(א) מן התורה כ״מ שיש לו ג׳ מחיצות הוא רה״י גמור וכו׳ אי כרה״י גמור קאמר ליחויב הזורק מר״ה לתוכו קשה שהרי כתב בסימן שמ״ה דמבואות שיש להם ג׳ מחיצות ואין לחי ולא קורה ברוח רביעית הוי כרמלית לכך צ״ל דמאי דקאמר הוא רה״י גמור לאו לחייב הזורק מר״ה לתוכו קאמר אלא להתיר לטלטל בכולו שכך דינה של כרמלית מן התורה וזה כדברי הרמב״ם בפי״ד ופי״ז אבל יש חולקים עליו ואומרים דמקום שיש לו שלש מחיצות הוי רה״י גמור לחייב הזורק מר״ה לתוכו וכבר ביאר הרב המגיד בפי״ז שמחלוקתן תלוי בסוגיית הגמ׳ שבפ״ק דעירובין ובפ׳ כל גגות:

(ב) ומה שכתב ואם הוא חצר שנפרץ במילואו וכו׳ בפ״ק דעירובין דף י״ב אמר רבי אסי א״ר יוחנן חצר צריכה ב׳ פסים ואסיקנא כי סליק רבי זירא פירשה ברוח א׳ בארבעה משתי רוחות משהו לכאן ומשהו לכאן וכן פירשו שם רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אליבא דשמואל ופירש ה״ר יהונתן חצר שנפרצה למקום האסור לה אע״פ שאין בפירצה יותר מי׳ כיון שנפרצה במילואה נאסרה החצר לטלטל בכולה אבל אם לא נפרצה כולה שנשתייר מכותל רביעית בנוי כשיעור ד׳ טפחים במקום אחד ניתרת בכך אבל לא בפחות או אפי׳ בפחות שיעור זה אם מכל צד אותו כותל נשאר טפח מכאן וטפח מכאן בגובהו של כותל או עד י׳ טפחים נחשב אותה פרצה כפתח ע״כ. וכן משמע מדברי רש״י דצריכה שני פסין דאמרינן בנשתייר מן הכותל שלא נפרץ סגי וא״צ לעשות הפסים בידים וה״ה למאי דאמרינן ברוח א׳ בד׳ דבנשתייר מן הכותל ד׳ סגי אע״פ שלא עשאו בידים:

ומה שכתב ה״ר יהונתן אם מכל צד אותו כותל נשאר טפח מכאן וטפח מכאן לאו דוקא טפח דבמשהו מכאן ומשהו מכאן סגי:

(ג) ומה שכתב ואפילו אין בפירצה ד׳ טפחים וכו׳ שם איכא תרי לישני בגמ׳ ופסק רבינו כלישנא קמא דמפליג בין חצר למבוי דבחצר צריך תיקון עד שיהא פחות מג׳ וכ״פ הרא״ש בשם הר״מ:

(ד) ומה שכתב ואם יש בפירצה יותר מי׳ אמות וכו׳ מדתנן בספ״ק דעירובין כל פירצה שהיא בי׳ אמות מותר מפני שהיא כפתח יתר מכאן אסור וכתב ה״ר יהונתן אהא דא״ר יוחנן חצר צריכה ב׳ פסים דכשהפירצה יותר מי׳ אע״פ שנשאר מן הכותל בנוי כעשר וביותר מי׳ אינו מועיל כלום וכאילו נפל כל הכותל דמי ונאסרה החצר לטלטל בתוכה עד שיעשה לאותו חצר צורת פתח ע״כ וכ״כ הרא״ש בפרק כיצד מעברין גבי הא דת״ר עיר של יחיד ונעשות של רבים דאין מערבין את כולה דבשני פסים כשאין ביניהם יותר מי׳ או בפס ד׳ והפירצה בי׳ או בצורת פתח אפי׳ ביותר מי׳ מהני בכל דוכתי ובריש עירובין תנן אם יש לו צורת פתח אע״פ שרחב מי׳ אמות אינו צריך למעט וכבר נתבאר בסימן שקודם זה שדעת הרמב״ם דלא מהני צורת פתח ביותר מי׳ אלא בעומד מרובה על הפרוץ ושיש חולקין עליו:

(ה) ואם הוא מבוי שיש לו ג׳ מחיצות וכו׳ בפ״ק דעירובין תנן הכשר מבוי בש״א לחי וקורה ובה״א לחי או קורה ומפרש בגמרא דבמבוי סתום מג׳ רוחות עסקינן:

(ו) ומה שכתב בלחי שעוביו ורחבו כל שהוא גז״ש משנה לחיים שאמרו גבהם י׳ טפחים ורחבם ועביים כל שהוא רבי יוסי אומר רחבן ג׳ טפחים ושקלינן וטרינן בגמ׳ אי הלכה כרבי יוסי ואסיקנא פוק חזי מאי עמא דבר ופירש רש״י וכבר נהגו העם בלחי משהו וכתבו התוספות בפ״ק דעירובין (י:) גבי הא דאמרינן בחצר קטנה שנפרצה לגדולה בי׳ ושני טפחים סגי דכותל עצמו לא חשיב לחי אם לא ברחב טפח דאין היכר כ״כ בכותל כמו בפס גמור וכתבוה הגהות בפו״ז ובגמרא וכמה כל שהוא אפילו כחוט הסרבל ומשמע מדברי מהר״ם שכתב המרדכי בפ״ק דעירובין דכחוט הסרבל מיהא בעינן ולפיכך כתב שעושים לחיים מסיד מחוי או ג׳ פסים שמדביקים אותם אצל החומה בעובי אצבע הוא הרבה יותר חזק מחוט הסרבל או קנה וכתב בתרומת הדשן סימן ע״ד דנפקא ליה מדקאמר אפילו כחוט הסרבל משמע דכחוט הסרבל דהיינו עובי אצבע מיהא בעינן וכתב עוד בתרומת הדשן שאין דברי מהר״ם אמורים אלא במבוי שהכשירו בלחי אבל מבוי שצריך לחיים או צורת פתח אפילו פחות מכחוט הסרבל סגי וע״כ התיר בלחיים העשוים מסיד מחוי בעובי ולא כלום במבוי הצריך שני לחיים וגם כתב שכן נוהגין בכל המקומות אמנם כתב תמיהא אחרינא חזינא בהך תיקון דמחוי סיד הטחוי בכותל דזימנין טובא אתי לידי תקלה כי הכלבים רגילים להתחכך בכותלים וחוקקים כל מיחוי הסיד למטה סמוך לארץ יותר משלשה טפחים מן הקרקע ולמעלה ותו לא חזי לא ללחי ולא לצורת פתח דהוי מחיצה שהגדיים בוקעים בה ולא מסקי אינשי אדעתייהו ומטלטלי באיסור עכ״ד ומ״מ לא ידענא מאן פלג ליה לחלק בין עובי לחי של מבוי שהכשירו בלחי אחד לעובי לחי של מבוי שהכשירו בשני לחיים ועוד דפשט דברי מהר״ם בצורת פתח החומה שרצה להכריע מדכתב שהקורה שע״ג יש בה לקבל אריח וקורה ובצורת פתח פסק שם במרדכי בהדיא דצורת פתח סגי בקנה עליון בכל דהו נ״ל דאין משם ראיה דהכי פירושה כשעושים לחיים מסיד מחוי שמדביקין אותו אצל החומה בעובי אצבע הוא חזק יותר מחוט הסרבל או קנה כלומר יותר מחוט הסרבל המוזכר גבי לחיים ומקנה המוזכר גבי צורת פתח שהרי סיד מחוי בעובי אצבע המודבק אצל החומה יש לו כח להעמיד קורה שיהיה ע״ג אריח ואילו כחוט הסרבל או קנה אין להן כח לזה וא״כ סיד מחוי בעובי אצבע מיהו טיח בכותל שפיר דמי בין בלחי אחד בין בב׳ לחיים דבעינן שיהיו כחוט הסרבל בין בצורת פתח דבעינן שיהא עובייה קנה כמו שאמרנו קנה מכאן וקנה מכאן ומיהו כעובי אצבע בעינן וגם בעל תרומת הדשן עצמו כתב שנדחק לפרש דברי מהר״ם כמו שפירשה כדי לקיים מנהג רוב המקומות ומיהו שאר פוסקים כולם סתמו דבריהם וכתבו שיעור לחי כל שהו משמע דס״ל דכחוט הסרבל לאו דוקא אלא כלומר כל שהו והרא״ש כתב בכלל ג׳ ולחי כחוט הסרבל כשר לכך מקצתו שקוע וחקוק בקיר ומקצתו בולט רק שיהיה ניכר בעלמא סגי עכ״ל משמע בהדיא דס״ל דכחוט הסרבל אין לו שיעור אלא היינו כל שהו מיהו אפשר דבסיד מחוי אפילו אם הוא כעובי אצבע טיח בכותל לא מהני כיון שאינו יכול לעמוד בפני עצמו ולדברי מהר״ם דס״ל דחוט הסרבל דוקא לא תיקשי מדמכשרינן לחי מעצי אשרה דכתותי מכתת שיעוריה דאיכא למימר דהא דבעינן כחוט הסרבל לאו משום דבעינן שיעורא אלא משום דבעינן שיהא ראוי להעמיד בו שום דבר ואשרה ראויה להעמיד בה דלא מיפסל משום מכתת שיעוריה אלא במידי דבעי שיעור מדין שיעור א״נ דטעמא דמכתת שיעוריה הוא לפי שעומד לשריפה וכיון שאפולו שישרף ויעשה אפר אם גבלו ועשה ממנו עמוד מהני משום לחי לא מיפסל משום דמיכתת שיעוריה ובענין גבהו כתב הרב המגיד בפי״ז בשם הרשב״א הגביהו למעלה מן הקרקע פחות מג׳ טפחים שאין בארכו אלא ז׳ טפחים ומשהו כשר שכל לבוד רואין אותו כמלא עכ״ל כתבו הגהות אשיר״י בפ״ק לחי או מחיצה דאינשיב ביה זיקא ולא מצי קאי לא חשיב לחי ע״כ ופשוט הוא מדאמרינן בפרק הישן (סוכה כד.) כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה ומשמע דה״ה ללחי כתב ה״ר יהונתן בפ״ק דעירובין על מתניתין דהכשר מבוי צריך שיהיה הלחי סמוך לכותל המבוי בלא הפסק ג״ט שאם היה מרוחק מן הכותל ג׳ אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה שבכל פחות מג׳ אמרינן לבוד וכמאן דמחבר דמי:

(ז) ומכל דבר שיעשנו כשר אפילו מבעלי חיים משנה פ״ק דעירובין בכל עושין לחיים אפי׳ בדבר שיש בו רוח חיים ר״מ אוסר והלכה כת״ק:

(ח) ומה שכתב ובלבד שיהא קשור שמה נלמד מדין מחיצה שנתבאר בסימן שס״ב וכ״כ הרב המגיד בפי״ז וה״ר יהונתן כתב אפילו בדבר שיש בו רוח חיים כגון אדם ובהמה ולא חיישינן שמא תמות דמיתה לא שכיחא ולשמא תברח נמי ליכא למיחש דבקשורה מיירי ולשמא תרבץ תחתיה וליכא מחיצה י׳ ליכא למיחש נמי דמיירי דמתוחה באשלי מלעיל כלומר שקשורה בחבלים לכותלי המבוי ביתדות שיוצאות מן הכתלים או מן התקרה ואינה יכולה לרבוץ תחתיה והכי מפרשי בסוכה פ׳ הישן: