(יח) ומה שכתב ואפי׳ במין של ים עם מין של יבשה אסור להנהיג אלא שאין לוקין עליו בס״פ הפרה
(בבא קמא נה.) בעיא דלא איפשיטא ומדקדוק דברי הרמב״ם נראה דאפילו מכת מרדות אין בו משום דכיון דספיקא הוא אין מכין על הספק:
(יט) כתב הרמב״ם משכם כאחד או הנהיגם כאחד אפי׳ בקול לוקה וכו׳ ז״ל הרמב״ם אחד החורש או הזורע או המושך בהן עגלה או אבן כאחד או הנהיגן כאחד ואפי׳ בקול לוקה שנאמר יחדיו מ״מ אבל המזווגן פטור עד שימשוך או ינהיג וטעמו:
[בדק הבית: ולפי מה שנראה מדברי רבינו שפי׳ דברי הרמב״ם דאפי׳ בשאינן יחד אסור אפשר שטעמו:]
מדדריש בספרי לרבות הדש והמנהיג מדכתיב יחדיו מ״מ ולא דריש האי יחדיו כמו יחדיו דכלאי בגדים פרט לתוכף תכיפה אחת משמע דאפי׳ אין מחוברים יחד אלא שהוא מנהיגן יחד לוקה וכן משמע מפלוגתא דרבי יונתן ורבי יאשוה דאמר משמע שניהם כאחד ומשמע אחד אחד בפני עצמו עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו דומיא דשור וחמור מכלל דיחדיו דשור וחמור אין לי למעט אלא שאינו חייב בזה אחר זה אבל כשמנהיגן יחד לוקה וכן משמע נמי מדקאמר בירושלמי ומה כלאי בגדים שמותרים ללבוש זה ע״ז אסור בתערובת כלאי בהמה שאסורים להנהיג זה ע״ז וכו׳ משמע דומיא דלבישת כלאים דמותר בלא חבור כך כלאי בהמה אע״פ שאין קשורים שמנהיגן יחד אסור:
[בדק הבית: ויותר נכון לומר דהרמב״ם לא מחייב אלא בקשורים יחד ולא בא לומר אלא אפילו לא משכם ולא הנהיגם ביד אלא בקול חייב הוא שיהיה קשורים יחד דאי לאו הכי לא קרינן ביה יחדיו:]
ומ״ש שאם הנהיגן בקול לוקה בפרק הפועלים
(בבא מציעא צ:) פלוגתא דר׳ יוחנן ור״ל ופסק כר״י:
(כ) ומה שכתב רבי׳ בשם הרא״ש שאין איסור אלא בקשורים יחד וכו׳ בפרק במה בהמה
(שבת נד:) אהא דתנן ולא יקשור גמלים זה בזה וימשוך אבל מכניס הוא לתוך ידו חבלים ובלבד שלא יכרוך ואמר רב אשי לענין כלאים שנו כלאים דמאי אילימא כלאים דאדם והא תנן אדם מותר עם כולן הקשו התוס׳ והרא״ש אפי׳ יהא אדם נמי אסור תקשה דמה כלאים שייך כיון שאינו מושך בעגלה וקרון דהא בשבת איירי ואין לומר דאסור להנהיג בכלאים אפי׳ לא ימשוך שום דבר דאם כן יהא אסור להוליך ולהזיז ממקומו שור פסולי המוקדשין דחשיב כשני מינים כדאמרינן בפ״ב דמכות וי״ל דובלבד שלא יכרוך בחול קאמר ומיירי שמושכים שום דבר אי נמי י״ל דחשיב משיכה מה שנושאים שניהם החבלים וכתב רבינו ירוחם כתירוץ שני וכן מוכח בירושלמי וכתב הרא״ש ונראה שאם מוליך אחד בחבל ביד ימינו והאחד ביד שמאלו שמותר כי האדם מפסיק ביניהם ולא שייך למימר נוהגים חבל שבנתים ע״כ והיינו כתשובת אבי״ה לה״ר אפרים דבסמוך:
(כא) ומה שכתב אבל סוס וחמור שהולכים זה אצל זה ואינם קשורים יחד ודף מונח עליהם מותר לישב על גבי הדף כ״כ רבי׳ ירוחם בשם התוס׳:
[בדק הבית: כתב בא״ח היהודים הצדים העוף הנקרא שברבי״ר אין להם לקשור החבל שהעוף נקשר בו בתפוס מן האוכף מן הסוס שדם כלאים עכ״ל:]