Beit Yosef Even HaEzer 71 – בית יוסף אבן העזר עא‏ – Tur

(א) חייב אדם לזון את בניו ובנותיו עד שהן בני שש. וכתב ר״מ מרוטנבורג אפילו יש להם נכסים שנפלו להם מבית אבי אמם, חייב לזונם, כיון דתקנת חכמים היא זכו במזונותיהם אפילו אם יש להם להתפרנס משלהם. ומשש ואילך מצוה לזונם עד שיהיו גדולים, ועל זה נאמר ״עושה צדקה בכל עת״ (תהלים ק״ו:ג׳). ואם אינו רוצה אין כופין אותו אבל מפצירים בו, ואם אינו מתרצה מכלימים אותו ומכריזין עליו פלוני אינו רוצה לפרנס בניו והרי הוא גרוע מעוף טמא שמרחם על בניו. במה דברים אמורים שאינו אמוד לנו בממון ליתן צדקה, אבל אם הוא אמוד שיש לו ממון ליתן צדקה לוקחין ממנו בעל כרחו משום צדקה, וזנין אותן עד שיגדלו. (ב) ואם הלך למדינת הים והניחן כאן, מוכרין מנכסיו לפרנסם עד שיהיו בני שש כמו שמוכרין למזון האשה למי שהלך למדינת הים, אבל אם הם מבני שש ומעלה אין זנין אותן מנכסיו, דכיון שיצא לדעת אם היה רוצה שיתפרנסו מנכסיו היה לו לצוות. (ג) אבל מי שנשתטה מפרנסין אשתו מנכסיו ונותנין לה במה שתתקשט ומפרנסין לבניו ולבנותיו אפילו יתרים משש עד שיגדילו, דמסתמא ניחא ליה שיפרנסו לבניו ולבנותיו. והרמב״ם כתב דבשניהם אין מפרנסין לבניו ולבנותיו מבני שש ומעלה אפילו אם הוא אמוד ואינו נראה לי כמו שכתבתי.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

(א) חייב אדם לזון את בניו ובנותיו עד שהן בני שש וכו׳ מימרא בס״פ אע״פ (כתובות סה:) ומ״ש בשם הר״מ מרוטנבורג כ״כ הרא״ש בשמו בפרק נערה שנתפתתה: (ב) ומה שכתב ומשש ואילך מצוה לזונם עד שיהיו גדולים בפרק נערה שנתפתתה (כתובות מט:) באושא התקינו שיהא אדם זן את בניו ובנותיו כשהן קטנים ופרש״י כשהם קטנים עד שיביאו ב׳ שערות: (ג) ומה שכתב וע״ז נאמר עושה צדקה בכל עת ואם אינו רוצה אין כופין אותו וכו׳ עד לוקחין ממנו בע״כ משום צדקה וזנין אותם עד שיגדלו שם: (ד) ומה שכתב ואם הלך למ״ה והניחם כאן מוכרים מנכסיו לפרנסם עד שיהיו בני שש וכו׳ אבל מי שנשתטה מפרנסין אשתו מנכסיו וכו׳ שם (מח.) אמר רב חסדא אמר מר עוקבא מי שנשתטה ב״ד יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסים את אשתו ובניו ובנותיו ודבר אחר א״ל רבינא לרב אשי מ״ש מהא דתניא מי שהלך למ״ה ואשתו תובעת מזונות ב״ד יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסים את אשתו אבל לא בניו ובנותיו ולא דבר אחר א״ל ולא שאני לך בין יוצא לדעת ליוצא שלא לדעת מאי דבר אחר אמר רב חסדא תכשיט ורב יוסף אמר צדקה מ״ד תכשיט כ״ש צדקה מ״ד צדקה אבל תכשיט יהבינן לה דלא ניחא ליה דתינוול ופרש״י אבל לא בניו ובנותיו. שאינו חייב במזונותיהם בחייו: ולא שאני לך וכו׳. יוצא מן המקום לדעת היה בידו לצוות על מזונות בניו ובנותיו ואשתו ולא צוה גילה דעתו שאינו רוצה לזון הילכך אשתו דמחייב לה בתנאי כתובה אשתעבוד נכסיה בניו ובנותיו לא אבל נשתטה דיצא מן העולם שלא לדעת מסתמא ניחא ליה שיזונו בניו ובנותיו משלו: תכשיט. בשמים של אבקת רוכל שהנשים מתקשטות בהם ועיין שם במרדכי והרמב״ם כתב בפי״ב מהלכות אישות כשם שב״ד מוכרים למזון האשה שהלך בעלה כך מוכרין למזון בניו ובנותיו כשהן בני שש שנים או פחות אבל יתר על שש אין זנין אותן מנכסיו שלא בפניו אע״פ שהוא אמוד וכן מי שנתנוהו בקולר או נשתטה ב״ד יורדין לנכסיו וזנין אשתו ובניו ובנותיו שהן בני ששה שנים או פחות ומפרנסין אותם ע״כ ומה שהוקשה לרבינו בדבריו כבר הרגיש בו הרב המגיד ויישבו שכ׳ וז״ל ויש לשאול שנראה מדבריו שהבני׳ שהם יותר על שש אין זנין אותם מנכסי מי שנשתטה ודינו שוה למי שהלך למ״ה ובגמרא חלקו בהם בפירוש ואין שם בזה שום מחלוקת והתשובה שרבינו לא כתב במי שנשתטה אלא במי שמוציאין מנכסיו בין שהוא אמוד בין שאינו אמוד והוא בקטנים עד שש ובזה הושוו מי שנשתטה ומי שהלך למ״ה אבל בגדולים מבן שש והוא אמוד לא דבר רבינו בכאן ובזה חלוק מי שנשתטה ומי שהלך למ״ה וסמך לו רבינו על מ״ש בסוף הלכות נחלות שמי שנשתטה שפוסקין צדקה על ממונו ולא יהיו בניו הגדולים על ו׳ פחותים מאחר וכבר ביאר רבינו למעלה שהן ניזונין משום צדקה וכ״ש שמוציאין ממנו צדקה וזנין בניו וזה ברור כנ״ל עכ״ל:
כתב הר״ן מצאתי בהלכות ישנות הילכך לגבי מי שנשתטה עבדינן הא והא ולגבי מי שהלך הא והא לא עבדינן כרב חסדא דרבינו הוא לגבי רב יוסף ואף הרמב״ם כתב בסוף הלכות נחלות ומי שנשתטה או נתחרש ב״ד פוסקין עליו צדקה אם היה ראוי ולא ידעתי למה דלרב חסדא דאמר תכשיט נהי דאברייתא קאי איפשר דדבר אחר דאמר מר עוקבא גבי נשתטה ה״נ מפרש ליה אתכשיט שמענו אבל צדקה מנין עכ״ל כתוב בתשובת הרשב״א סימן תתקפ״ח שנשאל על איש שנשתטה והמעות ביד קרובי האשה עדיין אם נאמר תזון היא מן הנכסים והוא מן התמחוי או אם מוציאים ב״ד מידם והשיב דמוציאין דא״א לגבות היא כתובתה כל שהוא אינו יכול לגרש אלא נזונין היא ובעלה ובניהם בת גדולה שהיא חולנית ותובעת מאביה שיפרנסנה כי גרעה מקטנה וגם תובעת שישיאנה עיין בהגהות מרדכי דקידושין:
מדברי הרא״ש בתשו׳ כלל י״ז סימן ז׳ נראה בהדיא דמי שבא על הפנויה וילדה ממנו בן או בת חייב לזונם וכ״כ הריב״ש בתשובה סי׳ מ״א ומיהו כתב דה״מ כשהוא מודה שהולד ממנו אבל אם אינו מודה בכך אפי׳ נודע שבא עליה והיא טוענת ברי שהיא מעוברת ממנו כיון שאינו מודה לה בזה הרי אפשר שנתעברה מאחר דכי היכי דאפקרה נפשה לגביה אפקרה נפשה לגבי אחרינא רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון