Orach Chayyim 77 – אורח חיים עז‏ – Tur

טור+שו״ע שו״ע

(א) מי רגלים אסור לקרות כנגדן עד שיטיל לתוכן רביעית מים ואז מותר לא שנא ע״ג קרקע או בכלי ובלבד שלא יהא עביט המיוחד להם לא שנא היו הן בכלי תחלה ונותן מים עליהן ולא שנא היו המים בכלי תחלה.

מקורות וקישורים לטורבית יוסףאור חדש – תשלום בית יוסףפרישהב״חשולחן ערוךמקורות וקישורים לשו״עבאר הגולהאליה רבהביאור הגר״אלבושי שרדמשנה ברורהביאור הלכהכף החייםשולחן ערוך כפשוטועודהכל

בבלי ברכות כ״ה:

רמב״ם קריאת שמע ג׳:י׳

(א) מי רגלים אסור לקרות כנגדן עד שיטיל לתוכן רביעית מים בסוף פ׳ מי שמתו (ברכות כב:) תנן ולא יתכסה במים הרעים ולא במי משרה עד שיטיל לתוכן מים ומפרש בגמ׳ (כה:) ה״ק לא במים הרעים ולא במי משרה כלל ומי רגלים עד שיטיל לתוכן מים ויקרא ואיפליגו בברייתא כמה מים יטיל לתוכן דת״ק אמר כ״ש ורבי זכאי אומר רביעית ואמר ליה רב יוסף לשמעיה אייתי לי רביעית דמיא כרבי זכאי:

(ב) ומה שכתב ל״ש ע״ג קרקע או בכלי פשוט הוא גם מ״ש ובלבד שלא יהא עביט המיוחד להם כ״כ הרשב״א ופשוט הוא דעביט אפי׳ אין בו מי רגלים אסור לקרות כנגדו ואינו מועיל בנתינת מים להכשיר הכלי עצמו כמו שיתבאר בסימן פ״ז בס״ד:

(ג) ומה שכתב ל״ש היו הם בכלי תחלה וכו׳ שם אמר רב נחמן מחלוקת בסוף אבל בתחלה כל שהן ורב יוסף אמר מחלוקת בתחלה אבל בסוף ד״ה רביעית ופסקו הרי״ף והרא״ש כרב יוסף דבין בתחילה בין בסוף שיעורן רביעית וכ״נ שהוא דעת הרמב״ם ז״ל שסתם דבריו וכן פסק הרשב״א ז״ל:

(א) לא אסרה תורה לקרוא כנגד מי רגלים אלא כנגד העמוד של מי רגלים כשיוצא מהגוף אבל אחרי שנפל לארץ מותר מהתורה ואסור מדרבנן. הכי איתא בברכות כה..

אדם שיוצא ממנו עמוד של מי רגלים והוא מכוסה מעיניו וכן אדם שאין יוצא ממנו קילוח חזק אלא הוא רק שותת האם חשיב כנגד העמוד ואסור מדאורייתא או לא. עי׳ במה שאכתוב בזה בסי׳ עח, גבי היו מים שותתים על ברכיו האם חוזר לראש.

כמה מים צריך ליתן אם כבר נמצאים שם המי רגלים לפני שנתנו מים. הטוש״ע בסעיף א, כתבו רביעית, וכן הביא הב״י מהרי״ף והרא״ש והרמב״ם, ויש להעיר דכ״כ סמ״ג בעשה יח, וכ״כ ראבי״ה בסי׳ סט ד״ה ומעביט, וכ״כ ריא״ז בברכות ג,ד,ח, אמנם לגירסת בה״ג בהל׳ ברכות בעמוד מה, מבואר דס״ל להלכה דדוקא אם נותן מים לפני שנותן מי רגלים בעי רביעית אבל אחרי שיש מי רגלים בכלי סגי בכל שהוא מים.

מי רגלים פחות מרביעית האם סגי שיתן מים כשיעור המי רגלים. ריא״ז בברכות ג,ד,ח, כתב דסגי בהכי.

מי רגלים שנתן בהם מים כפי הדין יכול לקרוא ק״ש אף בתוך ד׳ אמות. כן כתבו הרמב״ם בהל׳ ק״ש ג,י, וסמ״ג בעשה יח.

מי רגלים שנתן לתוכן מים מותרים רק כשאינם בכלי המיוחד להם. כ״כ הטוש״ע והב״י בסעיף א ד״ה גם מה, ויש להעיר דכ״כ ריא״ז בברכות ג,ד,ח, וכ״כ רבינו מנוח בהל׳ ק״ש ג,י ד״ה נתן.

מי רגלים של כמה פעמים האם צריך ליתן להם רביעית כנגד כל פעם ופעם. הב״י בסעיף ב, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ״ג בעשה יח, כתב כהרמב״ם דצריך כנגד כל פעם, וראבי״ה בסי׳ סט ד״ה ומעביט, הביא להלכה מהירושלמי דאפילו כלי גדול די לו ברביעית, ע״כ, ושמא יש חילוק בין אם הטיל את המי רגלים בפעם אחת או לא, ובברכות כה:, פרכינן גבי לא יתכסה במים הרעים ובמי המשרה עד שיתן לתוכן מים, כמה מיא רמי ואזיל, ופירש רש״י בד״ה וכמה, דכיון דמרובים הם צריך ליתן הרבה מאוד מים עד שיבטלם, ע״כ, ומבואר דלכלי גדול מאוד של מי רגלים לא מהני רביעית.

(א) ובלבד שלא יהא עביט כו׳ פי׳ דאז אפי׳ אין בו כלום ואפילו נתן בו מים ל״מ כדלקמן סי׳ פ״ז:

(ב) ל״ש היו הן בכלי תחלה כו׳ ואיכא למימר קמא קמא בטל. מ״מ כיון דמטילין בבת אחת לא חיישינן רבי׳ יונה דף י״ט ע״ב:

(ג) ל״ש היו המים כו׳ פי׳ אפ״ה צריך רביעית מים וק״ל:

(א) מי רגלים וכו׳ משנה ואוקימתא דגמ׳ ס״פ מי שמתו וע״ל בסי׳ פ״ז דין עביט והחילוק בין עביט של עץ וחרס לשל מתכות:

אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגֶד מֵי רַגְלַיִם, עַד שֶׁיָּטִיל לְתוֹכָן רְבִיעִית מַיִם, וְאָז מֻתָּר. וְלָא שְׁנָא עַל גַּבֵּי קַרְקַע, לָא שְׁנָא בִּכְלִי, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא עָבִיט הַמְיֻחָד לָהֶם. {וְדִין עָבִיט עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן פ״ז} לָא שְׁנָא הָיוּ הֵם בַּכְּלִי תְּחִלָּה, וְנִתַּן עֲלֵיהֶם מַיִם, לָא שְׁנָא הַמַּיִם בַּכְּלִי תְּחִלָּה.

בבלי ברכות כ״ה:

רמב״ם קריאת שמע ג׳:י׳

(א) ברכות כ״ב וכ״ה וכרבי זכאי

(ב) טור והרשב״א

(ג) שם בגמ׳

(א) לתוכן רביעית וכו׳. כתב מלבושי יום טוב ולתינוק אין צריך כל כך כמו שנתבאר לקמן סימן ש״ב סעיף י׳. ותמיהני דבבית יוסף שם מבואר דמיירי כשהטיל התינוק בתוך בגד עטיפתו ואינו נוזל מהמי רגלים לבגד האם, כי אם טיפות דבר מועט דאז סגי ליה מעט לבטלו, אבל כשהשתין התינוק בבגד עצמו או בקרקע ודאי רביעית בעינן. ואפשר דדקדק מדכתבו רמ״א ולבוש שם שהטיל בו תינוק וכו׳ משמע דלא סבירא ליה כבית יוסף ומגן אברהם ולא נהירא החילוק בין גדול ותינוק, דמשמע מפוסקים שם דאורחא דמילתא נקטו תינוק והוא הדין גדול וכמו שנבאר בתשובות סימן ס״ד. גם אפשר לחלק בין מי רגלים בעין או כשנבלע בבגד, ועוד דשם במעט מיירי סק״ב. כתב בספר לחם חמודות [בפירוש] המשנה לרמב״ם פרק מי שמתו דישליך לתוכו רביעית מים בבת אחת בעינן, עד כאן. וראיתי שכל ראשונים ואחרונים לא הזכירו מזה ואולי סתמן כפירושן. וברמב״ם גופיה פרק ג׳ מהלכות קריאת שמע נמי לא הזכיר זה וכתב במקומו רביעית מים למי רגלים של פעם אחת, וכן כתב ברטנורה וצריך עיון. כתב בתשובת רדב״ז חלק שני סימן ל׳ בני אדם שיש להם חולי הטחורים וזב מהם דם תמיד ואגב הדם יוצא ליחה סרוחה מעופשת ויש לו ריח רע אינם יכולים לקרות קריאת שמע ותפילה ותורה וברכת הנהנין כל זמן שהליחה סרוחה שותת מהם. אין שם ריח רע אם הדם או הליחה יוצא מהמעי יש לו תקנה ברחיצה מקום הזוהמא, ואם הוא מפי הטבעת אין לו תקנה, במה יודע אם הוא מהמעי או מפי הטבעת אם יוצא דרך דחייה בסירוגין הוי מן המעים ואם שותת ויורד תדיר מעצמו הוא מפי הטבעת:

(א) ס״א ול״ש כו׳ – טור ור״ל אפילו בכלי דאינו נבלע ומוכח ממש״ש ת״ר גרף כו׳ ומ״ר עצמן כו׳ מ׳ אף בכלי וערש״י ד״ה ומ״ר עצמן כו׳:

(ב) ובלבד שלא כו׳ – ממ״ש ומ״ר עצמן כו׳ מ׳ דלעביט לא מהני:

(ג) ל״ש כו׳ – כר״י ור״ז דמעשה רב כמ״ש בספי״ז דשבת וש״מ וערש״י בד״ה אייתי כו׳:

(א) ש״ע סעיף א׳ רביעית. עיין ח״צ סימן ק״ב:

(א) כנגד וכו׳ – וצריך לזה כל דיני הרחקה כמו לקמן בסימן ע״ט ס״א לענין צואה:

(ב) עד שיטיל וכו׳ – לפי שמן התורה אין אסור לקרות רק כנגד עמוד של קלוח בלבד ואחר שנפל על הארץ אין איסורו רק מדברי סופרים וכנ״ל בסוף סימן ע״ו לכן הקילו חז״ל שיכול לבטלם ע״י רביעית מים ואפילו היו המי רגלים מרובין ולפ״ז אינו מועיל הרביעית מים אלא דוקא כשאין מסריחין אבל אם ידוע שהם מסריחין דאז אסור מד״ת לקרות נגדם אין מועיל רביעית אלא צריך שירבה עליהן מים לבטל הסרחון:

(ג) רביעית מים – י״א דבעינן דוקא בבת אחת דאל״ה קמא קמא בטיל:

(ד) ע״ג קרקע – ויראה שילכו המים על כל מקומות שהמי רגלים נשפכים שם שהם טופח ע״מ להטפיח ועיין בבה״ל:

(ה) המיוחד להם – שאז אפילו אין בו מי רגלים כלל אסור לקרות נגדו ואינו מועיל בנתינת המים להכשיר הכלי עצמו כמו שיתבאר בסימן פ״ז:

(ו) הם בכלי תחלה – וכן אם היו מים כרביעית תחלה ע״ג קרקע והשתין אח״כ על גבי המים מותר לקרות ק״ש ואפילו אם עתה מחמת מי רגלים נתפשט יותר:

אסור לקרות וכו׳ ע״ג קרקע – נסתפקתי אם המי רגלים בשני מקומות וביניהם יש מקום שהוא רק טופח כדי להטפיח והטיל הרביעית מים רק במקום אחד אי מהני דאולי לא נחשב חיבור ע״י טופח כדי להטפיח כ״א כשיש באותו מקום מים עכ״פ כקליפת השום כמו דפסקינן לענין חיבור מקואות ביו״ד סי׳ ר״א סנ״ד בהג״ה ובש״ך שם ס״ק קי״ט עי״ש או אפשר בענינינו שהוא מדרבנן שאני ומצאתי בספר שולחן שלמה שכתב בסימן ע״ז וזה לשונו ישפוך רביעית מים ויראה שילכו המים על כל מי רגלים שהם טופח ע״מ להטפיח עכ״ל מדמצריך שילכו המים עליהם משמע דס״ל דטופח ע״מ להטפיח לחוד לא חשיב חבור וצ״ע:

(א) [סעיף א׳] אסור לקרות כנגד מי רגלים עד שיטיל לתוכן רביעית מים וכו׳. היה יודע שהיה כאן מי רגלים ונסתפק אם הטילו לתוכו רביעית מים וכיוצא בו נ״ל כיון דאתחזק איסורא אפילו דרבנן אזלינן לחומרא. ומ״מ בשעת הדחק שיתבטל עי״ז מק״ש ותפלה מותר לסמוך על הפוסקים דאפי׳ באתחזק אזלינן לקולא. ח״א כלל ג׳ אות ל״ב והביאו פ״ע סוף סי׳ ע״ו:

(ב) שם ובלבד שלא יהא עביט המיוחד להם. דאז אפי׳ אין בו מי רגלים אסור לקרות כנגדו ואינו מועיל בנתינת מים להכשיר הכלי עצמו כמ״ש בסי׳ פ״ז. ב״י. פרישה או׳ א׳ ועי״ש בסי׳ פ״ז דיש חילוק בין עביט של חרס ועץ לשל מתכות יעו״ש. ובדברינו לשם בס״ד:

(ג) שם לא שנא היו המים בכלי תחלה. ונותן עליהם מים ולא אמרינן ראשון ראשון בטל כיון דמטיל אותו בבת אחת. כ״כ רבינו יונה בפ׳ מי שמיתו והביאו פרישה אות ב׳ ומשמע דוקא בב״א הא לאו הכי קמא קמא בטיל, וכ״כ פרמ״ג א״א ריש הסי׳ וכ״כ א״ר אות א׳ בשם לח״מ (וצ״ל שהוא שם מחבר אחד דלא מצינו זה לא בל״ח ולא בל״מ כמ״ש המאמ״ר אות ב׳) יעו״ש. אמנם המאמ״ר שם כתב דמדברי רש״י והרשב״א משמע דאפילו השליך המים טיפין טיפין בסרוגין כל שהשלים לרביעית מותר לקרות כנגדן וכתב והכי משמע מסתמיות כל הפוסקים וכ״נ עיקר יעו״ש והביאו הרו״ח וכ״נ דעת הפא״ת השלתן על קיצור הש״ע סי׳ ה׳ אות ב׳ יעו״ש. וע״כ לכתחלה יש להחמיר ולהטיל הרביעית בב״א ובדיעבד אם נתנו אותו בסרוגין מותר לקרות כנגדן:

(ד) שם לא שנא היו המים בכלי תחלה, וכ״כ האחרונים דאפילו אם היו המים בכלי תחלה צריך רביעית לפעם אחת ודלא כהפר״ח אות ב׳ שכתב אם מטיל מים בתחלה כל שהן מהני למי רגלים של פעם אחת יעו״ש. וכ״כ המאמ״ר אות א׳ דהדבר פשוט דנקטינן כדברי המחבר וחלילה להקל כדברי הפר״ח יעו״ש:

(הקדמה) האיסור מהתורה לקרוא קריאת שמע במקום שיש בו צואה כולל גם איסור לומר דבר שבקדושה בפני שתן בעת קילוחו. חכמים דרשו זאת מהפסוק ״ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ״ (דברים כ״ג, יג), שלמדו ממנו (ברכות דף כ״ה ע״א) שיש לצאת חוץ למחנה שכינה כדי להטיל מימיו. האיסור מהתורה הוא דווקא בעת הקילוח, ואחרי שנחת על הארץ או לתוך כלי האיסור הוא מדרבנן; וזאת מפני שהתורה החמירה יותר בצואה, שזוהמתה מרובה.

(א) כנגד מי רגליים – בין בקילוח, בין על הארץ ובין בכלי.

(ב) ואז מותר – שיעור רביעית הוא 86 מ״ל, וכמות זו מספיקה לביטול מי רגליים של הטלת מים אחת ללא קשר לכמותם, שהתירו חכמים את הדבר בפעולה סמלית זו, היות שיסוד האיסור מדרבנן.

(ג) המיוחד להם – כלי כזה נחשב כבית הכיסא, ואסור מהתורה לקרוא שמע נגדו, כפי שיתבאר בהרחבה בסימן פ״ז.

(ד) בכלי תחילה – ומותר גם באופן זה, ואין אומרים שהואיל והשתן ניתן על המים ישתנה הדין לחומרא.

טור+שו״ע שו״ע

(ב) וכתב הרמב״ם ז״ל רביעית למי רגלים של פעם אחת ואם הם יותר יוסיף מים כפי השיעור.

בית יוסףשולחן ערוךבאר הגולהמגן אברהםעטרת זקניםאליה רבהבאר היטבביאור הגר״אהגהות ר' עקיבא איגריד אפריםמשנה ברורהביאור הלכהכף החיים

(ד) וכתב הרמב״ם רביעית למי רגלים של פעם אחת וכו׳ בפ״ג מהל׳ ק״ש כתב וז״ל נתן רביעית מים לתוך מי רגלים של פעם אחת מותר לקרות עמהם בתוך ד׳ אמות. ומשמע מדבריו שאם הם מי רגלים של ב״פ צריך ב׳ רביעיות ואם שלש שלש וכ״כ הרא״ש שהוא דעת הרמב״ם ז״ל ומדהביא דבריו ולא חלק עליהם משמע דהכי ס״ל אבל הרשב״א כתב כמה יטיל לתוכן מים כ״ש ר׳ זכאי אומר רביעית פירוש אפילו היו מי רגלים עצמן הרבה דהא דומיא דכל שהוא דאמר ת״ק קאמר ר׳ זכאי רביעית והיינו דא״ל רב יוסף לשמעיה עייל לי רביעיתא דמיא במשיכלא כלומר דבהכי סגי ואפילו מטיל לתוך משיכלא מי רגלים מרובין ולענין הלכה נקטינן כדברי הרמב״ם והרא״ש ז״ל:

בסימן פ״ב כתב רבינו כמה יהיו נבלעים בקרקע המי רגלים ויהי׳ מותר לקרות ק״ש כנגדם:

רְבִיעִית שֶׁאָמְרוּ, לְמֵי רַגְלַיִם שֵׁל פַּעַם אַחַת. וּלְשֶׁל שְׁנֵי פְּעָמִים שְׁנֵי רְבִיעִיּוֹת, וּלְשֶׁל שָׁלֹשׁ שְׁלֹשָׁה. {הַגָּה: וְכֵן לְעוֹלָם.}

(ד) רמב״ם בפ״ג מהל׳ ק״ש

(א) פעם אחד. ואין חילוק אם השתין הרבה או מעט, [כ״מ]:

(א) רביעי׳ שאמרו למי רגלים של פעם אחד ושל שני פעמים כו׳ כך כתב הב״י והרמב״ם והרא״ש והכי נקטינן ולא כהרשב״א דפסק רביעית מהני אפי׳ למי רגלים הרבה:

(ב) שם פעם אחת וכו׳. אפילו הרבה סגי ברביעית וכן אם הוא מעט צריך גם כן רביעית מים כן כתב נחלת צבי, וכן מצאתי בכסף משנה פרק ג׳ מהלכות קריאת שמע, וכן כתב מגן אברהם, אבל בשלטי גיבורים כתב אם היה מי רגלים פחות מרביעית נראה בעיני שצריכים מים כנגדם לבטלם, עד כאן. משמע דאין צריכין רביעית אם המי רגלים הוא פחות מרביעית אלא סגי במים נגד מי רגלים. והשתא ניחא הא דמהני בקינוח בסימן ש״ב סעיף י׳, ואפילו לדברי כסף משנה נראה לי דוקא על במה שהשתין בפעם אחת הוא דבעיא רביעית, אף שלא השתין אלא מעט, אבל כשהשתין הרבה אלא שלא נפל על הבגד אלא מעט אין צריך רביעית:

(א) אחת – ואין חילוק אם השתין הרבה או מעט כ״מ מ״א. ובתשובת חכם צבי סי׳ ק״ב פסק דאם המי רגלים הם פחותים מרביעית דסגי ברוב מים לבטלן וא״צ רביעית דלא אמרינן רביעית אלא להקל שאף אם המי רגלים של פעם אחד הם מרובים מרביעית סגי ברביעית לבטלן. ובש״ג בשם ריא״ז מקיל יותר ומתיר דאם המי רגלים פחות מרביעית דא״צ מים אלא כנגד המי רגלים שוה בשוה ולא בעי רוב מים וכדאי לסמוך עליו באיסור תורה כ״ש באיסור דרבנן עכ״ל ע״ש:

(ד) ס״ב רביעית כו׳ – וצ״ע דאם השתין והפסיק באמצע צריך ב׳ רביעית ואילו היה משתין בפ״א א״צ רק אחת אבל העיקר נראה כהרשב״א שכ׳ דאפילו בתוך הרבה פעמים די ברביעית דומיא דכ״ש לת״ק דודאי אין חילוק וכ״ה בירושלמי א׳ כלי גדול וא׳ כלי קטן וכן הוא בה׳ שבת סי׳ ש״ב ס״י ועמ״א ודבריו דחוקים:

(א) מג״א ס״ק א׳ או מעט וע׳ לקמן סי׳ שיב במג״א סקכ״ה:

(א) (סימן ע״ז במ״א ס״ק א׳) או מעט (כ״מ) ועיין לקמן סי׳ ש״כ ס״ק כ״ה דכשאינם בעין רק טופח להטפיח בביטול בניגוב ידים סגי ע״ש:

(ז) פעם אחת – ואפילו אם השתין הרבה די ברביעית וכנ״ל בסק״ב וכן אם השתין רק מעט י״א דצריך ג״כ רביעית אבל בתשובת חכם צבי סי׳ ק״ב פסק דאם המי רגלים הם פחותים מרביעית דסגי ברוב מים לבטלן וא״צ רביעית דלא אמרו רביעית אלא להקל שאף אם המי רגלים של פ״א הם מרובים מרביעית סגי ברביעית לבטלן אבל לא להחמיר ואפילו אם המי רגלים הם משתי פעמים סגי ברוב מים לבטלן וכן הסכימו האחרונים ועיין עוד מש״כ לקמן סימן פ״ב במ״ב סק״ד:

(ח) שתי רביעיות – פסק כדעת הרמב״ם ושארי פוסקים ולא כדעת הרשב״א שמיקל בזה כמו שמבואר בב״י ובמגן גבורים מצדד לומר דאין ביניהם מחלוקת ואף הרמב״ם לא קאמר דבעי ב׳ רביעית לב׳ פעמים רק בשבאו זה אחר זה כגון שהשתין ונתן לתוכו רביעית מים כשחוזר ומשתין צריך עוד הפעם לתת לתוכו מים וכן לעולם ולא מהני לזה מה שהטיל הרביעית בפעם ראשונה אבל אם השתין כמה פעמים ורוצה לקרות כנגדן די בהטלת רביעית לבד עי״ש ובביאור הגר״א מסכים ג״כ להלכה דדי בהטלת רביעית לבד בזה עי״ש כי קצרתי:

רביעית שאמרו וכו׳ פעם אחת – עיין במ״ב מש״כ בשם ח״ץ ואפילו לדעה הראשונה י״ל דדוקא כשהשתין במקום אחד אז צריך רביעית לבטל השעור מה שא״כ כשהטיל מקצת במקום אחד ומקצת במקום אחר די שיהיה רק כנגדם מים [א״ר ופמ״ג]:

(ה) [סעיף ב׳] רביעית שאמרו למי רגלים של פעם אחת. ואין חילוק אם השתין הרבה או מעט. כ״מ פ״ג דק״ש דין יו״ד. מיהו השה״ג אשר סביבות הרי״ף כתב בשם הריא״ז דאם היו המי רגלים פחות מרביעית נראה בעיני שצריכין מים כנגדן לבטלן עכ״ל והביאו כנה״ג בהגב״י. י״א בהגב״י. וכתב עליו הי״א שם בשם תשובת חכם צבי סי׳ ק״ב דכדאי הוא לסמוך עליו באיסור תורה כ״ש באיסור דרבנן יעו״ש. אבל דעת האחרונים ז״ל כדברי מרן ז״ל בכ״מ דאין חילוק באם השתין הרבה או מעט. מ״א סק״א. סו״ב במק״ח אות א׳ ר״ז אות ב׳ ח״א כלל ג׳ אות כ״ח. סידור בי״ע בדיני ק״ש דערבית אות ל״ד. חס״ל אות ח׳ וכתב שם החס״ל דאפי׳ לא הטיל אלא טיפה אחת. וכ״כ בן א״ח פ׳ בא או׳ י״ט וכתב עו״ש החס״ל דאפי׳ אם יריק הכלי של מתכת אין לקרות כנגדו מאחר שיש בו לחלוח מי רגלים טופח ע״מ להטפיח וצריך ליתן לתוכו מים או ירחיק ד״א עכ״ל. ועיין א״ר אות ב׳ שכתב דאפילו לדברי הכ״מ דוקא על מה שהשתין בפ״א הוא דבעי רביעית אף שלא השתין אלא מעט אבל כשהשתין הרבה אלא שלא נפל על הבגד אלא מעט אינו צריך רביעית. וכ״כ פרמ״ג א״א אות א׳ ועיין לקמן אות ז׳:

(ו) שם רביעית שאמרו למי רגלים של פעם אחת וכו׳ ואם הטילו רביעית מים בתוך מי רגלים של פ״א ונתבטלו ואח״כ בא תינוק והשתין עוד ע״ג המים המעורבים והמבוטלים צריך להטיל עוד רביעית מים. מאמ״ר אות ד׳:

(ז) שם רביעית שאמרו וכו׳ ואם הם בלועים בבגד אעפ״י שהוא טופח ע״מ להטפיח אם חוזר ומטפיחו במים דיו. מ״א סי ש״ב ס״ק כ״ה ר״ז בזה הסי׳ אות ב׳ ח״א שם אות כ״ט:

(ח) שם למי רגלים של פעם אחת וכו׳ וירגיל אדם שיהא לו עביט של מתכת או זכוכית ויטיל לתוכו רביעית מים בכל פעם שישתין ודי כשירחוץ הכלי מע״ש לע״ש אם הכלי נקי ואינו יוצא שום ריח ממנו. של״ה דף ס״ו. א״ז. פ״ע או׳ ו׳ וכ״ה בא״ר סי׳ פ״ז אות ב׳:

(ט) שם ולשל שני פעמים שתי רביעיות וכו׳ כ״כ הב״י והרמב״ם והרא״ש והכי נקטינן ולא כהרשב״א דפסק רביעית מהני אפילו למי הרגלים הרבה, עט״ז או׳ א׳ וכ״כ הפר״ח או׳ ב׳ וכ״כ ר״ז שם. ח״א שם אות כ״ח. בי״ע שם. חס״ל שם. קיצור ש״ע סי׳ ה׳ אות ב׳ בן א״ח שם וכן עיקר. ועיין מאמ״ר אות ג׳:

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

Orach Chayyim 77, Tur Sources Orach Chayyim 77, Beit Yosef Orach Chayyim 77, Or Chadash - Tashlum Beit Yosef Orach Chayyim 77, Perishah Orach Chayyim 77, Bach Orach Chayyim 77, Shulchan Arukh Orach Chayyim 77, Shulchan Arukh Sources Orach Chayyim 77, Be'er HaGolah Orach Chayyim 77, Magen Avraham Orach Chayyim 77, Ateret Zekeinim Orach Chayyim 77, Eliyah Rabbah Orach Chayyim 77, Baer Heitev Orach Chayyim 77, Beur HaGra Orach Chayyim 77, Levushei Serad Orach Chayyim 77, Hagahot R. Akiva Eiger Orach Chayyim 77, Yad Ephraim Orach Chayyim 77, Mishna Berurah Orach Chayyim 77, Beur Halakhah Orach Chayyim 77, Kaf HaChayyim Orach Chayyim 77, Shulchan Arukh Kifshuto Orach Chayyim 77

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון