Beit Yosef Even HaEzer 3 – בית יוסף אבן העזר ג‏ – Tur

טור

פירוש

(א) מי שבא ואמר כהן אני אינו נאמן אפילו בזמן הזה. ואין מעלים אותו לכהונה לא לקרות בתורה ראשון ולא לישא כפיו ולא לאכול אפילו בתרומה בזמן הזה. אבל אוסר עצמו בגרושה זונה וחללה. ואינו מטמא למת. ואם נשא או נטמא לוקה. והנבעלת לו היא ספק חללה. ואם הוא מסיח לפי תומו נאמן. כיצד? כגון שמסיח לפי תומו ואומר זכורני כשהייתי תינוק מורכב על כתפו של אבא הטבילני לאכול בתרומה. (ב) אבל אם עד אחד מעיד עליו נאמן להאכילו בתרומה בזמן הזה ולקרות בתורה ראשון ולישא כפיו. ואפילו אביו נאמן עליו.
ואפילו משטרות מעלין לכהונה בזמן הזה. כיצד? כתוב בשטר פלוני כהן לוה מנה מפלוני כהן ועדים חתומים עליו הרי זה בחזקת כהן. במה דברים אמורים בזמן הזה, אבל אין מעלין משטרות להחזיקו בכהן לשמש על המזבח. וכן מי שהעידו עליו שראוהו שנושא כפיו הוא בחזקת כהן בזמן הזה. (ד) אפילו באו שנים לפנינו וכל אחד מעיד על חבירו שהוא כהן נאמנים ולא חיישי׳ לגומלין. (ה) נאמן הגדול לומר זכורני כשהייתי תינוק שראיתי לפלוני טובל ואוכל בתרומה ומעלין אותו על פיו. (ו) מי שבא ואמר כהן אני ועד אחד מעיד שיודע באביו שהוא כהן אין מעלין אותו לכהונה על פיו, שמא חלל הוא. עד שיעיד העד על עצמו שהוא כהן. אבל אם הוחזק אביו בכהן או שהעידו עליו שנים שהוא כהן הרי הוא בחזקת אביו. (ז) מי שהוחזק אביו בכהן, ויצא עליו קול שהוא בן גרושה, חוששין לקול ומורידין אותו. בא עד אחד והעיד שהוא כשר, מעלין אותו לכהונה על פיו. באו אח״כ שנים והעידו עליו שהוא חלל, מורידים אותו. בא אח״כ עד אחד להעיד שהוא כשר, מעלין אותו לכהונה על פיו, שזה האחרון מצטרף עם הראשון והרי שנים מעידים עליו שהוא כשר. (ח) מי שלא שהתה אחר בעלה ג׳ חדשים וניסת וילדה, ואין ידוע אם בן ט׳ לראשון או בן ז׳ לאחרון, והיה א׳ מהם כהן הרי זה ספק כהן. וכן אם נתערב הולד כהן בולד ישראל והגדילו התערובות, כל אחד מהם ספק כהן. ונותנין עליו חומרי ישראל וחומרי כהן. נושאין נשים הראויות לכהונה, ואין מטמאין למתים, ואין אוכלים בתרומה. ואם נשאו גרושה מוציאין ואין לוקין. (ט) שני כהנים שנתערבו ולדותיהן או אשת כהן שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים וניסת לכהן אחר וילדה, ואין ידוע אם בן ט׳ לראשון או בן שבעה לאחרון, נותנין על הולד חומרי שניהם. הוא אונן עליהם והם אוננין עליו. הוא אינו מטמא להם והם אין מטמאין לו. ועולה במשמרו של זה ושל זה ואינו חולק. ואם היו שניהם במשמר אחד ובבית אב אחד נוטל חלק אחד. במה דברים אמורים בזמן שבאין מכח נישואין, אבל בזנות משתיקין אותו מדין כהונה, הואיל ואין ידוע ודאי מי הוא אביו. כיצד? עשרה כהנים שפירש אחד מהם ובעל, אף על פי שהוא ודאי בן כהן, אין לו דין כהן ואינו עובד ואינו אוכל בתרומה. ומיהו אם נטמא למת או נשא גרושה לוקה.
אף על פי שהוא נאמן על בנו לומר שהוא כהן, אינו נאמן עליו ליוחסין.
היה הוא ואשתו בחזקת מיוחסין ויצא הוא והיא למדינת הים ובא ואמר אשתי שיצתה עמי זו היא ואלו בניה א״צ להביא ראיה לא על האשה ולא על הבנים. במה דברים אמורים שהם קטנים וכרוכים אחריה, אבל אם הם גדולים, או קטנים ואין כרוכים אחריה, או אפילו קטנים וכרוכים אחריה והיו לו שתי נשים, צריך להביא ראיה על הבנים שהם בניה של זו אף על פי שהביא ראיה עליה והם כרוכים אחריה. מתה ואלו בניה צריך להביא ראיה על הבנים שהם בניה, וא״צ להביא ראיה על האשה.
אשה נשאתי במדינת הים הרי היא זו ואלו בניה, צריך להביא ראיה על האשה וא״צ להביא ראיה על הבנים הקטנים הכרוכים אחריה. מתה ואלו בניה צריך להביא ראיה על האשה שהיתה מיוחסת ועל הבנים שהם בניה. וחזקה זו אפילו ליוחסין שהרי שורפין וסוקלין על החזקה. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

(א) מי שבא ואמר כהן אני אינו נאמן אפי׳ בזמן הזה ואין מעלין אותו לכהונה עד סוף הסימן הכל מדברי הרמב״ם בפרק כ׳ מהא״ב ותחלת דבריו מבוארים במשנה פ״ב דכתובות (כתובות כג:) שאין אדם נאמן על עצמו לומר כהן אני:
(ב) ומה שכתב שאינו נאמן לקרות בתורה ראשון פ״ב דכתובות (כה:) אהא דגרסינן התם ההוא דאתא לקמי׳ דריב״ל א״ל מוחזקני בזה שהוא לוי א״ל מה ראית שקרא שני בב״ה בחזקת שהוא לוי או בחזקת שהוא גדול א״ל שקרא לפני כהן והעלו ריב״ל ללוי על פיו כלומר לתת לו מעשר ראשון כ׳ הר״ן (פ״ב דכתובות דף קע״ט ע״ב) שמי שבא ואמר אני כהן או לוי אין נותנין לו רשות לקרות בתורה כדינו שהרי מעלין מקריאת התורה לתרומה וכ״כ הרמב״ם בפ״כ מהא״ב והרמ״ך כתב עליו תימא דמנהגינו להאמינו לקרות בתורה ראשון וכן הדין נותן דלא איכפת לן אם יקרא ראשון מאי אמרת שמא יעלו אותו מקריאת התורה לתרומה כולי האי לא חיישינן בתרומה דרבנן ע״כ ואיפשר שמנהגינו הוא עכשיו לפי שאין תרומ׳ מצויה עכשיו בינינו ואעפ״כ דברי הרמב״ם עיקר עכ״ל גם ה״ה קיים דברי הרמב״ם והביא דברי הרמ״ך וכתב עליהם ואני אומר אין מביאין ראיה ממנהג בטעות ומכל מקום איפשר לומר שמפני שאין אנו נוהגים כלל בארצותינו בתרומה לא חששו להאמינו בקריאת התורה ואעפ״כ אין ראוי לעשות כן עכ״ל:
כתב הר׳ שלמה בן הרשב״ץ אם יעיד אחד מהאנוסים שא׳ מהם מוחזק בכהונה מעלין אותו לקרות בתורה ואין חוששין שמא אמו כותית שכל האנוסים נזהרים מלהתחתן בעכו״ם ולא חיישינן למיעוטא דכל דפריש מרובה פריש עכ״ל:
(ג) ומה שכתב אבל אוסר עצמו בגרושה זונה וחללה ואינו מטמא למת כתב עליו הרב המגיד (פ״ב מהא״ב) וזה פשוט משום דשוינהו לכל פסולי כהונה אנפשיה חתיכה דאיסורא:
(ד) ומה שכתב והנבעלת לו ספק חללה כתב עליו הרב המגיד ביאורו והנבעלת לו מפסולי כהונה כגון גרושה זונה הוא ספק חללה וזרעה ספק שמא ישראל הוא ואין כאן חילול כלל:
(ה) ומה שכתב ואם הוא מל״ת כיצד כגון שהיה מל״ת ואמר זכורני כשהייתי תינוק מורכב על כתפו של אבא וכו׳ מעשה פ״ב דכתובות (דף כו) ודע דאיתא באותו מעשה והוציאוני מבית הספר וכך כתבו הרמב״ם ונראה מדברי התוס׳ דבעינן שיאמר כן דאל״כ חיישינן דלמא עבד כהן הוא ורבינו שהשמיטו נראה דמשמע ליה דמעשה שהיה כך היה ולאו דוקא: (ו) ומה שכתב אבל אם עד אחד מעיד עליו נאמן להאכילו בתרומה בזמן הזה וכו׳ כתב הרב המגיד מתבאר בפ״ב דכתובות דלתרומה דדבריהם מעלין על פי עד אחד וכן לשאר הדברים:
(ז) ומה שכתב ואפילו אביו נאמן עליו שם (דף כה:) רבי העלה בן ע״פ אביו לכהונה ואע״ג דר׳ חייא פליג עליה הלכה כר׳ וכתב הרב המגיד שדעת הרמב״ם וקצת מפרשים דאפילו מכירין שהוא אביו נאמן ושלא כדברי הרמב״ן שפירש דהא דרבי בשאינו ידוע שהוא אביו ומ״ה מגו דמצי אמר שהוא רחוק ממנו ויהיה כעד א׳ ויאכילנו בתרומה נאמן ג״כ לומר שהוא בנו ומאכילו ואינו נאמן להשיאו אשה אפילו להצטרף עם אחר כיון שאין בידו בלבד להשיאו אשה צריך שיהיו המעידים שנים וכשרים אבל מי שידוע שהוא אביו אפי׳ רבי מודה שאינו נאמן להאכילו תרומה דכיון דאיכא סהדי שהוא אביו שמא בן אחת מן הפסולות הוא ואביו שהוא קרוב לו אינו נאמן עליו אלו דבריו ז״ל:
(ח) ומה שכתב ואפילו משטרות מעלין לכהונה בזמן הזה וכולי שם (דף כד:) איפלגו אמוראי אי מעלין משטרות ליוחסין ופסק כמ״ד אין מעלין משום מעלות יוחסין ומשמע דע״כ לא פליגי אלא ליוחסין אבל לתרומה דדבריהם פשיטא דמעלין ואמרינן בגמרא ה״ד אילימא דכתב ביה אני פלוני כהן חתמתי עד מאן קא מסהיד עליה לא צריכה דכתיב ביה אני פלו׳ כהן לויתי מנה מפלוני וחתימו סהדי וכתב הר״ן (בפרק ב׳ דכתובות דף תע״ט) אילימא דכתב ביה אני פלוני כהן חתמתי עד מאן קא מסהיד עליה כלומר ופשיטא דאין מעלין הימנו ליוחסין מיהו לתרומה דרבנן מהימן דלא גרע ממסיח לפי תומו דמכשרינן לקמן ומהדרי׳ לא צריכא דכתב ביה אני פלוני כהן לויתי מפלוני כהן וחתמו עדות וכתב הרא״ש זכרונו לברכה דהא דפליגי דוקא בלישנא דידיה כי האי דאמר אני פלוני כהן אבל בלישנא דסהדי ודאי מהימני וכי פליגי נמי דוקא בהך דשייך למידק בשמא דיליה לפי שהמלוה תלוי בזה אבל אינך מילי דמתני בשטרא בשמא דידיה ודאי לא מסהדי סהדי עלייהו אלא דאיהו אמר להו הכי וכן נראה דעת הרשב״א אבל הרמב״ם כתב דאפילו בלשון עדים נמי מספקא לן וטעמא דמילתא לפי שאפשר שהסופרים סומכין על שמות בני אדם כפי שהם מוחזקים בעיר וכיון דחזו ליה דאוכל תרומה וקורין אותו כהן קארי ליה הכי (ע״ל סי׳ ב׳ מאיזה דבר מעלין אותו ליוחסין):
(ט) ומה שכתב בד״א בזמן הזה אבל אין מעלין משטרות להחזיקו בכהן לשמש על גבי המזבח כבר נתבאר בסמוך שפסק כמ״ד אין מעלין משטרות ליוחסין ומבואר בדברי הרמב״ם פ׳ כ׳ מהא״ב איזהו כהן מיוחס כל שהעידו לו שני עדים שהוא כהן בן פלוני הכהן ופלוני בן פלוני הכהן עד איש שאינו צריך בדיקה והוא כהן ששימש על גבי המזבח שאילו לא בדקו ב״ד אחריו לא היו מניחין אותו לעבוד:
(י) ומה שכתב וכן מי שהעידו עליו שראוהו שנושא כפיו הוא בחזקת כהן בזמן הזה כלומר לאכול תרומה בזמן הזה שהוא מדבריהם והוא ברייתא בפ״ב דכתובות (כה:) חזקה לכהונה נשיאת כפים ומוקי לה לתרומה דדבריהם אבל לא ליוחסין: (יא) ומה שכתב אפילו באו שנים לפנינו וכל אחד מעיד על חבירו שהוא כהן נאמנים ולא חיישינן לגומלין משנה שם (דף כג:): (יב) ומה שכתב נאמן הגדול לומר זכורני כשהייתי תינוק שראיתי לפלוני טובל ואוכל בתרומה וכו׳ גם זה משנה (שם דף כח:) ומפרש בגמרא דעדות זה לא מהני אלא לתרומה דרבנן: (יג) מי שבא ואמר כהן אני ועד אחד מעיד שיודע באביו שהוא כהן אין מעלין אותו לכהונה על פיו וכו׳ אבל אם הוחזק אביו בכהן או שהעידו עליו שנים שהוא כהן הרי הוא בחזקת אביו הרב המגיד האריך לתת טעם לדברי הרמב״ם ז״ל בדינים אלו וביאר מהיכן למד לפסוק כן: (יד) מי שהוחזק אביו בכהן ויצא עליו קול שהוא בן גרושה חוששין לקול ומורידין אותו בא עד אחד והעיד שהוא כשר מעלין אותו לכהונה על פיו באו אח״כ שנים והעידו עליו שהוא חלל מורידין אותו בא אחר כך עד אחד והעיד שהוא כשר מעלין אותו לכהונה על פיו וכו׳ מבואר הטעם בדברי הרמב״ם שכתב בלשון הזה מעלין אותו לכהונה שזה האחרון מצטרף לעד ראשון והרי שנים מעידים שהוא כשר ושנים מעידים שהוא פסול ידחו אלו לאלו וידחה הקול שהשנים כק׳ וישאר כהן בחזקת אביו ודין זה פלוגתא דתנאי בפ׳ חזקת (בבא בתרא לב.) ובפ״ב דכתובות (דף כו:) דמר סבר מצטרפין לעדות אע״פ שלא העידו כאחד ומר סבר אין מצטרפין וקי״ל בעלמא כמ״ד מצטרפין וכתב הרב המגיד יש מן המפרשים שאומרים דדוקא לתרומה דרבנן מעלין אבל לתרומה דאורייתא כיון דתרי ותרי נינהו לא אמרינן אוקי מילתא אחזקה באיסורא דאורייתא וזה דעת הרשב״א ז״ל ע״כ. והר״ן פ״ב דכתובות (דף ת״פ ע״ב) כתב ג״כ דעת הרשב״א ז״ל ומיהו כתב דאי כל תרי ותרי ספיקא דרבנן הוא כלומר דמדאורייתא אפי׳ בתרי ותרי אמרינן אוקי מילתא אחזקה אלא דרבנן אחמור דלא נימא הכי אפשר להקל ולומר דכי אחמור היינו דווקא בא״א א״נ לעבודה וכעובדא דינאי אבל בתרומה לא החמירו: (טו) מי שלא שהתה אחר בעלה ג׳ חדשים וילדה וכו׳ עד והם אינם מטמאים לו משנה וגמרא בס״פ נושאין על האנוסה (יבמות ק:) ומ״ש בד״א בזמן שבאים מכח נשואין אבל בזנות משתקין אותו מדין כהונה וכולי שם בגמרא: (טז) אע״פ שהאב נאמן על בנו וכולי אינו נאמן ליוחסין בפ״ב דכתובות (דף כ״ה:) תניא הרי שבא ואמר בני זה וכהן הוא נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה דברי רבי ולשון הרמב״ם בפ״כ מהא״ב כך הוא כהן מיוחס שאמר בני זה כהן הוא אין מעלין אותו ליוחסין על פיו עד שיביא עדים שהוא בנו וכתב הרב המגיד ששאלו למפרשים למה צריך שום עדות להשיאו אשה דהא ודאי לא חיישינן לנתין וממזר דכל המשפחות בחזקת כשרות הן עומדות ולפסולי כהונה ליכא למיחש דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים ואפשר דלדברי רבי׳ מי שבא ואמר שהוא ישראל צריך ראיה לענין יוחסין ואף ע״פ שכל המשפחות בחזקת כשרות ה״מ במי שיש לו חזקת משפחה אבל יש מן המפרשים שכתבו דלהשיאו אשה לאו דוקא אלא שאינו נאמן ליוחסין שכל כהן שהוא בודק אינו נושא בתו וכן המשפחות הבדיקות כגון של דוכן ושל מזבח ושל סנהדרין אינן נבדקות בו כדי שתהא משפחת בדוקה אבל אם לא רצו לבדוק ולהחזיק משפחתן בדוקה לאחד מדברים אלו הרי הוא נושא שכל אדם בחזקת כשרות עד שיפסל ואיפשר שאף זה הוא דעת רבינו שלא כתב להשיאן אשה אלא ליוחסין עכ״ל:
(יז) היה הוא ואשתו בחזקת מיוחסין ויצא הוא והיא למ״ה וכו׳ עד צריך להביא ראיה על האשה שהיא מיוחסת ועל הבנים שהם בניה משנה וגמ׳ בפ׳ י׳ יוחסין (קידושין פ:)
(יח) ומה שכתב שחזקה זו אפילו ליוחסין שם פלוגתא דרבי יוחנן ור״ל והלכה כרבי יוחנן דאמר אף ליוחסין סמכינן בכרוכין:
(יט) ומה שכתב שהרי שורפין וסוקלין על החזקה הכי איתא בגמרא על הא דא״ר יוחנן (דף פ.) אפילו ליוחסין ואזדא ר״י לטעמיה דאמר מלקין וסוקלין ושורפין על החזקות: רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Tur

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון