אפילו שלא באחריות כלומר שפירש ואמר שלא להתחייב באחריותו דאל״כ הא קיי״ל אחריות ט״ס הוא:
לוי ב״ח פי׳ ב״ח של ראובן:
לעשות דין עם לוי פי׳ לעשות לנפשו בעל דבר לאמר שהשדה הוא בכחו:
ונ״מ במה שראובן כו׳ וא״ת הלא יש נ״מ דראובן יכול לטעון ברי שפרע לו או ששטרו מזויף הוא ושמעון אינו יכול לטעון כן בברי י״ל הא קי״ל דטוענין ליורש וללוקח וכל דאפשר למטען ב״ד טוענין ללקוחות ואף דאין הב״ד טוענין ללקוחות טענה דלא שכיחא מ״מ אם יארע כן מי ימחה בידו דשמעון שידבר עם ראובן מזה ויגמרהו טענותיו או יקחנו למורשה וק״ל לכן אמר שיש נ״מ לענין שיכול לסלקו במעות ועוד נ״מ לענין גביית שבח (ועיין בד״מ) ותרוייהו דוקא בעשאו אפותיקי דאל״ה אין נפקותא גם לשבח כדלעיל ר״ס קט״ו ובשלא קיבל עליו אחריות צ״ל טעם משום תרעומת דשמעון אבל בשקיבל עליו אחריות אף דמיירי דהשט״ח הוא טוב ואין לראובן לפרוע דאי יש לו לא הוי מצי לגבות משועבדים משמעון (שי״ח) [מ״מ] יש נ״מ לראובן בזה ריוח ממון מה״ט בתרא שאם יטרפנו מיד הלוקח עם השבח ולא יתן לו אלא ההוצאה יחזור הלוקח על המוכר ויגבה ממנו הקרן וגם השבח ויפסיד המוכר דמי השבח וק״ל וע״ע נ״מ בנ״י שם ובתוס׳:
ולא שיעור שבחא דאם היו לוי כו׳ (כלל) כצ״ל דאם בדל״ת:
היה גובה גם השבח פירוש כשעשאו אפותיקי וכמ״ש:
(5b) שאלה לא״א הרא״ש סוף כלל צ״ז:
תשלום המעות לג׳ זמנים ל׳ התשובה קיבל עליו ראובן שאם לא יתן המעות לזמנים הללו שיפסיד כל המעות שנתן כבר וע״ש עוד תנאים שהיו ביניהם והשלישו השטרות עד שיקיימו התנאים ומפני שאין נ״מ בזה בענייני התשובה על השאלה אלא שהשואל כתב המעשה כמו שהיה מש״ה קיצר רבינו בזה:
ביותר מכדי שיווי כל הקרקעות שהיו למוכר הראשון ר״ל אף שהיה לאותו מוכר הראשון עוד קרקעות שהיו בנ״ח בשעה שלוו הלווים שלו גם בשעה שמכר לו (הקרקע) [הבתים] מ״מ לא יכול למימר הנחתי לך מקום לגבות כי אינם מספיקין לסלק הב״ח כי החוב היה יותר משיווי כל הקרקעות שהיה לו וק״ל:
ושמעון ג״כ אין לו קרקע על מה שיהיה אחריות כו׳ עד חזקה דדייש אמצרי ואע״פ שכתב הרא״ש לעיל שהיכא שהמערער מביא שט״ח לפני ב״ד אף שאינו מקוים יכול לחזור הלוקח אע״פ דדייש אמצרי ואף שיש להמוכר שדות אחרות ואינו יכול לומר אחוי טרפך נראה שכאן היה המעשה שלא בא המערער לפני הב״ד לערער ולטרוף הבתים דהא ל׳ השאלה משמע שהדין היה הכל בין המוכר והלוקח ואינו מוזכר שבא בעל השטרות לפני הב״ד לטרוף דנמצא דלא הוי אלא כעין קול בעלמא וק״ל גם י״ל דלעיל ל״ק אלא דאין הלוקח צריך ליתן הדמים כיון דיש ערעור וכאן בא ליתן טעם דאפילו מה שכבר נתן לו צריך המוכר לחזור וליתן לו (מה״מ) [מה״ט] דאין לו אחריות עייל ונפיק אזוזא כיון שקבע זמני הפרעון וזה נוטה לדעת הראב״ד שכ״כ בסימן ק״ץ סי״ו ע״ש:
אחוי לי טירפך כו׳ ר״ל הראה לי הטירפא שטרפו ממך הבתים שקנית ושנתנו לך הב״ד רשות לחזור עלי וכן משמע בסמוך:
ומה שלא גמרו כו׳ לא היה אלא כו׳ כלומר וכ״ת למה הוציא המעות לצרכו כיון שהיה הדבר עומד על ספק ושמא יפסקו עליו הדיינים ליתן לשמעון המעות לזה כתב שלא מפני הספק שהיה להן בגמר דין נשתהו אלא שלא היה להן פנאי והוא ידע שהדין עמו:
(ו) אע״ג דקיי״ל דכותבין שובר ע״ל סימן נ״ד:
יאכל הלה וחדי פי׳ יאכל הלוה וישמח ולא ישלם למלוה עד שיחזיר לו הש״ח ולכך תקנו שיכתוב לו שובר ויפרע לו הלוה:
(ז) אם צריך שמעון להחזירם לו אם יאמר כו׳ ר״ל צד הספק הוא אם יאמר לו טול כו׳ אבל זה פשוט שלא יוכל לומר לא אחזיר מעותיך עד שתקיים המקח שע״ז כבר פסק דאינו יכול להכריחו:
בזמן שהמוכר חוזר כו׳ שנשתנה השער ונתייקר:
רצה אומר לו תן וכו׳ כלומר תן מעותי אם יש לך ואם אין לך תן לי קרקע כנגד מעותי כשער של עכשיו וכן מוכח בסימן ק״ץ ע״ש וכן מ״ש בזמן שהלוקח חוזר כו׳ ר״ל רצה אומר לו הילך מעותיך כו׳ נמי הכי פי׳ הרי לך מעותיך ואם לא תרצה מעותיך הרי לך קרקע כנגד הדמים וכשער של עכשיו דהיינו שעת הזול דמחמתה מסתמא חוזר הלוקח:
וה״נ שהלוקח כו׳ רצה אומר לו הילך מעותיך כו׳ פי׳ כשם שהתם דכשנתייקר השער הברירה ביד המוכר ה״נ הכא בשלא נתייקר השער הברירה ביד המוכר ליתן לו קרקע נגד מעותיו או מעותיו ולא בדעת הלוקח שרצה דליקח במעות:
ומיהו נראה דל״ד כו׳ משום דעייל ונפיק כו׳ כלל דבריו צ״ל דה״ק דשאני התם שהחזרה באה בפשיעת הלוקח מש״ה הדין נותן שיד המוכר על העליונה כשחוזר בו הלוקח ואגב נתן טעם א״כ למה יכול הלוקח לחזור בו כיון שפשע וקאמר כיון דהמוכר יכול לחזור בו אין ביטול המקח לחצאין והואיל אם הלוקח חוזר בו אף שיכול לחזור מ״מ יכול המוכר לכופו ליתן לו קרקע בשער היוקר או מעות כיון שעיקר ביטול המקח בא בפשיעתו דכוותה נמי כשהמוכר חוזר בו יד הלוקח על העליונה לכופו ליתן מעות או קרקע כשער הזול משא״כ הכא שאין פשיעה ללוקח לכן אין ביד המוכר לכופו ליקח קרקע וזהו מ״ש הילכך התם בין בחזרת המוכר ר״ל עיקר הטעם פשיעת הלוקח אלא שהושוה המוכר ללוקח:
יחזיר לו הדמים כו׳ ל״ד שהרי כשחוזר המוכר יד הלוקח על העליונה כמ״ש ואזיל אלא ר״ל ל״מ שמבטל המקח נגד מה שחייב לו עדיין אלא אפילו נגד הדמים שכבר קבלו ממנו ג״כ אם ירצה יחזור בהמקח ומחזיר לו דמיו כפי הדין גם על הרוב מיירי בלא נתייקר אלא שחוזר מפני שאינו רוצה למכור לחצאין ועוד כיון שדינו הוא שנותן לו קרקע כשער של עכשיו מיקרי דמים שהרי אין ממש במכירה זו וכמ״ש בסימן ק״ץ ודוק:
ברצון אותו שרוצה לקיים כו׳ ל״ד אלא שיכול לכופו שיעשה אחד מב׳ דברים או יקח מעות א. קרקע:
הילכך החזרה תלויה כו׳ פי׳ שם דוקא מצי להחזיר לו קרקע בעד דמים שקיבל ממנו ודוק: