×
Mikraot Gedolot Tutorial
טור
פירוש
הערותNotes
E/ע
טור חושן משפט פ״אטור
;?!
אָ
(א) {א} אמר לחבירו מנה לי בידך א״ל הן ובפני עדים למחר אמר ליה תנהו לי והשיב משטה הייתי בך כמו שהשטית בי לשאול ממני דבר שלא היה לך בידי כן אני השטיתי בך להודות לך בדבר שלא היה בידי נאמן:
{ב} וצריך לישבע שהוא כדבריו שכוונתו היתה להשטות בו:
(יא) {ג} ולא עוד אלא אפילו החביא לו עדים אחורי הגדר וא״ל מנה לי בידך וא״ל הן ואמר ליה רצונך שתודה לי בפני עדים והשיב לו הייתי מודה לך בפני עדים אלא שאני מתיירא שמא תכפני שאשלם לך מיד והעדים שומעין כל זה פטור: (א) {ד} ואפילו לא טען משטה הייתי בך אלא טען להד״ם פטור ולא הוחזק כפרן ואף על פי שהודה בפני עדים כיון שלא היתה הודאתו הודאה לא נזכר דמילי דכדי לא דכירי אינשי: (ב) {ה} במה דברים אמורים בבריא אבל בשכיב מדע שתבעוהו והודה אינו יכול לומר משטה הייתי בך שאין דרך האדם להשטות בשעת מיתתו. (ג) ואפילו בבריא דוקא שהוא בעצמו טען משטה הייתי בך אבל אי לא טען לא טענינן ליה:
{ו} במה דברים אמורים שהוא קיים אבל אם טענו חבירו מנה לי בידך כשהוא בריא והודה ומת טענינן להו ליתמי שלא כיון אלא להשטות בו דכל מה דמצי איהו למיטען טענינן להו ליתמי:
(ד) {ז} כתב בעה״ת אם התובע תופס ממון הנתבע בשעת הודאתו כנגד המנה שהוא מודה לו בו אף על פי שיש עדים שהוא ממונו של זה הנתבע שוב אינו יכול לטעון טענת השטאה שהתפישה עושה להודאתו הודאה גמורה: (ו) {ח} ואם כשתבעו הודה בפני ב״ד או בפני עדים שיחדום לעדים בין שאמר להם הנתבע אתם עדי בהודאה זו או שאמר התובע אתם עדים ואמר הנתבע כן תהיו לי עדים או ששתק הנתבע שוב אינו יכול לומר משטה אני בך אבל יכול לטעון פרעתי:
{ט} אבל אם שלא בפניו אמר הלוה לעדים אני חייב לפלוני מנה והוו עלי עדים לאו כלום הוא כיון שלא היתה ההודאה בפני המלוה:
(ז) {י} והא דמהני אתם עדי דוקא כשתבעו מנה ואמר לו הן ואח״כ אמר אתם עדי ושתק לוה אבל אם אמר לו מנה לי בידך והלה שתק ואמר לעדים אתם עדי ושתק הנתבע אין שתיקתו כלום:
{יא} דלא הוי שתיקה כהודאה אלא כשהודה לו תחלה ואמר לו הן וכשאמר התובע אתם עדי שתק אבל כששתק מתחילה ועד סוף יכול לומר לא חששתי להשיבך:
(ח) {יב} כתב הרמ״ה דה״ה נמי אם אמר הריני מודה בפניכם אין צריך לומר אתם עדי דעד כאן לא אמרינן דצ״ל אתם עדי אלא כשלא אמר בלשון הודאה אבל אם אמר בלשון הודאה אצ״ל אתם עדי דתו לא מצי לומר משטה הייתי בך: (ט) {יג} והיכא שמודה בפני עדים כשרים הודאה גמודה וחזו ליה סהדי אחריני אע״ג דליתנהו לעדי הודאה כי אתו עדי ראיה ומסהדי דאודי קמי הנך מיחייב דהודאה כהלואה דמיא וכי היכי דגבי הלואה לא בעינן עד דמקבל להו להני סהדי אנפשיה אלא מכי חזו ליה מהימני לאסהודי עליה גבי הודאה נמי אף על גב דלא מקבל לאחריני עליה מהימני דמשעת הודאה איחייב ליה והני גילוי מילתא בעלמא נינהו ע״כ וכ״כ הרמב״ם: (ח) {יד} הודה בפני שנים שיש לו לפלוני אצלו מנה דרך הודאה גמורה ולא דרך שיחה אף על פי שלא אמר אתם עדי ואף על פי שאין התובע עמו הרי זה עדות גמורה תבעו בדין ואמר לא היו דברים מעולם אין שומעין לו אלא משלם על פיהם עד כאן וא״א הרב רבינו אשר ז״ל כתב דלא מהני אלא באתם עדי כדפרישית לעיל: (י) {טו} וכתב בעה״מ שהודאה בפני עד אחד לאו כלום הוא אפילו א״ל אתה עד ולא משתבע אפומיה אם כפר בהודאתו ולא מיחייב אם הודה בהודאתו דמילתא דכדי נינהו עד דאמר לשנים אתם עידי וכ״כ הראב״ד משום גאון אבל הרמב״ם כתב דהוי הודאה בין לישבע על פיו אם כפר בין לפרוע אם הודה וכ״כ רב אלפס וכ״כ א״א הרא״ש ז״ל בתשובה: (יג) {טז} ההוא דאכמין סהדי לחבריה בכילתא וא״ל מנה לי בידך א״ל הן א״ל ערי ושכבי ליהוו סהדי עלך א״ל לא ואסקינן דלא הוי הודאה כיון דא״ל לא אבל אי שתק הויא הודאה ודוקא כהאי גוונא דאיבעי ליה לאסוקי אדעתיה שיש שם עדים דלמה א״ל עדי ושכבי ליהוו סהדי אם לא שהיו שם אבל אי לא איבעי לאסוקי אדעתיה שיש שם עדים כגון שאמר אתם עדי וזה אינו יודע שיש שם עדים ושתק לא הוי הודאתו הודאה: (יד) {יז} לא תבעו שום אדם אלא הוא בעצמו הודה מנה לפלוני בידי בין שלא בפניו בין בפניו שא״ל מנה לך בידי ואח״כ תבעו וא״ל תן לי המנה שאתה חייב לי וא״ל אין לך בידי כלום שלא הודיתי אלא שלא להשביע את עצמי שלא אראה כעשיר נאמן ופטור בין בבריא בין בשכיב מרע:
{יח} והרמב״ם כתב דוקא שלא בפניו שכתב הודה לו בפני עדים וכשתבעו אח״כ טען שלא להשביע את עצמי הודיתי נאמן ונשבע היסת:
{יט} ואם כשהודה בפניהם היה התובע עמו אינו יכול לטעון שלא להשביע את עצמי הודיתי אבל אם טען פרעתי נאמן וא״א הרא״ש ז״ל כתב כסברא הראשונה ולענין שבועה כתב א״א הרא״ש ז״ל אם טען תן לי המנה שאתה חייב לי ואם תרצה לכפור הרי פלוני ופלוני שאמרת בפניהם שאתה חייב לי צריך לישבע היסת דדל מהכא עדים חייב לישבע על תביעתו:
{כ} אבל אם אמר תן לי מנה שאמרת בפני פלוני ופלוני שאתה חייב לי אף שבועה א״צ:
(טו) {כא} כתב הראב״ד אפילו אמר אתם עדי ושתק יכול לחזור ולטעון שלא להשביע הודיתי כיון שמעצמו הודה ולא נהירא לי מהא דאמרינן שכיב מרע שהודה א״צ לומר אתם עדי דמשמע אבל בבריא צריך שיאמר אתם עדי ומכי אמר מיהא אינו יכול לחזור בו: (טז) {כב} וטענת שלא להשביע אינה מועלת אלא כשמודה מעצמו אבל אם תבעוהו והודה אינו יכול ליפטר בטענה שלא להשביע שלא היה לו להורות לטענת חבירו כדי שלא להשביע את עצמו אלא טענת משטה אני בך שייכא כשתובעין אותו שכן דרך להשטות בחבירו להודות לו כשתובעו מה שאינו חייב לו וזה הכלל כשתובעין אותו שייך לומר השטאה ולא שלא להשביע וכשמודה מעצמו שייך לומר שלא להשביע ולא השטאה: (יז) {כג} וכתב א״א הרא״ש ז״ל בתשובה שאם הודה בכתב ידו שחייב מנה לפלוני או כתב יד אחר והוא חתום עליו וחתימתו ניכרת אינו יכול לטעון שלא להשביע הודיתי דכולי האי לא הוה עביד שלא להשביע עצמו: (כא) {כד} כתב הרמב״ם המודה לחבירו מעצמו ועדים שומעין אותו מבחוץ וכן האומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר הן כל אלו הדברים וכיוצא בהם כשיבאו לפני ב״ד אומרים לנתבע למה לא תתן לפלוני מה שאתה חייב לו ואם אומר אין לו אצלי כלום אומרים לו והלא אמרת בפני אלו כך וכך אי משלם מוטב אם לא טען אין טוענין לו אבל אם טען להד״מ או משטה הייתי בך או שלא להשביע עצמי כוונתי פטור ונשבע היסת. (יד)  וי״א אפילו לא טען שלא להשביע אלא שתק כשזה חזר ותובעו טוענין לו שלא הודה אלא שלא להשביע את עצמו. והראב״ד כתב חס ושלום שנפתח לו אנחנו להשיב דבריו לבטלה ולשנותן שלא בטענה אבל אם חזר ואמר איני חייב לך כלום אנו טוענין לו:
{כה} וכ״כ א״א הרא״ש ז״ל אפילו לא טען אלא כשזה תובעו במנה שהודה לו אמר איני חייב לך כלום הדיין פוטרו ותולה הודאתו במה שאדם עשוי שלא להשביע את עצמו אף על פי שהוא לא טען כן:
(יז) {כו} הודה בקנין או במעמד שלשתן שוב אינו יכול לטעון טענת השטאה ולא טעות השבעה: (כב) {כז} תשובה לגאון אם הודה בב״ד ל״ש אם הודה מעצמו ל״ש תבעו והודה אינו יכול לחזור אלא תכ״ד והני מילי בפני ג׳ אבל בפני יחיד אפילו הוא מומחה אין הודאתו בפניו כלום ואני כתבתי למעלה שיחיד מומחה דינו כג׳ הדיוטות: (כג) {כח} לרבינו האי תבעוהו בדין בחפץ פלוני והשיב אינו שלך אלא של פלוני אינו הודאה להוציא השני מידו אפילו אמר הודאה זו בב״ד וכי אמרינן הודאה בב״ד אצ״ל אתם עדי ה״מ דכי מכוין לאודויי בהא מילתא אבל הכא שיחה בעלמא היא ולא היתה הודאה שהרי יכול לומר אינו שלך ולא היה צ״ל אלא של פלוני והרבה דברים שיחה בעלמא הם ואינו מזיק לו כלום: (כד) {כט} וכתב בעה״ת ראובן שאמר לשמעון חייב אתה מנה ללוי ואמר שמעון כן ואמר ראובן אתם עדי דהוי הודאה וכשיבא לוי לתובעו אינו יכול לטעון לא טענת השטאה ולא טענת השבעה אף על פי שלא בא ראובן בהרשאת לוי ולא עוד אלא אפילו לא אמר ראובן אתם עדים אינו יכול לומר ללוי משטה אני בך שהרי לא תבעו לוי ולא השטה בו שישטה בו בהודאתו גם הוא: (כה) {ל} שאלה לא״א הרא״ש ז״ל: ששאלת ראובן שאמר לשמעון ולוי מנה לי בידכם וא״ל שמעון הן ולוי שתק אי הוי הודאת שמעון ושתיקת לוי הודאה גבי לוי או לא. תשובה: לגבי שמעון שאמר הן אם אמר ראובן לעדים אתם עדים ושתק שמעון הוי הודאה אבל לגבי לוי לא הוי הודאה דהודאת שמעון אינה הודאה לגבי לוי וגם בשתיקתו לא הפסיד כלום וכ״כ בעה״ת אפילו אם היו שמעון ולוי שותפין אין הודאת האחד מחייב את חבירו בהודאתו: (כח) {לא} אמר מנה לפלוני בידי ולא אמר אתם עדי וקפץ זה ונשבע על הודאתו בפני עדים ובא המלוה ותבעו והשיב שלא להשביע את עצמו כיון ונשבע לשקר אין שומעין לו וכן אם יטעון שכחתי כשנשבעתי והייתי סבור שהייתי חייב לו ועכשיו נזכרתי שאיני חייב לו כלום אין שומעין לו דחזקה אין אדם נשבע אלא באמת ובבירור: (כט) {לב} המודה לחבירו בפני עדים קבלתי ממך כך וכך מחוב שיש לי עליך אצ״ל אתם עדי ל״ש מלוה בשטר ל״ש מלוה ע״פ שאין כאן לא השטאה ולא השבעה הא למה זה דומה לפורע חובו בפני עדים שהמעשה נגמר בראייתם ואצ״ל אתם עדי אף כאן ההוראה נגמרת בעדותו ואצ״ל אתם עדי:
{לג} וה״ה נמי למוחל חובו בפני עדים שאצ״ל אתם עדי שהמחילה היא כפרעון וכשם שאצ״ל אתם עדי כך אצ״ל כתובו שאצ״ל כתובו אלא כשהוא מחייב עצמו בהודאתו שלא תהא עליו כמלוה בשטר בלא שיצוה לכתוב אבל בענין מחילה ופיטור א״צ:
(ל) {לד} המתעסק בשל חבירו ונותן לו ריוח בכל שנה ולבסוף טען כי לא היה שם ריוח ורוצה לחשוב מה שנתן לו בשביל קרן כתב הראב״ד שאם נתן הריוח בפני עדים ואמר אתם עדי אינו יכול לחזור בו אבל אם לא אמר אתם עדי בין שאמר לשם ריוח בין שאמר סתם ישבע עכשיו שלא היה ריוח וכל מה שנתן לשם ריוח יעלה לו לשם קרן ובעל העיטור כתב אי יהיב ליה רווחא באפי סהדי א״נ מודה ליה דכי יהיב בשם רווחא קא״ל לאו כל כמיניה למיחשב ליה השתא לשם קרנא וגבי ליה כולה אף ע״ג דלא אמר אתם עדי אבל אי יהיב ליה בסתמא משתבע דלא הוה ביה רווחא וזקיף קרנא ארווחא: (לא) {לה} שאלה לא״א הרא״ש ז״ל: ראובן נתן מנה לשמעון ולוי להתעסק ועשו עליהם שטר ונשבעו שיתנו לו חצי הריוח שאל ראובן את מעותיו ונתנו לו מנה שאל מהם הריוח אמרו לו כך וכך הרווחנו ולא יותר אמר ראובן לשמעון אתה אמרת לי שהרווחתם נ׳ ואמר ליה שמעון לא אמרתי לך כלום ונשבע ראובן שכך א״ל שמעון וכיון שנשבע שכך א״ל ושיתנו לו כ״ה זהובים ומפני כח השטר שהיה לו עליהם ולא היה כתוב בו שום פרעון הוצרכו ליתן לו כפי מה שאמר עתה בא לוי ותבע לראובן בדין ואמר לקחת ממנו כ״ה זהובים שלא כדין כי לא הרווחתים והוצרכתי לפרוע בכח השטר והשיב ראובן מה שלקחתי מריוח לקחתי כפי מה שאמר לי חבירך. תשובה: יראה כיון שהלוה ראובן לשמעון ולוי בשותפות נעשו אחראין וערבאין זה לזה והיה כח לראובן לתבוע כל החוב מאיזה מהם שירצה והנה תבע לשמעון ונשבע ראובן ששמעון אמר ליה שהרויח נ׳ זהובים ונתנו לו מהם חלקו אחר שנשבע ראובן שכך אמר לו שמעון הרי נסתלק ראובן משמעון ולוי כי פרעו לו חובן מדעתם על פי מאמר שמעון שאמר הוא עצמו לראובן שכך וכך הרויחו ומה שטען לוי שאנוסים היו מחמת השטר לאו טענה היא כיון שלא מסר מודעא בפני עדים קודם שיפרע.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) {א} אמר לחבירו מנה לי בידך וכו׳ הכל נתבאר יפה סימן ל״ב: (ז) {ז} כתב בעל התרומות אם תובע תופס ממון הנתבע וכו׳ כן כתב בשער מ״ב: (ח) {ח} ומה שכתב ואם כשתבעו הודה בפני ב״ד וכו׳ שוב אינו יכול לומר משטה אני בך בספר התרומות בשער הנזכר בשם תשובות קמאי וסיים בה כדברי רבינו וה״מ בפני ג׳ אבל ביחיד אפי׳ מומחה לא ועי׳ לקמן בסימן זה:
ומה שכתב או בפני עדים ויחדום לעדים בין שאמר להם הנתבע אתם עדי וכולי נתבאר בסימן ל״ב:
(י) {י} והא דמהני אתם עדי וכו׳ עד לא חששתי להשיבך הם דברי בעה״ת בשער מ״ב וכתב שכן הוא סברא דקמאי: (יב) {יב} כתב הרמ״ה דה״ה אם אמר אני מודה בפניכם וכולי וכ״כ הרמב״ם הודה בפני שנים וכולי וא״א ז״ל כתב דלא מהני אלא באתם עדים הכל נתבאר בסימן ל״ב: (טו) {טו} וכתב בעל המאור שהודאה בפני עד אחד לאו כלום הוא וכו׳ וכ״כ הראב״ד בשם גאון בפרק חזקת אהא דאמרינן הודאה בפני שנים כתבו כן הרמב״ן והר״ן בשם הראב״ד ז״ל והם ז״ל חלקו עליו והעלו דהודאה בפני אחד מהניא וכדבריהם כתוב בנמ״י סתם בשם המפרשים:
ומה שכתב בשם הרמב״ם בפ״ז מהלכות טוען ונטען ומ״ש בשם רב אלפס ומ״ש וכן כתב א״א הרא״ש ז״ל בתשובה וכבר כתבתי בסי׳ ל״ב דכיון דכל הני רבוותא חולקים על בעל המאור נקטינן כוותייהו:
(טז) {טז} ההוא דאכמין סהדי לחבריה בכילתא וכו׳ בפרק זה בורר (סנהדרין כט:) ואסיקנא א״ר כהנא הא אמר לא וכתב נמ״י ש״מ דאי שתיק הוו עליה סהדי אע״ג דלא חזי להו ולא ידע דאיכא איניש התם והיינו דמייתינן בגמרא אידך עובדא דאכמין ליה עדים בקברא דלא תימא בכילתא הוא דמהני היכא דאישתיק משום דעבידא דאית בה אינשי וכיון דאישתיק ניחא ליה אבל בקברא דלא שכיחי אינשי ביני קברי אימא הא דשתיק משום דדעתיה דליכא איניש התם הוא קמ״ל עכ״ל בשם המפרשים:
ומה שכתב ודוקא כה״ג דאיבעי ליה לאסוקי אדעתיה שיש שם עדים וכו׳ אין זה סותר מה שכתבתי בסמוך בשם נמ״י דשאני התם דא״ל חיי ושכבי ליהוו עלך סהדי דהו״ל לאסוקי אדעתיה דאיכא התם חיי:
(יז) {יז} ומה שכתב עוד רבינו לא תבעו שום אדם וכו׳ בפרק זה בורר (שם) בעובדא דההוא דקרו ליה עכברא דשכיב אדינרי כתב הרא״ש ונראה דאפילו בפניו אם אמר מנה לך בידי בלא תביעה שייך לומר אדם עשוי שלא להשביע את עצמו מדקתני במתניתין איש פלוני אמר לי שחייב לו מנה דמשמע דשלא בפניו אמר לו כן. וא״כ אין אדם תובעו וקתני לא אמר כלום עד שיאמר בפנינו הודה לו דהיינו אתם עדי דמשמע דבכה״ג אפילו בפניו לא אמר כלום עד שיאמר אתם עידי דאמר אדם עשוי שלא להשביע את עצמו אפילו הודה בפניו בלא תביעה: (יח) {יח} והרמב״ם כתב דוקא שלא בפניו וכו׳ פרק ז׳ מטוען: (כא) {כא} כתב הראב״ד אפילו אמר אתם עדי וכו׳ ול״נ מהא דאמרינן שכיב מרע וכו׳ לא ידענא מאי קשיא לרבינו דמנ״ל דבריא מכי אמר מיהא אינו יכול לחזור בו דילמא ה״ק אבל בריא צריך שיאמר אתם עדי ושישיב הלה ולא ישתוק ועוד שכבר כתבתי בסימן ל״ב בשם התוס׳ דהא דאמר שכיב מרע שהודה אצ״ל אתם עדי היינו כשתבעו והודה לו דלא שייך טענת שלא להשביע ועוד דדיוקא דדייק הא בריא וכו׳ דמכי אמר מיהא אינו יכול לחזור בו איכא למימר דהיינו דוקא כשהנתבע עצמו אמר אתם עדי דומיא דש״מ שהודה אצ״ל אתם עדי דמשמע לכאורה דאצ״ל אתם עדי אש״מ קאי אבל אם אמר תובע ושתק נתבע אה״נ שיכול לחזור בו ובסימן ל״ב כתבתי בשם המרדכי כדברי הראב״ד: (כב) {כב} וטענת שלא להשביע אינה מועלת וכו׳ עד ולא השטאה כך כתב הרא״ש פ׳ זה בורר בעובדא דעכברא דשכיב אדינרי: (כג) {כג} כתב א״א הרא״ש ז״ל בתשובה כלל ס״ה סימן א׳: (כד) {כד} כתב הרמב״ם פ״ו מטוען המודה לחבירו וכו׳ ליכא למידק מהכא דהרמב״ם סבירא ליה דמצי למיטען שלא להשביע אפילו כשהלה תובעו דאמאי דכתב ברישא וכן האומר לחבירו מנה לי בידך ואמר לו הן כתב אם טען משטה הייתי וכו׳ או שלא להשביע את עצמי נתכוונתי דאפשר דטענת משטה ולהד״ם קאי אאומר לחבירו מנה לי בידך ושלא להשביע עצמי נתכוונתי לא קאי אאומר לחבירו מנה לי בידך:
וי״א אפילו לא טען שלא להשביע אלא שתק וכו׳ והראב״ד כתב ח״ו שנפתח לו אנחנו להשיב דבריו לבטלה ולשנותן שלא בטענה וכו׳ בספר התרומות שער מ״ב:
(כה) {כה} וכ״כ א״א הרא״ש ז״ל אפילו לא טען וכו׳ כך כתב פרק זה בורר וכבר ביארתי סימן ל״ב דעתו ודעת החולקים עליו: (כו) {כו} הודה בקנין וכו׳ כ״כ בעה״ת שער מ״ב משום דקנין אלימא מילתא כשטרא ומעמד שלשתן כקנין דמי: (כז) {כז} תשובה לגאון אם הודה בב״ד וכו׳ בספר התרומות שער מ״ב:
ומה שכתב ואני כתבתי למעלה שיחיד מומחה דינו כשלשה הדיוטות בסימן ג׳ וע״ש:
(כח) {כח} לרבינו האי תבעוהו בדין בחפץ והשיב אינו שלך אלא של פלוני אינו הודאה וכו׳ בספר התרומות שער מ״ב: (כט) {כט} וכתב בעה״ת ראובן שאמר לשמעון חייב אתה מנה ללוי וכו׳ עד שישטה בו בהודאתו גם הוא בשער מ״ב וכתב עוד שטענת שלא להשביע ליכא דהא איכא תובע: (ל) {ל} שאלה לא״א הרא״ש ז״ל בסוף כלל ס״ה. וכ״כ בעה״ת בשער מ״ב שכך מצא בתשובת שאלה לקמאי: (לא) {לא} אמר מנה לפלוני בידי וכו׳ ג״ז מדברי בעה״ת שער מ״ב וז״ל מי שאמר מנה לפלוני בידי ונשבע בכך בפני עדים אבל לא אמר אתם עדי ורצה לטעון כי השטאה היתה וכשאמרו לו מה תאמר על השבועה הוא אומר הניחו לי כי אני יודע שנשבעתי לבטלה והשם יפרע ממני אתם מה לכם בכך ע״ז השיב הרי״ף בתשובה כיון שאמר דבר זה בשבועה כאילו נטל לאותם עדים קנין על כך שכך השיבו ממתיבתא הקדושה כגון ענין זה:
[בדק הבית: ורבינו הפך דבריהם מטענת השטאה לטענת שלא להשביע מפני מ״ש בסימן זה דטענת השטאה לא שייכא אלא כשחבירו תובעו:]
ומה שכתב וכן אם יטעון שכחתי וכו׳ כן כתב שם בעה״ת שנראה בעיניו והכי סברא דקמאי:
(לב) {לב} המודה לחבירו בפני עדים וכו׳ זה נלמד ממה שכתבתי סי׳ ל״ב דלא שייך טענת השטאה ולא שלא להשביע אלא בנתבע אבל לא בתובע. ודברי רבי׳ עד אבל בענין מחילה ופיטור א״צ הם דברי בעה״ת בשער מ״ב וכ״כ ר״י בשם ה״ר יונה ורבותיו. וכ״כ הריב״ש בסימן. תצ״ג בשם ה״ר יונה דבהודאת פרעון לא בעינן אתם עדי שאין אדם עשוי לפגום שטרו ולהודות שנפרע ממנו מחמת השטאה וטעמא דמסתבר הוא עכ״ל.
וכ״כ נ״י בפרק חזקת מכאן משמע דאין יכול לומר משטה הייתי בך אלא במחייב עצמו אבל במודה לפטור חבירו במה שבידו אין לומר כן הריטב״א בשם כל רבותיו:
(לג) {לג} ומה שכתב שאצ״ל כתובו אלא כשהוא מחייב עצמו בהודאתו וכו׳ כך יש ללמוד ממ״ש הרא״ש בסוף פרק קמא דמציעא: (לד) {לד} המתעסק בשל חבירו וכו׳ עד וזקיף קרנא ארווחא גם אלה דברי בעה״ת שער מ״ב ודעת בעה״ת כבעל העיטור ומיהו כתב שיכול לטעון טעיתי בחשבוני ואם בירר הדבר בעדים טענתו טענה וכעובדא דגינאי (גיטין יד.) וכתוב עוד שם כסברת העיטור ודכוותא האומר לחבירו מנה לך בידי והילך מהם חמשים ולא אמר אתם עדי יכול לומר משטה אני בך לענין החמשים שעדיין לא נתן אבל מה שנתן נתון וכסברת הראב״ד כתוב שזה דומה למי שהודה בעדים חייב אני לך מנה והילך מהם חמשים שאם לא אמר אתם עדי לאו כלום הוא ויכול לומר משטה אני בך עכ״ל.
ויש לתמוה על מ״ש הראב״ד ישבע עכשיו שלא היה ריוח דכיון דאין זה טוענו ברי שהיה בו ריוח היאך יכול להשביעו ואפשר שאין שבועה זו באה מחמת טענתו אלא מחמת שנתעסק בממונו משביעו מספק כדין שבועת השותפין:
(לה) {לה} שאלה לא״א וכו׳ כלל ס״ו סימן ז׳:
כתב הרא״ש בכלל ס״ו מה שטוען ראובן על שמעון שיתן לו ריוח החוב שהיה לו עליו מכמה שנים ואמר שהתנה עמו ליתן לו ריוח ושמעון אומר שלא התנה ליתן לו ריוח נראה לי ששמעון פטור מליתן לו ריוח ואף שבועה אינו צריך כי נראה לפי הענין שאף לדברי ראובן לא היה תנאי זה בשעה שנתחייב שמעון החוב ואף אם אמר שמעון אח״כ אני אתן לך ריוח דברים בעלמא הם בלא קנין ויכול לחזור בו וכיון שהוא כופר אינו צריך שבועה מאחר שהיה יכול לחזור בו אם היה מודה עכ״ל:
ראובן שנתן עסק לשמעון ומת ראובן ולו שני בנים ונטל האחד חלקו ועכשיו טוען שמעון שבא לו הפסד מצד העסק ורוצה לקחתו מחלק האח הנשאר בידו עיין בתשובת הרא״ש כלל פ׳ סימן ז׳:
כל המודה מחמת האונס לראות אם יוכל לפתות את חבירו שיודה אינו חייב בכך נ״י פרק חזקת:
מאן דאמר לחבריה קבל האי פרקמטיא בחובך דאית לך עלואי ואי לא כפרנא לך כוליה חובך היינו מעשה דפרדיסא (ב״ב מ:) עיטור גבי מודעא:
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tur
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144