והוא מפרש דהיינו כי איגרדום חד מינא דוקא שהם ב׳ חוטים אבל אי לא איגרדום אלא חד חוטא אם נשתייר בו כדי עניבה כשר ומ״מ תמיהא לי דמאחר שהתוספות והרא״ש דחו סברא זו למה כתבה והמרדכי כתב שאין נראה לר״י פי׳ ר״ת אלא כשרים אפילו איגרדום כולהו דמה לי ב׳ מה לי כולם ועמא דבר מינייהו לקולא מינייהו לחומרא מיהו בסמ״ג תפס שיטת ר״ת עכ״ל והרא״ש כבר כתבתיו שבפסקיו תפס עיקר דאפילו נפסקו כולם אם נשתייר בהם כדי עניבה כשר וכן בסוף דבריו גבי סדר עשיית הציצית כתב סתם כסברא זו וכמו שכתב רבינו וא״א ז״ל הסכים לסברא ראשונה ואע״פ שבתשובה כלל ב׳ סי׳ י״ב כ׳ סתם כדברי ר״ת ובסי׳ ט׳ כתב ג״כ כדברי ר״ת דבריו בפסקים עיקר ובלאו הכי קצת דבריו בתשובה אינם מתיישבים אצלי שכתב וז״ל היה אומר ר״ת דהאידנא שנותנים ד׳ חוטים ב׳ משום תכלת ושנים משום לבן וכופלים אותם לח׳ אם נפסקו ג׳ חוטים מן הח׳ שמא כל הג׳ חוטים הם מן הד׳ שנכפלים ולא נשתייר כי אם חוט אחד שלם ופסול אבל אם נפסק חוט אחד או שנים ואף אם נפסקו כולם ונשתייר בששה מהם כדי עניבה והשנים נפסקו לגמרי כשר עכ״ל וכבר נתבאר שכל הספרים שהביאו דעת ר״ת כתבו בשמו דכיון שנפסקו ג׳ חוטים אפי׳ נשתייר בהם כדי עניבה פסולים וכ״כ גם הוא בפסקיו בשם ר״ת והיאך הוא מכשיר בתשובה זו לדעת ר״ת בנפסקו ששה אם נשתייר בהם כדי עניבה ועוד קשה שהכשיר בנפסקו שנים לגמרי ובגמרא אמרינן אם נפסק החוט מעיקרו פסול ואיכא למיחש שמא אותם הב׳ ראשים הם מחוט אחד. והוי יודע שזה שכ׳ רבינו סתם בסברא קמייתא שאם לא נשתייר כדי עניבה אם נפסקו ב׳ ראשים פסול שמא נפסק חוט אחד מיירי במי שאינו מדקדק בעת עשיית הציצית שיהיו ד׳ ראשים מצד אחד לקשר וד׳ לצד האחר אבל לפי מה שאנו נוהגים לדקדק בעת עשיית הציצית לתת סימן בד׳ ראשים בענין שלעולם הד׳ ראשים הם מצד אחד של הקשר וד׳ ראשים מהצד האחר דאז אנו יודעים בודאי שכל ד׳ ראשים שהם מצד אחד לקשר הם חצי חוטים ואין בהם חוט אחד שלם והילכך אם נפסקו מעיקרם ב׳ ראשים מצד אחד כשר דהא ודאי אינם חוט א׳ אלא משני חוטים והרי נשאר מכל א׳ הראש הב׳ שהוא יותר מכדי עניבה ומיהו היכא דנפסק ראש אחד מצד אחד לקשר והראש הב׳ מהצד האחר בהא שייך נמי חששת רבינו דשמא ב׳ ראשים אלו מחוט אחד הוא וכן מ״ש לסברת י״א ? דאם נפסקו ג׳ ראשים פסול אפילו נשתייר בהם כדי עניבה דחיישינן שמא מג׳ חוטים הם צ״ל דבמי שאינו מדקדק שיהיו ד׳ ראשים מצד זה וד׳ ראשים מצד זה מיירי דאילו למדקדקים בכך אם כל הג׳ ראשים הפסוקים הם מצד אחד ודאי מג׳ חוטים הם ומיהו היכא דקצתם מצד אחד וקצתם מצד שני בהא אפילו למדקדקים בכך נמי איכא לספוקי שמא הם משני חוטים או שמא הם מג׳ חוטים ואע״פ שדברים אלו ברורים בעצמם מתוך דברי מהר״י ן׳ חביב ז״ל למדתים והרמב״ם כתב בפ״א התכלת אינו מעכב את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת כיצד הרי שאין לו תכלת עושה לבן לבדו וכן אם עושה לבן ותכלת ונפסק הלבן ונתמעט עד הכנף ונשאר התכלת לבדו כשר אע״פ שאין א׳ מהם מעכב את חבירו אינם שתי מצות אלא מצות עשה אחת אמרו חכמים הראשונים והיו לכם לציצית מלמד ששניהם מצוה אחת עכ״ל ובסוף הפ׳ כתב וכן אם נתמעטו חוטי הציצית אפילו לא נשתייר מהם אלא כדי עניבה כשר ואם נפסק החוט מעיקרו אפילו חוט א׳ פסולה. ויש לתמוה עליו שממה שכתב וכן אם עשה לבן ותכלת ונפסק הלבן וכו׳ משמע שאם נפסקו כל חוטי הלבן לגמרי ולא נשתייר מהם כלום כשר מאחר שנשאר התכלת וא״כ היאך כתב בסוף הפרק שאם נפסק החוט מעיקרו אפילו חוט אחד פסולה ועוד דמשמע דפסק כרבי דאליביה אמרינן אי איגרדום לבן וקאי תכלת כשר ומשמע דרבנן לא סברי הכי ואמאי פסק כרבי כיון דר׳ יוחנן בן נורי פליג עליה כדאיתא בגמ׳ ורביה הוא וקי״ל הלכה כרבי מחבירו ולא מרבו ועוד דכיון דפסק כרבי דאיגרדום לבן וקאי תכלת כשר ה״ל למיפסק נמי דתכלת ולבן מעכבין זה את זה כדסבר רבי ועוד אמאי נקט בתכלת אינו מעכב את הלבן שאם אין לו תכלת עושה לבן לבדו ובלבן אינו מעכב את התכלת נקט שאם נפסק הלבן ונתמעט ועוד יש לדקדק דמלשון הרמב״ם משמע דמכשיר איגרדום כוליה לבן אפילו לא נשתייר ממנו כלום והיאך אפשר לומר כן כיון דבגמרא לא הכשירו אלא בשישתייר כדי עניבה ונ״ל שהרמב״ם ודאי פסק כרבנן וכפשטא דסתם מתניתין דקתני התכלת אינו מעכב את הלבן וכו׳ שאם אין לו אלא מין אחד עושה אותו מין שיש לו וכתב שאם אין לו תכלת עושה לבן לבדו וממילא משמע דלבן אינו מעכב את התכלת וכל שכן הוא שהרי עיקר המצוה בתכלת ואם היכא שאין לו תכלת עושה לבן לבדו כ״ש שכשאין לו לבן שעושה תכלת לבדו ובאיגרדום לבן וקאי תכלת או איגרדום תכלת וקאי לבן פסק דכשר משום דס״ל דאע״ג דלאוקמי מתניתין אליבא דרבי איתמר לכ״ע דינא הכי הוי ובאוקימתא דמתני׳ הוא דמשוינן פלוגתא בינייהו דלרבנן אתיא מתניתין כפשטא שאם אין לו לבן עושה תכלת ואם אין לו תכלת עושה לבן אבל לרבי דלא מצינו לפרושי הכי משום דס״ל שמעכבים זה את זה צריך לפרש מתניתין באיגרדום תכלת וכו׳ מיירי ולענין שיעור הגרדומים משמע שסובר הרמב״ם דאפי׳ לא נשאר אלא מין אחד והמין השני נפסק כולו לגמרי כשר דלישנא דגמ׳ דקאמר איגרדום לבן וקאי תכלת משמע ליה דאיגרדום לבן לגמרי ולא נשתייר ממנו כלו׳ והא דבעינן וכמה שיעור גרדומי׳ לאו אבני רבי חייא קאי אלא אהיכא דאיגרדום כולהו ציציות בין דתכלת בין דלבן דאז הוא דבעינן שישתייר כדי עניבה אבל היכא דלא איגרדום אלא מין אחד אפילו לא נשתייר ממנו כלום כשר נמצא לפי זה דהיכא שנפסקו חוטים של מין אחד לגמרי כיון שנשאר המין השני שלם כשר והיינו ההיא דבני רבי חייא וזהו מה שכתב הרמב״ם וכן אם עושה לבן ותכלת ונפסק הלבן ונתמעט עד הכנף ונשאר התכלת לבדו כשר ורבותא אשמעינן שאף על פי שהתכלת אינו אלא חוט אחד כשר וכל שכן שאם נפסק התכלת ונשתייר הלבן כשר והיכא דנפסקו כל החוטים אם נשתייר בהם כדי עניבה כשר והיינו דאמרינן וכמה שיעור גרדומים כדי לענבן וזהו מה שכתב הרמב״ם וכן אם נתמעטו חוטי הציצית אפילו לא נשתייר מהם אלא כדי עניבה כשר. והיכא שנפסקו חוטים של מין א׳ ומהמין השני נפסק חוט א׳ פסול והיינו דאמר רבה בר רב אדא אמר רב נפסק החוט מעיקרו פסולה דע״כ לא מכשרינן בנפסק מין אחד לבד אלא כשהמין השני נשאר שלם אבל כשנפסק מהמין השני חוט אחד מעיקרו פסול וכן אם עשאו כולו ממין אחד אם נפסק חוט אחד מעיקרו פסול שכל שאין בציצית אלא מין א׳ בעינן שלא יפסק שום חוט מעיקרו וזהו מ״ש הרמב״ם ואם נפסק החוט מעיקרו אפילו חוט אחד פסולה. ואפשר לומר ע״פ שיטה זו דבני רבי חייא כי אמרי גרדומי תכלת כשרים בנשתייר בהם כדי עניבה דוקא מכשרי דכי בעינן וכמה שיעור. גרדומין ומהדרינן כדי לענבן אבני ר׳ חייא קאי כדמשמע מפשטא דשמעתא ובנפסקו כל החוטים מיירי דאז בעינן כדי עניבה דכל החוטים קרוים תכלת וכמו שכתב הרא״ש ורבא דאמר לא נצרכא אלא לגרדומין דאי איגרדום תכלת וקאי לבן או איגרדום לבן וקאי תכלת לית לן בה דאמרי בני ר׳ חייא גרדומי תכלת כשרים הכי קאמר אי איגרדום תכלת לגמרי וקאי לבן או איגרדום לבן לגמרי וקאי תכלת כשר ומייתי ראיה מבני ר׳ חייא דאמרי גרדומי תכלת כשרים ואע״ג דאינהו בעו שישתייר בהם כדי עניבה שאני התם שנפסקו כל החוטים אבל הכא שמין אחד לא נפסק ממנו כלל אע״פ שהמין האחר נפסק לגמרי כשר דלא מייתי רבא ראיה מבני ר׳ חייא אלא דלא בעינן סופו כתחלתו ולפ״ז מ״ש וכן אם עושה לבן ותכלת ונפסק הלבן ונתמעט עד הכנף ונשאר התכלת לבדו כשר היינו מאי דאמר רבא לא נצרכה אלא לגרדומים דאי איגרדום לבן וקאי תכלת או איגרדום תכלת וקאי לבן כשר.
ומה שכתב וכן אם נתמעטו חוטי הציצית אפילו לא נשתייר מהם אלא כדי עניבה כשר הוא מאי דאמרי בני ר׳ חייא גרדומי תכלת כשרים. ויש לפרש בע״א שהרמב״ם מפרש דהא דאמר רבא אי איגרדום לבן וקאי תכלת או איגרדום תכלת וקאי לבן כשר היינו בנשאר מהם כדי עניבה דוקא וכדבני רבי חייא דאילו איגרדום לגמרי פסול הוא וכדאמר רבה בר רב אדא אמר רב נפסק החוט מעיקרו פסול ולפ״ז אין בדברי הרמב״ם אלא שני דינים. האחד היכא דאיגרדום אחד מהמינים ונשאר ממנו כדי עניבה וזהו מה שכתב וכן אם עושה לבן ותכלת ונפסק הלבן ונתמעט עד הכנף אלא שבכאן כתב הדין דרך כלל שאם נפסק מין אחד ונשאר השני כשר ובסוף הפרק פירש דהיינו דוקא בנשתייר כדי עניבה וזהו מ״ש וכן אם נתמעטו חוטי הציצית אפילו לא נשתייר בהם אלא כדי עניבה כשר והיינו בשלא נפסק אלא ממין אחד והמין השני קיים וסמך על מה שבתחלת הפרק לא הכשיר אלא בנפסק מין אחד והמין שני נשאר שלם. הדין השני הוא מה שכתב ואם נפסק החוט מעיקרו פסולה והיינו דרבה בר רב אדא אמר רב ולפי דרך זה דעת הרמב״ם כדעת ר״ת ויש לפרש בע״א דשלשה דינים הם. האחד כשנפסק מין אחד לבד אפילו נשתייר פחות מכדי עניבה כשר שמאחר שהמין השני קיים כולו בכל שהוא שישתייר ממין זה סגי וזהו שכתב וכן אם עושה לבן ותכלת ונפסק הלבן ונתמעט עד הכנף ונשאר התכלת לבדו כשר. ודייק לכתוב נפסק הלבן ונתמעט ולא כתב ונפסק מעיקרו והכי קאמר נפסק הלבן ונתמעט משיעור כדי עניבה ומ״מ קצתו נשתייר.
ומה שכתב עד הכנף הוא עד ולא עד בכלל כלומר שבמקום שתלו בכנף נשאר כל שהוא והיינו דאמר רבא לא נצרכא אלא לגרדומין דאי איגרדום לבן וקאי תכלת או איגרדום תכלת וקאי לבן כשר וגרדומין היינו שנשתייר קצת דאי לא נשתייר כלום נפסק מעיקרו מיקרי ואם נשתייר כדי עניבה מאי איריא קאי לבן או קאי תכלת אפי׳ איגרדום תרוייהו נמי כשר וכדאמרי בני רבי חייא גרדומי תכלת כשרים כשנשתייר בהם כדי עניבה כדאמרינן בגמרא ותכלת דאמרו בני ר׳ חייא היינו כל החוטים דכולהו קרי תכלת ולא מייתי רבא ראיה מדבני ר׳ חייא אלא דלא בעינן סופו כתחלתו וכיון דבנפסקו כל החוטים מכשרי בנשתייר בהם כדי עניבה בנפסק מין אחד לבד יש להכשיר בנשתייר פחות מכדי עניבה. הדין השני היכא שנפסקו כל החוטים וזהו שכתב ואם כן נתמעטו חוטי הציצית אפילו לא נשתייר מהם אלא כדי עניבה כשר והיינו דבני ר׳ חייא וכמו שכתבתי בסמוך. הדין השלישי מ״ש ואם נפסק החוט מעיקרו אפי׳ חוט אחד פסול. ולענין הלכה מאחר שאין בדברי הרמב״ם הכרע נקטינן כסברא קמייתא שכתב רבינו שהסכימו בה ר״י והרא״ש ז״ל ומיהו היכא דאפשר טוב לחוש לסברת ר״ת להחמיר:
(ב) ומה שכתב רבינו גבי כדי עניבה ובלבד שישאר כדי שיוכל לענבם כולם ביחד בפרק התכלת (מנחות לח:) אהא דאמרינן וכמה שיעור גרדומים כדי לענבן איבעיא להו כדי לענבן כולהו כהדדי או דילמא כל חד וחד לחודיה תיקו ונ״ל דהא דקאמר כדי לענבם כולהו כהדדי אחוטים המגורדמים קאי כלומר שהחוטים המגורדמים יכולים ליענב יחד ולא כמו שראיתי מצריכים שישאר כדי לענוב כל הח׳ חוטים יחד ולא מסתבר דלמה לנו שישאר בגרדומים כדי לענוב החוטים השלמים אלא בשנשאר כדי לענוב בו כל החוטים הגרדומים קרי כולהו כהדדי וכ״נ ממ״ש המרדכי על בעיא זו וז״ל פי׳ כולהו בהדי הדדי ר״ל ד׳ חוטים לפי׳ ר״ת דאיגרדום דוקא מין אחד כשר. ולפירש״י דאיגרדום כולהו כשר ר״ל לענוב כל הח׳ חוטים עכ״ל והא דקאמר או דילמ׳ כל חד וחד לחודיה לכאורה משמע דאם נשאר בחוט כדי ליענב הוא מיניה וביה סגי אבל מלשון סמ״ג נראה דהיינו לומר שנשאר בו כדי ליענב על חוט א׳ ולפי שלא נשאר בו כדי ליענב על כולם אלא על חוט אחד לבד קרי ליה כל חד וחד לחודיה שכתב וז״ל והוא שישאר מן החוט כדי לעשות עניבה על שאר החוטים או על אחד מן החוטים שבזה מסופק התלמוד והמרדכי נראה שהוא מסופק איזה מפירושים אלו עיקר שכתב וז״ל לי הדיוט הכותב הנני מסופק אם הא דקאמר בגמרא או דילמא כל חד וחד לחודיה אם ר״ל כל חוטי הציצית כל אחד לחודיה צריך כדי עניבה וכן משמע הלשון או אם ר״ל כדי לענוב חוט אחד לבדו ובסמ״ג משמע חוט אחד לבדו עכ״ל וכתב הרא״ש דכיון דבעיין לא איפשטא אזלינן בה לחומרא אבל הרי״ף והרמב״ם לא הזכירו דין זה משמע דסברי דאזלינן בה לקולא וטעמא משום דסבירא להו דשיעור זה אינו אלא מדרבנן דאילו מדאורייתא בכל דהו סגי והכי נקטינן היכא דלא אפשר אבל היכא דאפשר טוב לחוש לדברי הרא״ש ז״ל:
גרסינן בגמרא (שם) בעי רב אשי אלימי ולא מיענבי ואי הוו קטיני מיענבי מאי א״ל רב אחא כ״ש דמינכר מצותייהו ופירש״י אלימי עבים דאי הוו קטיני דקים הוו מיענבי שארוכים הם כ״כ אבל מפני עובי הוו קשים לענוב כ״ש דכשרים דהואיל ואילו היו דקים ארוכים כדי עניבה כ״ש כשהם עבים דמינכרא מצותייהו טפי וכתב העיטור ש״מ דאפילו לא נשתייר בו אלא כדי לכרוך בו ח׳ שערות כפולות כשר עכ״ל.
ולי נראה דאלימי וקטיני בערך שאר ציציות שנוהגים העולם קאמר ולא לשער בשערות כפולים כדברי בעל העיטור והרא״ש כתב בעיא זו בפסקיו וגם רבינו ירוחם כתב דין זה אבל הרי״ף והרמב״ם השמיטוהו ורבינו נמשך אחריהם ורבינו הגדול מהרי״א ז״ל כתב שאולי משום דאתי במכ״ש לא חשש להביאו אבל זה דוחק שהרי הרא״ש מביא אותו וגם העיטור ואדם וחוה עכ״ל ובלאו הכי קשה דאף על גב דתלמודא פשיטא ליה מ״מ אנן לא עדיפנן מרב אשי דאיבעיא ליה וא״כ ה״ל לכותבו כי היכי דלא תיבעי לן כדבעיא לרב אשי ואפשר שהשמיטו משום דלא בקיאים בשיעורא דעובי ודקות ויותר נראה לומר שהשמיטו משום דאתי במכ״ש וכדברי רבינו הגדול ואע״ג דמעיקרא הוה מיבעיא ליה לרב אשי בתר דשמע דאתיא במכ״ש קיבלה וכיון דלפום קושטא לכ״ע אתיא במכ״ש לא חששו לכתבו כדי לאפוקי דלא תיסק אדעתין כדהוה ס״ד דרב אשי מעיקרא והרא״ש ורבינו ירוחם חשו להכי וכתבוהו:
(ג) ומה שכתב רבינו ורש״י פירש דבעינן כדי עניבה מן הענף ור״י פירש אפי׳ נחתך כל הענף וכו׳ בר״פ התכלת אהא דאמרינן וכמה שיעור גרדומים כדי לענבן כתבו התוס׳ מתוך פירוש הקונטרס דבסמוך גבי הא דמוכח רבא דצריך לקשור על כל חוליא וחוליא דאי ס״ד לא צריך הא דאמרי בני רבי חייא גרדומי תכלת כשרים כיון דאישתרי ליה עילאי אישתרי ליה כוליה ופי׳ לית ליה הא דאמרן לעיל כדי שיעור עניבה משמע דס״ל דעניבה חוץ לקשר אחרון שבציצית ויתכן יותר לפרש דשיעור עניבה סמוך לכנף קאמר והשתא לא פליג אדלעיל וכן משמע קצת בסיפרי בפרשת גדילים בד״א בתחלה אבל בשיורי גרדומים כל שהו משמע דאגדילים קאי וגם הרא״ש כתב על הא דאמר רבא ש״מ צריך לקשר על כל חוליא וחוליא וכו׳ מכאן משמע קצת דכדי עניבה דקאמר לעיל לא בעינן שישייר בפתיל כדי עניבה אלא אפי׳ נפסק כל הפתיל ונשתייר בגדיל כדי עניבה מדקאמר כיון דאישתרי אישתרי כולה דאי נשאר כדי עניבה בפתיל לא משתרי הקשר ורש״י דחק לפרש דרבא לית ליה דבעי כדי עניבה ולא משמע כן וכן בסיפרי תני בפרשת גדילים בד״א בתחלתה אבל בשיריה ובגרדומים כל שהוא משמע דאגדילים קאי עכ״ל ולא ידעתי למה לא כתב רבינו שהרא״ש הסכים לדברי ר״י וסמ״ג ורבינו ירוחם כתבו כדברי התוספות והרא״ש שאפילו לא נשאר כדי עניבה אלא מהגדיל כשר וסמ״ק כתב ב׳ הסברות ולא הכריע והמרדכי כתב תחלה להכריע דבנשאר כדי עניבה מהגדיל כשר ואח״כ כתב בשם רבינו שמשון לדחות אותם ראיות והעלה ואין כח בידי להכשיר עד יבא מורה צדק עכ״ל ומנהג העולם כדברי רש״י ומיהו היכא דלא אפשר כגון שהוא במקום שאין ציציות מצוים לתקן כדאי הם ר״י והרא״ש לסמוך עליהם ועוד שיש לדבריהם ראיה מההיא דסיפרי וסוגיא דגמרא אתיא שפיר לשיטת׳: רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tur
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144