Beit Yosef Even HaEzer 2 – בית יוסף אבן העזר ב‏ – Tur

(א) לא ישא אדם אשה אלא הוגנת לו ר״פ י׳ יוחסין (קידושין ע.) ומ״ש פי׳ שלא יהא בה שום פיסול כן פרש״י שאינה הוגנת לו פסולה לו ועיין בתשובת הריב״ש סי׳ ט״ו ומ״ש שכל הנושא אשה שאינה הוגנת לו כשהקב״ה מעיד על השבטים אינו מעיד עליו וכו׳ עד יחסותא דבבל שתיקותא הכל שם (קידושין עא:) מ״מ משפחה שנתערב בה ספק פסול א״צ לרחקה שכולן טהורין לעתיד לבא (שם:) אריב״ל כסף מטהר ממזרים שנאמר וישב מצרף ומטהר כסף וגו׳ מאי מגישי מנחה בצדקה א״ר יצחק צדקה עשה הקב״ה עם ישראל משפחה שנטמעה נטמעה ואמרי׳ בתר הכי דרבי יוחנן נמי סבר לה כרבי יצחק וקאמר עלה אביי אף אנן נמי תנינא (משנה עדיות ח׳:ז׳) משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן וריחקה בן ציון בזרוע ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב כגון אלו דידעינן אבל משפחה שנטמעה נטמעה ופרש״י אליהו בא לעתיד לבא דכתיב והשיב לב אבות על בנים זה מבני בניו של זה דיודעים שהכל מחזיקים אותם בפסולים שנתקרבו בזרוע אבל משפחה שנטמעה מחמת שלא נודע פיסולה נטמעה וגרסי׳ תו התם (קידושין דף עא:) ת״ר ממזרים ונתינים טהורים לעתיד לבא דברי רבי יוסי ר״מ אומר אין טהורים אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי ומפרש התם טעמא דרבי יוסי משום דכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וכו׳ כשהוא אומר אטהר אתכם הוי אומר אף מן הממזרות וכתב הר״ן (פ״י יוחסין דף תרנ״ד) אהא דאמר אביי אף אנן נמי תנינא משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן וכו׳ מכאן נראה שאף בזמן הזה משפחה שנטמעה נטמעה כלומר שמי שיודע פיסולה אינו רשאי לגלותו אלא יניחנה בחזקת הכשרה ולעתיד לבא אע״פ שיודע הדבר תהא כשרה ומיהו איפשר שראוי לגלות לצנועים כדי שלא ידבקו בהם ואע״פ שאם היו נדבקים בהם בלא ידיעה לא היה שם איסור כלל אבל מפני שאין הזרע מוכן לקדושה וטהרה שאין הקב״ה משרה שכינתו אלא על משפחות מיוחסות שבישראל כשר הדבר לגלותו לצנועין:
והיינו דגרסי׳ בגמ׳ (שם עא:) תניא עוד אחרת היתה שם ולא רצו לגלותה אבל חכמים מוסרין אותה לתלמידיהם פעם אחד בשבוע ונ״ל שהוא מן הטעם שכתבתי ומש״ה היודע עכשיו פיסול משפחה שנטמעה אינו חייב לגלותו ולא רשאי אלא לצנועים ותמהני דמשפחה שנטמעה מוישב מצרף ומטהר כסף ילפינן לה וקרא ודאי לעתיד הוא דכתיב כדאמרינן בגמרא (שם ע:) כשהקב״ה מטהר את השבטים שבטו של לוי מטהר תחלה שנא׳ וישב מצרף ומטהר כסף וטיהר את בני לוי והיינו לעתיד אבל בזמן הזה מנ״ל ולקמן אפרש עכ״ל ואח״כ כתב וז״ל כתב הרמב״ן דהא דתנן כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב משום פסולי עבדות וחללות קאמר עבדים לפי שאינם מכלל ישראל וחללים לפי שמטהר שבט לוי ואינן נדחין מקהל אבל פיסול ממזרות ונתינות הא איפסיקא הלכתא כר׳ יוסי דאמר שהן טהורות לעתיד לבא ומשמע אפילו בידועים דאילו אותם שנטמעו השתא נמי טהורים הם שאפילו היודעים בהם אינם מעידים בהם לפי שהם טהורים מן התורה וכן משמע כל הסוגיא דר״מ ור׳ יוסי לאו במשפחה שנטמעה פליגי אלא משפחה שנטמעה נטמעה ד״ה ופלוגתייהו בידועים הם ע״כ ותמהני דמדאמר רב יוסף אי לאו דאמר רב יהודה וכו׳ משמע דפלוגתייהו בשאינם ידועים היא דאי בידועים מאי אתי לאשמועי׳ ועוד תמהני דודאי ריב״ל דאמ׳ כסף מטהר ממזרים לית ליה דר׳ יוסי אי ר׳ יוסי אפילו בממורים ידועים קאמר דא״ה כסף למה לי ונטמעה ל״ל וכולה סוגיא כפשטה עלה רהטא דמשפחה שנטמעה שנטמעה בממזרים קאמר אלא ודאי משמע דפלוגתייהו דר״מ ור׳ יוסי במטומעין היא ופשיטא לן שאין בין עולם הזה לימות המשיח לענין מצוה כלום וכי היכי דחזינן דאליהו לא יגלה משפחות המטומעים אע״פ שכולן יהיו גלויות לפניו אף אנו אין עלינו לגלותן ולא רשאין בכך ואף לרב רבי יונתן הכהן מצאתי בפירושיו הלכה כרבי יוסי דמשפחה שנטמעה נטמעה ואפשר עוד לומר דרבי יוסי אף בודאין קאמר ואיהו ומאן דפסיק כותיה לית להו בנטמעה מידי אלא לדברי המכשיר מכשיר אף בודאין ולדברי הפוסל פוסל אפילו במטומעין ומיהו מ״ד כסף מטהר ממזרים דמשפחה שנטמעה נטמעה לא ס״ל כר״י אלא כר״מ דודאין פסולין לעולם אבל מטומעין אין אליהו עתיד לגלותן וכיון דחזינן אמוראי טובא דאזלי בהך שיטתא ריב״ל ור׳ יוחנן ואביי דהוא בתרא דאמר אף אנן נמי תנינן נקטינן כותייהו במטומעין ונראה שזהו דעת הרמב״ם ז״ל שכתב בסוף ס׳ שופטים בימי מלך המשיח וכו׳ ואינו מייחס ישראל אלא לשבטיהם אבל אינו אומ׳ על שהן בחזקת כשרות זה ממזר וזה עבד שהדין הוא שמשפחה שנטמעה נטמעה ע״כ וכיון שאין אליהו עתיד לגלותן אף היודעים בהם אין מגלין אותם שאין בין העה״ז לימות המשיח לענין זה כלום עכ״ל.
והרא״ש בפ״ד דקידושין סימן א׳ כתב כדברי ה״ר יהונתן דרבי יוסי בפיסול מטומע שאינו ידוע איירי כדאמרי׳ לעיל משפחה שנטמעה נטמעה וכך הם דברי רבינו ובהגהות מרדכי דפ״ק דיבמות כתוב בשם א״ז דרבא דאמר התם והיא עמוקה משאול וכולי פליג אדשמואל וסבר כר״מ דאין טהורים לעתיד לבא ולפי זה ליתא לדשמואל דפסק כר׳ יוסי ואמר שיש להתרחק ממשפחות שאינן ידועות ואין לדחות דברי כל רבוותא דפסקי הלכה כרבי יוסי מקמי א״ז ועוד דכיון דתלמודא קאמר סתמא אמר שמואל הלכה כר׳ יוסי ולא אייתי מאן דפליג עליה משמע דס״ל דהלכה כוותיה וההיא דרבא דיבמות איכא לפרושי בענין דלא פליג אדשמואל:
(ב) בד״א לישראל אבל כהן לא ישא מהן וכדלקמן בסימן זה וכל הארצות סתמא בחזקת כשרות עומדות וכולי בפרק י׳ יוחסין (קידושין עב) אמימר שרא לרב הונא בר נתן למינסב איתתא מחוזייתא א״ל רב אשי מאי דעתיך דאמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר״מ אבל חכמים אומרים כל ארצות בחזקת כשרות הן עומדות והא בי רב כהנא לא מתנו הכי ובי רב פפא לא מתנו הכי ובי רב זביד לא מתנו הכי אפ״ה לא קיבלה מיניה משום דשמיע ליה מרב זביד דנהרדעא ופרש״י זו דברי ר״מ מתני׳ דקתני דעלו פסולין לא״י ומשמע דאין כל הארצות בחזקת מיוחסות חוץ מבבל כדאמרי׳ בריש פירקא (קידושין ע) דמסייע לר״א דאמר ייחס עזרא את בבל. מחוזייתא ואין מחוזא בתוך גבול בבל אמורים לענין יוחסים והא בי רב כהנא לא מתנו הכי משמיה דשמואל אלא כדאמרי׳ לעיל כל הארצות בחזקת פסלות וא״ר יהודה אמר שמואל כל הארצות עיסה ע״כ ואהא דתנן (קידושין עו.) התם הנושא אשה כהנת צריך לבדוק אחריה ד׳ אמהות שהן ח׳ אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר״מ אבל חכ״א כל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות איני והאמר רב חמא בר גוריא אמר רב משנתינו בשקרא עליה ערער מאן דמתני הא לא מתני הא א״ד אר״י א״ר זו דברי ר״מ אבל חכ״א כל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות א״ר חמא בר גוריא א״ר אם קרא עליה ערער צריך לבדוק אחריה וכתב הרא״ש אההיא דכל הארצות בחזקת כשרות הן עומדות לכאורה נראה דאף ע״ג דעביד אמימר עובדא לקולא דלית הלכתא כוותיה דרב אשי דהוא בתרא פליג עליה ועוד דכולהו אמוראי דלעיל איירי בפיסול יוחסין דשאר ארצות ואפי׳ בא״י להשיא אשה צריך בדיק׳ וכן פרש״י בפ״ב דכתובות (כד:) אני כהן וחבירי כהן נאמן להאכילו תרומה ואינו נאמן להשיאו אשה דמשום מעלה דיוחסין צריך לבדוק אחר כל אדם קודם שישיאוהו אשה והקשה עליו ר״ת מהא דאמרי׳ בפרקין (קידושין עו) במתני׳ דקתני הנושא אשה צריך שיבדוק בד׳ אמהותי׳ דדוקא כהן בודק אבל אשה אינה בודקת דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין ופר״ת דלהשיאו אשה דהתם היינו אשה בדוקה מד׳ אמהות כדתנן לקמן הנושא אשה כהנת צריך לבדוק וכו׳ ואז אין צריך לבדוק אחר בתו ומותרת לכהן המשמש ע״ג המזבח ובנו משמש ע״ג המזבח בלא בדיקה וה״ק אינו נאמן להשיאו אשה בדיקה להתיר בנו ובתו אבל ליוחסין שאין בו צד כהונה לא בעי בדיקה והביא ראיה מהא דאמרי׳ בפ׳ החולץ (יבמות מה.) זיל גלי או נסיב בת מינך ואי ליוחסין בעי בדיקה מה יועיל לו הגלות והא לא יתנו לו אשה עד שיבדקו אחריו ועוד קאמר התם נאמן אתה לפסול עצמך ואי אתה נאמן לפסול בניך אלמא דבנים ממילא כשרים ולא בעי ראיה עכ״ל וכך הם דברי התוס׳ ספ״ב דכתובות בשם ר״ת והר״ן כתב בפ״ב דכתובות נראין דברי ר״ת דלהשיאו אשה לאו דוקא אלא ה״ק אינו נאמן להשיאו אשה בד׳ אמהות לענין שיעשו בניו כבדוקין לגבי המזבח ולדוכן ולסנהדרין דלכל הני בודקין כדאי׳ בפ׳ י׳ יוחסין עכ״ל: (ג) ומה שכתב רבי׳ על דברי ר״ת ומשמע מדבריו דליוחסי כהונה בעי בדיקה כלו׳ אע״ג דמדכתב בפירוש שאין בנו כשר לשמש ע״ג המזבח וכו׳ אא״כ ישא אשה בדוקה משמע דדוקא להכי הוא דבעי בדיקה אבל היכא שאינו חושש אם ישמש בנו ע״ג המזבח אינו צריך בדיקה כלל ואפילו מפיסולי כהונה מ״מ מדכתב אבל ליוחסין שאין בו צד כהונה לא בעי בדיק׳ משמע דכל היכ׳ דאיכא צד כהונה בעי בדיקה דאל״כ הכי ה״ל למימר אבל כל היכא שאינו חושש אם בנו ישמש ע״ג המזבח לא בעי בדיקה ומ״ש רבינו בשם הרמב״ם היא בפ״כ דהלכות א״ב ואע״ג דלתרומה דרבנן לא מצריך הרמב״ם בדיקה ולר״ת איפשר דגם לתרומה דרבנן מצריך בדיקה כיון דלתרומה דאורייתא מצריך בדיקה כתב על מאי דמשמע מדברי ר״ת דליוחסי כהונה בעי בדיקה וכ״כ הרמב״ם לומר דלדברי שניהם שם בדיקה ליוחסי כהונה בעינן ושלא כדעתו ז״ל שסובר דלא בעינן שום בדיקה כלל ואפילו לתרומה דאורייתא ועוד אכתוב בסוף סי׳ ג׳ דברי הרב המגיד על דברי הרמב״ם:
(ד) ומה שהכריע רבינו דאין צריך בדיקה כלל מדמסיק אבל חכ״א כל המשפחות בחזקת כשרים הן אינו הכרע דאיכא למימר דכי בעי קריאת ערער דוקא בחשש ממזרות מפני שמכירין ישראל ממזרים שביניהם אבל בחששת חללות אפי׳ לא קרא עליה ערער צריך לבדוק וכמ״ש הר״ן בשם הרמב״ן ז״ל ומ״מ כתב שאחרים סוברים כדברי רבינו דלרבנן דקי״ל כותייהו אפילו בחללות א״צ לבדוק כל זמן שלא קרא ערער וכך הם דברי הרמב״ם בפירוש המשנה ובפ״ב מהא״ב אלא שהוא סובר דלתרומה דאורייתא בעי בדיקה ורבינו סובר דלא בעי:
(ה) ומה שכתב רבי׳ דאפשר דאע״ג דלחכמי׳ א״צ בדיקה הלכה כסתם משנ׳ שצריך בדיק׳ לכהונה באשה אין לו טעם דכיון דא״ר יהודה א״ר זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים וכו׳ משמע ודאי דלאפוקי מתני׳ מהלכתא אתי וזהו דעת הרי״ף והרא״ש שהשמיטו משנה זו משום דלר״מ היא ולית הלכתא כותיה. ומיהו תמיהא לי שה״ל לכתבה ללמדנו היכא דקרא עליה ערעור כמה אמהות צריך לבדוק ואפשר לומר שהם מפרשים דכי א״ר אם קרא עליה ערעור צריך לבדוק אחריה לא בדיקה דד׳ אמהות קאמר אלא בבדיקה כל דהו סגי:
(ו) כתב הרמב״ם ז״ל אע״ג שכל המשפחות בחזקת כשרות הן ומותר לישא מהם לכתחלה שתי משפחות מתגרות זו בזו תמיד וכולי עד שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים הכל פי״ט מהא״ב:
(ז) ומה שכתב שתי משפחות מתגרות זו בזו תמיד בר״פ י׳ יוחסין (קידושין עא:) אריב״ל אם ראית ב׳ משפחות המתגרות זו בזו שמץ פיסול יש באחד מהם ואין מניחין אותה לדבק בחבירת׳ ואיתא תו התם אמר רב יהודה אמר רב אם ראית ב׳ בני אדם שמתגרין זה בזה שמץ פיסול יש באחד מהם ואין מניחין אותן לידבק אחד בחבירו ופרש״י ואין מניחין אותן מן השמים לידבק בחבירו לכך הטילו מן השמים מריבה ביניהם:
(ח) ומה שכתב או משפחה בעלת מצה ומריבה תמיד או איש שהוא מרבה מריבה תמיד עם הכל וכולי נראה שלמד כן מדגרסינן בר״פ י׳ יוחסין (קידושין ע:) א״ר יהודה אמר שמואל ת׳ עבדים היו לפשחור בן אמר וכולן נטמעו בכהונה וכל כהן שיש בו עזות פנים אינו אלא מהם ואע״ג דאמרי׳ התם ופליגא דרבי אלעזר דאמר אם ראית כהן בעזות מצח אל תהרהר אחריו שנאמר ועמך כמריבי כהן ואפשר דע״כ לא פליג ר״א אלא בכהן אבל מי שאינו כהן שיש בו עזות מצח מהרהרין אחריו:
(ט) ומה שכתב וכן כל הפוסל אחרים תמיד כגון שנותן שמץ פיסול במשפחות וכו׳ שכל הפוסל במומו פוסל שם ברייתא ומימרא דשמואל:
(י) ומה שכתב וכן מי שיש בו עזות פנים ואכזריות בפרק הערל (יבמות ע״ח:) נתינים דויד גזר עליהם שנאמר ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם והגבעונים לא מבני ישראל המה פייסינהו ולא איפייסו אמר ג׳ סימנים יש באומה זו רחמנים ביישנים גומלי חסדים כל שיש בו ג׳ סימנים אלו ראוי להדבק באומה זו: (יא) ומה שכתב כל שקורין לו ממזר או נתין וכו׳ חוששין לו ולמשפחתו כתב ה״ה בסוף פ״ק דכתובות (י״ד:) מחלוקת תנאים בברייתא ופסק רבינו כת״ק דאמר כל פיסולא דקרו ליה ושתיק פסול ומפרש רבינו שהוא כמו משפחה שקרא עליה ערעור דבבדיקה סגי לה דלא ליהוי האי דשתיק טפי מעדים שהעידו שנתערב במשפחה זו פיסול ובהשגות א״א כל אלו שאמרו על שתיקיהן שהן פסולין לא אמרו אלא בדורות הראשונים שהיו ב״ד נזקקין על החרפות שהיה אדם מחרף את חבירו עבד יהא בנדוי ממזר סופג את המ׳ וזה ששתק ולא צוח לב״ד כבר הודה אבל עכשיו השותק על המריבה הרי הוא משובח אא״כ קורין שלא בשעת מריבה עכ״ל והרמב״ן והרשב״א כתבו חילוק אחר ואמרו שלא נאמרו דברים הללו בפיסול שתיקה אלא במי שנסתפק בפיסול כגון משפחה שנטמע בה פיסול או ספק פיסול אבל משפחה שבחזקת כשרה עומדת כל דשתיק מיוחס טפי ע״כ אין לדבריהם ולא לדברי הר״א הכרח בגמרא עכ״ל והר״ן בספ״ק דכתובות כתב דבריהם ודברי הר״א ולא הכריע ורבינו כתב בסמוך בשם ר״י כיוצא כדברי הרמב״ן והרשב״א: (יב) ומה שכתב וכן משפחה שקרא עליה ערער בפ״י יוחסין מימרא דרב חמא בר גוריא א״ר כתבה רבינו לעיל בסמוך ומפרש הרמב״ם דקרא עליה ערער היינו שיעידו ב׳ שנתערב בה ממזר וכו׳ אבל רש״י פירשש קראו עליה ב׳ עדים שמץ פיסול ולא שמעידים עדות גמורה אלא יציאת קול:
(יג) ומה שכתב לא ישא אשה ממנה עד שיבדוק עליה ד׳ אמהות שהן ח׳ וכו׳ משנה פ״י יוחסין (קידושין ע״ו) הנושא אשה כהנת צריך לבדוק אחריה ד׳ אמהות שהן ח׳ אמה ואם אמה וכו׳ לוים וישראלים מוסיפים עוד א׳:
(יד) ומה שכתב אבל א״צ לבדוק במשפחת האב של אשה וכו׳ שם בגמרא מ״ש בנשי דבדקינן ומ״ש בגברי דלא בדקינן נשי דכי מיבזיין בהדי הדדי בעריות הוא דמיבזיין אם איתא דאיכא מלתא לית לה קלא גברידכי מבזו בהדי הדדי ביוחסין הוא דמבזו אם איתא דאיכא מלתא אית לה קלא:
(טו) ומה שכתב ואשה הניסת להם אינה צריכה לבדוק שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין וכו׳ שם ופרש״י לא הוזהרו כשרות כהנים לינשא לפסולים כגון חללי גירי וחרורי וכיון דלא הקפידה תורה עליהם ליוחסין רבנן לא עבדי בהו מעלה לא צרכינהו בדיקה ואפי׳ מחמת ממזרות ושתיקות דדוקא כי מתחזק איסורא ביה אבל לחששא ולמיבדק לא אצרכינהו:
(טז) ומה שכתב רבינו ומ״ש כל שקורין לו ממזר או נתין וכו׳ פר״י דיינו דוקא שנתערב במשפחות ממזר או נתין וכו׳ כבר כתבתי בסמוך שכיוצא בדברים אלו כתבו הרמב״ן והרשב״א ונוסחת ספרים דידן פר״י היינו דוקא כשנתערב ממזר או נתין ושותק אז הוי הוכחה ובקצת ספרים כתוב פר״י היינו דוקא כשנתערב במשפחות ממזר או נתין ואחד מן המשפחה קורא אותו ממזר או נתין ושותק אז הוי הוכחה. וגירסא זו נכונה ועדיין צריכה תיקון והנכון לגרוס פר״י היינו דוקא כשנתערב במשפחה ממזר או נתין ואחד מן המשפחה קוראים אותו ממזר או נתין ושותק אז הוי הוכחה וכתב עוד הר״י ויש כאן שטה אחרת לומר דכי אמרינן ממזר צוח וחלל שותק איכא בינייהו שתיקה לחודה אינו ראיה לפסול אלא כשצווח על פיסול אחר דכיון שצווח בהאי ושתיק בהאי מוכח דמשום דקושטא הוא שתיק ולת״ק כל שתיקה פוסלת ובלבד שקראו אתו בפיסול אחר מתחלה וצווח ולפי שטה זו איפשר שאפילו במשפחה שעומדת בחזקת כשירה חיישינן דכיון דבפסול אחד צוח ובפיסול אחד שותק מוכח׳ דבהאי דשותק אודויי אודי ע״כ: (יז) לעולם ישתדל אדם לישא בת ת״ח וכו׳ עד ארור שוכב עם כל בהמה הכל ס״פ אלו עוברין (פסחים מט) אלא שבמקום מ״ש רבינו ואל ישיא בתו לע״ה שהן שקץ וכו׳ כתוב בנוסחי דידן בגמרא ואל ישא בת ע״ה וגבי משיא בתו לע״ה תניא התם שהוא כאילו כופתה ומניחה לפני ארי מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים אף ע״ה מכה ובועל ואין לו בושת פנים. ופרש״י גדולי הדור אנשי מעשה וצדיקים. בת גבאי צדקה שאין ממנין אלא טובים ונאמנים. נשותיהם שרץ שאינן זהירות במצות. עם כל בהמה שדומות לבהמה שאין להן לב להבין שהיא חייך ואורך ימיך:
(יח) ומה שכתב רבינו ולא בכל ע״ה קאמר אלא במי שהוא חשוד לעבור להכעיס נראה שטעמו מפני שכתב שם הרא״ש אהא דא״ר אלעזר ע״ה מותר לנוחרו בי״ה דנראה כדפירש ר״י דמיירי במכיר וכופר כדי להכעיס והוא רע לשמים ורע לבריות דהוי הריגתו פקוח נפש עד כאן:
וסובר רבינו דאמאי דתניא שהן שקץ ונשותיהם שרץ נמי קאי ואין דבריו נוחים לי אלא אפילו אינו עובר להכעיס אלא לתאבון או שאינו בקי בדקדוקי מצות הם שקץ ונשותיהם שרץ וכו׳ קרינן ביה וכך הם דברי רש״י שכתב נשותיהם שרץ שאינן זהירות במצות ואף הרא״ש בשם ר״י לא אמר אלא אהא דאר״א ע״ה מותר לנוחרו בי״ה אבל אהם שקץ ונשותיהם שרץ לא דאפילו ע״ה שאינו עובר להכעיס בא לכלל זה כדאמרן: (יט) לא ישא אדם אשה לא ממשפחת מצורעין ולא ממשפחת ניכפין והוא שהוחזקו ג״פ בס״פ הבא על יבמתו (יבמות סד:): (כ) ע״ה לא ישא כהנת ואם נשא אין זיווגם עולה יפה וכו׳ אבל ת״ח שנשא כהנת הרי זה נאה ומשובח וכו׳ ס״פ אלו עוברין (פסחים מ״ט) לא ישא בחור זקנה כ״כ הרמב״ם בהא״ב בפרק כ״א וכתב ה״ה דהיינו מדמשמע במתני׳ פרק הבע״י דמי שלא קיים מצות פריה ורביה אינו נושא אשה דלאו בת בנים ובפרק מצות חליצה (יבמות קא) אמרו משיאין לו עצה מהוגנת לו שאם הוא ילד והיא זקנה הוא זקן והיא ילדה אומרים לו מה לך אצל זקנה מה לך אצל ילדה כלך אצל שכמותך: (כא) ומה שכתב ולא זקן ילד שדבר זה גורם לזנות כן כתב הרמב״ם בפרק הנזכר והוא מדגרסינן בפרק הנשרפין (דף ע״ו) אל תחלל את בתך להזנותה זה המשיא בתו לזקן: (כב) לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה ברייתא בפרק החולץ (יבמות לז:) וטעמא משום דכתיב לא תחרוש על רעך רעה וכו׳ ומ״ש בשם הרמב״ם שאם הודיעה תחלה שהוא נושא אותה לימים מותר בפרק כ״א מהא״ב ולא ידעתי למה תלאה רבינו בהרמב״ם שהרי מבואר הוא בפרק החולץ: (כג) לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת וכו׳ ואדם גדול ששמו ידוע וזרעו מפורסם אחריו מותר ריש פרק החולץ (שם): רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון