Beit Yosef Choshen Mishpat 396 – בית יוסף חושן משפט שצו‏ – Tur

E/ע

בחרו טקסט במקראות גדולותSelect Text in the Mikraot Gedolot

אורח חייםOrach Chayyim
יורה דעהYoreh Deah
אבן העזרEven HaEzer
חושן משפטChoshen Mishpat

בחרו הלכותSelect Laws
בחרו סימןSelect Siman

הקדמותIntros
א1
ב2
ג3
ד4
ה5
ו6
ז7
ח8
ט9
י10
יא11
יב12
יג13
יד14
טו15
טז16
יז17
יח18
יט19
כ20
כא21
כב22
כג23
כד24
כה25
כו26
כז27
כח28
כט29
ל30
לא31
לב32
לג33
לד34
לה35
לו36
לז37
לח38
לט39
מ40
מא41
מב42
מג43
מד44
מה45
מו46
מז47
מח48
מט49
נ50
נא51
נב52
נג53
נד54
נה55
נו56
נז57
נח58
נט59
ס60
סא61
סב62
סג63
סד64
סה65
סו66
סז67
סח68
סט69
ע70
עא71
עב72
עג73
עד74
עה75
עו76
עז77
עח78
עט79
פ80
פא81
פב82
פג83
פד84
פה85
פו86
פז87
פח88
פט89
צ90
צא91
צב92
צג93
צד94
צה95
צו96
צז97
צח98
צט99
ק100
קא101
קב102
קג103
קד104
קה105
קו106
קז107
קח108
קט109
קי110
קיא111
קיב112
קיג113
קיד114
קטו115
קטז116
קיז117
קיח118
קיט119
קכ120
קכא121
קכב122
קכג123
קכד124
קכה125
קכו126
קכז127
קכח128
קכט129
קל130
קלא131
קלב132
קלג133
קלד134
קלה135
קלו136
קלז137
קלח138
קלט139
קמ140
קמא141
קמב142
קמג143
קמד144
קמה145
קמו146
קמז147
קמח148
קמט149
קנ150
קנא151
קנב152
קנג153
קנד154
קנה155
קנו156
קנז157
קנח158
קנט159
קס160
קסא161
קסב162
קסג163
קסד164
קסה165
קסו166
קסז167
קסח168
קסט169
קע170
קעא171
קעב172
קעג173
קעד174
קעה175
קעו176
קעז177
קעח178
קעט179
קפ180
קפא181
קפב182
קפג183
קפד184
קפה185
קפו186
קפז187
קפח188
קפט189
קצ190
קצא191
קצב192
קצג193
קצד194
קצה195
קצו196
קצז197
קצח198
קצט199
ר200
רא201
רב202
רג203
רד204
רה205
רו206
רז207
רח208
רט209
רי210
ריא211
ריב212
ריג213
ריד214
רטו215
רטז216
ריז217
ריח218
ריט219
רכ220
רכא221
רכב222
רכג223
רכד224
רכה225
רכו226
רכז227
רכח228
רכט229
רל230
רלא231
רלב232
רלג233
רלד234
רלה235
רלו236
רלז237
רלח238
רלט239
רמ240
רמא241
רמב242
רמג243
רמד244
רמה245
רמו246
רמז247
רמח248
רמט249
רנ250
רנא251
רנב252
רנג253
רנד254
רנה255
רנו256
רנז257
רנח258
רנט259
רס260
רסא261
רסב262
רסג263
רסד264
רסה265
רסו266
רסז267
רסח268
רסט269
רע270
רעא271
רעב272
רעג273
רעד274
רעה275
רעו276
רעז277
רעח278
רעט279
רפ280
רפא281
רפב282
רפג283
רפד284
רפה285
רפו286
רפז287
רפח288
רפט289
רצ290
רצא291
רצב292
רצג293
רצד294
רצה295
רצו296
רצז297
רצח298
רצט299
ש300
שא301
שב302
שג303
שד304
שה305
שו306
שז307
שח308
שט309
שי310
שיא311
שיב312
שיג313
שיד314
שטו315
שטז316
שיז317
שיח318
שיט319
שכ320
שכא321
שכב322
שכג323
שכד324
שכה325
שכו326
שכז327
שכח328
שכט329
של330
שלא331
שלב332
שלג333
שלד334
שלה335
שלו336
שלז337
שלח338
שלט339
שמ340
שמא341
שמב342
שמג343
שמד344
שמה345
שמו346
שמז347
שמח348
שמט349
שנ350
שנא351
שנב352
שנג353
שנד354
שנה355
שנו356
שנז357
שנח358
שנט359
שס360
שסא361
שסב362
שסג363
שסד364
שסה365
שסו366
שסז367
שסח368
שסט369
שע370
שעא371
שעב372
שעג373
שעד374
שעה375
שעו376
שעז377
שעח378
שעט379
שפ380
שפא381
שפב382
שפג383
שפד384
שפה385
שפו386
שפז387
שפח388
שפט389
שצ390
שצא391
שצב392
שצג393
שצד394
שצה395
שצו396
שצז397
שצח398
שצט399
ת400
תא401
תב402
תג403
תד404
תה405
תו406
תז407
תח408
תט409
תי410
תיא411
תיב412
תיג413
תיד414
תטו415
תטז416
תיז417
תיח418
תיט419
תכ420
תכא421
תכב422
תכג423
תכד424
תכה425
תכו426

טור

פירוש

(א) {א} שור המועד וכן רגל ושן שהן מועדין מתחלתן די להו בשמירה פחותה לפיכך אם קשרן בעליו במוסירה או שמרן שמירה פחותה ויצאו והזיקו פטור בד״א במועד אבל תם לא סגי ליה לא במוסירה ולא בשמירה פחותה עד שישמרנו שמירה מעולה ואיזהו שמירה מעולה דלת שיכולה לעמוד אפילו ברוח שאינה מצויה ושמירה פחותה שאינה יכולה לעמוד אלא ברוח מצויה אבל שאינה יכולה לעמוד אפילו ברוח מצויה הוי כאילו לא שמר כלל וחייב אפילו לא נפלה הדלת על ידי הרוח אלא לסטים הוציאוה או הפרה או חתרה הדלת והפילתו דתחילתו בפשיעה לגבי נפילת הדלת וסופו באונס לגבי חתירה וקיימא לן כל שתחילתו בפשיעה וסופו באונס הבא מחמת הפשיעה חייב אבל אם התרה בה פרצה ויצאה משם פטור אף על פי שהוא רעוע שאין האונס בא מחמת הפשיעה: (ב) {ב} אבל שמרה כראוי ונפרצה בלילה או שחתרה הדלת ויצאה והזיקה פטור ודוקא נפרצה בלילה אבל נפרצה ביום חייב דקלא איתא למילתא ומסתמא ידע ומיהו בלילה פטור אפילו ידע שנפרצה שאינו חייב לצאת ולטרוח אחריה בלילה כיון שהוא אנוס: (ג) {ג} הוציאוה לסטין הם חייבין משעת משיכה או שהכישוה במקל להוציאה ודוקא שהוציאוה כדי לגזלה אבל הוציאוה כדי לאבדה פטורים: (ד) {ד} הפורץ גדר לפני בהמת חבירו וברחה ונפסדה אינו חייב לשלם הבהמה אפילו שהיה הכותל בריא אבל על הכותל חייב והרמ״ה כתב שחייב ג״כ לבעל הבהמה לשלם בהמתו והרמב״ם ז״ל כתב שחייב לשלם בנזקי הבהמה אם הלכה והזיקה והראב״ד כתב שאינו חייב בנזקי הבהמה אא״כ הכישה והזמינה לנזק ואם הכותל רעוע פטור מדיני אדם בין על הכותל בין על הבהמה לא שנא אם הזיקה לא שנא אם הוזקה וחייב בדיני שמים: (ה-ו) {ה} הניחה בחמה או שמסרה לחרש שוטה וקטן ויצאה והזיקה חייב אפילו היתה קשורה בקשר חזק ונפרצה בלילה או שחתרה והראב״ד כתב שאם היתה קשורה שהוא פטור ודעת א״א הרא״ש ז״ל כסברא הראשונה: (ז) {ו} מסר שורו לחמשה לשמרו ופשע בו אחד מהם ויצא והזיק אם אינו נשמר אלא בשמירתו שלזה שפשע בשמירתו הוא חייב ואם הוא נשמר בנשארים אם הנשארים נסתלקו משמירתו הוא פטור והם חייבים אבל אם אמרו לו כיון שאינו רוצה לשמרו גם אנו מסתלקין משמירתו כולם חייבין: (ח) {ז} מסרו לשומר חנם או לשומר שכר או לשואל או לשוכר מסתמא קבל עליו שלא יזיק ושלא יוזק וה״מ בשור סתם אבל אם מכיר בו שהוא נגחן אינו מקבל עליו אלא שלא יזיק אבל לא שלא יוזק ואם לא שמרוהו כראוי ויצא והזיק נכנסו תחת הבעלים וחייבין לשלם תם חצי נזק ומועד נזק שלם והבעלים פטורים ואם אחר שהזיק התם ברשותו אומר לבעלים הרי שלך לפניך לא אמר כלום שהרי ב״ד לוקחין אותו להשתלם מגופו כתב הרמב״ם ז״ל שמרוהו כראוי שמירה מעולה השומרים פטורים והבעלים חייבים ואיני מבין דבריו כיון ששמרוהו כראוי למה יהו הבעלים חייבים וכן השיג עליו הראב״ד שמרוהו שמירה פחותה אם שומר חנם הוא הוא פטור והבעלים חייבים ואם שומר שכר הוא או שואל הם חייבים והבעלים פטורין: (ט) {ח} מסרו השומר לשומר והוזק חייב ששומר שמסר לשומר חייב אלא אם כן שמסר לבנו או לתלמידו ואם הזיק כתב הרמב״ם ז״ל הראשון חייב לשלם לניזק שיאמר לו הניזק למה לא שמרת אתה ומסרת לאחר שלם לי אתה ותעשה אתה דין עם השני מסרו השומר לבנו או למסעדו נכנסו תחת השומרים וחייבין והשומר פטור והראב״ד השיג עליו וכתב שהניזק גובה מהשני או מאיזה שירצה. (י) ולמעלה בין השומרים כתבתי אם הזיק שורו של שואל לשורו של משאיל או איפכא. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

(א) {א} שור המועד וכן שן ורגל שהן מועדין מתחלתן די להו בשמירה פחותה לפיכך אם קשרו בעליו במוסירה או שמרן שמירה פחותה ויצאו והזיקו פטור בד״א במועד אבל תם לא סגי ליה עד שישמרנו שמירה מעולה פלוגתא דתנאי בס״פ שור שנגח ד׳ וה׳ (מה:) ופסקו הפוסקים כרבי יהודה דאמר הכי ובגמרא מפרש טעמיה דסתם שוורים בחזקת שימור קיימי אמר רחמנא תם נשלם דנבעי ליה שמירה מעולה הדר אמר רחמנא לא ישמרנו גבי מועד דנעביד ליה שמירה מעולה הוי ריבוי אחר ריבוי ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט מיעט הכתוב לשמירה מעולה ופרש״י סתם שוורים בחזקת שימור קיימי אין לך אדם שאינו משמר שורו שמירה פחותה וחייב הכתוב בתם אלמא שמירה מעולה בעי הדר כתב וכו׳ ואמרינן בר״פ הכונס דשן ורגל סגי להו בשמירה פחותה לכ״ע ומייתי לה מקרא:
ומה שכתב ואיזהו שמירה מעולה דלת שיכולה לעמוד אפילו ברוח שאינה מצויה ושמירה פחותה שאינה יכולה לעמוד וכו׳ בריש פרק הכונס (בבא קמא נה:) אהא דתנן הכונס צאן לדיר ונעל בפניה כראוי ויצאה והזיקה פטור לא נעל בפניה כראוי ויצאה והזיקה חייב ובגמרא שם ת״ר איזהו כראוי ואיזהו שלא כראוי דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה זהו כראוי שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה זהו שלא כראוי וקאמר התם בגמרא דיכולה לעמוד ברוח מצויה מיקריא שמירה פחותה משום דאינה יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה ולפי זה נראה לי שיש טעות סופר בדברי רבינו וכך צריך להגיה ולכתוב איזהו שמירה מעולה דלת שיכולה לעמוד אפילו ברוח שאינה מצוייה ושמירה פחותה שיכולה לעמוד ברוח מצויה אבל אם אינה יכולה לעמוד אפילו ברוח מצויה הוי כאילו לא שמור כלל וחייב וכו׳ וכן מצאתי בספר מדוייק:
ומה שכתב וחייב אפילו לא נפלה הדלת ע״י הרוח אלא לסטים הוציאוה או חפרה או חתרה הדלת והפילתו דתחלתו בפשיעה לגבי נפילת הדלת וסופו באונס לגבי חתירה וקיי״ל כל שתחלתו בפשיעה וסופו באונס הבא מחמת הפשיעה חייב אבל אם חתרה בה פרצה ויצאה משם פטור אע״פ שהוא רעוע שאין האונס בא מחמת הפשיעה כן משמע בגמרא ריש פרק הכונס גבי הא דאמר רבא והוא שחתרה וע״פ מה שנתבאר בסימן רצ״א בדין תחלתו בפשיעה וסופו באונס והרמב״ם בפ״ד מהלכות נזקי ממון סתם וכתב אם אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה או שהיה כתלי הדיר רעועין הרי לא נעל בפניהם כראוי ואם יצאה והזיקה חייב ואפי׳ חתרה ויצאה ואפי׳ נפרצ׳ מחיצה בלילה או פרצוה לסטים בעל הצאן חייב: (ב) {ב} ומה שכתב אבל שמרה כראוי ונפרצה בלילה או שחתר הדלת ויצאה והזיקה פטור משנה וגמרא שם:
ומה שכתב פטור אפילו ידע שנפרצה וכו׳ ודוקא נפרצה בלילה אבל נפרצה ביום חייב וכו׳ ומיהו בלילה פטור אפילו ידע שנפרצה וכו׳ כן כתבו שם התוספות: (ג) {ג} ומה שכתב הוציאוה לסטים הם חייבים משעת משיכה או שהכישוה במקל להוציאה משנה וגמרא (שם) וכתב הרא״ש ואע״ג דגזלן לא קני לה במשיכה דמאן א״ל למשוך מ״מ כיון שעשה לה דבר הקונה במקח וממכר והיא עתה ברשותו חייב בשמירתה:
ומה שכתב ודוקא שהוציאוה כדי לגזלה אבל הוציאוה כדי לאבדה פטורים ירושלמי כתבו הרא״ש שם והטעם פשוט: (ד) {ד} הפורץ גדר לפני בהמת חבירו וברחה ונפסדה אינו חייב לשלם הבהמה אפילו שהיה הכותל בריא שם תניא הפורץ גדר לפני בהמת חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים היכי דמי אילימא בכותל בריא בדיני אדם נמי ניחייב אלא בכותל רעוע פי׳ רש״י אי בכותל בריא בדיני אדם ניחייב מיהא אכותל דהא בידים עביד. בכותל רעוע. דלא אפסדיה דלמסתר קאי:
ומה שאמר רבינו בשם הרמ״ה שחייב ג״כ לבעל הבהמה לשלם בהמתו נראה שטעמו לפי שהוא סובר דהא דפריך ניחייב אבהמה נמי קאי דכיון דפרצו גדר בפניה הוי כאילו אבדוה בידים:
ומה שכתב בשם הרמב״ם ז״ל בפ״ד מהלכות נזקי ממון הפורץ גדר לפני בהמת חבירו ויצאה והזיקה אם היה ביה גדר חזק ובריא חייב וכתב עליו הראב״ד זה שאמר חייב לא ידענו מהו אם על הכותל אמר למה לי למימר יצאה והזיקה ואם על הנזק אמר אינו כן אא״כ הכישוה והדריכוה לנזק עכ״ל וה״ה כתב פי׳ רבינו פטור וחייב על הנזק שהזיקה הבהמה והקשו עליו מהמשנה שהביא הוא למעלה דקתני הוציאוה לסטים דוקא הוציאוה הא פרצו בפניה אינן חייבים על נזקיה והשיב ז״ל שחילוק יש בין הלסטים המתכוונים לגנוב ולא לפרוץ גדר ובין זה המתכוין לפרוץ גדר ולא לגנוב והראה פנים לדבריו ואחרים פירשו פטור וחייב על הבהמה שנאבדה וכן דעת הראב״ד וכן דעת אחרונים ז״ל עכ״ל וכיון דהרמב״ם יחיד הוא בדבר זה לא נקטינן כוותיה בהא:
ומה שכתב ואם הכותל רעוע פטור מדיני אדם וכו׳ כבר נתבאר: (ה) {ה} הניחה בחמה או שמסרה לחש״ו ויצאה והזיקה חייב משנה בר״פ הכונס (בבא קמא נה:) ובגמרא (נו:) אמר רבה ואפילו חתרה ל״מ היכא דלא חתרה דכולה בפשיעה היא אלא אפילו חתרה נמי כולה פשיעה היא מ״ט דא״ל מידע ידעת דכיון דשבקתה בחמה כל טצדקא דאית לה למעבד עבדא ונפקא:
ומה שכתב אפילו היתה קשורה בקשר חזק כ״כ הרמב״ם בפ״ד מהלכות נזקי ממון וז״ל מסר בהמתו לחש״ו אע״פ שהיה השור קשור הבעלים חייבים שדרך השור וכיוצא בו להתיר הקשר ולצאת ולהזיק אפילו שמרוה שמירה מעולה חתרה ויצאה והזיקה הבעלים חייבים וכתב ה״ה ברייתא בפ״ק דב״ק ופסק כסוגיין ואליבא דחזקיה דאמר בשור קשור ופירש רבינו בשור קשור כראוי ואע״פ כן חייבין שדרכן של אלו הוא לשחוק בהן ולהתירן וכיון שכן הוה ליה תחלתו בפשיעה ואפילו סופו באונס כגון שחתרה חייב וכן עיקר ובהשגות א״א חיי ראשי דבר זה לא מצאתי לו שורש כי מה שאמרו בור מכוסה ושור קשור שמסר כחש״ו שהוא חייב באינו קשור ואינו מכוסה כראוי עסקינן וסומך על שמירת החש״ו ע״כ וכבר הכריע הרשב״א כפירוט המחבר ז״ל עכ״ל: ומ״ש רבינו ודעת א״א ז״ל כסברא ראשונה: (ו) {ו} מסר שורו לחמשה לשמרו ופשע בו אחד מהם וכו׳ בפ״ק דב״ק (י:) אמרינן והא איכא מסר שורו לחמשה בני אדם ופשע בו אחד מהם והזיק חייב ה״ד אילימא דבלאו איהו לא הוה מינטר פשיטא דאיהו קא עביד אלא דבלאו איהו מינטר מאי קא עביד ופירש הרא״ש מאי קא עביד ופטור לגמרי כגון שהאחרים לא סלקו עצמם משמירת השור כשפשע האחר ולא רצה לשמור יותר וכיון שנשארו בשמירת השור ויכולים לשמרו בלא האחר הן חייבים והוא פטור שהרי מסר לכולן שורו לכל מי שיכול לשמרו ונתרצו לשמרו אפילו בלא חבירו אבל אם א״ל אם אינך רוצה לשמור גם אנו מסלקין עצמנו משמירתו כולן חייבים עכ״ל:
[בדק הבית: ולפי זה חסר בדברי רבינו תיבת לא אם הנשארים לא נסתלקו משמירתן הוא פטור והם חייבים:] (ז) {ז} מסרו לש״ח או לש״ש או לשואל או לשוכר מסתמא קבל עליו שלא יזיק ושלא יוזק וה״מ בשור סתם אבל אם מכיר בו שהוא נגחן אינו מקבל אלא שלא יזיק אבל לא שלא יוזק בס״פ שור שנגח ד׳ וה׳ (מה:) אמר ר׳ אלעזר מסר שורו לש״ח הזיק חייב הוזק פטור אמרי היכי דמי אי דקביל עליה שמירת נזקיו אפילו הוזק נמי ליחייב ואי דלא קביל עליה שמירת נזקיו אפילו הזיק נמי ליפטר אמר רבא לעולם שקיבל עליו שמירת נזקיו והב״ע כגון שהכיר בו שהוא נגחן וסתמא דמילתא דלא אזיל איהו ומזיק אחריני קביל עליה דאתו אחריני ומזקי ליה לדידיה לא אסיק אדעתיה ופירש רש״י וסתמא דמילתא שור נגחן כי מקבל אינש נטירותיה עליה למה שהוא מוחזק מקבל עליה דלא לזיק אחריני אבל דלא ליזקוהו אחריני לא מסיק אדעתיה שהרי אין שור מתייצב לנגדו מפחדו עכ״ל וכתב הרשב״א אי דקביל עליה שמירת נזקיו אפילו הוזק נמי ליחייב נ״ל דלאו כשקבל עליו בפירוש קאמר אלא כשמקבל עליו ככל שומר מן הסתם קאמר עכ״ל והביא כמה ראיות לדבר להוציא מדעת הראב״ד שכתב וז״ל דקביל עליה שמירת נזקיו בסתם שלא פירש נזקין דידיה ונזקין דעלמא אלא נזקין סתם וכיון שהוא נגחן סתמא דמילתיה דלא אזיל איהו ומזיק לאחריני קביל עליה עכ״ל וכתב ה״ה בפרק ד׳ מהלכות נזקי ממון שדעת הרמב״ם כדעת הרשב״א ז״ל ואע״ג דר׳ אלעזר נקט ש״ח משמע דלאו דוקא אלא ה״ה לשאר שומרים:
ומה שכתב ואם לא שמרוהו כראוי ויצא והזיק נכנסו תחת הבעלים לשלם תם ח״נ ומועד נ״ש והבעלים פטורים משנה שם:
ומה שכתב ואם אחר שהזיק התם ברשותו אומר לבעלים הרי שלך לפניך לא אמר כלום שהרי ב״ד לוקחין אותו להשתלם מגופו ז״ל הרמב״ם בפ״ד מהלכות נזקי ממון כל שומר שנתחייב לשלם ואין לו והיה המזיק תם שהוא משלם ח״נ מגופו הרי הניזק משתלם מן הבהמה שהזיק וישאר דמי מה שגבה הניזק חוב על השומר לבעל הבהמה וכתב ה״ה זה יצא לרבינו מהסוגיא שבפרק שור שנגח ד׳ וה׳ (מ.) על הברייתא דשאלו בחזקת תם דקאמרי סוף סוף לאו תורא בעית לשלומי לדידיה:
כתב הרמב״ם שמרוהו כראוי שמירה מעולה השומרים פטורים והבעלים חייבים בפ״ד מהלכות נזקי ממון:
ומה שכתב ואיני מבין דבריו כיון ששמרוהו כראוי למה יהיו הבעלים חייבים נתיישב בדברי ה״ה שכתב וז״ל ומ״ש והבעלים חייבים כששמרוהו שמירה מעולה הוא בנזק קרן בלבד [ר״ל בדברים] שהיה תמה להם שבהן הבעלים חייבים אפילו בשמירה מעולה כמו שיתבאר פרק ז׳ אבל בנזק שן ורגל אפילו הבעלים פטורים וזהו דין הכונס שבראש הפרק (בבא קמא נה:) וחילוק זה מבואר בגמרא (שם) ודע ששמירה פחותה היא דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה ושמירה מעולה שיכולה לעמוד בפני כל רוח ובשמירה זו השומרים פטורים וכן נתבארו שמות הללו בגמרא בפרק הכונס (שם) ויש מי שכתב שהשואל חייב מפני שהוא חייב באונסין ויש לחלק עכ״ל.
ועוד אכתוב בזה בסמוך:
ומה שכתב שמרוהו שמירה פחותה אם ש״ח הוא הוא פטור והבעלים חייבים ואם ש״ש הוא או שואל הם חייבים והבעלים פטורים בס״פ שור שנגח ד׳ וה׳ (מה.) ת״ר ארבעה שומרים נכנסו תחת הבעלים הרגו תמין נהרגים ופטורים מן הכופר מועדים נהרגין ומשלמין את הכופר וחייבים להחזיר דמי השור לבעליו חוץ מש״ח אמרי ה״ד אי דנטריה אפילו כולהו נמי ליפטרו אי דלא נטריה אפילו ש״ח ניחייב אמרי הב״ע דנטריה שמירה פחותה ולא נטריה שמירה מעולה ש״ח כלתה לו שמירתו הנך לא כלתה. ופרש״י כולהו ליפטרו. מדמי שור לבר משואל דהא אנוסים הם: שמירה פחותה. דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה: כלתה לו שמירתו. דאין עליו להתחזק בשמירתו ודי בכך ולאו פשיעה היא הילכך לגבי בעלים פטור מדמי שור דהא סגי ליה בשמירה פחותה והני לא כלתה שמירתן שחייבים היו להתחזק בשמירתו שיהא שמור לבעליו ופשיעה היא מידי דהוי אגניבה ואבידה.
וכתבו התוספות חוץ מש״ח ה״ה דהו״מ למימר כולם פטורים בששמרו שמירה מעולה חוץ משואל דחייב באונסים וכ״כ הרשב״א ז״ל ונמצא שמ״ש ה״ה שיש מי שכתב שהשואל חייב הוא סברת רש״י והתוס׳ והרשב״א ז״ל:
וכתב עוד הרשב״א ואוקימנא דשמר שמירה פחותה דש״ח פטור וכל הנך חייבים ולא למימרא שאם שמר שמירה מעולה דהיינו שנעל בדלת הראויה לעמוד בפני כל רוח שיהו ש״ש והשוכר פטורים מלהשיב שור לבעליו שאין שומר שכר והשוכר פטורים אפילו כשהקיפוה חומה של ברזל עד שיהא יושב ושומר וכולהו פטורים דקאמר הכא מן הכופר קאמר ומש״ה אוקמא בשמירה פחותה דאי במעולה כולהו הנך נמי פטורים וא״נ שמירה פחותה נקט משום רבותא דש״ח שהוא פטור בכך מן הכל דכלתה שמירתו עכ״ל ואין זה דעת הרמב״ם ורבינו וע״כ צריך לומר לדבריהם כמו שכתב ה״ה שיש לחלק שאף על פי ששואל חייב באונסים ה״מ היכא דהוזקה הבהמה שהוא שואל עליה אבל לענין יצתה והזיקה בשמירה מעולה פטור שואל וכ״ש ש״ש ושוכר ולענין הלכה נקטינן להקל על הנתבע כדברי הרמב״ם ורבינו וה״ה ז״ל: (ח) {ח} מסרו השומר לשומר והוזק חייב ששומר שמסר לשומר חייב אא״כ שמסר לבנו או לתלמידו נתבאר בסימן רצ״א סוף הסימן:
ומה שכתב ואם הזיק כתב הרמב״ם הראשון חייב לשלם לניזק וכו׳ מסרו השומר לבנו או למסעדו נכנסו תחת השומרים וחייבים והשומר פטור. [בדק הבית: זה לשון שהעתיק רבינו ונוסחא משובשת נזדמנה לו כי נוסחת ספרינו בהרמב״ם כך היא מסרו השומר לבנו או לבן ביתו או למסעדו נכנסו תחת השומר וחייבים ומ״ש שהראב״ד השיג עליו נראה שהיתה נוסחתו בהרמב״ם כנוסחת רבי׳ דלפי נוסחא דידן כהרמב״ם אין כאן השגה:] בס״ד מהלכות נזקי ממון:
ומה שכתב שהראב״ד השיג עליו אין כאן השגה דהרמב״ם נמי לא כתב שהראשון חייב לשלם לניזק לומר שאין לו דין עם הב׳ דודאי דינו עם השני ואם אין לו לשלם או שאינו נוח לו לידון עמו הראשוו חייב לשלם לאפוקי מבבא דסיפא שאין דינו אלא עם השני ולא עם הראשון כלל ודין בבא דסיפא מבואר בהדיא בר״פ הכונס דאמתני׳ דמסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו קאמר בגמרא (בבא קמא נו:) תחתיו דמאן אילימא תחתיו דבעל בהמה תנינא חדא זימנא אלא תחתיו דשומר ושומר קמא איפטר ליה לגמרי לימא תיהוי תיובתא דרבא דאמר שומר שמסר לשומר חייב א״ל רבא מאי מסרו לרועה לברזיליה דאורחיה דרועה לממסר לברזיליה:
ומה שכתב דה״ה מסרה לבנו הוא מדאמרינן בפרק המפקיד (בבא מציעא לו:) כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא המפקיד:
ולמעלה בדין השומרים כתבתי אם הזיק שורו של שואל לשורו של משאיל או איפכא בסימן שמ״ז: רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Tur

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון