Beit Yosef Choshen Mishpat 322 – בית יוסף חושן משפט שכב‏ – Tur

(א) {א} החוכר שדה בין בפירות בין במעות ואכלה חגב או נשדפה אם מכת מדינ׳ היא מנכה לו מחכירו ואם אינה מכת מדינה אינו מנכה ואיזו היא מכת מדינה כגון שלקו רוב השדות של אותה הבקעה ובאשתדוף ד׳ שדות לד׳ רוחותיה כתב הראב״ד ז״ל דהוי נמי מכת מדינה ודעת רי״ף דלא הוי מכת מדינה וכ״כ א״א הרא״ש ז״ל לא לקו רוב שדות של הבקעה אף על פי שלקו כל שדותיו של מחכיר אינו מנכה לו מחכירו דאמרינן מזלו גרם וכן אם לקו כל שדות של חוכר אף על פי שלקו רוב שדות של הבקעה אינו מנכה לו דתלינן במזלו של חוכר. (ב) ואם המחכיר התנה עמו לזרעה חטין ושינה וזרעה שעורין או שלא זרעה כלל או שזרעה ולא צמחה ולא זרעה פעם אחרת אף על פי שבא חגב או שדפון ולקו רוב השדות אינו מנכה ועד מתי חייב ליטפל בה ולזרעה פעם אחרת אם לא תצמח כל זמן שראוי לזריעה באותו מקום.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

(א) {א} החוכר שדה בין בפירות בין במעות ואכלה חגב או נשדפה אם מכת מדינה היא מנכה לו מחכירו וכו׳ בפרק המקבל (בבא מציעא קה:-קו. ושם מבואר כל הסי׳) תנן המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה אם מכת מדינה היא מנכה לו מחכירו ואם אינה מכת מדינה אינו מנכה לו מחכירו ופרש״י הא ליתא אלא בחכרנותא דאי בקבלנותא מאי מכה איכא מה שימצאו יחלוקו והרמב״ם בפרק ח׳ מהלכות שכירות כתב השוכר או המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב וכו׳ וכתב ה״ה כדברי רש״י פשוט בגמרא ומוכרח ותמה היאך הביא רבי׳ המקבל ואולי מפני שלשון המשנה הוא כך המקבל אחז לשון המשנה ופירושו מקבל בשכירות או בחכירות ומכל מקום הו״ל לבאר עכ״ל:
ומ״ש ואיזו היא מכת מדינה כגון שלקו רוב השדות של אותה הבקעה ובאשתדוף ד׳ שדות לד׳ רוחותיה כתב הראב״ד דהוי נמי מכת מדינה ולדעת רב אלפס לא הוי מכת מדינה וכו׳ (שם) ה״ד מכת מדינה אמר רב יהודה כגון דאשתדוף רובא דבאגא עולא אמר כגון שנשתדפו ד׳ שדות מד׳ רוחותיה ופרש״י רובא דבאגא. רוב הבקעה שזו בתוכה וכתבו הרי״ף והרא״ש וסוגיין כרב יהודה וכך הם דברי הרמב״ם שכתב בפ״ח מהל׳ שכירות אם אירע דבר זה לרוב השדות של אותה העיר מנכה לו מחכירו הכל לפי ההפסד שאירעו ואם לא פשטה המכה ברוב השדות אינו מנכה לו מחכירו וכתב ה״ה גירסת רבינו רובא דבאגי והוא כולל כל בקעות העיר וכן מצאתיה בקצת נוסחי ההלכות עכ״ל.
והראב״ד כתב נראה מדברי רבי׳ שפוסק כעולא ולענין הלכה ודאי לא נקטינן כוותיה במקום כל הני רבוותא:
לא לקו רוב שדות של הבקעה אע״פ שלקו כל שדותיו של מחכיר אינו מנכה לו מחכירו דאמרי׳ מזלו גרם וכן אם לקו כל שדות של חוכר אע״פ שלקו רוב שדות של הבקעה אינו מנכה לו דתלינן במזלו של חוכר (שם קו.) נשתדפו כל שדותיו של מחכיר ואשתדוף הא נמי בהדייהו ולא אשתדוף רובא דבאגא מאי מי אמרינן כיון דלא אשתדוף רובא דבאגא לא מנכה ליה או דילמא כיון דאשתדוף כולהו ארעתא מצי אמר ליה האי משום לתך דידך הוא דהא משתדפו כל שדותיך מסתברא דא״ל אי משום לתאי דידי הוה משתייר לי פורתא כדכתיב כי נשארנו מעט מהרבה נשתדפו כל שדותיו של חוכר ואשתדוף רובי׳ דבאגא ואשתדוף נמי האי בהדייהו מאי מי אמרי׳ כיון דאשתדוף רוביה דבאגא מנכה ליה או דילמא כיון דאישתדוף כולהו ארעתא מצי אמר ליה משום לתך דידך הוא והא משתדפו כל שדותיך מסתברא דא״ל משום לתך הוא אמאי ה״נ נימא ליה אי משום לתאי דידי הוא הוה משייר לי פורתא דהוה מקיים כי נשארנו מעט מהרבה משום דאמר ליה אי הוות חזי לאישתיורי לך מידי הוה משתייר לך מדנפשך:
ומ״ש ואם המחכיר התנה עמו כו׳ ושינה וזרעה שעורים כלומר ואכלה חגב או נשדפה במכת מדינה בעיא שם ופשטוה מסתברא דאמר ליה אי זרעתה חיטי הוה מקיים בי ותגזר אומר ויקם לך ופי׳ רש״י ותגזר אומר מה שתבקש מן היוצר יעשה ואני לא בקשתי מן השמים בתחלת השנה שיצליחני בשעורים אלא בחטים:
ומה שאמר או שזרעה ולא צמחה שם אמר שמואל ל״ש. אם מכת מדינה הוא מנכה לו אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב אבל לא זרעה כלל ואשתדוף רובא דבאגא אינו מנכה לו דאמר ליה אילו זרעתה הוה מקיים בי לא יבושו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו:
ומה שכתב או שזרעה ולא צמחה ולא זרעה פעם אחרת אמר ר״ל ל״ש אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב אבל זרעה ולא צמחה א״ל בעל הקרקע זרע לה ואזיל ודע דבגמ׳ קודם מימרא דר״ל הביאו ברייתות תני חדא פעם ראשונה ושנייה זורעה שלישית אינו זורעה ותניא אידך שלישית זורעה רביעית אינו זורעה לא קשיא הא כרבי דאמר בתרי זימני הוי חזקה הא כרשב״ג דאמר בתלתא זימני הוי חזקה וכתב ה״ה בפ״ח מהלכות שכירות אמר ריש לקיש ל״ש אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב וכו׳ פרש״י בשזרעה ואכלה חגב כעין משנתינו ואע״פ שזרעה ואכלה חגב והוא מכת מדינה אינו מנכה לו אלא בשזרעה ב׳ לרבי וג׳ לרשב״ג לפי שאין בני מדינה עושין כן בשלהם וקאמר ר״ל ל״ש דבשתים או ג׳ סגי אע״פ שעדיין נמשך זמן הזריעה אלא באכילת חגב אבל לא צמחה כלל אפילו כמה פעמים זורעה עד שיכלה זמן הזריעה זו היא שיטתו ולזה הסכים הרשב״א וכתב עוד ואם זרעה כל זמן זריעותיה ולא צמחה אם מכת מדינה היא מנכה לו ואפילו לא הספיק לזרעה אלא ב׳ פעמים לרשב״ג או א׳ לרבי שאע״פ שלא הוחזקה זו מנכה לו מחכירו שהרי זרעה כל צרכו ולא פשע בה בכלום ע״כ וברייתות אלו אינן בהלכות ובשיטתו הלך רבינו שלא פסקן וצ״ע עכ״ל וז״ל הרא״ש תני חדא פעם ראשונה ושנייה זורעה וכו׳ ל״ק הא כר׳ הא כרשב״ג וקיי״ל כר׳ בנשואין ומלקות וכרשב״ג בוסתות ושור המועד ובמאי דלא אפסיק הלכתא נראה דהלכה כרשב״ג דהוה אבוה ורביה דרבי אמר ר״ל ל״ש אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב אבל זרעה ולא צמחה לא וכו׳ נראה דר״ל קאי אהני ברייתות דלרבי שלישית ולרשב״ג רביעית ל״ש אלא שזרעה וצמחה אבל זרעה ולא צמחה חייב כל זמן משך הזריעה ואם לא זרעה אין מנכה לו אבל רב אלפס לא הביא הנך ברייתות והביא הך דר״ל ואמתני׳ קאי ל״ש דמנכה לו מחכירו אלא שזרעה וכו׳:
ומ״ש ועד מתי חייב ליטפל בה ולזרעה פעם אחרת אם לא תצמח כל זמן שראוי לזריעה באותו מקום כ״כ הרמב״ם ז״ל פ״ח מהל׳ שכירות וכתב ה״ה פי׳ בגמ׳ יש שעורים חלוקים והכוונה כדברי רבינו ולפי מה שהוא מקום:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון