Beit Yosef Choshen Mishpat 168 – בית יוסף חושן משפט קסח‏ – Tur

(א) {א} שטף נהר זיתיו ושתלם בשדה חבירו אם נעקר מהעפר שסביבותיהם עמהם בענין שראויים להתקיים על ידו יחלוקו בעל הקרקע ובעל הזיתים בפירות במה דברים אמורים בתוך ג׳ שנים אבל לאחר ג׳ שנים הכל לבעל הקרקע ואם לא נעקר עמהם מהעפר שראויין להתקיים על ידו אפילו תוך ג׳ שנים הכל לבעל הקרקע:
{ב} ואם בא בעל הזיתים ליטול אילנותיו בין תוך ג׳ שנים בין לאחר שלש שנים הרשות בידו בח״ל אבל בארץ ישראל אין שומעין לו וזה נותן לו דמי זיתיו כמו שעומדין לימכר לנטיעות ואם זה אומר לו טול אילנותיך שומעין לו: (ב) {ג} המוכר זיתיו לקוץ אם פסק עמו שיקצצם מיד והשהה אותן כל הפירות שעשו לבעל הקרקע ואם התנה שיקוץ כשירצה הכל ללוקח:
{ד} מכר סתם אם עשו זיתים רעים שאין יוצא מסאה מהן רביעית שמן הן של לוקח ואם הם טובים שמסאה מהם יוצא רביעית שמן מלבד ההוצאה יחלוקו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

(א) {א} שטף נהר זיתיו וכו׳ משנה בפרק השואל (בבא מציעא ק.) שטף הנהר זיתיו ונתן לתוך שדה חבירו זה אומר זיתיי גדלו וזה אומר ארצי גדלה יחלוקו ובגמרא אמר רבין אמר ר״ל ל״ש אלא שנעקרו בגושיהן ובתוך ג׳ אבל לאחר ג׳ הכל לבעל הקרקע דא״ל אי אנא נטעי לאחר ג׳ מי לא הוה אכילנא כולה ולימא ליה אי את נטעת בתוך ג׳ לא הוה אכלת השתא קא אכלת פלגא בהדאי משום דא״ל אי אנא נטעי הוו קטיני וזרענא תחותייהו סילקא וירקא ופרש״י הוו קטיני היו זיתים דקים ולא היה להן צל והוה זרענא תחותייהו סילקא וירקא:
ומה שכתב רבינו ואם לא נעקר עמהם מהעפר וכו׳ אפילו תוך ג׳ הכל לבעל הקרקע הוא ל׳ הרמב״ם פ״ד מהלכות שכנים ואי אפשר ליישבו כפי פרש״י והתוס׳ שכתבו שנעקרו בגושיהם עם הקרקע שסביבותיהן יכולים לחיות על ידו פטורים מן הערלה וכבר הרגיש ה״ה בדוחק זה וכתב אם רבינו מפרש כפרש״י יש לתמוה למה הוא זוכה בעל הקרקע תוך ג׳ הלא חייב הוא בערלה אלא א״כ נאמר שיזכה בעצים נמצא דלדעת רש״י ה״פ ל״ש דיחלוקו אלא שנעקרו בגושיהון אבל אם נעקרו שלא בגושיהון הכל לבעל הקרקע לפי שכשנעקרו שלא בגושיהון חייבים בערלה ונמצא שאין יכולין ליהנות מהם אלא לאחר ג׳ ולא שנו דיחלוקו אלא בתוך ג׳ אבל לאחר ג׳ הכל לבעל הקרקע וא״כ כשנעקרו שלא בגושיהון כיון שאין יכולין ליהנות מהם תוך ג׳ הוי הכל לבעל הקרקע ולדעת הרמב״ם ה״פ ל״ש דיחלוקו אלא שנעקרו בגושיהון אבל נעקרו שלא בגושיהון לא ואפילו נעקרו בגושיהון דוקא בתוך ג׳ אבל לאחר ג׳ הכל לבעל הקרקע.
וכתב עוד ה״ה שם ובהשגות א״א אומר אני בעל הזיתים נוטל ממנו דמי זיתיו ליטע כלומר אומדים כמה אדם קונה זיתים כאילו ליטע בתוך שדהו ע״כ ואני אומר שכשנעקרו בלא גושיהון הרי זו אבידה מותרת כזוטו של ים ושלוליתו של נהר דודאי בעל אבידה מתייאש ממנו כמו שכתבתי בפ״ו מהלכות גזילה ואבידה ולפיכך הכל לבעל הקרקע מיד ואינו נותן לו דמים כלל וכפשט הגמרא אבל כשנעקרו עם הגושין הרי גדלו עם סיוע הגושין לפיכך נוטל חלק א״נ שכל שנעקרו עם גושיהון שיכול לחיות בהן אין דרך הנהר להוליכן למקום רחוק ולפיכך אינו מתייאש מהם ובדין היה שיטלם אלא שחשו לישוב הארץ כנ״ל עכ״ל ועל תירוץ א׳ קשה אע״פ שגדלו עם סיוע הגושין כיון שהוי כזוטו של ים הרי נתייאשו הבעלים ואין להם חלק בו אבל העיקר כתירוץ ב׳ ויהיה דין זה דוקא בא״י א״נ כדברי הראב״ד והגמרא והרמב״ם קצרו במובן דפשיטא שיתן לו דמי עצים וזה נ״ל יותר וכ״כ הר״ן אבל לאחר ג׳ הכל של בעל הקרקע ומיהו יהיב ליה לבעל הזיתים דמי זיתים כמו שהיו שוים מתחלה כששטפם נהר אבל מה שהשביחו דבעל הקרקע הויא דשבחא דאילנות אפילו תוך ג׳ הרי הוא כפירות דלאחר ג׳ דמצי א״ל אי אנא נטעיה כוליה שבחיה דידי הוי עכ״ל: (ב) {ב} ואם בא בעל הזיתים וכו׳ שם תנא אמר הלה זיתי אני נוטל אין שומעים לו מ״ט א״ר יוחנן משום ישוב א״י וכתב הרא״ש ובעל הקרקע יתן לו דמי הזיתים כמו ששוה למכור לנטיעות ולא סגי בדמי עצים שהרי עומדים לעשות פירות כשאר נטיעות ונ״ל שאפילו בעל הזיתים רוצה לנטעם אין שומעין לו משום דלא פלוג רבנן א״נ משום דאיכא למיחש שמא ימלך ולא יטעם א״נ שאם לא נתן לו זיתים אלו הוא יטע אחרים בקרקעו כמו שהיו נטועים קודם ואלו ישארו בקרקע זה ואיכא ישוב א״י ואילו היינו אומרים שיתן לו הזיתים זה לא יטע אחרים במקומם כמו שלא היו לו קודם:
ואם זה אומר לו טול אילנותיך וכו׳ נראה שלמד כן מהברייתא דבסמוך דדוקא באומר בעל הזיתים זיתי אני נוטל הוא דאין שומעין לו הא אם אמר בעל הקרקע טול זיתיך שומעין לו דאל״כ ליתני אמר בעל הזיתים זיתי אני נוטל או אמר בעל הקרקע טול זיתיך אין שומעין לו ועוד דסברא הוא דאין כופין לבעל הקרקע שיניח זיתים שלו ברשותו ולא יעקור אותם לנטעם במקום אחר וכל שכן שאין כופין אותו להעמיד זיתי חבירו ברשותו דעד שאתה כופה לבעל הקרקע תכפה לבעל הזיתים שיחזירם לקרקע שלו כמו שהיו בראשונה: (ג) {ג} המוכר זיתיו לקוץ וכו׳ משנה שם (ק:) המוכר זיתיו לעצים ועשו פחות מרביעית לסאה הרי אלו של בעל הזיתים עשו רביעית לסאה זה אומר זיתי גדלו וזה אומר ארצי גדלה יחלוקו ובגמרא ה״ד אי דא״ל קוץ לאלתר אפילו פחות מרביעית נמי לבעל הקרקע אי דא״ל כל אימת דבעית קוץ אפילו רביעית נמי לבעל הזיתים ל״צ דא״ל סתמא פחות מרביעית לא קפדי אינשי רביעית קפדי אינשי אר״ש בן פזי ורביעית שאמרו חוץ מן ההוצאה ופרש״י המוכר זיתיו לעצים שיקוץ אותן לשריפה והשהה אותן בקרקע ועשו זיתים רעים שאין בסאה שבהן רביעית שמן הרי אלו וכו׳ ופשט לשון הגמרא משמע כדברי רבינו דכשאמרו אפי׳ פחות מרביעית נמי לבעל הקרקע היינו לומר דהכל לבעל הקרקע וכך הם דברי הרמב״ם ז״ל בסוף פ״ד מהלכות שכנים וכתב שם ה״ה שהרשב״א חלוק ע״ז שכתב אפי׳ פחות מרביעית נמי דבעל הקרקע נ״ל דלאו הכל לבעל הקרקע קא אמר דהא א״ל לוקח זיתי גדלו אלא דבעל הקרקע מחציתן קאמר כדינא דמתניתין ביתר מרביעית והעלה ה״ה דדברי הרמב״ם עיקר וכ״נ מדברי הגאון בספר המקח בשער נו״ן:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון